פסק דין א. רקע עובדתי 1. עניינה של תובענה זו, שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, הינו הפרשנות הראויה שיש ליתן לתקנה 42א לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ"ב1981- (להלן: "התקנה" ו"התקנות"). המבקשים 1 ו2- (להלן: "המבקשים"), הינם בעליו של מטוס הרשום בליטא והנמצא כ5- שנים בישראל. לטענתם, הם מנסים מזה זמן רב לרשום את המטוס בישראל אולם קשיים שונים הנובעים מדרישות המשיב 2 - מינהל התעופה האזרחית (להלן: "המינהל") - מעכבים זאת. המבקשים מעוניינים לטוס עם מטוסם לחו"ל ובחזרה לישראל. לטענתם, טסו בעבר בישראל ואף לחו"ל ובחזרה, במסגרת הזמן המותר עפ"י התקנה וארכה נוספת, של 45 יום, שאושרה ע"י המינהל, אולם פניות חוזרות ונשנות שלהם למינהל להמשיך הטיסות לחו"ל נדחו ונאמר להם, כי אסור להם לבצע טיסות בינ"ל לאחר 45 יום. עוד הם מוסיפים כי המינהל הפנה אותם לפרסומי מידע תעופתי (AERONAUTICAL INFORMATION PUBLICATION)A.I.P-.; שהוציא המנהל והניתנים לעיון במשרדי מינהל התעופה האזרחית (להלן: "הפמ"ת"). 2. לשם הבהירות והבנת הרקע להגשת התובענה, אביא כבר כאן את לשון התקנה: "42א. הפעלה פרטית של כלי טיס זר בישראל (תיקון: תשמ"ח) (א) לא יפעיל אדם בישראל, דרך קבע, כלי טיס זר. (ב) לענין תקנה זו תיחשב הפעלתו של כלי טיס זר בישראל, דרך קבע, אם שהה כלי הטיס בישראל יותר מ- 45 ימים בכל תקופה רצופה של 270 ימים מיום הגיעו לארץ לראשונה, ולענין שהיית כלי טיס בישראל יחשב חלק מיום, כיום. (ג) הופעל כלי הטיס הזר בישראל במשך התקופה האמורה בתקנת משנה (ב) או שהה כלי הטיס בישראל, גם אם כלי הטיס לא הופעל או אם הופסקה הפעלתו במשך התקופה האמורה, לא תאושר הפעלתו בישראל לתקופה נוספת כאמור אלא אם כן עברו ששה חדשים מיום שהוצא מישראל....". לשיטת המבקשים, תקנה 42א קובעת את הכללים ומשך הזמן בו מטוס זר יכול להיות מופעל בישראל בטיסות פרטיות, ואין היא מתייחסת כלל אל טיסות בינלאומיות פרטיות של מטוס זר אל ישראל, מעל ישראל או מישראל. לכן מבקשים הם כי ביהמ"ש יקבע כי מטוס זר הטס מחו"ל לנחיתה בישראל ו/או מישראל לנחיתה בחו"ל ו/או מעל שטח ישראל למטרות חציה בלבד ללא המראה ונחיתה בישראל, לא נחשב עפ"י תקנה 42א כמטוס זר הטס ומופעל בישראל, ולכן אין למשיבים סמכות למנוע טיסות כאלו ממטוס זר בטיסות פרטיות. 3. המשיבים דוחים את פרשנות המבקשים לתקנה ולטענתם, הרציונל הטמון בתקנה 42א הוא פיקוח הדוק על כלי טיס זרים, אשר אינם מופעלים בד"כ בשטח מדינת ישראל ואינם נתונים לאותו פיקוח שגרתי לו נתונים כלי הטיס הרשומים בישראל. קבלת פרשנותם של המבקשים תביא למצב בלתי הגיוני לפיו כלי טיס זרים יפעלו במשך שנים בשטח המדינה, מבלי שנרשמו כדין וללא הפיקוח הנדרש ע"י רשויות מינהל התעופה ומצד שני, אף לא יתבצע כל מעקב ע"י "מדינת האם" בה רשומים אותם כלי טיס, שכן אותם כלי טיס מופעלים בעיקר בשטח מדינת ישראל. 