פסק דין 1. לפנינו תביעת התובע לתשלום דמי אבטלה עבור התקופה שמ - 16/7/04 ועד 28/2/05, (להלן: "התקופה הרלוונטית"). ביום 8/12/04 החליט הנתבע לדחות את תביעת התובע, בטענה, כי בתקופה הרלוונטית, עת התייצב התובע ונרשם כמובטל בלשכת שירות התעסוקה, הוא למעשה לא היה "מובטל", אלא עבד כעורך העיתון "חדשות אונו". 2. העובדות הרלוונטיות שאינן שנויות במחלוקת: א. התובע, עיתונאי במקצועו, עבד כדובר עיריית הוד השרון עד ליום 31/1/04, עת פוטר מעבודתו. ב. מחודש 3/2004 החל התובע להתייצב בלשכת שירות התעסוקה וטען להיותו מובטל. ג. בתביעתו לדמי אבטלה מהנתבע, שהוגשה ביום 4/5/2004, (מוצג נ/3), ציין התובע, כי מאז שהפך למובטל הוא "לא עוסק בשום דבר". ד. בתאריך 16.7.04 הקים התובע בשותפות עם אחרים את חברת רדאר עיתונות בע"מ, (להלן: "החברה"). החברה עסקה בהוצאה לאור של עיתון בשם "חדשות אונו", (להלן: "העיתון"). התובע החזיק ב - 25% ממניות החברה. ה. התובע שימש בתפקיד עורך העיתון. בעיתון הועסקו עובדים נוספים. 3. עיקרי טענות התובע: לטענת התובע, הוא לא היה עובד בתקופה הרלוונטית, אלא עסק בהתנדבות בלבד בעריכת העיתון. לדידו, מדובר בחברה שהיתה בהפסדים. עתיד העיתון היה לוט בערפל והוא לא קיבל שכר מהחברה. שעות פעילותו בעיתון היו מעטות ולא קבועות. עוד נטען על ידו, כי יש לראותו כמובטל בתקופה הרלוונטית, מאחר ולא היתה לו שום מחוייבות לעבוד בחברה והוא חיפש עבודה אחרת כל אותה עת. התובע טען, כי הוא היה רשום כמחוסר עבודה בלשכת שירות התעסוקה והתייצב בימים ובשעות בהם נדרש להתייצב. לפיכך, טען התובע, כי הוא זכאי לדמי אבטלה עבור התקופה הרלבנטית. 4. עיקרי טענות הנתבע: לטענת הנתבע, התובע לא היה מובטל בתקופה הרלבנטית. הוא עבד בפועל במסגרת מקצועו כעיתונאי, כעובד החברה - כעורך העיתון וזאת, בקביעות ובאופן מלא ולא היה פנוי למציאת עבודה אחרת באותה עת . כמו כן, טען הנתבע, כי התובע לא דיווח לו כלל, כי הקים את החברה ושהוא בעל 25% ממניותיה, הגם שהתחייב בעת הגשת תביעתו לקבלת דמי אבטלה לדווח על כל שינוי שיחול בפרטים ובמידע שמסר אודותיו בתביעתו. 5. הסוגיות השנויות במחלוקת בתיק זה: א. האם כדין נשללה זכאותו של התובע לקבלת דמי אבטלה לתקופה שמ - 16/7/04 עד 28/2/05? ב. האם בתקופה הרלבנטית קיבל התובע שכר ו/או לא היה זמין לעבודה אחרת כטענת הנתבע, או שמא כטענתו של התובע, הוא היה מובטל, לא קיבל שכר והיה זמין ומסוגל לעבודה, על פי הוראות חוק הבטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995, (להלן: "החוק"). 6. על פי סעיף 160(א) לחוק, "דמי אבטלה ישולמו למובטל". על פי סעיף 163(א) לחוק - "רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה ... והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור". 