פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט שמואל טננבוים ונציג ציבור מר שמואל כהן; בל 7833/04), בו נפסק, כי אין המערערת זכאית לגמלת הבטחת הכנסה לחודשים מאי ויוני 2004 בשל "יציאתה מהארץ לטאבה בתקופה הרלבנטית". 2. סעיף 14א(ב) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1980 (להלן - החוק) קובע כך: "לא תשולם לזכאי שיצא את ישראל גמלה בעד החודש שבו יצא (להלן -חודש היציאה) ובעד החודש הקלנדרי שבו חזר לישראל (להלן - חודש השיבה) אם הוא אחד מאלה: 1. לפני שיצא את ישראל כאמור, הוא יצא פעם נוספת באותה שנה קלנדרית." 3. על פי המסכת העובדתית כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי, אזי - "א. זוהי תביעה לגמלת הבטחת הכנסה לחודשים מאי ויוני 2004. הנתבע שלל מהתובעת את גימלתה לאותה תקופה וזאת בשל יציאתה מהארץ לטאבה בתקופה הרלוונטית. ב. התובעת בת 56 גרושה פעמיים ואם לששה ילדים מתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה וסובלת מליקויים רפואיים רבים לרבות ליקוי נפשי בגינו מטופלת היא בתחנה לבריאות הנפש. לפני כשמונה שנים, היא הכירה את מר מאיר חתן ומאז היא נמצאת עימו ביחסי ידידות קרובים. מר חתן הציע לה להתלוות עימו לביקורים קצרים שנמשכו מספר שעות בקזינו בטאבה. מר חתן הוא שנשא בכל העלויות הכרוכות בנסיעה לאילת. בגין ההסדרים השוררים במקום, לא נדרשה התובעת לתשלום כלשהו בגין מעבר הגבול מישראל למצרים. בזמן שמר חתן שהה בקזינו נהגה התובעת לטייל בסיבות המלון ובחוף הים והדבר הקל על מחלתה. אין מחלוקת באשר לנתונים הרלוונטיים לענין יציאתה של התובעת מישראל לטאבה. אלו פורטו בפרטי ביקורת הגבולות מיום 5.1.05 (נ/1). בחודש פברואר 2004 יצאה התובעת פעם אחת לטאבה ושהתה שם לא יותר מיום אחד. בחודש אפריל 2004 יצאה התובעת לטאבה שלוש פעמים ושהתה שם בין מספר שעות ליום אחד. בחודש מאי יצאה פעמיים ובחודש יוני פעם אחת ככל הנראה למספר שעות. בחודש אוקטובר 2004 יצאה התובעת לקפריסין לשלושה ימים". ג. לאמור נוסיף, כי אין מחלוקת שבחודשים אפריל מאי 2004 התייצבה המערערת כנדרש בשירות התעסוקה, וכי על פי דו"ח ביקורת גבולות במהלך תשעת החודשים שבין פברואר 2004 לאוקטובר 2004 יצאה המערערת את הארץ עם ידידה המהמר לקזינו שבמלון הילטון, טאבה, לא פחות משבע פעמים. 4. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי זאת: "מטרת חוק הבטחת הכנסה לתגמל מי שאין לו הכנסה או שהכנסתו פחותה מרצפה הקבועה בחוק וזאת על מנת להבטיח אמצעי מחייה מינימליים למשפחה שנותרה ללא פרנסה וללא אמצעי קיום. הנחת המחוקק הינה, כי מי שיוצא לחו"ל פעמיים בשנה איננו עונה על הקריטריונים לקבלת הגמלה. נוכח האמור, נקבעה הוראה בסעיף 14א' (ב)(1), כי מבוטח אשר יצא את ישראל פעמיים בשנה אינו זכאי לגמלה בעד חודש היציאה ובעד חודש השיבה. לא מצאנו בחוק או בפרשנות שיש ליתן לו עילה להבחין בין יציאה קצרה לבין יציאה ארוכה יותר או בין יציאה למקום מרוחק ובין יציאה למקום קרוב מחוץ לישראל. אין באמור בבג"ץ 3457/95 כדי להועיל לתובעת. מדובר בנושא אחר שאין לו כל השלכה לענין שבפנינו. בבג"ץ זה דן בית הדין בגמלת ניידות שמטרתה שונה לחלוטין ממטרת חוק הבטחת הכנסה וכן בסעיף 