4. בדיון שהתקיים ביום 6.4.00 שמעתי טענות הצדדים בקצרה והוריתי על הגשת סיכומים בכתב. בסיכומיהם הוסיפו המבקשים טיעונים ונימוקים לחיזוק עמדתם. כך גם בתגובה שהגישו ביום 4.1.01 לסיכומי המשיבים. לטענת המבקשים שהיית מטוסם בארץ איננה בניגוד לתקנה 42א שכן התקנה עוסקת אך ורק בעניין הפעלה פרטית של כלי טיס זר - אשר כהגדרתה בתקנות הינה הטסה או שימוש למטרת הטסה, ולא בשהייה שהיא הימצאות פיזית במקום. לגישתם, נתן המחוקק דעתו למצב שכלי טיס ישהה בישראל מבלי להיות מופעל ולכן קבע בס"ק (ג) לתקנה, שכדי להפעילו לתקופה נוספת של 45 ימים, יש להוציאו מהארץ ל6- חודשים. ואולם, המדובר הוא בהפעלה ולכן אין מניעה כי המטוס ישהה בארץ כשאיננו מופעל. עוד מוסיפים המבקשים כי אין כל סתירה בין עמדת המינהל לעמדתם הם באשר לצורך בפיקוח על כלי טיס זרים, והרי לשם כך הוגבלה הפעלתם בישראל לתקופה של 45 יום כאמור. ועדיין, אין למבקשים כל טענה לענין הגבלת טיסות בישראל וכל טענותיהם מתמקדות בטיסות בינ"ל. מניעת טיסות כאלו, אשר אינה עולה מהתקנות, לא במפורש ולא במשתמע, אף פוגעת לטענתם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. המבקשים הופנו, כאמור, ע"י המשיב 3, לפמ"ת, על מנת למצוא מענה לשאלותיהם. לטענתם, פרסומים אלו המצויים, בשפה האנגלית כמובן, במשרדי מודיעין טיס ומרכזי תיאום בארץ ובעולם, אינם מאזכרים כל הגבלת טיסות אל ישראל, מעל ישראל ומישראל וכן אינם מאזכרים את תקנה 42א. והרי, מקשים המבקשים, פרסומים אלה הם מקור האינפורמציה היחיד לטייסים זרים המבקשים לטוס לישראל וממנה או מעליה ולכן אין הם יודעים על תקנה 42א, דבר המחזק את גישת המבקשים כי אין כל מגבלה על טיסות בינ"ל. המבקשים מוסיפים כי אם נבדוק תחום הקרוב ודומה לטיס, הוא השיט, נראה כי גם שם תוקנו תקנות שתפקידן להגביל שיט של כלי שיט זר במימי החופים ובמים הפנימיים של ישראל, אולם המחוקק פירט שאין הכוונה לשיט בינלאומי כאמור בתקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשמ"ג1982-. בטיס המחוקק לא הגביל את הטיס הבינלאומי מפני שמטרת החוק המוצהרת היתה טיס בישראל. 5. מנגד טוענים המשיבים, כי בטרם תוקנה תקנה 42א, חלה תקנה 42 אשר קבעה את הכללים המיוחדים הנוגעים לכלי הטיס הזרים בישראל ובה לא נקבעו מגבלות כלשהן על שהייתם של כלי טיס זרים. למעשה, בעלי כלי הטיס הזרים היו רשאים להפעיל את כלי הטיס ולהחזיקם בישראל לפרק זמן בלתי מוגבל. מצב דברים זה מנע פיקוח רשויות התעופה בישראל חרף העובדה שכלי הטיס הופעלו בה ולא במדינות בהן היו רשומים, ולכן הותקנה תקנה 42א. פרשנות המבקשים מעקרת הלכה למעשה את כוונתה של תקנה 42א ומחזירה את המצב המשפטי למצב שקדם להתקנת התקנה שכן עפ"י פרשנות המבקשים, לא תהיה כל הגבלה על שהיית כלי טיס זר בישראל ואף לא על הפעלתו אל ישראל ומישראל. עוד מוסיפים