פסק דין 1. התובעים, הבעלים של הבנין המצוי ברח' המלך ג'ורג' 15 ירושלים (להלן - הבנין), הזמינו מהנתבעת דלת בטחון מאסיבית ואסתטית להחלפת דלת הברזל שהיתה מותקנת בכניסה לבנין (להלן - הדלת הקודמת). 2. לטענת התובעים, הדלת שהותקנה על ידי הנתבעת (ביום 04/12/07) (להלן - הדלת) לא תאמה לפתח בו הותקנה, ונותרו מרווחים משמעותיים בין משקוף הדלת לבין הקיר בדפנות הפתח בו הותקנה הדלת (להלן - הפתח). אכן רואים מרווחים כאלה בתמונות של הדלת שהגישה התובעת 2 (מוצגים ת/1-ת/5). 3. כאן המקום לציין כי דפנות הפתח אינן ישרות, עקב בליטה הקיימת בתחתית הפתח. לפיכך, בעוד שרוחב הפתח בתחתיתו, שם מצויה הבליטה, הוא 90 ס"מ, בתום הבליטה מתרחב רוחב הפתח ל-96 ס"מ. המשקוף והדלת הוכנו להתאים למידה הצרה יותר בפתח (90 ס"מ). 4. בתביעתם ביקשו התובעים לחייב את הנתבעת לספק להם דלת שמידותיה תתאמנה לפתח, או לחילופין לחייב את הנתבעת להשיב להם את התמורה ששילמו בגין הדלת (סך 6,000 ₪). כן תבעו התובעים הוצאות התביעה ועוגמת נפש בסך 5,000 ₪. 5. אפשרות החלפת הדלת על ידי הנתבעת כבר אינה עומדת על הפרק, מאחר ובינתיים, בחודש אוגוסט 2008, החליפו התובעים את הדלת בדלת בטחון שנרכשה מחברה אחרת בעלות 8,930 ₪ (להלן - הדלת החלופית). 6. מתעוררות, בעיקרו של דבר, שתי פלוגתאות, האחת הנוגעת לרוחב הדלת שהותקנה על ידי הנתבעת, והשניה הנוגעת לענין ביטון משקוף הדלת. רוחב הדלת 7. לטענת הנתבעת, אין מנוס, נוכח אסימטריות הפתח, מהתקנת דלת שתתאים במידותיה לרוחב הפתח בחלקו הצר (90 ס"מ), כי "לא ניתן להכניס דלת ברוחב 96 לפתח אור ברוחב 90" (סיפא לסעיף 9 לכתב ההגנה). 8. עיון בשתי התמונות של הדלת החלופית, שצורפו להודעת התובעים מיום 30/12/08, מראה אחרת: הדלת החלופית תואמת במידותיה לרוחב הפתח בחלקו הרחב. 9. עולה כי ציפיית התובעים היתה כי הדלת תתאים במידותיה לרוחב הפתח בחלקו הרחב (ראו מכתב התובעים מיום 05/12/07, שצורף לכתב התביעה - להלן: המכתב מיום 05/12/07 - וכך עולה גם משמיעת השיחה המוקלטת על גבי הקלטת, שהגישו התובעים ביום 29/12/08 - להלן: השיחה המוקלטת). 10. אף שהנתבעת טענה בכתב הגנתה (סעיף 7) כי נציג מטעמה, מר כפיר בן חמו (להלן - בן חמו), הבהיר לתובעת 2 כי מידות הדלת תהיינה לפי רוחב החלק הצר של הפתח, הגרסה שעלתה מעדותו של בן חמו היא שלא דובר על כך (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 24-27). 11. מאחר והדלת הקודמת התאימה ברוחבה לחלק הרחב של הפתח, ומאחר ובן חמו ראה דלת זו בעת שביקר במקום לצורך ביצוע ההזמנה, היה מקום כי הוא (או נציג אחר מטעם הנתבעת) יבהיר לתובעים מראש ובטרם ביצוע ההזמנה כי הדלת (של הנתבעת) תתאים במידותיה לחלק הצר של הפתח. אולם, לאור האמור להלן, עולה כי לא נמסרה כל הבהרה כאמור: א. מעדותו של בן חמו עולה, כפי שראינו, שלא דיבר עם התובעים על רוחב הדלת שתותקן. ב. בעת מדידת מידות הפתח על ידי מודד מטעם הנתבעת, לא נכח מי מהתובעים במקום (סעיף 8 לכתב ההגנה), כך שמן הסתם לא נאמר דבר בענין זה בעת ביצוע המדידה על ידי