פגיעה בחמור עם מכונית - דריסת חמור בלי לדווח

החלטה באחד הלילות של חודש נובמבר 1996 נהג המבקש ברכב משא על כביש 55, מכיוון היישוב גינות שומרון לכיוון אלפי מנשה. השעה היתה שעת לילה חשוכה וללא תאורה בצד הדרך. תוך כדי נסיעה חצה חמור את הכביש והמבקש לא עלה בידו לעצור בזמן. המכונית פגעה בחמור פגיעה קשה וזה נפח את נשמתו על הכביש. פיגרו של החמור נותר שרוע במרכז הכביש. המבקש המשיך בנסיעתו בלא שעשה דבר להזהיר את המשתמשים בדרך מפני המכשול שכך נוצר. לאחר כ20- דקות הגיע למקום רכב פרטי ובו שני אנשים. הרכב פגע בניבלת החמור, עלה עליו וכתוצאה מכך סטה אל המסלול הנגדי של הדרך. אותה עת בא רכב במסלול הנגדי ובו ישבו מספר אנשים. שני כלי הרכב פגעו זה בזה, וכתוצאה מאותה פגיעה נהרגו נהגי שתי המכוניות ונפצעו קשה ושני נוסעים שישבו בשתי המכונית. המבקש הועמד לדין לפני בית-משפט השלום בשתי עבירות אלו: אחת, גרם מוות ברשלנות, עבירה כהגדרתה בסעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א1961- בצירוף לסעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז1997-. שתיים, גרימת מוות לאדם וסיכון חיי אדם, עבירה כהגדרתה בתקנה 21(ב)(2)ו-(4) לתקנות התעבורה, תשכ"א1961-, בצירוף לסעיף 38(3) לפקודת התעבורה. בית-משפט השלום הרשיע את המבקש בדינו וגזר עליו 18 חודשי מאסר, מתוכם שישה חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כן נפסל המבקש מקבל או מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של שלוש שנים (בניכוי 90 ימי הפסילה המינהלית). המבקש ערער על הרשעתו בדין אך בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור. על החלטה זו האחרונה בקשת רשות הערעור שלפנינו. קראנו בקפידה את טיעוניו של בא-כוח המבקש, והוספנו ושמענו השלמות שהשלים לפנינו על-פה. בא-כוח המבקש אינו חולק, הלכה למעשה, על הרשעתו של המבקש בגרם מוות ברשלנות כהוראת הסעיף 304 לחוק העונשין. טענתו אינה אלא זו, שלא היה מקום להרשיע את מרשו במעשה או במחדל בניגוד להוראת סעיף 64 לפקודת התעבורה. וכל-כך למה? הוראת סעיף 64 לפקודת התעבורה מדברת על "העובר עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז1977- תוך כדי שימוש ברכב, דינו ..." ובהמשך קובע החוק את עונשו של העובר אותה עבירה. טוען בא-כוחו של המבקש, כי סעיף 64 עניינו בעבירה הנעברת "תוך כדי שימוש ברכב" ואילו הוא עבר עבירה של גרם מוות ברשלנות שלא "תוך כדי שימוש ברכב". טעם הדבר הוא, כך טוען בא-כוח המבקש, שהותרת ניבלתו של החמור על-פני הכביש לא היתה "תוך כדי שימוש ברכב". ומה דינו של אדם אשר ירה בחמור במזיד והשאיר את ניבלתו שרועה על הכביש אין הוא עובר עבירה על-פי סעיף 64 האמור - שהרי הוא לא הרג את החמור "תוך כדי שימוש ברכב" - כן הוא דין המבקש שלפנינו. אכן, המבקש הרג את החמור "תוך כדי שימוש ברכב", אך השארת ניבלתו של החמור על הכביש לא היתה "תוך כדי שימוש ברכב", ואין להבדיל בין המבקש שלפנינו לבין אותו פלוני שירה בחמור והותיר את הפגר שרוע באמצע הכביש. טענה זו העלה בא-כוח המבקש גם לפני בתי-משפט קמא אלא שהטענה נדחתה. ובדין נדחתה הטענה. דעתנו היא, כי יש לראות את הפגיעה בחמור ואת הותרת ניבלתו באמצע הכביש בהמשך אחד וכמכלול אחד. משחדל המבקש ולא נקט בכל אמצעי להזהיר את מי שיבואו אחריו מפני המיכשול אשר נוצר בשל ניבלת החמור, אך נכון וראוי וצודק הוא לראות מחדלו זה כמחדל שנעשה "תוך כדי השימוש ברכב". לא נמצא לנו כי יש הבדל בין ענייננו לבין מקרה בו נשמט חפץ מרכב הנוסע בכביש - חפץ שיש בו כדי לגרום מכשול רציני - והנהג יודע על נפילת החפץ אך ממשיך בדרכו ואינו עושה דבר כדי להזהיר נהגים שיבואו אחריו. לא כך נוהג נהג מן היישוב. הותרתה של ניבלת החמור על הכביש בנסיבות העניין שקולה למעשה של הנחת מיכשול על הכביש. "ולפני עיוור לא תיתן מיכשול" (ויקרא י"ט, י"ד), כך עומדים אנו ומצווים משחר ימינו. המבקש משול כמי שנתן מיכשול לפני עיוור - שהרי מעשהו ומחדלו היו בשעת לילה חשוכה ובאין תאורה במקום - והנהגת שנהגה במכונית הראשונה היתה בבחינת אותו עיוור. בפסקי-הדין של בית-משפט קמא וכן בטיעוניה של המדינה צוטטו הוראות שונות מתקנות התעבורה המלמדות כי חובה היתה על המבקש לסלק את ניבלת החמור מן הדרך או, למיצער, להזהיר את הנוהגים בדרך מפני המיכשול. אולם אנו אין אנו נדרשים לאותן הוראות חוק. די לנו במעשה - ביתר דיוק: במחדל - הקשה והבלתי-ראוי של המבקש ונגיע לכלל מסקנה, שלא זו בלבד שהרשעתו בגרימת מוות ברשלנות הרשעה כדין היא, אלא שמחדלו האסור נעשה "תוך כדי שימוש ברכב". אנו דוחים את הבקשה לרשות ערעור. ששת חודשי המאסר בפועל שהוטלו על המבקש הומרו בשישה חודשי עבודות שירות. משהחלטנו לדחות את בקשת רשות הערעור, על המבקש להתחיל בעבודות השירות ואנו קובעים את יום 2.12.01 כיום תחילתן של עבודות השירות. אם יבקש המבקש להקדים את מועד תחילתן של עבודות השירות והדבר יהיה מקובל על הממונה, כי-אז יודע לנו הדבר בהסכמת באי-כוח בעלי-הדין ואנו נחליט בבקשה. דריסהמשפט תעבורהרכבתאונת דרכים