אוטובוס מפרקי - עבירת תנועה

הכרעת דין 1. הנאשם, הואשם כי עת נהג באוטובוס ריק מנוסעים, בשירות דן בע"מ קו 16, באורך כ - 12 מטר (להלן - "האוטובוס") ברח' הרבט סמואל בתל אביב, מצפון לדרום, הגיע מול בנין מס' 34 ועקב חוסר זהירות בנהיגה פגע בטנדר פיג'ו שעמד עקב תקלה בנתיב נסיעת האוטובוס, הוא הנתיב השמאלי קיצוני. כתוצאה מהמכה, הפיג'ו הועף על אי התנועה המפריד בין המסלולים ונבלם בעמוד חשמל במקום ותוך כדי כך נחבלו חלק מנוסעי הפיג'ו ונגרם לשני כלי הרכב נזק רכוש, כעבירה על תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה. 2. ב"כ הנאשם הודה בעובדות סעיף א (1) + (2) + (5) + (6) לכתב האישום ובעצם הפגיעה בפגי'ו, אולם כפר ביתר העובדות בס"ק (3) + (4). להוכחת האשמה המאשימה הביאה הראיות הבאות: עדות אברהם פטאו (להלן - "עת2/") - נהג הפיג'ו אשר בלם בנתיב שמאלי קיצוני של הרברט סמואל, במסלול מצפון לדרום, הגובל באי התנועה המפריד בין המסלולים, העמיד הרכב עקב תקלה הפעיל מחווני הרכב והעמיד משולש אזהרה במרחק של כ - 12 מטר מאחורי רכבו, כאשר ברכב יושבת ילדתו הקטינה. לפי עדותו האוטובוס הגיע מצומת אלנבי - הרברט סמואל, בפניה שמאלה כאשר הוא במהירות, פגע בפיג'ו והעלה אותו על אי התנועה והפיג'ו נבלם על ידי עמוד חשמל המוצב על אי התנועה המפריד בין שני המסלולים; נגרם נזק לחזית הפיג'ו וכן לחלק האחורי. בחקירה נגדית לא סתר את עדותו בחקירה ראשית לגבי העובדות המהותיות למקרה ולמרות נסיון ב"כ הנאשם, היה איתן בעדותו כי האוטובוס היה בודד ולא קדם לו אוטובוס אחר והשאיר משולש אזהרה ומחווני הפיג'ו דלקו. עם זאת לא מצאתי כל איזכור בנ1/ לקיומו של נוסע נוסף אך אין בכך לאיין יתר חלקי עדותו, כל עוד לא הוגשה הודעתו הראשונה שנמסרה סמוך לאחר המקרה, בפני החוקרת חיותה, עפ"י עדותו לפני. עדות אזר בסון (להלן - "עת1/") - גובה הודעת הנאשם, ת1/; הוא אישר המצאות דיסקט טכוגרף בתיק החקירה. עדות מתי יעקב (להלן - "עת3/") - השוטרת אשר הגיעה ראשונה למקום מבין כל השוטרים, לאחר שנוסעי הפיג'ו פונו מהמקום ורשמה דו"ח פעולה ת3/, המדבר בעד עצמו. את הפרטים השונים המופיעים בדו"ח ת3/, קיבלה לפי מיטב זכרונה מנהג האוטובוס, אולם ברור מת3/ המקרה לא היה בתחום חקירותיה ולכן הועבר למוסמכים דהיינו אביב 50, את"ן בוחנים וחקירות. מוצג ת1/ - הודעת הנאשם מיום 29.07.98 בה תיאר כיצד נהג בנתיב השמאלי מצפון לדרום, בהרבט סמואל ולפניו אוטובוס מפרקי, אשר סטה ימינה ואז ראה לראשונה את הפיג'ו ממרחק 15-10 מטר מיד בלום ותוך הבלימה פגע בפיג'ו והעיף אותו על אי התנועה. את מהירותו העריך ב - 40 קמ"ש. ראוי להדגיש כי הוא הכיר בפנים את נהג האוטובוס המרפקי ונסע מאחרויו במרחק אורך רכב פרטי. מוצג ת2/ - אישור זימון עת3/ לביסוס חוקיות צו ההבאה- לא רלוונטי לאישום. מוצג ת3/ - דו"ח הפעולה, מעשה ידי עת3/, שהגיעה למקום בשעה 16.20 והודיעה למוקד באותה שעה על מהות התאונה. בת3/ רשמה תגובתו המיידית של הנאשם בדבר נסיעתו מאחורי אוטובוס מפרקי ולא הבחין בעוד מועד בפיג'ו שעמד תקוע ללא דלק ומשולש אזהרה. מוצג ת4/ - חוו"ד פיענוח דיסקט הטכוגרף, לפי