7. בתיק זה העיד בפנינו התובע. בנוסף, זומנו כעדים מטעמו מר יהודה בכר, המכיר את התובע למעלה מ- 20 שנה והעיד, שהתובע פנה אליו לעזרה בחיפוש עבודה. כן העיד מטעם התובע מר גולן שרון אשר עבד כסגן עורך העיתון. מטעם הנתבע העיד מר דוד כהן אשר עבד כנציג טלמרקטינג בעיתון. 8. ההלכה הפסוקה בסוגיות הרלבנטיות ביטוח האבטלה הוא מרכיב חשוב במסגרת הביטחון הסוציאלי המגן על הכנסתם ורמת חייהם של המבוטח ובני משפחתו בתקופה של אובדן השתכרות בעטייה של אבטלה. ביטוח אבטלה מיועד לתמוך כלכלית בעובד המובטל מאונס, במשך פרק זמן סביר, וזאת עד שימצא מקום עבודה חדש במסגרת משלח ידו, התואם את מיומנותו, (דב"ע שן/140-02 המוסד נ' אריאלה אוחנה פד"ע כב 34). כאשר עסקינן בבעל מניות ונבחנת השאלה האם הוא גם "עובד" בחברה, כבר נפסק, (בעב"ל 20080/97 עמוס זיו נ' המוסד פד"ע לה 489), כי במקרה זה יש לשים דגש ולבחון את ביצוע ה"עבודה" במהותה בפועל, הלכה למעשה. כן נפסק, כי עקרונית אין כל מניעה שדירקטור ובעל מניות ישמש גם כעובד באותה חברה. אלו שני תפקידים נפרדים ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. עצם העובדה שאדם הוא בעל מניות בחברה אינה בהכרח שוללת גם את היותו "עובד" של החברה. גם בעב"ל 20182/97 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף צבי גרוסקופף, פד"ע לד 97, (להלן: "פס"ד גרוסקופף"), צויינו המבחנים לקביעת היותו של בעל חברה "עובד" לצורך ענף ביטוח אבטלה. בין היתר, נקבע שם, כי בעל מניות המבצע "עבודה" עבור החברה יכול להיות במעמד של בעל מניות ושל "עובד" כאחד. השאלה שיש להציג לצורך הכרעה במבחן זה היא, האם ניתן להפריד בין היותו בעל מניות בחברה לבין עבודתו כ"עובד". על מנת להכריע אם קיימת הפרדה כזו על בית הדין לבחון, בין היתר, את העובדות הבאות: האם אלמלא עבד אותו האדם בחברה באותו תפקיד, האם היתה החברה חייבת להעסיק עובד אחר זולתו. האם יש עובד או עובדים נוספים בחברה המבצעים גם הם את אותה עבודה שהוא מבצע. האם החברה היא מקום עבודתו היחיד? האם הציג עצמו לפני אחרים כ"עובד" החברה או שמא כמנהלה? 9. התובע פירט בעדותו הראשית את השתלשלות האירועים למן סיום עבודתו בעיריית הוד השרון ועד להקמת החברה ופועלו בעיתון: "אני פוטרתי ממקום עבודתי כדובר עיריית הוד השרון ב - 31/1/04. מאז לא עבדתי בכלל. התחלתי לחפש עבודה, במרץ נרשמתי בלשכת התעסוקה... חיפשתי עבודה של דוברות ועיתונות כי אני עיתונאי כבר 30 שנה. בכל פעם שהגעתי ללשכת התעסוקה נאמר לי שאין עבודה... המשכתי לחפש עבודה בכל הדרכים האפשריות - במודעות הדרושים, אינטרנט. ואז החודשים חלפו ולא מצאתי עבודה. בשלב מסוים עלתה האפשרות להקים עיתון... היו צריכים להשקיע סכום של 25,000 ₪ ... הקמנו את העיתון ארבעה שותפים, כ"א 25% על הנייר כמובן... אני פרשתי מהעיתון כבר מזמן, והתחלנו לעבוד כשנקבע בינינו שאני עורך העיתון, ללא שכר, כי אי אפשר, שותפים לא מושכים כסף כשאין רווחים...