צמיג ללא אוויר - בוחן תנועה

הכרעת דין 1. ה א י ש ו ם 1.1 הנאשם מואשם בעבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן - החוק), וכן בעבירת של נהיגה בשכרות, נהיגה בכוון הפוך בכביש חד סטרי ונסיעה משמאל לשטח הפרדה, עבירות לפי פקודת התעבורה, תשכ"א1961- (להלן - הפקודה) ותקנות התעבורה תשכ"א1961- (להלן - התקנות). 1.2 לטענת המאשימה בכתב האישום, נהג הנאשם ביום 24.12.96 בשעה 00.25 לערך, במכונית אאודי מס' 16-293-07 (להלן - האאודי) בכביש שפרעם-אחיהוד בכוון משפרעם לאחיהוד. הכביש הוא דו מסלולי ובכל מסלול שני נתיבים. 1.3 בהגיע הנאשם לקרבת הקילומטר ה58.5- בכביש, סטה שמאלה ממסלול נסיעתו והתנגש חזיתית ברכב מסוג רנו מס' 43-637-85 (להלן - הרנו) בו נהג חוסיין סובח (להלן - חוסיין), שנסע בנתיב הימני במסלול הנגדי מכוון אחיהוד לשפרעם. 1.4 כתוצאה מהתאונה נגרם מותה המיידי של נדה חאג' עלי בת ה63- (להלן - המנוחה) שנסעה ברכב האחר, וכן נחבלו חבלות של ממש חוסיין ולילא סובח (להלן - לילא) שנאלצה עקב התאונה להפסיק את הריונה בשבוע ה12-. 1.5 על פי הנטען בכתב האישום, נהג הנאשם ברכבו כשהוא שיכור ורמת האלכוהול בדמו לא פחתה מ- 187 מ"ג/אחוז. 2. המחלוקת שהתבררה בהליך, ממוקדת בשלוש שאלות עליהן צריך להשיב. השאלה הראשונה היא, האם הוכח שהנאשם נהג כשהוא מצוי במצב של שכרות. השאלה השנייה היא האם סטה ממסלול נסיעתו אל המסלול הנגדי עוד קודם לקרות התאונה ונסע בו, או שהסטיה היתה בלתי נמנעת. השאלה השלישית היא אם מותה של המנוחה נגרם כתוצאה מהתאונה. 3. נפתח בשאלה השלישית שאינה מעוררת קושי מיוחד. על פי עדותו של לילה, היתה המנוחה, היא אמה, בת 63 ובריאה. בדו"ח הרופא של נט"ן (ת11/) נכתב שהמנוחה נמצאה בתוך המכונית "ללא רוח חיים, ללא נשימה, ללא דופק. אישונים מורחבים ללא תגובה לאור. סימני שברים בגפיים תחתונים וצלעות". בהודעת הפטירה של משרד הפנים (ת12/) נרשמה סיבת המוות כ- MULTIPLE TRAUMA. 4. הסנגור טוען שלא הוכח קשר סיבתי, מחמת העדר ניתוח לאחר המוות. הניתוח לא נעשה מחמת התנגדות המשפחה. אין חובה שמוות יוכח אך ורק באמצעות ניתוח שלאחר המוות, ואין מניעה להוכיח מוות בראיות מהימנות אחרות (לעניין זה, רע"פ 4336/91 פואד חלבי נ' מדינת ישראל, תקדין עליון כרך 91 (3), תשנ"א/תשנ"ב1991-). משלא הובאה כל ראיה לסתור, אני קובע שהמנוחה נפטרה כתוצאה מפגיעות שסבלה מהתאונה. 5. השאלה הבאה היא האם קודם לתאונה עבר הנאשם למסלול הנגדי לכיוון נסיעתו ונסע אל מול הרנו, או שסטה פתאומית. כן צריך להשיב לשאלה מה היתה עילת הסטייה. 