הכרעת דין האשמה ומהלך הדיון 1. הנאשם הואשם בעבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין (גרם מוות ברשלנות) התשל"ז - 1977. 2. הטענה העובדתית היא כי בתאריך 1.12.98 בשעה 11:00 נהג הנאשם במשאית ( להלן : "הרכב") בכביש המכונה כביש מס' 1 מכיוון העיר העתיקה צפונה. בהתקרב הנאשם לצומת נעמי קייס כשהוא נוהג במסלול האמצעי , החלה המנוחה ילידת שנת 1911 לחצות את הכביש אל הצד השני של הצומת. הנאשם פגע עם רכבו בהולכת הרגל. כתוצאה מהפגיעה נפצעה הולכת הרגל ולאחר מכן נפטרה בבית החולים עוד באותו היום. 3. בישיבת ההקראה הראשונה שהתקיימה בתאריך 13/9/2000 כפר הנאשם באשמתו. בתאריך 16/11/2000 נערכה ישיבת ההוכחות הראשונה - בה יוצג הנאשם ע"י עו"ד רות עזריאלנט, ישיבת ההוכחות השנייה נערכה בתאריך 30/01/2001 וישיבת ההוכחות השלישית בתאריך 26/02/2001 4. בישיבות הנ"ל העידו מטעם התביעה העדים הבאים : - ד"ר ירון פרי, (עד תביעה מס' 1 - להלן : "ד"ר פרי") - שוויקי זגלול, (עד תביעה מס' 2 - להלן : "העד שוויקי") - רס"מ אלי דוד, (עד תביעה מס' 3 - להלן : "הבוחן אלי") - רס"ר אמנון כהן (עד תביעה מס' 4 - להלן :"הבוחן אמנון") - יוחנן בירוטקה (עד תביעה מס' 5 - להלן : "השוטר בירוטקה") 5. כמו כן הוגשו וסומנו מטעם התביעה המסמכים הבאים : - תעודת פטירה ת/1 - סיכום המחלה ת/2 - הודעת העד שוויקי ת/3 - 5 לוחות תצלומים ת/4 - מזכר ת/5 - פיענוח דיסק טכנוגרף ת/6 - חוו"ד מומחה ת/7 - סקיצה ת/8 - תרשים ת/9 - תרשים הנאשם על רכב שלגרסתו נסתיר את המנוחה ת/10 - הודעת הנאשם מאותו יום בשעה 15:15 ת/11 - הודעת הנאשם מאותו יום בשעה 16:55 ת/12 - הודעת הנאשם למחרת בשעה 13:36 ת/13 - דו"ח בוחן ת/14 - נספח לדו"ח בוחן ובו זיכרון דברים בשני עמודים ת/15 - ארבעה לוחות צילומים המכילים תשע תמונות ת/16 6. מטעם ההגנה העיד מלבד הנאשם עצמו העד הבא : - מנחם שדה (עד הגנה מס' 1 - להלן : "המומחה שדה") כן הוגשו וסומנו מטעם ההגנה המסמכים הבאים : - חוו"ד של המומחה מנחם שדה נ/1 - פתק של נוסחה נ/2 העובדות שאין חולק עליהם 7. אין חולק על כך שהנאשם נסע בכביש המכונה כביש מס' 1 מכיוון העיר העתיקה צפונה וכי בהתקרב הנאשם לצומת נעמי קייס כשהוא נוהג במסלול האמצעי,החלה המנוחה מחבובה איאד ז"ל חוצה את הכביש ממזרח למערב. החצייה הייתה באמצע הכביש ולא במעבר חצייה כלשהי. בשלב כל שהוא פגע הנאשם בהולכת הרגל. לדאבוננו בהטיה של פגיעה זו נפטרה המנוחה עוד באותו היום. המחלוקת בקליפת אגוז - האם הייתה מכונית פרטית מעורבת אם לאוו? 8. לאור העובדה כי ישנו הבדל מהותי בין גרסאות הצדדים - הבדל שבגרסה שהוא לבדו מספיק על מנת לקבוע האם התרשל הנהג אם לאו, ומשום שטוענת ההגנה לגורם תאונה שלדבר קיומו מתכחשת התביעה, אחרוג ממנהגי ואפרט ראשית את טענות ההגנה. 