דברי המומחה, שלא נחקר בחקירה נגדית, נמצאה מהירות של 56 קמ"ש שהחלה לרדת עד 52 קמ"ש כאשר בין הראשונה לשניה הורגש "רטט" המעיד על הבלימה שביצע הנאשם. הנאשם בחר ליתן עדותו תחת אזהרה ובמסגרת חקירה ראשית אישר אמיתות הודעתו ת1/. בחקירה נגדית הודה כי מהירות נסיעתו היתה 50 קמ"ש בערך וכי בין האוטובוס שלו לבין האוטובוס המפרקי היה מרחק של 15-10 מטר ולאחר מכן כאשר נדרש להסביר הסתירה עם הודעתו בענין זה, שם אמר "אורך של רכב פרטי", ניסה לעשות זאת תוך יחוס טעות לאומדן זה ויחוס המרחק לזה ממנו ראה לראשונה, הפיג'ו. מאידך, הודה בהמשך חקירה נגדית כי היה צמוד לאוטובוס לפניו ולא ראה מה היה לפני אותו אוטובוס בדרך. לשאלותי ידע לציין כי האוטובוס שנסע לפניו, היה של קו שירות 66, אך נהגו לא היה מוכר לו לפי חזותו ולא עשה כל נסיון לאתר אותו ולזמנו לאימות גירסתו. 3. ב"כ המאשימה ביקשה הרשעת הנאשם בהסתמכה על עדות עת2/, מהירות נסיעתו על פי ת4/ אשר לדעתה חייבו אותו להבחין בעוד מועד בפיג'ו העומד ולמנוע הפגיעה בו. אשר להעדר המשולש עליו העיד עת2/ - לדעתה הועף על ידי האוטובוס בעת הפגיעה אך יש להאמין לעת2/ כי הציב משולש כזה והפעיל מכוונים. לחילופין, לפי טענתה, גם אם לפי גירסת הנאשם, הוא נסע מאחורי אוטובוס מפרקי שהסתיר לו הקיים בהמשך הנתיב לפניו, עדין היתה זו נהיגה בחוסר זהירות ויש להרשיעו בעבירה המיוחסת. ב"כ הנאשם ביקש לזכות הנאשם אשר לדעתו פעל כמיטב יכולתו ועשה כל שבידו כדי למנוע הפגיעה בפיג'ו. נסע במהירות חוקית גם לפי ת4/ ופרשנותו לדברי המומחה שם. לפי טענתו הנסיבות מעידות שאכן היה אוטובוס מפרקי לפני הנאשם שהסתיר לו שדה הראיה ואולם כאשר הבחין בפיג'ו העומד בנתיב השמאלי לא נתנה לו אפשרות סטיה ימינה כי היו רכבים בנתיב מימינו, בלם ופגע כיוון שזו היתה תאונה בלתי נמנעת. 4. לאחר שמיעת העדים, התרשמותי מאופן מתן עדותם, עיון במוצגים והערכת חומר הראיות לנוכח טענות סיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנות הרלוונטיות לנדון כדלקמן: א. מקום האירוע - מדובר במסלול מערבי של רח' הרבט סמואל בתל אביב, לתנועה מצפון לדרום, בנתיב השמאלי ביותר, הגובל באי התנועה המפריד בין שני המסלולים במקום ועליו עמודי תאורה. המקרה ארע מול בית מס' 34, כפי הודאת ב"כ הנאשם בעובדה א (2) לכתב האישום. במקום ישנם 3 נתיבים לכיוון דרום ולמרות עדות עת2/ על קיומם של 2 בלבד, אני מעדיף בענין זה עדות הנאשם בת1/ המעיד על 3 נתיבים ולא על שניים, שכן האחרון, כנהג קו שירות 16 של דן בע"מ, עובר במקום לעיתים תכופות כדי להגיע לתחנת המוצא ברח' הכובשים. ב. עומס כלי הרכב במועד הארוע - עצם נסיעת עת2/ בנתיב השמאלי ודברי הנאשם בת1/ בדבר המכוניות שנסעו בנתיב מימינו, תוך מתן הדעת לשעת האירוע, מבסס מסקנתי כי במועד הארוע, מסלול הרברט סמואל מצפון לדרום היה עמוס כלי רכב, שנסעו לכיוון יפו ובת ים, תוך ניצול מסלול זה, אך ברור כי לא מדובר בפקק תנועה בהעדר כל ראיה על כך. ג. מהירות נסיעת האוטובוס עפ"י ת4/ - בניגוד לטענת ב"כ הנאשם הרי סמוך לפני שהנאשם הפעיל בלם האוטובוס, מהירותו היתה 56 קמ"ש וממהירות זו ירד למהירות 52 