6. חוסיין העיד שראה בנסיעתו אור גבוה של מכונית מצד שמאל והוסיף ואמר שהאור "פתאום סטה אלי" (עמ' 6 ש' 15). בחקירה נגדית לא יכול היה חוסיין להעריך את המרחק בינו לבין המכונית האחרת שעה שראה לראשונה את האורות הגבוהים שלה, ולשאלה אם "פתאום המכונית סטתה שמאלה והתנגשה בך", השיב בחיוב והוסיף "נכון שזה היה מרחק קצר וזה היה עניין של שניות" (שם, מש’ 26). לילה העידה שראתה אור גבוה קרוב "הוא נסע במסלול הנגדי רכבו התנגד ברכבנו" (עמ' 7 מש' 13) ובחקירה הנגדית אמרה שלא ראתה את הסטיה אלא רק את ההתנגשות (עמ' 7 ש’ 19). 7. שני עדי תביעה מהימנים העידו שהנאשם נהג באאודי במסלול המנוגד לכיוון נסיעתו. העד האחד הוא מייסר עוסמאן. עוסמאן הוא מלצר באולמות שמחה בגני תמרה. כשהיה בצומת גני תמרה חלפה מולו מכונית אאודי במהירות. הוא נסע אחרי המכונית וראה את הנהג סוטה למסלול הנגדי. וכך תיאר את הדברים: "יש שם שני מסלולים ובכל מסלול שני נתיבים. הוא סטה לנתיב הנגדי בצד ימין, קרוב לשוליים הקיצוניים, משמאל כיוון נסיעתו". (עמ' 8 מש’ 21). הוא ראה את המכונית סוטה שמאלה "...ממש עד הסוף..." ואז שמע את רעש התאונה (עמ' 9 ש’ 22). 8. עד נוסף שהעיד על נסיעת האאודי הוא חאזם חוסיין, שוטר משטרת שפרעם שנהג בג'יפ משטרתי בתפקיד אותו לילה, מצומת תמרה לכיוון שפרעם. לדבריו, תוך כדי נסיעה בין צומת תמרה לבין גני תמרה, הבחין באורות של מכונית הבאה מולו במסלולו. לדבריו, הבהב באורות, עצר בצד ופנה פניית פרסה כדי לחזור ולהעיר לנהג ואז שמע חבטה. העד העיד שמכונית הנאשם עברה אותו כשהיא נוסעת בנתיב השמאלי כיוון נסיעת העד, הוא הנתיב הימני כיוון נסיעת הנאשם, במסלול המיועד לכיוון נסיעת העד, כלומר, בנתיב הקרוב יותר לקו ההפרדה. העד זיהה שזו אאודי 80, היא מכונית הנאשם. הוא הגיע למקום התאונה והזעיק עזרה. בחקירה נגדית אמר העד שראה את המכונית במרחק של כ60- מטר. 9. עדים אלה, ארבעתם, מהימנים עלי. המסקנה העולה מעדויותיהם של שני העדים האחרונים בעיקר, והיא מתיישבת גם עם דבריו של חוסיין שראה אורות גבוהים נוסעים מולו, היא שהנאשם עבר למסלול הנגדי ונסע בו כברת דרך. באת כח המאשימה מבקשת שאקבע שמהלך הנסיעה היה כ400- מטר, אולם הנתונים שבפני אינם מספיקים כדי לקבוע איזה מרחק עבר. מכל מקום, ברור שלא מדובר בסטייה פתאומית למסלול הנגדי אלא בנסיעה במסלול הנגדי ובתוכו, ובסטייה פתאומית לעבר מכוניתם של חוסיין, לילה והמנוחה. 10. ההגנה מבקשת לטעון שהיתה סטייה פתאומית והיא מבססת את הטיעון על ממצא שמצא הבוחן, לפיו צמיג קדמי שמאלי של האאודי נמצא לאחר התאונה כשאין בו אוויר. הבוחן הסביר שמצא את הצמיג ללא אוויר ומצא פגיעה בחישוק. הוא התרשם שאילו היה מדובר בנקר בגלגל, היה מוצא בכביש חריץ שעשה החישוק והוא לא מצא כזה. מסקנתו היתה שהצמיג ניזוק מחמת התאונה. הבוחן עמד על דעתו למרות חקירה נגדית ממושכת של הסניגור. 