המודד. ג. לא הובאה כל עדות או ראיה כי הובהר לתובעים כי רוחב הדלת תתאים לחלק הצר בפתח. ד. ממכתב התובעים מיום 05/12/07, כמו גם משמיעת השיחה המוקלטת, עולה כי לתובעים היו טענות קשות מאחר והדלת התאימה במידותיה לחלק הצר של הפתח, ולא לחלק הרחב, ואף עדת ההגנה, גב' אליאסיאן, העידה על התנגדות התובעים להתקנת הדלת, בטענה כי היא קטנה (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 23-25). אין זה סביר כי לתובעים היו טענות כאמור, וכי אף היו מסרבים לאפשר התקנת הדלת, אם אכן הובהר להם כי הדלת תתאים במידותיה לחלק הצר של הפתח. לענין הקלטת, אעיר כי היא אכן אינה משקפת שיחה שלמה, כפי שטענה הנתבעת בתגובתה מיום 18/01/09, איכות ההקלטה ירודה וגם התמליל אינו מדויק, אך בכל זאת ניתן לומר כי עולות בבירור מהשיחה המוקלטת טענות קשות של התובעים כלפי הנתבעת בענין רוחב הדלת. ביטון המשקוף 12. לטענת הנתבעת, מאחר ועסקינן במשקוף בניה, נדרש ביטון של המשקוף לדפנות הפתח (סעיף 10(ג) לכתב ההגנה), שהאחריות לביצועו חלה על הלקוח (סעיף 7 לכתב ההגנה), ועם ביצוע ביטון, ממילא היו נסתמים המרווחים עליהם הלינו התובעים וניתן היה להתקין רצועות פורניר אסתטי על המרווחים המבוטנים (סעיף 10(ו) לכתב ההגנה). 13. אין חולק כי המשקוף של הדלת החלופית לא בוטן לדפנות הפתח (ראו עדות עדי הנתבעת: גב' אליאסיאן - עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 1-3; ומר אלכס יוסופוב, מבקר האיכות, עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 17-28), כך שלא ניתן לומר כי מן ההכרח היה לבצע ביטון, אם כי אין מנוס מכך אם הדלת בפתח תתאים במידותיה לחלק הצר של הפתח (נוכח המרווחים שיוותרו בין המשקוף לבין דפנות הפתח בחלק הרחב של הפתח). אמנם גב' אליאסיאן טענה כי מסוכן להותיר את המשקוף ללא ביטון, אך זה ענין שבמומחיות ולא הוכחה כל מומחיות של גב' אליאסיאן בתחום, מה גם שמעדות מר יוסופוב לא עלה כי הדבר פסול מבחינה מקצועית, אף כי בעיניו עדיף לבטן את המשקוף. 14. השאלה המתעוררת היא, האם התובעים היו מודעים לצורך לבטן את המשקוף לדפנות הפתח. הנתבעת הפנתה לסעיף 10 להזמנה (מוצג ת/6), שם נכתב: "בהתקנת משקוף בניה תחול על הלקוח האחריות והעלות לכל עבודות הבניה הכרוכות בהתקנת המשקוף והדלת ולרבות: הכנת הפתח, ביטון המשקוף, טיוח, תיקון מרצפות וצביעת המשקוף". כמו כן, טענה הנתבעת כי לפני ביצוע ההזמנה, הסביר בן חמו לתובעת 2 כי יש צורך בביטון המשקוף וכי על התובעים לדאוג לענין זה (סעיף 7 לכתב ההגנה), וכן גם העיד בן חמו (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 11-12). התובעת 2 העידה כי לא נאמר על ידי הנתבעת שהתובעים צריכים לבטן את המשקוף (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 16-17). 