9. לפי גרסת ההגנה , נהג הנאשם בתאריך 1.12.98 בשעה 11:00 במשאיתו בכביש המכונה כביש מס' 1 מכיוון העיר העתיקה צפונה. בהתקרב הנאשם לצומת נעמי קייס כשהוא נוהג במסלול האמצעי. 10. ההגנה טוענת כי במסלולו של הנאשם הייתה אותה העת מכונית פרטית אשר עמדה במצב נייח ולא נסעה. משהבחין הנאשם כי המדובר ברכב נייח, הסיט את רכבו שמאלה. 11. באותו הזמן ממש חצתה המנוחה את הכביש ממזרח למערב, ונפגעה ככל הנראה באגן ירכיה מן המכונית הפרטית. משהסיט הנאשם את משאיתו על מנת שלא לפגוע ברכב העומד, פגע גם הנאשם במנוחה שהספיקה להתקדם ופגע בה באזור החזה ועצם הבריח. 12. כתוצאה מן הפגיעות שנפגעה הולכת הרגל במצטבר משתי המכוניות גם יחד , היא נפטרה מאוחר יותר בבית החולים. 13. לגרסת התביעה, לא הייתה אף מכונית מלבד מכוניתו של הנאשם וכי המכונית הפרטית עליה דיווח הנאשם הינה פרי דימיונו של הנאשם , טיעון אותו המציא על מנת לנסות ולהסביר מדוע הסיט את רכבו. התאונה אירעה לכן היות והנאשם פשוט לא שם לב בזמן למנוחה. 14. לאור כל זאת, הרי שהמחלוקת בין הצדדים נסובה בראש ובראשונה סביב היותה או אי היותה של מכונית פרטית לפני מכוניתו של הנאשם. אציין כבר בשלב זה כי המסקנה הסופית היא שלא הייתה שם מכונית פרטית כלל. 15. כדי להסביר את המסקנות הסופיות נתמקד בתחילה בניתוח עדויותיהם ומהימנותם של שני העדים העיקריים לתאונה, העד שוויקי והנאשם עצמו. העד שוויקי 16. במקום התאונה נכח אותה העת בתחנת אוטובוס אדם בשם שוויקי זגלול שהמתין לבוא חברו. משנשאל העד שוויקי בעדותו האם הוא זוכר פרטים על המנוחה שחצתה את הכביש, ידע הנ"ל לציין כיצד הייתה האשה לבושה - "בבגד של פלחיה , הצבע היה שחור" (עמ' 8 שורה 1), ואף שהיה לה שקית (עמ' 8 שורה 2). עצם ידיעתו כי המנוחה נשאה שקית, יכולה ללמדנו כי העד שוויקי הבחין בה בטרם התאונה שכן בקרות התאונה ולאחריה, בוודאי התנתקה השקית תחת ידה שאז לא היה יודע על דבר קיומה של אותה שקית. 17. העד שוויקי מאשר בעדותו את דבריו של הנאשם, כי הוא נסע במסלול האמצעי ואולם לטענתו, לא ראה אף רכב פרטי או אחר אשר היה לפני רכבו של הנאשם. לשאלתה של ב"כ ההגנה להיכן היו פניו מופנות בקרות התאונה והאם סובב את ראשו, ענה העד שוויקי "איך סובבתי הייתי מולו" (עמ' 8 שורה 7). 