11. כדי לתמוך בגרסתה הביאה כהגנה את אינג' וייסמן. העד וויסמן הגיש חוות דעת (נ3/) לפיה היה על הבוחן, משמצא שבצמיג אין אוויר, לפרק את הצמיג, לתקן את החישוק, להרכיב את הצמיג מחדש, למלא אוויר ולראות אם קיימת דליפת אוויר. אם אין דליפת אוויר לדעת הבוחן המסקנה היא כי אובדן האוויר אכן היה עקב התאונה שאם לא כן יש לשלוח את הצמיג והאופן לבדיקת מעבדה לקביעת סיבת יציאת האוויר, האם כתוצאה מהתאונה או לפניה, וללא קשר אליה. 12. מאוחר יותר הגיש אינג' ויסמן תוספת לחוות הדעת (נ4/), בה התייחס למקרים שבאו לידיעתו לאחר הגשת חוות הדעת הראשונה וענינם סטיית כלי הרכב תוך כדי נסיעה. לדבריו, ערך את הבדיקות מיד לאחר שכלי הרכב שוחררו מהמשטרה. הוא הוסיף שבאחד המקרים, רק לאחר פירוק הצמיג מצא פגיעות בחלק הפנימי. לתוספת לחוות הדעת צירף צילומים כדי להצביע על כך שגם כאשר אין אוויר בגלגל, אין החישוק בא במגע עם הכביש. 13. איני רואה צורך להעמיק חקור בחוות הדעת של אינג' וייסמן, שכן טענות ההגנה בענין זה, שהן בגדר השערות והערכות, מופרכות על ידי עדויות של עדי ראיה מהימנים. הוכח לי, וקבלתי, כי הנאשם נהג באאודי כברת דרך במסלול הנגדי לכיוון נסיעתו. כלומר, אין ענייננו במי שנסע בנתיב נסיעתו, סטה פתאומית שמאלה ומציע הסבר לסטייה. ענייננו באדם שעבר ללא כל הסבר למסלול המנוגד לכיוון נסיעתו, נסע בו באורות דרך, ובתוך המסלול הזה, סטה לנתיב משמאל והתנגש במכונית אחרת. 14. בדיקתו של הבוחן מהימנה עלי ועדותו מהימנה עלי. הבוחן נשאל מדוע לא בדק את הצמיג לראות אם אין אפשרות שהיה נקר והאוויר יצא, והשיב "הצמיג נבדק במקום התאונה ונמצא שהוא ניזוק כתוצאה מן התאונה, לכן לא מצאתי צורך לפרקו ולעשות לו בדיקות נוספות. אני בדקתי את הצמיג". הדברים מתיישבים עם התרשומת שהכין הבוחן במקום התאונה (נ2/), בה כתב במפורש "כל הצמיגים עם אוויר פרט לק. שמאלי שניזוק בג'אנט ומשם ברח האוויר". כלומר, נעשתה בדיקה בעין של הצמיג במקום התאונה, והוא נמצא שלם, פרט למקום שבו נפגע החישוק ומשם יצא האוויר. 15. ההגנה מטיחה במאשימה ובמשטרה טענות מדוע לא נעשו בדיקות מעבדה של הצמיג. אין יסוד לטענות אלה. הבוחן שוכנע שיציאת האוויר מן הצמיג לא היתה עילת הסטייה אלא תוצאת התאונה. הוא בדק את הצמיג ומצא הסבר הגיוני שמקורו בתאונה מדוע יצא האוויר מן הצמיג. בנסיבות אלה, יכול היה הנאשם, אם סבר שיש לסטיה הסבר הגיוני שיוכל לנקותו, לעשות את הבדיקה בעצמו. הנאשם בחר שלא לעשות כן. לפיכך, אני דוחה את טענת ההגנה כי היה נקר בצמיג והוא גרם לסטייה. 