אחוזי מוגבלות בניידות 40%

החלטה השופטת נילי ארד 1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת לאה גליקסמן; בל 2870/06) בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת ועדת עררים לניידות, בדבר אחוזי מוגבלות בניידות שנקבעו לה. הרקע 2. ועדה רפואית מחוזית מדרג ראשון לבדיקת מוגבלות בניידות, בדקה את המבקשת ובהחלטתה מיום 13.1.05 קבעה למבקשת מוגבלות בניידות בשיעור של 40% בהתאם לסעיף א-7 חלקי לרשימת הליקויים שבתוספת א להסכם הניידות (להלן: סעיף א-7). זאת, בהסתמך על הממצאים לפיהם המבקשת היא בעלת "הליכה ספאסטית עם גרירת 2 רגליים. נעזרת באחיה בזמן הליכה. הספאסטיות קלה". ועל האבחנה הרפואית לפיה סובלת המבקשת מ"פרפרזיס ספאסטית משפחתית. הקושי בהליכה על רקע הספאסטיות" (להלן: החלטת הוועדה הראשונה). 3. ששה חודשים לאחר מכן, הגישה המבקשת לוועדה הרפואית המחוזית "בקשה לבדיקה נוספת" של כושר הניידות. בהחלטתה מיום 28.6.05 קבעה הוועדה למבקשת מוגבלות בניידות בשיעור של 60% בהתאם לסעיף א-7 חלקי. זאת, בהסתמך על הממצאים הרפואיים לפיהם אובחנה המבקשת כסובלת מ"פרהפרזיס ספסטית עם חוסר יציבות בהליכה. נזקקת לתמיכה בזמן ההליכה. החמרה לעומת ועדה קודמת" (להלן: החלטת הוועדה השניה). 4. על החלטתה של הוועדה השנייה הגישה המבקשת ערר לוועדת עררים לניידות בטענה כי יש לקבוע לה שיעור גבוה יותר של מוגבלות בניידות מזה שקבעה לה הוועדה השנייה. ממצאי הבדיקה הרפואית מבחינת התרשמות כללית של הוועדה הרפואית לעררים היו כי המבקשת "נכנסת לחדר תוך משיכת עגלת הילד עם צעדים ספסטיים בולטים עם כיפוף מתמיד על הברכיים וקלונוס ספונטני של כף הרגל דו צדדית". במסגרת הממצאים של הבדיקות הנוירולוגיות, נעשתה למבקשת בדיקת שרירים של כח גס שהראה דרגה של 3+ מימין ומשמאל. סיכום ממצאי הבדיקה היה "ספסטיות בדרגת חומרה בינונית-קשה דו צדדית, החזרים גידיים ערים ופולקינטיים. קלונוס מתמיד של הקרסול ושל הפיקה דו צדדית (קלונוס ספונטני)". על פי החומר שהיה בפני הוועדה וממצאי הבדיקות שנעשו למבקשת, קבעה הוועדה כי "הנבדקת סובלת מספסטיות פאראפארתית משפחתית (אצל האם הופיעה בגיל 40 ואצלה בגיל 20). הממצאים והמסקנה של ועדת הערר שונים משל הוועדה המחוזית ומוערכים בצורה חמורה יותר". בהחלטתה מיום 14.8.05 קיבלה הוועדה באופן חלקי את הערר שהגישה המבקשת, באופן שהתאימה את המוגבלות ממנה סובלת המבקשת לסעיף א-6 לרשימת הליקויים בתוספת א' להסכם הניידות, שעניינו ב"שיתוק חלקי של שרירי גפה תחתונה אחת הגורם להגבלה ניכרת בהפעלת מרפק הירך או הברך ( לא מדובר בטווח התנועתיות הפסיבית של המפרק)" . בהתאם, קבעה הוועדה למבקשת מוגבלות בניידות בשיעור 75% לפי סעיף א-6 דו צדדי (להלן: החלטת ועדת העררים). פסק דינו של בית הדין האזורי 5. בית הדין האזורי דחה את ערעורה של המבקשת על החלטתה של ועדת העררים, משלא נמצא כל פגם משפטי המצדיק התערבותו בהחלטתה. עיקר טעמיו היה באלה: הוועדה הייתה מודעת לכך שהמבקשת נעזרה בעגלה לצורך הליכה. "העובדה שהוועדה לא השתמשה במלים 'נעזרת' או 'נתמכת' אינה משנה את מהות הדברים, לפיה הוועדה הייתה מודעת לכך שהמערערת [המבקשת בענייננו - נ.א.] נתמכת בהליכתה בעגלת הילדים"; הבדיקות הרלבנטיות לבחינת מצבה הרפואי של המבקשת נכללות במאטריה הרפואית שבשיקול דעת הוועדה הרפואית והכרעתה; בא-כוח המבקשת "לא פירט מה הם אותן 'בדיקות העזר המקובלות' אותן היה על הוועדה לערוך"; "על פי סעיף 3 לדו"ח הוועדה עמדו בפניה מסמכים רפואיים שונים, וחזקה כי היא עיינה בהם. כמו כן, היו בפניה דו"חות הועדות הקודמות, והוועדה אף התייחסה אליהם, בקובעה כי להערכתה הממצאים חמורים יותר"; "ערעורה של המבקשת מכוון כנגד הערכתה של הוועדה לעררים את חומרת הליקוי הרפואי" ממנו סובלת המבקשת. "קביעה זו היא קביעה רפואית מובהקת, שאין לבית דין זה סמכות להתערב בה" (להלן: פסק הדין). טענות המבקשת בבקשה לרשות ערעור 6. בבקשה לרשות ערעור חזרה המבקשת על טענותיה בבית הדין האזורי שעיקרן באלה: הוועדה לא נתנה דעתה להסתייעותה בעגלת התינוק כתמיכה, במקום הקביים "... בהם היא נעזרת כדבר שבשגרה, וכאשר היא אינה