##דוגמא לכתב תביעה## ## סוג התביעה: ## ## הסעד המבוקש: ## ## אגרה: ## ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## לא ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעת: גב' _________ ת.ז. _________, מרחוב _________, ירושלים (להלן: "התובעת"). 2. הנתבעת: "דן תחבורה ציבורית בע"מ" ח.פ. _________, מרחוב _________, תל אביב (להלן: "הנתבעת"). ## ב. הסעד המבוקש ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 1,200 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. 4. בנוסף, כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ, כפי שיקבע בית המשפט הנכבד. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 5. במוצאי שבת, בתאריך 22.11.2008, המתינה התובעת בתחנת אוטובוס הממוקמת בסמוך ל"בנייני האומה" בירושלים, עבור קו אוטובוס מספר 402 המיועד לנסיעה לכיוון בני ברק. 6. התובעת הגיעה לתחנה בשעה 20:50 והמתינה לאוטובוס עד השעה 21:30, משך זמן של כ-40 דקות, על אף שלוח הזמנים של הקו מצביע על תדירות גבוהה יותר של יציאת אוטובוסים. 7. כתוצאה מהאיחור המשמעותי והיעדר האוטובוס, נאלצה התובעת לעבור לתחנה אחרת ולקחת קו אוטובוס מספר 400, דבר שגרם לה לעוגמת נפש רבה, איחור לפגישה חשובה, וחזרה מאוחרת לבני ברק, עד כדי כך שלא היו עוד אוטובוסים פנימיים בירושלים. 8. עילת התביעה נולדה במועד האירוע, במוצאי שבת, 22.11.2008, עת נגרמו לתובעת הנזקים וההפסדים כתוצאה מהתנהלות הנתבעת. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 9. סמכותו העניינית של בית המשפט הנכבד לדון בתביעה זו נובעת מסכום התביעה, אשר אינו עולה על הסכום הקבוע בחוק לסמכותו של בית משפט השלום. 10. סמכותו המקומית של בית המשפט הנכבד נובעת ממקום מגוריה של התובעת, אשר מתגוררת בירושלים, וכן ממקום התרחשות האירוע נשוא התביעה, אשר אירע בתחנת אוטובוס בירושלים. ## ה. פירוט הטענות ## ## הפרת חובת שירות סדיר ותקין ## 11. הנתבעת, כחברת תחבורה ציבורית, חבה חובת שירות סדיר ותקין כלפי ציבור הנוסעים, ובכלל זה כלפי התובעת, הכוללת עמידה בלוחות זמנים סבירים והבטחת זמינות אוטובוסים בקווי השירות. 12. אי הגעת אוטובוס בקו 402 במשך כ-40 דקות, בשעה שבה אמורים לצאת אוטובוסים בתדירות גבוהה, מהווה הפרה בוטה של חובת השירות הסדיר והתקין המוטלת על הנתבעת. 13. התובעת הסתמכה על לוח הזמנים המפורסם ועל הציפייה הסבירה לשירות תחבורה ציבורית יעיל, ואי עמידת הנתבעת בחובה זו גרמה לה נזקים ועוגמת נפש משמעותית. 14. חובת השירות של הנתבעת אינה מסתכמת בהפעלת קווים בלבד, אלא כוללת גם אחריות לוודא כי האוטובוסים אכן מגיעים לתחנות במועדם ועוצרים בהן, באופן המאפשר לנוסעים לעלות עליהם. 15. התנהלות הנתבעת, אשר לא סיפקה הסבר מניח את הדעת לאי הגעת האוטובוסים במשך זמן כה רב, מעידה על כשל מערכתי בהפעלת הקו ועל הפרה יסודית של חובותיה כלפי ציבור הנוסעים. ## רשלנות בהפעלת קו התחבורה ## 16. הנתבעת התרשלה בהפעלת קו 402 במועד הרלוונטי, בכך שלא דאגה להגעת אוטובוסים לתחנה בה המתינה התובעת, או לחלופין, לא סיפקה מידע מספק אודות שינויים או עיכובים בלוח הזמנים. 