16. השאלה האחרונה היא שאלת השכרות. במהלך הדיון התברר מפי הבוחן, שלאור חשדות שהיו לו לגבי הנאשם, ביקש מפראמדיק שטיפל בנאשם, לדגום ממנו דגימת דם במהלך הטיפול הרפואי. הפראמדיק העיד ונחקר, אלא שמטבע הדברים, בהתחשב בכך שמסר את עדותו תקופה ממושכת לאחר הארוע, ומדובר בארוע שאינו חריג ומיוחד לצערנו, לא זכר כמעט דבר מן ההתרחשויות ויכול היה רק להעזר ברישומים שערך בטפסים בזמן נטילת הדגימה. 17. ההגנה עתרה למנוע הגשת חוות דעת של המעבדה בדבר תוצאות בדיקת הדם, ונשמעו טיעונים בעניין זה. על פי טענות ההגנה, היו כשלים בנטילת הדם ובראיות המכשירות את בדיקת המעבדה, ולפיכך לא היה מקום לשמוע את המומחה. 18. לאחר ששמעתי את הטענות ואת תשובתה של המאשימה, קיבלתי את טענות ההגנה וקבעתי שהתנאי בדבר העדר אישור של רופא לנטילת הדגימה, מספיק כדי לשלול אפשרות מן התביעה להסתמך על תוצאות הבדיקה. הדברים פורטו בהחלטה שנתתי על אתר ביום 1.2.99 ואיני רואה צורך לחזור עליהם. בדיעבד, במחשבה נוספת, ייתכן ששגיתי והייתי יכול להגיע למסקנה אחרת, מבלי שזכויותיו של הנאשם היו מקופחות, אלא שאת הנעשה אין להשיב. לא קיבלתי את חוות הדעת, ההליך הסתיים. 19. הנאשם בחר שלא להעיד. בהודעת שמסר במשטרה (ת5/), סיפר שהיה אצל ארוסתו בנצרת והשתתף במסיבה. לדבריו, הוא לא זוכר מתי יצא מנצרת, לא זוכר מה עשה שם ולא זוכר דבר מן התאונה. רק שבוע וחצי לאחריה התעורר בבי"ח רמב"ם ונאמר לו שהיה מעורב בתאונת דרכים. עוד הוסיף ששמע מחברתו ששתה בקבוק בירה. לדבריו, הוא לא נוהג לשתות אלכוהול. הנאשם בחר שלא להעיד, ונימק זאת בכך שאינו זוכר דבר. בעשותו כן שלל מן התביעה אפשרות לבדוק את הטענה שהוא אינו זוכר דבר, על דרך של חקירה נגדית, ובוודאי שהדבר צריך לפעול לחובתו. הכלל הוא שהמנעותו של נאשם מלהעיד בבית המשפט פועלת לרעתו, ההסבר שנתן אינו מפחית מן ההשפעה שיש להמנעות ממתן עדות. 20. אין מניעה לקבוע שכרות גם ללא הגשת חוות דעת המבוססת על בדיקת אלכוהול בדם. הדברים נקבעו בין השאר בע"פ 140/98, 159/98, אליהו חוג'א נ' מדינת ישראל, דינים עליון כרך נ"ד 518 ודברים שצוטטו שם מבר"ע 666/86 סמי סודקי נ' מדינת ישראל פ"ד מ'(4) 463, 467 וכן ע"פ 5002/94 בן איסק נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 151. נשימתו של הנאשם לא נבדקה, איש מהעדים לא שוחח אתו מיד לאחר התאונה (קיימת מחלוקת אם היה בהכרה אם לאו), ואיש לא העיד על כך שנדף ממנו ריח של אלכוהול. לא נבדקו הליכתו והתנהגותו, מחמת פציעתו הקשה. 21. בנסיבות אלה, העילה