מהלכת עם עגלת תינוקה". לכן אין מדובר בטענה כנגד הערכה רפואית של הוועדה בדבר הליקוי הרפואי ממנו סובלת המבקשת אלא בפגם בהליכי הוועדה; הוועדה הרפואית לא הסתמכה בקביעתה על תיקה הרפואי המלא של המבקשת "אשר מעיד על מגבלות התנועה הקשות מהן היא סובלת ויתרה מזאת הוועדה לא ביקשה לראות כל מסמך רפואי המעיד על מצבה הרפואי של המבקשת וכושר ניידותה"; הוועדה לעררים "לא העניקה משקל ראוי למחלה התורשתית ממנה סובלת המבקשת מגיל 20 ואשר באה לידי ביטוי בחוסר תפקוד כמעט מוחלט של גפיה התחתונות" ו"לא ביצעה את המבחנים המקובלים ביניהן בדיקות עזר אובייקטיביות אשר יש בהן כדי לשפוך אור על חולשת השרירים" של המבקשת, "הכל כמתבקש על ידי פרוטוקול הוועדה" וזאת בנוגע לבדיקות ניאורולוגיות ואורטופדיות המפורטות בדו"ח הוועדה, שלא בוצעו בעניינה. דיון והכרעה 7. לאחר שנתתי דעתי לחומר שהובא לפני ולטענותיה של המבקשת, ומבלי שאדרש לתגובת המוסד לביטוח לאומי, הגעתי לכלל מסקנה כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו, וכי על כן דין הבקשה להידחות, בהעדר טעם משפטי להתערבותו של בית דין זה. טעמי לכך אבאר להלן. 8. לפי הוראתו של סעיף 10 לחוק הבטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן: החוק) קביעה של דרגת נכות מכוח הסכם הניידות, ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי "בשאלה משפטית בלבד". במסגרת סמכותו זו בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים טעות בשאלה שבחוק; או אם נמצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או התעלמות מהוראה מחייבת [עבל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213]. הלכה פסוקה היא, כי הוועדה הרפואית, היא בלבד המוסמכת לקבוע אחוז מוגבלות לפי רשימת הליקויים בהסכם הניידות, ובית הדין לעבודה לא יתערב בשיקול דעתה בנדון זה [עב"ל 10045/95 אברהם הרמן - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 29.7.03]. 9. עיקר טענותיה של המבקשת, אינן בשאלה משפטית, אלא מכוונות כנגד הקביעה הרפואית שביסוד החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים. כלל הוא מימים ימימה בפסיקתנו כי בית הדין אינו מתערב בשאלות רפואיות אלא אם מדובר בטעות בולטת על פני ההחלטה, ואין זה המקרה שבפנינו. צדק בית הדין בקביעתו לפיה החלטת הוועדה מבוססת היטב. דבר העולה מפרוטוקול הדיון בפי הוועדה, הכולל, לענייננו: פירוט המסמכים הרפואיים שהיו בפניה ותלונות המבקשת; תיאור אופן הליכתה של המבקשת בכניסתה לחדר הבדיקה, לרבות הסתייעותה בעגלת תינוק; מסקנות הוועדה נקבעו בהתייחס לממצאים הרפואיים שהיו בפניה, התרשמות כללית מהמבקשת, ובדיקה נוירולוגית של כח גס על השרירים; הוועדה נתנה דעתה לקביעותיהן של ועדות רפואיות קודמות בנוגע לשיעור מוגבלות בניידות למבקשת. טענות שהעלתה המבקשת בבית הדין האזורי ובבקשה זו, בדבר קיומו של קשר בין מוגבלותה לבין מצב רפואי אורטופדי, נטענו בעלמא וללא הנמקה. המבקשת לא הוכיחה כי אכן העלתה טענות בפני הוועדות השונות ובמיוחד בפני הוועדה השנייה והוועדה לעררים לפיהן מוגבלותה קשורה למצב רפואי אורטופדי; אף לא ביססה טענותיה בדבר מוגבלות הקשורה למצב אוטופדי במסמכים רפואיים. למעלה מזאת, והוא העיקר בענייננו - כלל נקוט בפסיקתנו, כי אופן הבדיקה של הנכה ואורך הבדיקה, הם נושאים בגדר הרפואה, וערכאה שיפוטית אינה מוסמכת להתערב בהם [דב"ע שן/28-01 המוסד לביטוח לאומי - חיים קטוע, לקט ועדות 608; דב"ע נא/91-99 משה רוזנברג - המוסד לביטוח לאומי, לקט ועדות 644]. משכך הוא, הבדיקות שנעשו למוגבל בניידות, והמבקשת בכלל זה - לרבות בדיקות אורטופדיות, נוירולוגיות או כלי-דם, מצויות במסגרת שיקול דעתה של הוועדה הרפואית, ובית הדין לא יתערב בהן. 10. בית הדין האזורי התייחס בפירוט לכל טענות המבקשת תוך שנתן דעתו לדו"ח הוועדה הרפואית לעררים, וכדין קבע שלא נמצא פגם בהחלטתה. אף לא מצאתי בנימוקי הערעור טעם משפטי המצדיק התערבותו של בית דין זה בפסק דינו של בית הדין האזורי או בהחלטתה של הוועדה הרפואית לעררים. 11. סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. ניידות