18. משנשאל העד שוויקי האם שמע את בלימת רכבו של הנאשם, ענה שוויקי בחיוב ואף ציין כי לא צריך היה לסובב את ראשו אותה העת שכן ראשו היה מוטה ימינה. גם אם נקבל את טענתה של ב"כ ההגנה כי מששמע העד שוויקי את בלימת החירום רק אז הפנה את ראשו ימינה, הרי שעל פי גרסת ההגנה צריך היה העד שוויקי לשמוע שתי בלימות חירום, בהפרש ניכר זו מזו, הראשונה - של הרכב הפרטי המנסה שלא לפגוע באישה החוצה את הכביש ולאחר מכן את בלימתה של משאית הנאשם העושה כל שביכולתה על מנת שלא להתנגש במכונית הפרטית שלפניה. בלימה שאף לגרסת ההגנה נעשתה מספר שניות אחר כך. במצב דברים זה הרי שהעד שוויקי אמור היה לראות לפחות את פגיעתו של רכב הנאשם במנוחה. 19. במצב דברים זה , הרי שסביר היה שאילו הייתה מכונית פרטית נוספת לפני רכבו של הנאשם אשר פגעה במנוחה והמשיכה בדרכה, היה מבחין בה העד שוויקי. 20. טענה נוספת אותה העלתה ב"כ ההגנה הייתה לעניין העובדה כי העד שוויקי נמנע מלהזהיר את המנוחה באמצעות צעקה ואפילו תהא זאת צעקה ספונטנית ומשלא עשה כן, הרי שניתן לטענתה ללמוד כי לא ראה את קרות התאונה. אינני יכול לקבל טענה זאת הן משום הצפייה הטבעית של המשתמשים השונים בדרך כי כל צד "ימלא את חלקו" בכביש ובסביבתו - רוצה לומר, יאט את רכבו בראותו הולך רגל והן משום הזמן הקצר וצפיפות האירועים ברגע התאונה. 21. הנקודה החשובה ביותר בעדותו של שוויקי היא העובדה שהנ"ל אמר בפירוש ובצורה ברורה כי לא היה כל רכב אחר לפני משאית הנאשם, והנאשם בלבד היה מעורב בתאונה. וכדבריו בחקירה הנגדית "זה שלפניו? לא היה אף רכב שיכול לעצור שם כי זה דרך פתוחה, אף אחד לא יכול לעצור באמצע הכביש" (פר' עמ' 10 ש' 15-17). ואף חזר והדגיש זאת "לא היה מלפניו עוד רכבים, אחריו כן היה" (פר' עמ' 10 ש' 20-23). 22. חובה לציין כי העד נראה כמי שלא הבין כלל את שאלות הסניגורית בעניין הרכב הנוסף עד שהתבררה לו גרסת ההגנה. יתירה מזו, גם בית המשפט לאחר ששמע את עדות העד לא הבין בתחילה להיכן חותרת ההגנה בשאלותיה בדבר רכב נוסף. במלים פשוטות, העד שוויקי העיד במלים ברורות, חד-משמעיות, ו"ברחל בתך הקטנה" על כך שלא היה כל רכב אלא מדובר בפגיעה ישירה של המשאית במנוחה. וכלשונו "היה איזה זקנה שרצתה לחתוך את הכביש, היא חתכה את הכביש באמצע הכביש, אין לה כוח להמשיך, המשאית של הנאשם בה מלמעלה היה הרמזור פתוח שראה אותה שם ברקס ושעשה ברקס ברח שמאלה... כאשר נתן ברקסים סטה לכיוון שמאל... נתן לה מכה, היא עפה 2 מטרים" (פר' עמ' 3 ש' 22-30). 23. משנשאל הנאשם בעדותו כיצד הוא מסביר את עדותו של העד שוויקי שסותרת לחלוטין את עדותו שלו תלה זאת הנאשם במוצאו של העד שוויקי ובקונפליקט שבין יהודים לערבים (פר' עמ' 33 ש' 18-30). לא מצאתי כל סימוכין לטענה זו. יש להדגיש שהעד מסר בו במקום גרסה לבוחן אמנון כהן (כשעה אחרי התאונה) בה תיאר את התאונה בבירור, כך שלא היה בידו זמן רב "להמציא" יש מאיין. 