היחידה שעל פיה מזמינה התביעה את בית המשפט לקבוע שהנאשם נהג בהשפעת משקאות משכרים, היא העובדה אותה קיבלתי, לפיה נהג הנאשם כברת דרך במסלול המנוגד למסלול נסיעתו. זו בוודאי אינה התנהגות הצפוייה מנהג סביר. מדובר בהתנהגות חריגה שעל הנאשם היה להסבירה, והוא לא עשה כן, בין אם איננו יכול ובין אם איננו רוצה. מכל מקום, אני סבור שיש מקום להנות את הנאשם מן הספק בשאלה זו, שכן הנהיגה במסלול מנוגד לכיוון נסיעתו יכולה גם לנבוע מסיבות אחרות, המגיעות כדי פזיזות או רשלנות חמורה ולאו דווקא בהשפעת משקאות משכרים, אם כי יש לכך יסוד מסויים אפילו בדבריו בדבר השתתפות במסיבה. 22. קביעה זו מביאה אותי לשאלה האחרונה עליה צריך להשיב, והיא - באיזו עבירה יש להרשיע את הנאשם, אם בעבירה של הריגה בה הואשם בכתב האישום או בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק. על פי הראיות המהימנות שהיו בפני, אין מדובר במעבר רגעי למסלול הנגדי, דבר העשוי לקרות במקרה של הרדמות או במקרה של חוסר תשומת לב רגעית, אלא בנסיעה למרחק לא קצר במסלול הנגדי. 23. בע"פ 1100/93 סובאח נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 635 נדונה תאונת דרכים שאירעה לאחר שהמערער "... חצה קו הפרדה רצוף שבכביש והסיע את מכוניתו, כשהיא כולה מעבר לקו. חזקה על נהג שמכוניתו נוסעת במלוא רוחבה מעבר לקו הפרדה רצוף כי נתכוון ורצה לנסוע שם, אלא אם כן נתן הסבר השולל חזקה זו. קו הפרדה כזה לא נצבע על הכביש אלא כדי להתריע מפני הסכנה הטמונה בנסיעה בעברו האחר של הקו, במסלול המיועד לתנועה שכנגד. ידיעת משמעותו של קו הפרדה רצוף והסכנה הרבה שבנסיעה כשהמכונית כולה מעבר לקו הן נחלתו של כל נהג. נהיגה אשר כזאת, החוסמת את הדרך לרכב העלול לבוא ממול, יש לראות כרשלנות רבתי. לפיכך, ובהיעדר ראיות אחרות, שיש בהן להעיד כי הנהג נטל את הסיכון מתוך אדישות ואי-איכפתיות לאפשרות מימושה של הסכנה, יש מקום להחיל את החזקה בדבר פזיזותו במובנה ה'קל' (מבין שתי ה'פזיזויות' הנזכרות לעיל). המערער לא נתן כל הסבר להתנהגותו, שהרי טען כי כלל לא חצה את קו ההפרדה, ואין עלינו להעלות השערות השוללות את מודעותו ורצונו לנהוג כפי שנהג (כגון, שהגיע למסלול שמשמאלו מבלי משים)." (עמ' 644). 24. אני סבור שראיה לגבי נסיעה בצורה כזו חורגת מרשלנות, ומגיעה לתחום של פזיזות, ולפיכך יש יסוד להרשיע את הנאשם בעבירה על סעיף 298 לחוק. אני מזכה את הנאשם מעבירה של נהיגה בשכרות, ומרשיע אותו בנהיגה בכיוון הפוך בכביש חד סטרי, עבירה לפי תקנה 37 לתקנות התעבורה ונסיעה משמאל לשטח הפרדה, עבירה לפי תקנה 36 ב' וג' לתקנות. גלגל רכבצמיג רכב