324 לחוק הביטוח הלאומי שלא חל במקרה שלפנינו. יצויין עוד, כי בסעיף 324 מדובר על שיקול דעת של הנתבע מה שאין כן בהוראה השוללת גמלה מכח סעיף 14א(ב)(1) לחוק הבטחת הכנסה. לא מצאנו כל אסמכתא רפואית לכך שיציאה של התובעת לחו"ל הועילה לה מן הבחינה הרפואית ומכל מקום, אין בכך כדי לאפשר לבית הדין לסטות מאמירתו המפורשת של המחוקק בסעיף הנ"ל." 5. עיקר טיעוניה של ב"כ המערערת בערעורה היה: "א. טעה ביה"ד קמא משקבע כי אין מקום לפרש את המושג "יצא את ישראל" לעניין סעיף 14א(ב) לחוק באופן שיש בכל זאת מקום לקיים אבחנה רלוונטית לעניין כוונת המחוקק בין יציאה קצרה ליציאה ארוכה יותר, בין יציאה למקום מרוחק ובין יציאה למקום קרוב מחוץ לישראל. ב. טעה ביה"ד קמא משלא ייחס כל משקל להסדרים המיוחדים הנוהגים בכל הנוגע למעבר לטאבה ולהילטון טאבה בלבד, באופן שמעבר כאמור הינו פטור מתשלום אגרה, סממן נוסף השונה מיציאה ממש מן הארץ, המלווה ברגיל במסי נמל ומסי מעבר. ג. פרשנות ביה"ד קמא לפיה יציאה לטאבה אינה שונה מכל יציאה מן הארץ לצרכי החוק יוצרת אנומליה להעדר כל מניעה מכח החוק לבלות ולסוע לאילת, ואולם שהיה בטאבה, ולו לשעות בודדות, בהוצאה פחותה לכל הדעות משהיה באילת, הנה יציאה מהארץ לצרכי חוק." 6. תשובת המוסד לנטען היתה: "א. ...סעיף 14א לחוק הינו ברור וחד משמעי - סעיף זה אינו עושה אבחנה לעניין מצבו הנפשי של היוצא לחו"ל, או לעניין משך זמן היציאה לחו"ל, או לעניין מי הנושא בהוצאות היציאה לחו"ל - עצם היציאה לחו"ל היא הקובעת והיא הנספרת, ובתקופה שבין חודש 4/04 לחודש 6/04 כולל הייתה התובעת 7 פעמים בחו"ל! ב. ...בניגוד לטענת המערערת יציאה לטאבה הינה יציאה לחו"ל הואיל והמדובר ביציאה מתחומי מדינת ישראל לארץ מצרים. סעיף 14א לחוק אף אינו מבחין בין יציאה לחו"ל למקום הקרוב לישראל לעומת יציאה לחו"ל למקום המרוחק מתחומי מדינת ישראל. אם מטרת המערערת היתה "להתאוורר" על מנת לשפר את מצבה הנפשי יכלה היא באותה מידה לנסוע מביתה בחולון לאילת ולנפוש שם ולאו דווקא בטאבה. .... ג. מטרת חוק הבטחת הכנסה לתגמל את מי שאין לו הכנסה או שהכנסתו פחותה מהמינימום הקבוע בחוק וזאת על מנת להבטיח אמצעי מחייה מינימליים למשפחה שנותרה ללא פרנסה וללא אמצעי קיום. הנחת המחוקק היא כי מי שיוצא לחו"ל פעמיים בשנה (ובוודאי מי שיוצא לחו"ל יותר מפעמיים) - אינו עונה על הקריטריונים לקבלת הגמלה. כמו כן, ההנחה היא כי מי שמסייע למבוטח בהוצאות נסיעתו לחו"ל יכול לסייע בידו גם בהוצאות מחייתו." 7. אשר לדעתנו א. חוק הבטחת הכנסה הינו בעיקרו של דבר חוק טריטוריאלי ואין הוא נועד לכסות מתן אמצעי מחיה מינימליים לשוהים מחוץ לגבולה של מדינת ישראל באמצעות מתן גימלת קיום חודשית (עבל 1357/04 אבו מחארב - המוסד לביטוח לאומי). לאור התכלית האמורה נקבע בסעיף 14א(א) לחוק כי: "לא תשולם לזכאי שיצא את ישראל, גמלה בעד חודש קלנדרי, אם שהה מחוץ לישראל בכל הימים שבאותו חודש", ואפילו התקיימו בו שאר תנאי הזכאות שבחוק. ב. אי תשלום גימלה עבור חודש היציאה ועבור חודש החזרה לארץ, ליוצא את ישראל פעם נוספת באותה שנה קלנדרית על פי סעיף 14(ב)(1) לחוק, בא קודם כל למנוע מצב, בו אדם שיצא את ישראל מדי חודש קלנדרי ל-29 ימים רצופים, יבוא