המשיבים כי למדינת ישראל תנאים רבים ומחמירים בכל הקשור לפיקוח על כלי טיס הרשומים בישראל ועל אלה המבקשים להירשם בישראל, תנאים הנובעים מאמנת שיקאגו (1944) ומחוקי הטיס והתקנות שנחקקו לצורך זה. נטען שאם תתקבל טענת המבקשים לא ירשמו כלי טיס בישראל שכן מדוע יטרח בעל כלי טיס זר לעמוד בדרישות הנוגעות לרישום כלי הטיס בישראל וכתוצאה מכך להיחשף לפיקוח מתמשך, אם יוכל להפעיל את כלי הטיס הזר בישראל ללא כל הגבלת זמן, מבלי שכלי הטיס יהיה רשום בישראל? הגורם היחיד שיהיה מעוניין ברישום כלי הטיס בישראל הוא מי שיבקש לבצע טיסות פנים ארציות. לטענת המשיבים התביעה אינה מפרטת כל סעד אופרטיבי אלא סעד אקדמי בדבר פרשנות חוק. ב. דיון 6. בבואי לפרש הוראת חוק, או תקנה קובעים כללי הפרשנות שהשתרשו בהלכה הפסוקה. הכלל הראשון שיש לפרש הוראה כזו כלשונה, פשוטו כמשמעו. התקנה עוסקת כאמור בהפעלה פרטית של כלי טיס זר בישראל וניתן לומר ש'בישראל' משמע בתוך ישראל בלבד וללא קשר לטיסות בינ"ל. עם זאת, ס"ק (ב) לתקנה מבהיר כי 'הפעלה' לעניין תקנה זו משמע שהייה של כלי הטיס בישראל והרי גם לצורך ביצוע טיסות בינ"ל אל ישראל מישראל ומעל ישראל, יש הכרח בשהיית כלי הטיס, ולו גם לפרקי זמן קצרים, בישראל. עולה איפוא כי לשון התקנה אינה ברורה דיה ואין לה, כלשונה, משמעות אחת ויחידה, ולכן אבחן את מטרת ורוח החוק והתקנה. 7. על תכליתה ומטרותיה של התקנה נלמד מתכלית התקנות במסגרתן היא מצויה והחוק מכוחן הותקנו. לעניין היקף תחולת החוק והתקנות נקבע בחוק בסעיף 3 כי "הוראות חוק זה חלות (פרט אם נראית כוונה אחרת) - (א) על כל אוירון ישראלי בכל מקום שיימצא אותו אוירון; (ב) על כל אוירון נכרי כשהוא מצוי במדינה או עליה.."; ובסעיף 2 לתקנות נקבע כי "תקנות אלו חלות על הפעלת כלי טיס בשטח המדינה, פרט כמצוין בתקנת משנה (ב) ולמעט בלון,...". מנוסח סעיפים אלו עולה כי החוק והתקנות חלים על כל כלי טיס, בין אם זר (נכרי) ובין אם רשום בישראל, וכן על כל הפעלה שלו בשטח ישראל. לפיכך, נדמה, שאין יסוד לטענת המבקשים לפיה טיייסים זרים המטיסים מטוסיהם מעל ישראל, אליה וממנה, אין להם ולא כלום למעט הפמ"ת. חוק הטיס קובע במפורש כי הוא חל גם על מטוסים זרים המוטסים בשטח ישראל וכך גם התקנות בהן עסקינן. 8. תקנה 42א נושאת כאמור את הכותרת 'הפעלה פרטית של כלי טיס בישראל'. לעניין 'הפעלה' - זו מוגדרת בתקנות כ"שימוש בכלי טיס, גרימה לשימוש בו, או הרשאה לשימוש בו למטרת טיסה, לרבות הטסת כלי טיס, בין כדין ובין שלא כדין"; אולם, לצורך תקנה 42א, כאמור בס"ק (ב) שלה, "תיחשב הפעלתו של כלי טיס זר בישראל, דרך קבע, גם אם שהה כלי הטיס בישראל יותר מ45- ימים בכל תקופה רצופה של 270 ימים מיום הגיעו לארץ לראשונה". כלומר, לעניין תקנה 42א אין די בהגדרת 'הפעלה' בסעיף ההגדרות, אלא גם שהייה נופלת לגדרה של 'הפעלה', בתנאים ובנסיבות המפורטים בתקנה. 