פסק דין 1. המשיב הורשע על-פי הודאתו בנהיגה ללא רישיון תקף, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א1961-. בפרוטוקול תמציתי, שבו נרשם כי התובע טוען לעונש "בהתאם" ובלא שנרשם דבר מטעם ההגנה, הטיל בית-משפט קמא על המשיב עונש קנס סמלי בלבד. לפני הכרעת הדין נרשם מפי הנאשם: "יש לי הרבה קנסות ודו"חות. אין לי רישיון". גזר הדין מפרט אף הוא בתמצית רבה את הטעמים לעונש האמור, כהאי-לישנא: "שיטתי. היות והמדובר בבעיה כללית של נהיגה ללא רישיון עקב קנסות, אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 1 ש"ח". דא-ותו-לא. 2. על-כך הוגש הערעור שלפנינו, שבו טוענת המערערת, כי בגזר הדין מבוטל למעשה אלמנט ההרתעה, הנדרש למניעת הישנותן של עבירות נהיגה ללא רישיון, הכרוכות גם בנהיגה ללא ביטוח. עוד מצוין בכתב הערעור, כי בעבר זיכה הרכב זה של בית-משפט קמא נאשם שנהג ללא רישיון תקף, מכיוון שלא היה בידו לחדשו עקב אי תשלום קנסות, אולם בערעור נהפכה הקערה על פיה ואותו נאשם הורשע בדין (ע"פ (י-ם) 2067/00 מ"י נ' אוחיון, טרם פורסם, ניתן ביום 21.9.00 על-ידי עמיתי, השופט ד"ר ע' חבש). בנסיבות אלו נדרש עונש ממשי, שלא יהפוך את ההרשעה לפלסתר. עונש סמלי גם אינו הולם ואינו מתיישב עם מטרות ענישה כלשהן. עוד הדגישה המערערת את העובדה, כי המדובר במי שביצע עבירה ביודעין, תוך עשיית דין עצמית ונטילת החוק לידיים. 3. הסניגור המלומד, עו"ד נ' אדלבי, התייחס בטיעוניו לפרובלמטיקה הקיימת בהסדר התחיקתי, המונע חידוש של רישיון נהיגה עקב אי תשלום קנסות (תקנה 172ב לתקנות התעבורה, תשכ"א1961-, שהותקנה מכוח ההסמכה בסעיף 70(23)(א) לפקודת התעבורה הנ"ל). הדברים נוגעים גם לכך, שרשות הרישוי אינה מבחינה בנסיבות הקונקרטיות של כל נהג ונהג, והפסילה היא גורפת וכללית. 4. תהיה ההתייחסות לדרך הנאותה שעל הרשות המינהלית לנהוג - בכל הנוגע למימוש אי חידוש הרישיון - ככל שתהיה, אין בדבר כדי להשפיע מהותית על העונש הצריך להינתן למי שעבר עבירה על החוק, כאשר במודע הנו נוהג בכלי רכב ללא רישיון. המשיב נתפס בקלקלתו ביום 11.8.00, כאשר תוקף רשיונו פג ביום 13.3.99, דהיינו: כשנה וחמישה חודשים קודם לכן. בנסיבות אלו הנהיגה היא גם ללא ביטוח. אומנם, לפי הפסיקה אי חידוש רישיון עקב קנסות כמוהו כאי חידוש רישיון עקב העדר תשלום אגרה, לעניין סעיף 7(3) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975- (ע"א 4231/97 צור שמיר, חברה לביטוח בע"מ נ' נאה, פ"ד נג(2) 193), אולם, זאת כאשר "המשיב זכאי לחדש את רישיון הנהיגה שפקע, על-ידי תשלום הקנס ובלי שיחויב על-ידי רשות הרישוי לעבור מבחנים, בדיקות או כל הליך אחר לצורך כך" (שם, 201 מול ד'). לכאורה, פני הדברים שונים בענייננו, לאור פרק הזמן שחלף מאז מועד הפקיעה של הרישיון ולנוכח הוראת תקנה 172א לתקנות התעבורה, שלפיה: "לא יחודש רשיון נהיגה שלא היה לו תוקף במשך תקופה העולה על שנה אחת אלא אם עמד בעליו בבדיקות ובבחינות כאמור בחלק זה כאילו היה מבקש רשיון נהיגה, ובלבד שרשות הרישוי רשאית לפטור אדם כאמור מהבדיקות ומהבחינות, כולן או מקצתן". הנה-כי-כן, חידוש הרישיון אינו כרוך עוד בעניין פיסקלי בלבד. לנהיגה ללא רישיון נוספת אם-כן חומרה. אף שהמשיב לא הועמד לדין בעבירה של נהיגה ללא ביטוח תקף, אין בדבר כדי למנוע את ההשלכה הנדרשת בשיקולי הענישה, לאור הנהיגה ללא רישיון. נסיעה ללא ביטוח פירושה , שכל פגיעה בגופם של אחרים תחייב את ציבור הנהגים, נושאי הסיכון, באמצעות הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (קרנית), הפועלת מכוח פרק ג' לחוק הפיצויים. אם חלילה