באותה נקודת זמן העיתון היה בהפסדים 400,000 ₪, כמובן שלא משכתי שכר וחיכיתי לימים טובים יותר שהעיתון יעשה רווחים ואוכל לחיות ממנו, בחינת שלח לחמך... העריכה לא לקחה ממני את כל השבוע הייתי בא ע"פ הצרכים, העבודה התנהלה, היה לי סגן עורך שמהרגע הראשון היה בסוד העניינים ועשה את העבודה הטכנית, ויד ימיני גולן שרון. כשרציתי הייתי בא, יום לפני עריכה, והייתי מבלה שם הרבה שעות באותו לילה...", (עמ' 4 לפרוט' ש' 8 עד עמ' 5 לפרוט' ש' 6) . 10. האם התובע היה "מובטל" בתקופה הרלבנטית? א. אין מחלוקת כי התובע ביצע בפועל את עבודת עורך העיתון בתקופה הרלבנטית. בעדותו טען, כי עבודתו זו בוצעה לא באופן סדיר, בהתנדבות בלבד, מבלי שקיבל עבורה כל שכר ובאותה עת, הוא היה פנוי ונכון לקבל כל עבודה אחרת. ב. בהודעתו של התובע לחוקר הנתבע מיום 1/11/04, הודה התובע, כי הוא נמצא במשרדי החברה ימים כלילות ומשקיע למעשה את כל מרצו וזמנו לקידום העיתון ולעבודת העריכה: "כעורך אני עובד מה שנקרא יום ולילה. אין לי שעות עבודה מוגדרות או ימי עבודה מוגדרים שלי. עובד לפי הצרכים של החברה ולהערכתי עובד כמה עשרות שעות בשבוע...", (עמ' 2 להודעה מיום 1/11/04). (ההדגשה שלי - א.ל.). בעדותו בפנינו ניסה התובע לחזור בו מהודעתו לחוקר וביקש להציג תמונה אחרת לגבי היקף עבודתו בפועל. לפי עדותו בפנינו הוא לא היה מגיע לעבודה באופן קבוע, אלא לשעות ספורות בלבד. כך גם העיד מר גולן מטעמו של התובע: "הוא הגיע שעתיים שלוש ביום, הוא לא היה באופן תמידי במערכת". (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 2-1). כשהתבקש התובע להבהיר את הסתירה בנדון בין הודעתו לחוקר לבין עדותו, הציג גירסה תמוהה ובלתי משכנעת: "ש. אתה נחקרת ע"י המוסד לביטוח לאומי, מסרת שבילית במקום ימים כלילות ולא באופן ספורדי, אלא שעות רבות במשך השבוע? ת. כן, אמרתי את זה ואני יכול להסביר, חלק מהזמן הייתי בא לשם להתייחד עם אשתי כי היו לנו בעיות בנושא הזה. ש. האם העסק לא עבד 24 שעות? ת. לא. ש. כמה שעות הוא עבד? ת. לפי הצורך. ש. כלומר כשאתה אומר שאתה עובד יומם ולילה, עשרות שעות בשבוע, אמרת לא נכון? ת. כשאני אומר עובד, עורך של עיתון עובד בראש גם כשהוא נמצא בבית, הוא קורא עיתונים, רואה ידיעה מעניינת, בשבוע יש 164 שעות - חשבתי על העריכה, היו ימים שבכלל לא באתי לעיתון. ש. אתה אומר לחוקר אני עובד יומם ולילה, עבדת שעות רבות בשבוע, לפי מה שאתה אומר כמעט שלא באת, למה לא סיפרת לחוקר שאת המחשבות שלך אתה בעצם עושה בבית והשעות הרבות הן בעצם לצורך התייחדות עם אישתך? ת. אני לא חייב לספר כל דבר לחוקר, ובאמת כשביליתי שם שעות הייתי יושב באינטרנט ומחפש עבודה", (עמ' 8 לפרוט' ש' 4 - 31) ההדגשות שלי - א.