17. התרשלות הנתבעת באה לידי ביטוי גם בהיעדר מנגנוני בקרה ופיקוח יעילים על תנועת האוטובוסים, אשר היו מונעים מצב של אי הגעת אוטובוסים לתחנה במשך זמן כה ארוך. 18. אדם סביר, המפעיל שירות תחבורה ציבורית, היה נוקט באמצעים סבירים על מנת לוודא עמידה בלוחות זמנים וזמינות אוטובוסים, והנתבעת לא עמדה בסטנדרט התנהגות זה. 19. הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי אי הגעת אוטובוסים תגרום לעוגמת נפש, איחורים ונזקים לנוסעים, ובכל זאת לא נקטה באמצעים מספקים למניעת נזקים אלו. 20. התרשלות הנתבעת היא הגורם הישיר והבלעדי לנזקים שנגרמו לתובעת, ועל כן יש לחייבה בפיצוי בגינם. ## עוגמת נפש ואי נוחות ## 21. התובעת חוותה עוגמת נפש רבה ואי נוחות משמעותית כתוצאה מהמתנה ממושכת ומיותרת בתחנה, בחוסר וודאות מוחלט לגבי הגעת האוטובוס. 22. המתנה של 40 דקות בתחנת אוטובוס, במוצאי שבת, כאשר התובעת ממהרת לפגישה חשובה, מהווה חוויה מתסכלת ומעיקה המצדיקה פיצוי בגין עוגמת נפש. 23. העובדה שהתובעת נאלצה לשנות את תוכניותיה, לעבור לתחנה אחרת ולקחת אוטובוס חלופי, מוסיפה על עוגמת הנפש ועל הטרחה שנגרמה לה. 24. חזרתה המאוחרת של התובעת לבני ברק, עד כדי כך שלא היו אוטובוסים פנימיים בירושלים, מעידה על היקף אי הנוחות והשיבוש שנגרמו לשגרת יומה. 25. הפיצוי המבוקש בגין עוגמת נפש משקף את הסבל והטרחה שנגרמו לתובעת כתוצאה מהתנהלות הנתבעת, והוא סביר והוגן בנסיבות העניין. ## איחור לפגישה חשובה ## 26. כתוצאה מאי הגעת האוטובוס ומהצורך לעבור לתחנה אחרת, התובעת איחרה לפגישה חשובה, דבר שגרם לה נזק תדמיתי ואישי. 27. איחור לפגישה חשובה עלול להוביל להפסד הזדמנויות, פגיעה במוניטין ובמערכות יחסים אישיות או עסקיות, ועל כן יש לפצות את התובעת בגין נזק זה. 28. הנתבעת, כספקית שירות חיוני, צריכה להיות מודעת להשלכות של איחורים ושיבושים בשירותיה על חיי הנוסעים, ובכלל זה על פגישותיהם ותוכניותיהם. 29. התובעת הסתמכה על שירותי הנתבעת לצורך הגעה בזמן לפגישתה, ואי עמידת הנתבעת בחובתה גרמה לה נזק ישיר ועקיף. 30. הפיצוי המבוקש בגין איחור לפגישה חשובה נועד לפצות את התובעת על הנזקים הלא ממוניים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת חובת השירות של הנתבעת. ## אחריות הנתבעת כחברת תחבורה ציבורית ## 31. הנתבעת, כחברת תחבורה ציבורית המפעילה קווים משותפים, נושאת באחריות מלאה כלפי ציבור הנוסעים, גם אם חלק מהשירותים מופעלים על ידי חברות אחרות. 32. טענת הנתבעת כי בשעות הרלוונטיות האוטובוסים הם של חברת "דן" בלבד, מחזקת את אחריותה הבלעדית לאירוע נשוא התביעה. 33. הנתבעת אינה יכולה להתנער מאחריותה בטענה כי התובעת לא הבחינה בצבע האוטובוסים, שכן חובתה היא לספק שירות תקין ללא קשר להעדפות צבע של הנוסעים. 34. על הנתבעת מוטלת החובה לוודא כי כלל האוטובוסים הפועלים בקו המשותף, ללא קשר לצבעם או לחברה המפעילה אותם בפועל, עומדים בלוחות הזמנים ומספקים שירות הולם. 35. אחריותה של הנתבעת נובעת מהיותה חלק ממערך התחבורה הציבורית המשותף, והיא אינה יכולה להטיל את האחריות על התובעת או על חברה אחרת במערך זה. ## חובת גילוי ומתן מידע ## 36. על הנתבעת מוטלת חובה לגלות לציבור הנוסעים מידע מלא וברור אודות לוחות הזמנים, שינויים בהם, וכן אודות זהות החברות המפעילות את הקווים המשותפים. 