קמ"ש ופרק זמן זה, אובחנו תנודות הבלימה. הנאשם הודה כי עם לחיצת רגלו על דוושת בלם האוטובוס הרגיש בבלימה ולכן לא יכלה להיות מחלוקת כי ה - 56 קמ"ש לא מתיחסים לתחילת קטע הנסיעה, החופף את השעה 15.55 אלא לקטע האחרון של שעה 15.58, כעולה מדף 6/7 ו 7/7 של ת4/; מהירות האוטובוס בשעה 15.55 עפ"י ת4/ דף 5/7 הנה למעלה מ - 60 קמ"ש כאשר אין מחלוקת כי מדובר בשטח עירוני בו המהירות המירבית המותרת הנה 50 קמ"ש, עובדה זו המצויה גם בידיעה השיפוטית של בית משפט זה. מכאן, מהירות האוטובוס במועד תחילת הבלימה היתה 56 קמ"ש שהיא מהירות מעל המותרת כאשר גם לפני כן יש קטעי זמן בהם נסע גם 60 קמ"ש. ד. האם הנאשם נהג מאחורי אוטובוס מפרקי - בעדות עת2/ ובהודעתו השניה לא היה כל איזכור לענין זה והעד ראה ברורות את האוטובוס בו נהג הנאשם כרכב אוטובוס יחיד שהתקרב ופגע ברכבו. גם בתשובותיו בחקירה נגדית לא סתר עצמו בנושא זה ואיני סבור שהוצגו לפני ראיות אוביקטיביות שהיה בהן כדי לסתור גירסתו זו. מאידך קיימת תגובתו הכמעט מיידית של הנאשם בת3/ ואח"כ בת1/ הטוענת לנסיעה מאחורי אוטובוס מפרקי ובעדות לפני אף הוגדר קו השירות - 66 של דן, אך אני מטיל ספק רב בגירסה זו לנוכח תשובות הנאשם לשאלותי לעומת דבריו בת1/. בעוד בת1/ שורות 7 ו - 8 אמר: "...אוכל לזהות נהג האוטובוס כי אני מכיר את הנהג בפניו" בתשובתו לשאלותי השיב בעמ' 12 לפרוטוקול: "אינני מכיר את נהג האוטובוס לפי החזות"; ואף הגדיל והודה כי לא עשה כל נסיון כדי לאתר אותו נהג, במטרה לתמוך בגירסתו כי נסע מאחוריו ולא הספיק לסטות ימינה כמוהו, עקב תנועת הרכבים בנתיב מימינו. אמנם ב"כ הנאשם היה ער לסתירה זו בראיות הנאשם וניסה להסביר חוסר ההגיון בגירסת המאשימה, בכך שציין מרחק מקום הארוע מצומת אלנבי כ - 300 מטר, שלאורכם הנאשם לא הבחין בפיג'ו העומדת - דבר שמחוסר הגיון, אך לא מצאתי בראיות כל ביסוס למרחק זה וגם מפת האינטרנט שצירפתי לתיק שלא במעמד של מוצג אלא להתמצאות בלבד שציינה מיקום בית 34, אינה משקפת אומדן מרחק זה, בהעדר קנה מידה. לנוכח הספק האמור בגירסת הנאשם וסירובו לערוך מבצע איתור הנהג של האוטובוס המפרקי, לא מצאתי כי גירסתו בענין קיומו של אוטובוס כזה ובתנועה לפניו, מעוררת ספק כלשהו בראיות המאשימה בדבר אי קיומו בפועל, כדברי עדות עת2/ והמתחייב מכך הנה - מסקנתי לפיה הנאשם לא נתן דעתו לרכב שעמד בנתיב נסיעתו ולא עשה דבר בעוד מועד כדי למנוע התאונה. ה. אפילו אניח, לצורך הויכוח בלבד, שאכן לפני הנאשם נסע אוטובוס מפרקי שאורכו כ - 20-18 מטר לערך, הרי ברור כי סטיתו ימינה לא יכלה להיות סטיה חדה אלא סטיה הדרגתית ומרגע התחלתה נוצר מצב בו נתגלה בהמשך שדה הראיה של הנאשם, המצוי על הנתיב לפניו בהתחשב במיקום הכסא עליו הוא יושב (שמאל חזית האוטובוס בו נהג - י.