ל.). ובהמשך: "ש. אתה מדבר על התייחדות עם אשתך? ת. אנחנו יושבים ומשוחחים. ש. למה לא בבית קפה? ת. בבית נמאס לשבת. נשארנו לשבת שעות. אני לא מכחיש שגם עבדתי. הייתי שם מעביר את הזמן...", (עמ' 9 לפרוט' ש' 6-10). הלכה פסוקה היא שבדרך כלל מעדיף בית הדין את הדברים שנאמרו על ידי מוסר הודעה בפני חוקר המוסד, כאשר הם נאמרים באופן ספונטני ושוטף, מבלי שמוסר ההודעה יודע באותו שלב, את מטרת השאלות אותן הוא נשאל והוא מספר שם בדרך כלל את העובדות כהווייתן. כאשר מופיע מוסר ההודעה בפני בית הדין, הוא כבר מצוי בסוגיה הנדונה ויודע על התביעה ומהותה ועדותו בפני בית הדין הינה, ברוב המקרים, מגמתית ומכוונת לעזור בהשגת הסעדים המבוקשים בתביעה, (דב"ע נה/193-0 אברהם ברנט נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לא 97). הננו קובעים בזאת, בהסתמכות על דבריו של התובע לחוקר הנתבע, כי התובע ביצע את עבודתו כעורך העיתון באופן סדיר, מדי יום, כדבריו, במשך "יום ולילה", תוך שהשקיע את כל זמנו ומרצו לקידום העיתון. עדותו של התובע בפנינו בענין שעות עבודתו המצומצמות בפועל, כמו גם עדותו של מר גולן בנדון, היתה מגמתית ובלתי משכנעת. ג. לגבי הזמן הרב שהשקיע התובע בעבודתו כעורך העיתון ועבודתו הסדירה כעורך, מצאנו תמיכה גם בעדותו של מר כהן דוד, עד הנתבע, שעבד בחברה כנציג טלמרקטינג במשך 17 ימים והעיד בפנינו על פועלו של התובע בעיתון. התובע טען, כי אין להאמין לעדותו של מר כהן שנבעה מסכסוך עבודה שקיים ביניהם. לטענת התובע, מר כהן הודה שהחברה חבה לו שכר עבודה שטרם שולם, (בסך 1,200 ₪). יודגש, כי לאחר ששמענו את עדותו של מר כהן ואת חקירתו הנגדית, התרשמנו מאמינותו של מר כהן ועדותו מהימנה עלינו. עדותו מחזקת את קביעתנו כי התובע אכן עבד בחברה באופן סדיר, מדי יום ביומו והשקיע שעות רבות בנדון. מר כהן תאר את התנהלותו של התובע במערכת העיתון ושעות עבודתו המרובות: "ש.ת. אני מכיר את התובע מכח זה שעבדתי בעיתון חדשות אונו בתור נציג טלמרקטינג. הוא ישב בחדר צמוד אלי בכניסה לעסק... ברגע שהלכתי לצלם או לפקסס זה היה ממש בחדר מולו הייתי רואה אותו. גם ראיתי אותו וגם שמעתי אותו וגם את אישתו ראיתי", (עמ' 22 לפרוט' ש' 13-10). וכן: "ראיתי אותו כל יום, כל פעם שהיה בא ללשכת התעסוקה הוא היה בא באיחור. ביום שהוא היה בא באיחור היה עובד עד 19:00, 20:00 הוא היה עובד הרבה שעות", (עמ' 12 לפרוט' ש' 10-11). וכן: "ש. באיזה תדירות היית פוגש את התובע במקום העבודה? ת. חד וחלק כל יום אלא אם כן ביום שהוא הלך ללשכת התעסוקה...". (עמ' 23 לפרוט' ש' 1). מר כהן עמד על גרסתו, כי אין קשר בין המחלוקת שנותרה בינו לבין החברה באשר ליתרת שכרו, לבין עדותו: "ש. המכתבים האלה נ/1 נ/2 היו תגובה לפטורין? ת. ממש לא. כולם ידעו, כולם התקשרו אליו לבדוק איפה הוא באותם ימים שהוא הלך להחתמה בלשכה. עבדתי שם כמה שבועות. (עמ' 25 לפרוטוקול שורות 15 - 10). וכן: "ת. הם לא רוצים לשלם שיבושם