המשיב עצמו היה נפגע בגופו, לא היה לו כיסוי ביטוחי כלל, על-כן פירושם המיידי של הדברים היה, שהוא היה נופל לנטל על שכם רשויות הסעד, ולמעשה על החברה כולה. יש אפוא להתייחס לעבירה בחומרה ההולמת, ואין המדובר בעניין טכני ומנהלי בלבד. אף אם יש להתחשב גם בנסיבות ביצוע העבירה, הרי קנס סמלי - שיש בו כדי להביע תרעומת על מדיניות מסוימת - אינו אמור לסייע להפנמת חומרת ההתנהגות והוא חסר את היסוד המרתיע, כנדרש בנסיבות אלו. 5. לאור האמור, דין הערעור להתקבל. בא-כוחה המלומד של המשיבה, עורך הדין א' שטרן, הסכים בהגינותו הרבה שלא לעמוד על עונש קנס כלפי המשיב, בשל המצוקה הכלכלית שבה הוא נתון ואשר בעטיה גם לא שילם את הקנסות, מה שגרם לאי חידוש הרישיון. לפיכך, ובהתחשב במכלול הנסיבות כפי שפורטו בטיעוני באי-כוח הצדדים, וכן בעובדה שהמשיב נגרר להליך נוסף שלא על-פי בחירתו ושלא מכוח טענותיו, יוטל עליו עונש של פסילת רישיון בלבד: בפועל ועל-תנאי. 6. בשולי הדברים ובטרם נחתום פסק-דין זה, מן הראוי לציין, כי לדעתי לא מן הראוי לאפשר לנהג לעורר את נושא אי חידוש רשיונו, בכל הנוגע לשאלת עצם קיומה של העבירה להבדיל מהשיקולים לעונש, בדרך של תקיפה עקיפה (עניין שהוא תיאורטי לחלוטין בענייננו, שכן המשיב כלל לא התיימר לעשות כן). מאז שבוטלה ההבחנה הדיכוטומית בין בטלות מדעיקרא (Void) לבין נפסדות (Voidable); ומאז שגישת הבטלות היחסית תפסה לה שבת, קיימת גם השלכה על ההבחנה שבין התקיפה הישירה לבין התקיפה העקיפה, בנוגע לפסלותם של הליכי המינהל. טיבה של הבטלות היחסית היא, כי ייתכנו מצבים שבהם לעניין מסוים ייקבע שהאקט המינהלי בטל מדעיקרא, ואילו לעניין אחר הוא ייחשב כנפסד בלבד. כך הם פני הדברים גם בסוגיה דנן. האפשרות שנהג יתקוף את שיקולי הרשות ובמסגרת זו ייקבע, כי מכיוון שלא התאפשרה לו זכות השמיעה האינדבידואלית, אי חידוש רישיונו מבוטל - אינה מכשירה נהיגה קודמת בתקופת הפסילה. כך עולה גם מפסיקת בית המשפט העליון ב-רע"פ 4398/99 הראל נ' מ"י (פ"ד נד(3) 637). שם הוסכם על הכל, כי קצין המשטרה אשר פסל את רשיונה של המערערת הפר את זכותה לטיעון. אף-על-פי-כן, נהיגתה תחת הפסילה האמורה נחשבה כעבירה, שכן דרך התקיפה שהיה עליה לנקוט הייתה זו הישירה. דומים הם פני הדברים גם לכל ציווי שנותן שוטר לנהג לסטות לדרך צדדית או הנחיות דומות לכל עובר דרך. הפרת הוראה זו על-ידי האזרח מהווה הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו, גם אם לאחר מכן יתברר, כי הוראת השוטר הייתה לקויה ונגועה בפסלות. האפשרות לנקוט בנסיבות אלו בהליכי תקיפה בדיעבד אינה מתחייבת בכל מקרה, זאת כדי למנוע אנדרלמוסיה מוחלטת בדרכים ובהתנהגות הציבור ברשות הרבים. לפיכך, האזרח אינו רשאי במקרים אלה ליטול את החוק לידיו, גם כאשר לטענתו, מעשה רשות הרישוי או המשטרה נגוע בבטלות מדעיקרא. לרשותו עומדת התקיפה הישירה לשינוי המצב מראש ואילו בדיעבד יוכל לתבוע פיצויים או סעדים אחרים, ככל שהוא באמת צודק בעמדתו. לעומת זאת, לא יהא בידו להכשיר למפרע את התנהגותו בדרכים, אשר על-פי האקט המינהלי הייתה אסורה (ראו את הערתי ב-ע"פ (י-ם) 1946/98 מ"י נ' ניימן, דינים מחוזי, כרך לב(6), 361). משחטא ונטל לעצמו את הדין - עליו לשאת בעונש המתחייב מהתנהגותו זו. 7. כאמור לעיל הערעור מתקבל וגזר-דינו של בית-משפט קמא מתבטל. על המשיב מוטל בזה עונש פסילה בפועל לחודש ימים ועונש פסילה על-תנאי לשלושה חודשים. התנאי הנו, שהוא לא יעבור במשך 18 חודש עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה. משפט תעבורהנהיגה ללא רישיוןנהיגה ללא רישיון בתוקףפקודת התעבורה