ויטען אחר כך לזכותו לתשלום הגמלה, באשר סעיף 14א(א) לא חול לגביו. מעבר לזאת - ההנחה בהוראת סעיף 14א(ב)(1) הינה, כי היוצא פעמיים את ישראל במהלך שנה קלנדרית אחת, הוא בעל הכנסה השוללת ממנו זכאותו לתשלום גמלה לחודשי היציאה והשיבה לארץ. במאמר מוסגר יוער, כי גם שלילת הגמלה בשל בעלות על רכב על פי סעיף 9א לחוק מושתתת בעיקרו של דבר על אותה הנחה. ג. הוראת סעיף 14א(ב) לחוק בעייתית ביישומה, משמשך הזמן שנמנה לאי תשלום גמלה, הוא של שנה וחודש קלנדריים ולא של ימים. לכן למשל, היוצא את ישראל פעם אחת במהלך שנה קלנדרית לתקופה בת 60 יום מ-2 ביולי עד 30 באוגוסט - לא תישלל ממנו הגימלה על פי סעיף 14א(א), לחוק לעומת חברו שיצא לחו"ל לתקופה בת 28 ימים ושהה שם כל חודש פברואר. כך למשל, היוצא לחו"ל פעם שנייה במשך אותה שנה קלנדרית, ליומיים בין 30, לנובמבר ועד 1 לדצמבר - לא תשולם לו הגמלה למשך חודשיים, חודש היציאה וחודש השיבה על פי סעיף 14א(ב)(1) לחוק, לעומת חברו שיצא לחו"ל פעם שנייה במשך אותה שנה קלנדרית ב-2 לדצמבר ושב מאותה שהות בחו"ל ב-31 לדצמבר של אותה השנה. במקרה זה תישלל הזכאות לגימלה על פי סעיף 14א(ב)(1) עבור חודש אחד בלבד. ד. על פי הוראת סעיף 14א לחוק "לא תשולם גמלה ליוצא את ישראל". על פי אותה הוראה, לא משנה היעד שמחוץ לישראל, יוקר המחייה שם, וגם אופן המעבר לאותו יעד שמחוץ לישראל אינו משנה. אשר על כן, גם יציאה למדינות שכנות כמו קפריסין, ירדן ומצרים כולל טאבה - היא בגדר יציאה את הארץ. כדאי להדגיש, כי המערערת במקרה שלפנינו יצאה עם "ידידה" שבע עד שמונה פעמים במהלך שנה אחת, לקזינו בטאבה, לדבריה, להקל על מצוקתה הנפשית. אלא שהמוסד לא יכול לבדוק מעשיה בטאבה והאם היא לא הימרה שם בקזינו עם "ידידה"; והאם לא התקבלה אצלה שם הכנסה כלשהיא. משכך הם הדברים גם יציאתה לטאבה ראויה להיחשב ליציאה את ישראל מבחינת החוק. ה. שאלה אחרת היא - מבוטח היוצא את הארץ ושב אליה בו ביום, האם הוא ראוי להיחשב כמי "שיצא את ישראל" לעניין הוראת סעיף 14א לחוק. באשר לכך נראה לנו בהתחשב בכל האמור, כי רק היוצא את ישראל ולן מחוצה לה, ולו לילה אחד - ראוי להיחשב כמי שיצא את הארץ בלינה בחו"ל יש משום מעשה של ניתוק הזיקה לארץ, באופן המצדיק החלת סעיף 14א(ב)(2) על היוצא לחו"ל פעמיים באותה שנה קלנדרית. ו. באשר ליישום האמור במקרה שלפנינו אזי - משהמערערת יצאה את הארץ ליומיים רצופים בחודש פברואר 2004 ובחודש אפריל אותה שנה - היא יצאה את הארץ פעמיים בכל פעם ליומיים ולכן היא ראויה היא להיחשב כמי שיצאה את ישראל לפחות פעם אחת קודם ל-30.4.04. בחודש מאי 2004 יצאה המערערת את הארץ פעמיים ליומיים בכל פעם, לכן ראויה היא להיחשב כמי "שיצאה את ישראל פעם נוספת באותה שנה קלנדרית", ולכן לא מגיע לה תשלום גימלה עבור אותו חודש. מאידך, בחודש יוני 2004 יצאה המערערת את הארץ פעם אחת לטאבה והיא שבה משם לארץ בו ביום מבלי שתלון בטאבה. לכן אין לראותה כמי שיצאה את ישראל באותו חודש, ולכן עבור אותו חודש, יוני 2004, אין לשלול ממנה את תשלום הגמלה לה היא זכאית. 8. סוף דבר - לאור האמור הערעור מתקבל באשר לתשלום גמלת הבטחת הכנסה לחודש יוני 2004 ונדחה באשר לחודש מאי 2004. אין צו להוצאות. הבטחת הכנסה