להם. לא פניתי בשום הליך משפטי. לקחו את ה- 1,200 ₪ שיהיו בריאים ויהנו מזה. ש. אתה כעסת על המנהלים שאני אחד מהם? ת. באיזה מקום שלא שלמו לי חלק מהכסף שעבדתי בשבילו והבאתי עסקאות זה כסף שמגיע לי. מה זה קשור לזה שכעסתי או לא. אדם עובד ואמור לקבל שכר". (עמ' 30 לפרוט' ש' 6-1). ובהמשך: "ש. אתה לא כועס על זה שלא שולם לך? ת. זה היה צריך להיות משולם. לא שולם. לא פתחתי בהליכים משפטיים ומבטיח שלא אפתח". (עמ' 30 שורות 15 - 12). כאמור, התרשמנו ממהימנותו של מר כהן. שוכנענו, כי עדותו אמינה ולא נבעה מרצונו "לנקום" בתובע. העד לא הגיש תביעה כנגד החברה לגבי יתרת שכרו. עדותו באשר להיקף עבודתו של התובע מקובלת עלינו. ד. בתביעה לדמי אבטלה שהגיש התובע לנתבע, (מוצג נ/3), הצהיר התובע, כי הוא "לא עוסק בשום דבר" מאז הפך ל"מובטל" בחודש 3/04. התובע התבקש לציין בסעיף ח' לטופס זה, במה הוא עוסק, מאז שהפך למובטל ולציין עיסוקים נוספים, כגון סיוע לעסק השייך לבני משפחה או ידידים, עבודה או משלח יד שאינם מניבים הכנסה, פעולות התנדבות וכו'. כאמור, הוא ציין שאינו עוסק בשום דבר מאז הפך מובטל. התובע חתם על הצהרה בתביעה לדמי אבטלה כדלקמן: "אני מתחייב כי כל עוד אהיה זכאי לדמי אבטלה אודיע למוסד לביטוח לאומי מייד על כל שינוי שיחול באחד הפרטים בתביעה זו, כולל שינויים בהכנסותיי מעבודה, ממשלח יד, או מפנסיה מגמלה אחרת מביטוח לאומי". למרות הצהרתו כאמור, בחר התובע שלא לדווח לנתבע על הקמת החברה ב- 16.7.04 והפיכתו לבעל מניות בה. התובע אף לא טרח ליידע את הנתבע על התנדבותו לדבריו, לעבוד כעורך העיתון. העדר הדיווח על עיסוקו כאמור מאז חודש 7/04, פועל לרעת התובע ותומך בגירסת הנתבע במחלוקת שבנדון. ה. עצם העובדה שהתובע לא קיבל שכר מהחברה כטענתו, אין בה כשלעצמה כדי להצביע על היותו מתנדב. התובע הודה, כי בשל מצבה הכלכלי הקשה של החברה, הוא לא "משך" כספים לתשלום שכרו. אולם גם לדבריו, מדובר היה במצב זמני עד שהעיתון ירוויח: "באותה נקודת זמן העיתון היה בהפסדים של 400,000 ₪, כמובן שלא משכתי שכר, וחיכיתי לימים טובים יותר שהעיתון יעשה רווחים ואוכל לחיות ממנו, בחינת שלח לחמך". (עמ' 4 לפרוט' ש' 26- עמ' 5 לפרוט' ש' 2). משקלו הראייתי של מכתב רואה החשבון מיום 2.11.04 שהציג התובע לגבי אי קבלת שכר, נמוך מאוד ואין בו כדי לתמוך בגירסת התובע. ראשית, לא ברור מי חתום על מכתב זה, (בחתימה צויין "רואי חשבון") וכותבו לא התייצב למתן עדות בנדון. שנית, צויין במכתב, כי נכון ליום הוצאתו, החברה אינה רווחית והתובע טרם משך שכר מהחברה. התובע לא מסר כל מידע לגבי מצב החברה לאחר יום הוצאת המכתב. זאת ועוד, התובע התבקש להמציא את המאזן השנתי של החברה לתקופה הרלוונטית אולם לא עשה כן: "ש. אתה יכול להמציא את המאזן 2005-2004? ת. לא אני לא יכול להמציא כי הם לא בידיי", (עמ' 6 לפרוט' ש' 31- עמ' 7 לפרוט' ש' 1). הלכה פסוקה היא, כי אי הבאת ראיה שעשויה לתמוך בגירסתו של צד, כאשר ראיה זו מצויה בידיו, או בהישג ידו, תפעל כנגדו של צד זה. לאור האמור, נראה, כי התובע לא הצליח להרים את נטל הראיה לענין אי קבלת שכר בתקופה הרלבנטית ובכל מקרה, גם אם לשיטתו לא קיבל שכר באותה עת, מדובר היה בסיטואציה זמנית ובבחינת "שלח לחמך", עד שישתפר מצבה הכלכלי של החברה. 