פגיעה בשמיעה בגלל פיגוע

החלטה 1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת לאה גליקסמן; בל 2550/06), אשר דחה, בחלקו, ערעור שהגישה המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי איבה), שקבעה ביום 9.1.06, כי דרגת הנכות הצמיתה של המבקשת בגין פגיעה שנפגעה בפיגוע איבה מיום 30.4.2003 היא 15%. 2. בפסק הדין מושא בקשה זו הורה בית הדין האזורי על החזרת עניינה של המבקשת אל הוועדה הרפואית לעררים על מנת שתשוב ותידרש לעניין דרגת הנכות של המבקשת בגין קרע בעור התוף ובגין טינטון. עם זאת נדחתה טענת המבקשת כי יש ליישם בנסיבות המקרה דנן, על דרך ההיקש את הוראת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן - תקנה 15). בפסק הדין נקבע, כי "לא ניתן ליטול מרכיב אחד - תקנה 15 - מתוך ההסדר הכולל שחל על נפגעי עבודה, וליישמם במסגרת ההסדר הכולל החל על נפגעי פעולות איבה, שהוא... שונה לחלוטין" (ראה פיסקה 6.3 לפסק הדין). 3. המבקשת, מוסיקאית בהכשרתה ובמקצועה, נפגעה למרבה הצער בפיגוע טרור שבוצע ביום 30.4.03 על ידי מחבל מתאבד במסעדת "מייקס פלייס" על חוף הטיילת בתל אביב. המבקשת ערערה לפני בית הדין האזורי על כך שהוועדה הרפואית לעררים שדנה בעניינה, לא בחנה כלל אם ניתן להפעיל בעניינה את תקנה 15, וזאת אף שנגרמה לה נכות מקצועית תפקודית עקב אירוע הטרור. בקשר לדחיית טענתה על ידי בית הדין האזורי טוענת המבקשת, כי שלילת זכאותם של נפגעי איבה להגדלת דרגת הנכות המגיעה להם עקב פגיעה תפקודית ומקצועית, באמצעות תקנה 15, או תקנה דומה בתקנות הנכים, עולה כדי אפליה, שמקורה בלקונה משפטית, והיה על בית הדין קמא להידרש לתקנה בדרך של היקש משפטי. בנסיבות המקרה דנן, שבהן היא גם נפגעת פעולת איבה וגם נפגעת עבודה, היה על בית הדין להורות לוועדה הרפואית לבחון אם עומדת המבקשת במבחני הסף להפעלת תקנה 15 בעניינה. לשיטתה של המבקשת, טעה בית הדין האזורי בקביעתו,כי כל אחד מן ההסדרים, זה החל על נפגעי איבה וההסדר החל על נפגעי עבודה, הינו הסדר כולל וסגור שלא ניתן לעבור בין המחיצות שביניהם. לפי הוראת סעיף 16 לחוק התגמולים לנפגעי איבה, לנפגע איבה שהוא גם נפגע עבודה, המחוקק מאפשר לעבור בין המחיצות, ולבחור האם הוא מבקש תגמול לפי חוק התגמולים או גמלה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995, ברם החלטה מושכלת לעניין זה תוכל המבקשת לקבל רק לאחר שתקבע נכותה הצמיתה וזו תלויה בקביעה אם הופעלה תקנה 15 בענינה. 4. לאחר שעיינתי בבקשה ובפסק הדין, אני סבורה, כי אין הבקשה מצריכה תשובה, באשר לא נפלה בפסק הדין של בית הדין האזורי טעות המצדיקה מתן רשות ערעור. בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה התש"ל- 1970 (להלן- חוק התגמולים), נקבע הסדר מובנה ושלם, ולפיו בין השאר, נקבעת דרגת נכותם של נפגעי האיבה, כמו גם הבסיס ואופן חישוב התגמולים המשולמים להם. בסעיף 5 לחוק התגמולים נקבע מפורשות, כי דרגת הנכות תיקבע לפי המבחנים והכללים שהותקנו על פי סעיף 10(ב) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב] תשי"ט-1959 (להלן - חוק הנכים). כך גם נקבע ההסדר לתשלום הגמלאות בזיקה לחוק הנכים. יצויין כי מתוך החלק העוסק בביטוח נפגעי עבודה בחוק הביטוח הלאומי הוחלו, על נפגעי האיבה הסעיפים מתוך סימן ג' לפרק ה' שענינו גמלאות בעין. הנה כי כן, אין למצוא טעות בהחלטת בית הדין האזורי שקבע, כי אין לאמץ על דרך ההיקש, אל תוך ההסדר השלם הזה, ומתוך ההסדר השלם האחר, שנקבע לנפגעי תאונת עבודה, את הוראת תקנה 15. 5 מתוך טענות המבקשת עצמה עולה התשובה לטענת ה"לקונה" או הקיפוח לכאורה, עליה היא מצביעה. אכן, לפי הוראת ס' 16 לחוק התגמולים, יכול נפגע איבה, שהוא גם נפגע עבודה, לעבור בין "מחיצותיהם" של ההסדרים השונים ולקבל החלטה בעניין התגמול שהוא מבקש לקבל, אם כנפגע עבודה או כנפגע איבה. זאת הוא ודאי יעשה, לאחר שיקבעו לו אחוזי הנכות המתאימים, בהתאם להסדרים המשפטיים הספציפיים שנקבעו לנפגעי עבודה מחד ולנפגעי פעולות איבה מאידך. סוף דבר, בהעדר טעות משפטית בפסק הדין, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. נפגעי פעולות איבהשמיעה