9. מה משמעות הביטוי - 'בישראל' - התקנה עוסקת בהפעלת כלי טיס זר בישראל כאשר אין בה הבחנה כלשהי בין טיסות בתוך ישראל, לבין טיסות אליה, ממנה או מעליה. נשאלת השאלה האם התקנות בכללותן מבחינות בין טיסה פנים ארצית לטיסה בינ"ל שהרי, עפ"י השכל הפשוט וההגיון הישר, הפעלת כלי טיס בשטח המדינה, בין אם כהגדרתה הכללית ובין אם כהגדרתה לצורך התקנה, נחוצה גם לשם ביצוע טיסות בינ"ל מישראל, אל ישראל או מעל ישראל ולכן טבעי שהתקנות, כהגדרת תחולתן בסעיף 2 האמור, תחולנה הן על טיסות פנים ארציות והן על טיסות בינלאומית. ואכן, עיון בתקנות מלמד כי אין הן מבחינות בין טיסה פנים ארצית לבין טיסה בינלאומית. ראשית, אין פרק ההגדרות המפורט מגדיר 'טיסה פנים ארצית' ו/או 'טיסה בינ"ל', אלא מבחין רק בין 'טיסה מסחרית', המוגדרת כ"טיסה לשם הסעת נוסעים או הובלת טובין בתמורה, או טיסה לצרכי עסק או מתן שירות"; לבין 'טיסה פרטית' המוגדרת כ"טיסה שאינה טיסה מסחרית" (סעיף 1 לתקנות). 10. המצב המשפטי עובר להתקנת תקנה 42א והשינוי למטרתו הותקנה, נבחנו בבג"צ 5582/91 יהודה רסלר ואח' נ' ראש מינהל התעופה האזרחית, דינים עליון, כרך לה, 143. העותרים שם היו טייסים המפעילים בישראל מטוסים פרטיים הרשומים עפ"י דין בארה"ב ועל כן נחשבו המטוסים - כלי טיס זרים. העותרים החזיקו את המטוסים בשדות התעופה בישראל, ומפעם לפעם היו מבצעים גם טיסות בינלאומיות למדינות סמוכות ובכללן קפריסין, יוון, טורקיה וכו'. לטענתם העדיפו שכלי הטיס יהיו ברישום זר מחמת הסכנה שנשקפה להם בפגיעה בכלי טיס ישראלי. בסקירתו את המצב המשפטי אמר כב' השופט ד' לוין (סעיפים 4 ו5- לפסה"ד): "תקנה 42 של תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס), כוללת הוראות מיוחדות לכלי טיס זרים, שעיקרן בדרישות ספציפיות לענין תיעוד המטוס והטסתו על ידי אנשי צוות. אך על פי התקנות האמורות, לא היתה הגבלה באשר לשהייתם של כלי טיס זרים אלה בישראל ולמעשה יכלו בעלי כלי הטיס הזרים להחזיקם בישראל ללא הגבלת זמן ולהפעילם בישראל וממנה, כל אימת שיחפצו בכך. רשויות התעופה בישראל, על פי הנסיון המצטבר, לא ראו בעין יפה מצב דברים זה מבחינת הפיקוח הראוי על התחזוקה ועל הבטיחות של כלי טיס זרים אלה. לפיכך, נתקבל תיקון לתקנות הנ"ל בשנת תשמ"ח, אשר ענינו הפעלה פרטית של כלי טיס זר בישראל. תקנה זו סומנה כתקנה 42א' לתקנות הנ"ל וזה תוכנה... כפועל יוצא מתקנה זו, הוגבלו מאוד המחזיקים והמפעילים של כלי טיס זר. חשובים לעניננו, סעיפים קטנים (א) ו-(ב) בתקנה 42א', שעל פיהם לא יפעיל אדם בישראל כלי טיס זר אם שהה כלי הטיס בישראל יותר מ- 45 ימים בכל תקופה רצופה בתוך 270 ימים מיום הגעתו לראשונה לארץ. אמור מעתה, שאותם בעלי כלי טיס זר אשר נהגו להפעילם בישראל (והעותרים בכלל זה), מנועים מלהחזיק את כלי הטיס בישראל למעלה מ45- ימים בכל תקופה רצופה בתוך 270 