15. מהטעמים שיובהרו בהמשך, אני מוצא כי בעת חתימת ההזמנה (או לפני כן), היה על הנתבעת להבהיר לתובעים כי עליהם לבצע על אחריותם ועל חשבונם עבודות ביטון ועבודות נוספות כמפורט בסעיף 10 להזמנה (עבודת הביטון והעבודות הנוספות תכונינה להלן ביחד - עבודות ביטון) ואף לכתוב זאת בצורה בולטת בהזמנה (בכתב יד של עורך ההזמנה). עסקינן במכירת דלת לאדם פרטי, ולא לקבלן אשר ממילא בונה את הבנין בה תותקן הדלת ואשר מודע לכל המתחייב והנדרש ממנו בענין (אפילו בן חמו, שטען כי כן הסביר לתובעת 2 את הצורך בביטון, ראה להוסיף "אולי היא לא הבינה מה זה" - עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 12). כרגיל, אדם פרטי, המחליף דלת בבנין קיים, אינו ערוך לבצע עבודות ביטון, ואם הדבר נדרש ממנו יש להבליט את הדבר ולהדגישו. לא די בהבלעת הדברים בים של מלל, המודפס באותיות דפוס קטנות וצפופות שקשה לקרוא, כפי שהיה במקרה דנן (בסעיף 10 להזמנה). האותיות האמורות, מבחינת גודלן, אף עומדות בניגוד להוראות תקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (גודל האותיות בחוזה אחיד) התשנ"ה-1995, המחייבת כי גודלן המזערי של אותיות בחוזה אחיד יהיה 2 מילימטרים, ואילו בדקתי ומצאתי כי גודל האותיות דנן הוא מילימטר אחד בלבד. 16. עדיפה בעיני עדותה של התובעת 2 כי לא הובהר לה כי תצטרך לבצע עבודות ביטון, על פני עדותו של בן חמו כי הבהיר את הדבר. מבחינת התובעת 2, עסקינן באירוע לא שגרתי, ואילו מבחינת בן חמו, שעיסוקו במכירת דלתות של הנתבעת, המדובר באירוע שגרתי ויומיומי, שכמוהו בוצעו רבות על ידו, הן לפני המקרה דנן, והן אחריו עד להתעוררות הבעייתיות שהביאה לתביעה דנן. מטבע הדברים, אדם זוכר טוב יותר פרטי אירוע שאינו שגרתי מבחינתו, מאשר אירוע שהוא בבחינת פעולה יומיומית ושגרתית. כמו כן, ממכתב התובעת מיום 18/11/07, שצורף לכתב התביעה, עולה כי תגובת התובעים לדברי מתקין כי "צריך אחרי התקנה לשים בטון במשקוף" היתה "אנו שילמנו במיטב כספינו עבור הדלת כולל התקנה בשלמות", דבר המעיד על חוסר מודעות של התובעים לכל חובה שלהם לבצע עבודות ביטון. זאת ועוד: אף לגרסתו של בן חמו, הוא ציין כי אולי התובעת לא הבינה במה המדובר (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 12), ואם כך סבר, היה עליו לוודא כי היא מבינה במה המדובר. הסעד 17. נוכח האמור, הן בענין רוחב הדלת והן בענין הביטון, אכן היה מקום להורות לנתבעת להשיב לתובעים את הסך 6,000 ₪ ששילמו בגין הדלת, אך מנגד היה על התובעים להשיב לנתבעת את הדלת. את זה לא עשו התובעים, וגם אינם מסוגלים לעשות, שכן התובעת 2 מסרה כי אינה יודעת איפה הדלת (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 16-18). נוכח האמור, תחויב הנתבעת להשיב לתובעים סך 2,000 ₪ בלבד מתוך הסכום ששילמו התובעים עבור הדלת. כמו כן, אני מוצא כי יש מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 1,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לתובעים. סוף דבר 18. לאור כל האמור, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך 3,000 ₪ בתוספת אגרת משפט בסך 110 ₪, כששני הסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961 לתקופה שממועד הגשת כתב התביעה (11/02/08) ועד למועד תשלומם המלא בפועל. דלתות (תביעות)