ג.) ואם לא די בכך - עצם סטיתו ימינה של האוטובוס המפרקי היה חייב לעורר אצל הנאשם את התהייה לסיבת הסטיה ולגרום ל"כוננות הפתעה" מצידו אם אכן שדה הראיה שהיה לו היה מוגבל עקב ביצוע הסטיה מצד האוטובוס המפרקי. בכל מקרה בנסיבות, אפילו לפי גירסת הנאשם ובמהירות נסיעתו בנתיב השמאלי, היה חייב לצפות שסטיית המפרקי יכלה להגרם מאיזה מכשול בנתיב נסיעתו ולכן חלה עליו חובת זהירות שחייבה אותו לנהוג במהירות נמוכה יותר ובמרחק גדול יותר מאחורי האוטובוס המפרקי, שיאפשר לו עצירה על אתר. ו. בת1/ הנאשם הודה כי נהג במהירות 40 קמ"ש וכי ראה לראשונה את רכב הפיג'ו ממרחק 15-10 מטר. באותה הודעה גם הודה כי נסע מאחורי האוטובוס המפרקי במרחק רכב פרטי, דהיינו לא עולה על כ - 4 מטר. ברור כי במרחק כזה לא היה מונע תאונה עם האוטובוס המפרקי לו האחרון היה בולם בלימת חירום. מכאן, חוסר זהירות הנאשם החלה כבר כאשר נסע במרחק 4 מטר מאחורי המפרקי ובמהירות 40 קמ"ש והיא נמשכה גם כאשר נפתח לפניו שדה ראיה לראשונה לעבר הפיג'ו העומד. לו הנאשם נהג במרחק בלימה מהאוטובוס המפרקי, אין ולא יכלה להיות מחלוקת כי מרחק זה היה מצטרף למרחק של 15-10 מטר ממנו ראה לראשונה הפיג'ו ומאפשר לו לכל הדעות, למנוע התאונה במהירות 40 קמ"ש ואף במהירות 56 קמ"ש עת האיץ בטרם החל בבלימה ממהירות זו. מכאן, שגם לפי גירסת הנאשם, התאונה היתה נמנעת, לו הנאשם נהג בזהירות כפי שהיה נוהג נהג אוטובוס מן הישוב. נהיגת אוטובוס בעקבות אוטובוס אחר, במהירות של 56-40 קמ"ש, ובמרחק 4 מטר מאחוריו, מהווה נהיגה בחוסר זהירות מופגנת, השוללת אפשרות עצירה על אתר בלא לפגוע באוטובוס הראשון הבולם בפתאומיות. ז אמינות ראיות המאשימה - אין להכחיש כי ב"כ הנאשם עשה כמיטב יכולתו כדי להציג את עת2/ באופן שלילי ביותר במטרה לשלול כל אמינות בדברי העד. העובדה שעת2/ היה מעורב בתקיפת שוטרים בעבר ואפילו אם ארחיק ואתיחס גם לזמן העמידה של רכבו בנתיב השמאלי, עדין לא מאיינים אמינות העד, שכן גם הנאשם הודה בהתרחשות התאונה עפ"י כתב האישום אך חלק על דברי עת2/ שלא ראה אוטובוס מפרקי. אפילו גירסת הנאשם על קיום אוטובוס מפרקי בתאונה הנה נכונה - אין בכך לאיין ראיות המאשימה או לפגוע במהמנותן, בהתיחס לנסיבות המצביעות על רשלנות או חוסר זהירות מצד הנאשם, בנהיגתו מאחורי האוטובוס המפרקי. אשר לת4/ - הסברי ב"כ הנאשם לא מקובלים עלי והפרשנות הנכונה הנה זו שקבעתי בס"ק (ג) לעיל, כפי דברי המפענח בת4/. ח. אמינות הנאשם - כבר הדגשתי הסתירות בין עדותו לת1/ בדבר זהות הנהג של האוטובוס המפרקי ועל כך יש להוסיף את הסתירות לגבי אמדן מהירותו בת1/ לעומת ת4/ ואומדן מרחק הנסיעה מהאוטובוס המפרקי בין ת1/ לבין העדות לפני ודי בהן כשלעצמן, בהיותן מהותיות לגירסת הנאשם, כדי לשלול גירסתו ולא לראות בה הגירסה ההגיונית, הסבירה והמתקבלת על הדעת, אשר אפילו קיבלתיה, כעתירת ב"כ הנאשם, גם היא מבססת חוסר זהירות הנאשם בנהיגתו באוטובוס עובר למקום וזמן האירוע. 5. אשר על כן ועל סמך האמור לעיל, אני קובע כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם נהג באוטובוס בחוסר זהירות, לא הבחין בפיג'ו בעוד מועד, התקרב אליו יתר על המידה, במהירות שלא התאימה לנסיבות המקום והזמן ולמרות בלימתו פגע בפיג'ו עקב מחדליו וגרם חבלות לנוסעים או לחלקם ונזקי רכוש, כמתואר בכתב האישום. סוף דבר - על סמך האמור לעיל, מרשיע הנאשם בעבירה על תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה. משפט תעבורהעבירת תנועהאוטובוס