ימים, ופירושו של דבר שעליהם להחזיק את כלי הטיס ברוב רובן של ימות השנה מחוץ לישראל, אלא אם כן יחליפו את נתינות המטוס, וירשמוהו כמטוס ישראלי ויסמנוהו בהתאם". בפס"ד זה לא נדרש ביהמ"ש לבחון שאלת תחולתה של תקנה 42א על טיסות בינ"ל, שכן עניינו היה בעתירה כנגד ביטול הפטור שניתן לעותרים ע"י המשיב מכוח סמכותו עפ"י ס"ק (ו) לתקנה. מקביעת ביהמ"ש עולה כי התקנה שחלה על כלי טיס זר בכל שימוש שיעשה בו בשטח מדינת ישראל, בין אם לצורך טיסה פנים ארצית ובין אם לצורך טיסה אל ישראל, ממנה או מעליה. הדברים נאמרו גבי המצב שקדם לתיקון התקנה בו יכלו בעלי כלי הטיס הזרים להחזיקם בישראל ללא הגבלת זמן ולהפעילם בישראל וממנה כל אימת שיחפצו בכך, וכן מהתייחסותו של כב' השופט לוין לשינוי שחוללה התקנה, כי "הענקת הפטור באופן גורף וכולל לישראלים המפעילים כלי טיס ומטיסים אותם לארצות שכנות מבטל מיני וביה את כוונת המחוקק ואת תכלית התקנה שנועדה להרבות בטיחות הטיסות וכלי הטיס" (סעיף 12 לפסה"ד). 11. נמצא, איפוא, כי הדין הוא עם המשיבים בפרשם את תקנה 42א כחלה גם על הפעלת כלי טיס זרים בישראל לשם טיסות בינ"ל. שהרי ממה נפשך: אם המעוות או הפגם אשר באה תקנה 42א לתקן הוא העדר פיקוח ושליטה על כלי טיס זרים מבחינת התחזוקה והבטיחות, במה שונים דרישות התחזוקה והבטיחות כשעסקינן במטוס שמרחף מעל שטחה של מדינת ישראל כשהוא בטיסה פנים ארצית, מדרישות התחזוקה והבטיחות כשעסקינן במטוס המרחף מעל שטחה של מדינת ישראל במסגרת טיסה בינלאומית? האם ניתן להניח שבמקרה האחרון ראוי שיהיו מוקפדים פחות?! הן טיסה פנים ארצית והן טיסה בינ"ל של כלי טיס זר בישראל, כרוכות זו אף זו בטיסה מעל שטח ישראל ובנחיתה ו/או המראה משדות תעופה בישראל ולכן לגבי שתיהן מתקיים אותו רציונאל שבבסיס תקנה 42א. 12. הפמ"ת, כהגדרתם בתקנה 65 לתקנות, הם פרסומים הכוללים מידע תעופתי בעל תוקף של קבע החיוני לתעבורה האוירית, המפורסמים ע"י שירות המידע התעופתי. לטענת המבקשים, אין בפמ"ת כל מגבלה על טיסות בינ"ל דוגמת זו הקבועה בתקנה 42א. המבקשים צירפו לסיכומיהם שני עמודים מתוך פרסומים אלו אשר בהן הוראות כלליות לגבי כניסה, מעבר ויציאה של מטוסים בטיסות בינ"ל פירוט הוראות טכניות למיניהן, לפי סיווג לטיסות שמועדן נקבע בלוח הזמנים, טיסות שמועדן לא נקבע וטיסות פרטיות. החומר שצורף אינו כולל את מלוא ההוראות לעניין טיסות פרטיות ולכן אין ללמוד מהאמור בהם על העדר הוראה בפמ"ת בכלל באשר למגבלה על טיסות בינ"ל. כמו כן, כפי שכבר קבעתי לעיל, ממילא אין ההוראות הכלולות בפמ"ת גורעות מתחולת החוק והתקנות על כלי טיס זרים. 13. לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה בה"פ 114/00. אני מחייבת המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבים הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד (כולל) בסך 7,500 ש"ח. טיס