37. היעדר מידע ברור אודות זהות החברה המפעילה בכל שעה נתונה, וההבדלים בצבעי האוטובוסים, עלול להטעות את הנוסעים ולגרום להם להמתנה מיותרת. 38. הנתבעת לא סיפקה כל דיווח על בעיה כלשהי בקו במועד הרלוונטי, וגם לא נתקבלה כל תלונה נוספת, דבר המעיד על כשל במנגנוני הדיווח והתקשורת שלה עם הציבור. 39. לו הייתה הנתבעת מספקת מידע ברור ועדכני, ייתכן שהתובעת הייתה יכולה לנקוט בצעדים חלופיים מוקדם יותר ולמנוע חלק מהנזקים שנגרמו לה. 40. חובת הגילוי והשקיפות היא חלק בלתי נפרד מחובת השירות של חברת תחבורה ציבורית, והפרתה מהווה עילה לתביעה. ## נזקים שנגרמו לתובעת ## 41. הנזקים שנגרמו לתובעת כוללים עוגמת נפש רבה, אי נוחות משמעותית, איחור לפגישה חשובה, וכן הוצאות נסיעה נוספות כתוצאה מהצורך לקחת אוטובוס חלופי. 42. הנזקים הלא ממוניים, כגון עוגמת נפש ואיחור לפגישה, ניתנים להערכה כספית ועל הנתבעת לפצות את התובעת בגינם. 43. סכום הפיצוי המבוקש בסך 1,200 ₪ משקף באופן סביר והוגן את מכלול הנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מהתנהלות הנתבעת. 44. הנזקים שנגרמו לתובעת הם תוצאה ישירה ובלעדית של הפרת חובת השירות והרשלנות של הנתבעת, ועל כן יש לחייב את הנתבעת במלוא סכום הפיצוי. 45. התובעת פעלה באופן סביר ומצופה מנוסע, וניסתה למזער את נזקיה על ידי מעבר לתחנה אחרת, אך הנזקים כבר נגרמו בשל התנהלות הנתבעת. ## חוסר הרמת נטל ההוכחה על ידי הנתבעת ## 46. טענת הנתבעת כי יצאו אוטובוסים בתדירות גבוהה מתחנת המוצא אינה שוללת את טענת התובעת כי אוטובוסים אלו לא הגיעו לתחנה בה המתינה. 47. לוח הזמנים שצורף על ידי הנתבעת אינו מהווה הוכחה לכך שהאוטובוסים אכן עברו בתחנה הספציפית בה המתינה התובעת ועצרו בה. 48. הנתבעת לא הציגה כל ראיה אובייקטיבית, כגון תיעוד מצלמות או נתוני GPS, המוכיחה כי אוטובוסים שלה אכן עברו בתחנה ועצרו בה במועד הרלוונטי. 49. טענת נציג הנתבעת כי התובעת "לא שמה לב שעברו אוטובוסים אדומים" היא טענה ספקולטיבית ואינה נתמכת בראיות, ואינה יכולה לשמש כהגנה מפני אחריותה. 50. הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי פעלה באופן סביר וכי לא התרשלה, ועל כן יש לקבל את גרסת התובעת כגרסה המהימנה. ## אחריות משותפת של חברות התחבורה ## 51. גם אם קו 402 הוא קו משותף ל"אגד" ול"דן", הרי שכל אחת מהחברות נושאת באחריות כלפי ציבור הנוסעים להפעלת הקו באופן תקין. 52. הנתבעת אינה יכולה להתנער מאחריותה בטענה כי "אגד" היא האחראית, שכן בשעות הרלוונטיות היא זו שהייתה אמונה על הפעלת הקו. 53. במערך של קווים משותפים, על החברות לוודא תיאום מלא ביניהן, כך שלא ייווצרו פערים בשירות או חוסר וודאות לנוסעים. 54. אחריותה של הנתבעת נובעת גם מהיותה חלק ממערך התחבורה הציבורית הכולל, ועל כן היא חבה חובה כללית לספק שירות הולם. 55. העובדה שהתובעת מודעת לכך שהאוטובוסים הם לפעמים של "דן" ולפעמים של "אגד", ומעקבת אחר המספרים, אינה פוטרת את הנתבעת מאחריותה לספק שירות תקין. ## חובת זהירות מושגית וקונקרטית ## 56. על הנתבעת, כחברת תחבורה ציבורית, מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי ציבור הנוסעים, הכוללת דאגה לשלומם, נוחותם ועמידה בלוחות זמנים. 