11. לאור כל האמור, הננו קובעים באת, כי התובע עבד באופן סדיר בתקופה הרלבנטית, כעורך עיתון בחברה שהוא בעל מניות בה. כיון שכך, הוא לא היה מחוסר עבודה ולכן לא היה בבחינת "מובטל" כאמור בס' 160 ו- 163 לחוק. מאחר ועבד בפועל במקצועו, שאלת מוכנותו ומסוגלותו לעבודה במקצועו הופכת לתיאורטית, שכן כאמור באופן מעשי הוא עסק במקצועו. עדותו של מר בכר מטעם התובע בהקשר זה אין בה כדי לשנות ממסקנתנו. התובע השקיע ממרצו, מזמנו ומיכולתו לטובת החברה, בה הוא היה בעל מניות. גירסתו לגבי היותו "מתנדב" בלבד בחברה אינה מקובלת עלינו. גם אם לא משך כספים בפועל בתקופה הרלבנטית, הרי שגם לגירסתו קיווה שהשקעתו הנוכחית "תניב פירות" בעתיד ואז יוכל לקבל החזר על כל פועלו. כלשונו, עבודתו בתקופה הרלבנטית היתה "בבחינת שלח לחמך", בציפיה לימים טובים יותר. התובע ביקש להסתמך בעניינו על ההלכה שנפסקה בפסק דין דבש כרמלה, עב"ל 1083/04, מיום 29.3.05, טרם פורסם, (להלן : "פס"ד דבש כרמלה"). ההלכה בפסק דין דבש כרמלה אינה רלבנטית לענייננו. במקרה דנן התובע טוען להתנדבות בחברה בה הוא בעל מניות, מה שאין כן במקרה של דבש כרמלה. העובדה שהתובע היה בעל מניות בחברה הביאה ליוזמתו להשקיע בה ואיפשרה לו שלא לקבל שכר בשלב זה בציפיה שבעתיד, כשהחברה תרויח, ישא בפירות. עובדות אלו לא התקיימו לגבי דבש כרמלה שעבודתה היתה ללא כל אינטרס בחברה המעסיקה עצמה. בענייננו, ראוי להסתמך על ההלכה שנפסקה בעב"ל 20033/98, משיח יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי, פסק דין מיום 30.7.00, (פורסם בעבודה ארצי כרך לג (69) 24). בסעיף 4 ב' לאותו פסק דין נקבע: "בנסיבות המקרה, משהמערער עבד במזנון מדי יום ושיפץ יחד עם גיסו את החנות, אין לראותו כמי שהיה "מוכן ומסוגל" לעבוד בעבודה מתאימה כנדרש בסעיף 163(א) לחוק, לו זו היתה מוצעת לו על ידי לשכת שירות התעסוקה. דברי המערער בתביעתו לבית הדין האזורי, כי הוא עבד בחנות על מנת לחזור ולהשתלב בעסק לאחר סיום תקופת השכירות של גיסו, כדי ששניהם יוכלו להתפרנס מהמקום בכבוד, מצביעים בבירור, שהוא עבד בחנות משום שבה ראה את עתידו התעסוקתי, כך שאין לראותו כמי שהיה "מוכן ומסוגל" באותה העת לעבוד בעבודה מתאימה, לו זו היתה מוצעת לו על ידי לשכת שירות התעסוקה". 12. לאור כל האמור לעיל, נקבע בזאת, כי בדין נדחתה תביעתו של התובע לתשלום דמי אבטלה על ידי הנתבע ולפיכך, התביעה בתיק זה נדחית. דמי אבטלה