57. חובת הזהירות הקונקרטית של הנתבעת באה לידי ביטוי בצורך לוודא כי אוטובוסים אכן מגיעים לתחנות במועדם ועוצרים בהן, וכי אין שיבושים בלתי סבירים בשירות. 58. הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית בכך שלא סיפקה שירות תחבורה ציבורית סדיר ותקין, וגרמה לתובעת נזקים. 59. הפרת חובת הזהירות של הנתבעת היא הגורם הישיר לנזקים שנגרמו לתובעת, ועל כן יש לחייבה בפיצוי בגינם. 60. הפסיקה קבעה כי חברות תחבורה ציבורית חבות חובת זהירות מוגברת כלפי נוסעיהן, ועל הנתבעת לעמוד בסטנדרט זה. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##פסק דין## 1. עניינה של התובענה שלפנינו, פיצוי התובעת בשל אי הגעה של אוטובוס במשך כ - 40 דקות. 2. על פי כתב התביעה, במוצאי שבת, 22.11.08, המתינה התובעת בתחנת קו אוטובוס מס' 402 מבניני האומה בירושלים לכיוון בני ברק (להלן - הקו) מהשעה 20:50 ועד שעה 21:30, על אף שקו זה אמור לצאת מידי דקות אחרות. כתוצאה מכך, נאלצה התובעת לעבור לתחנה אחרת ולקחת אוטובוס מס' 400. 3. התובעת דורשת פיצוי בסך 1,200 ₪. לטענתה, מלבד עוגמת הנפש איחרה לפגישה חשובה, וחזרה מבני ברק בשעה כל כך מאוחרת שכבר לא היו אוטובוסים פנימיים בירושלים. 4. לטענת "אגד" בכתב ההגנה, הקו נשוא התביעה הינו קו משותף ל"אגד ול"דן". החל בשעה 20:35 האוטובוסים הם של חברת "דן" בלבד ולא של "אגד", ולכן אין ל"אגד" כל אחריות ומן הדין למחקה מכתב התביעה. 5. לטענת "דן" בכתב ההגנה, בשעות הרלבנטיות לכתב התביעה יצאו בקו האמור מתחנת המוצא בהר החוצבים שבעה אוטובוסים של "דן", דהיינו היתה יציאת אוטובוס מתחנת המוצא בממוצע אחת ל 5 - 6 דקות. לוח הזמנים צורף לכתב ההגנה. לטענת "דן", לא יתכן שלא חלף על פני התובעת אף לא אוטובוס אחד מתוך האוטובוסים האמורים. עוד נטען, כי לא נתקבל בחברה כל דיווח על בעיה כלשהי בקו במועד הרלבנטי לכתב התביעה, וגם לא נתקבלה כל תלונה נוספת מציבור הנוסעים בקו האמור. 6. בדיון שהתקיים בפני אמר נציג "דן": "ביום התביעה לא מצויין שעבר אוטובוס ולא עצר. התובעת טוענת שבכלל לא הגיע אוטובוס. מה שכן יכול להיות הוא, הקו הזה הוא משותף, האוטובוסים שלנו הם אדומים, ושל אגד ירוקים, וכנראה שהתובעת יודעת שזה קו של אגד ומכירה את האוטובוס של אגד הירוק, וחיכתה לאוטובוס ירוק ולא שמה לב שעברו אוטובוסים אדומים." (פרוטוקול עמ' 2 שורות 17 - 21). לשאלת בית המשפט האם התובעת מודעת להבדלי הצבעים באוטובוסים בקו המשותף ענתה התובעת: "לא שמתי לב לצבעי האוטובוסים אבל אני מודעת לכך שהם לפעמים של דן ולפעמים של אגד, ואני עוקבת אחרי המספרים" (שם שורות 28 - 29). 7. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, לרבות לוח הזמנים שצורף על ידי "דן", הגעתי למסקנה שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת טענתה לפיה לא עבר אף אוטובוס במועד הרלבנטי לכתב התביעה בתחנה שבה המתינה התובעת. מלוח הזמנים עולה, כי החל בשעה 20:30, השעה בה החלו לפעול האוטובוסים של חברת "דן", אכן יצאו אוטובוסים בהפרשי זמן של מספר דקות, כאשר בשעה 21:00 יצאו שני אוטובוסים באותו זמן, ולאחר מכן יצא אוטובוס בשעה 21:05 ואחריו אוטובוס בשעה 21:06. 8. בנסיבות אלה דין התביעה להידחות. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. כתב תביעהמסמכיםאיחור אוטובוסאוטובוס