24. ככלל, העד שוויקי עשה עלי רושם אמין מאוד. עדותו הייתה לאורך כל הדרך של "מסיח לפי תומו" ללא כל ניסיון להביע עמדה על הנאשם או על האירוע. העד איננו יודע קרוא וכתוב (הן בעברית והן בערבית), אולם שפתו העברית היא טובה ומספיקה. ניסיונה של ההגנה לערער את אמינותו על ידי טענות אלו ואחרות איננו משמעותי. אשר על כן אני מקבל את גרסתו כנכונה. אין אני יכול לומר זאת על עדותו של הנאשם כפי שיוסבר כעת. עדות הנאשם 25. בעדותו במשטרה כארבע שעות מקרות התאונה העיד החשוד כי "הבחנתי ברכב מסוג שלא זכור לי בצבע שלא זכור לי רכב פרטי שנעצר בנתיב שבימיני, הרכב הזה נעצר עצירת חרום ואז הבחנתי באשה מבוגרת שרצה מלפני הרכב" (ת/1 ש' 4-7) 26. דהיינו שעל פי דבריו בעדותו הספונטנית בפני רס"ר אמנון כהן - עדות שנחתמה בחתימת ידו - טוען הנאשם ראשית כי המדובר ברכב שנעצר במסלול שמימינו ולא לפניו כפי שהרבה לטעון לאחר מכן. פרט נוסף אותו מוסיף הנאשם בעדותו נוגעת לעניין זה שהרכב הפרטי נעצר בעצירת חירום. הדבר נוגד את גרסתו המאוחרת של הנאשם שנמסרה גם בפני כי "כשהתקרבתי אליה הבנתי שהיא בעצירה" (עמ' 29 שורה 18). 27. הנאשם ממשיך ומתבלבל בעדותו ואף מסתבך בלשונו מס' פעמים : לגבי הרכב הפרטי אומר הנאשם "ראיתי שהיא עוצרת, עומדת סליחה" (עמ' 31 שורה 13). וכמו כן "לא הבחנתי אם היא בתנועה או בנסיעה. היה נדמה לי שהיא בנסיעה, התקדמתי הגעתי ואני רואה בלימה ובום, אחריו (עמ' 30 שורות 16-17). 28. ב"כ ההגנה טענה כי אל לו לבית המשפט לקבל את דבריו של הנאשם כפי שנאמרו בעדותו שלאחר התאונה. את טיעונה היא סומכת על פס"ד ע"פ 287/95(ת"א) יעקב חומסקי נ' מ"י שם נקבע כי "גם אם הנאשם מודה בעובדות מסוימות שמוכחות לאחר מכן, בעדויות אובייקטיביות, כי אותן עובדות לא היו כסברתו הסובייקטיבית של הנאשם, הרי אין לתפוס אותו על הודאתו באשר "אין אדם משים עצמו רשע", ובייחוד כאשר ניתן הסבר על הנסיבות בהן נוצרה הסברה בה האמין הנאשם" 29. ואולם שונה המקרה הנ"ל מהמקרה שלפנינו היות ובפס"ד חומסקי הנ"ל העידו 3 אנשים מלבד הנאשם על עובדות אחרות מגרסתו. בעוד שגרסתו של הנאשם בפס"ד חומסקי הקשתה עמו הרי שעדותם של שלושת האנשים שהיוו עדות ניטראלית היטיבה עם הנאשם. אין הדבר דומה למקרה שלפנינו בו הנאשם לבדו מחזיק בגרסה שאינה נסמכת אף לא עם ראיה או עדות אחת מלבד זו שלו. 30. מעבר לכך, ההגנה בקשה להראות כי גרסה זו של הנאשם לא הייתה כבושה ואף אמר אותה לשוטר אחר שהיה במקום (השוטר בירוטקר). לצורך כך הובא (בהסכמת הצדדים) השוטר בירוטקר להעיד בו במקום והלה אכן זכר במעורפל משהוא שנאמר לו הודות רכב כלשהו (פר' עמ' 18 ש' 25-30). לא ניתן מצד אחד לקבל את גרסתו שלאחר התאונה ומצד שני לטעון שיש לסווג ולצמצם גרסה זו בנקודות בהן אינה נוחה להגנה. 31. הנאשם, בעדויותיו השונות הן לפני והן במשטרה חזר ואמר מס' פעמים כי לא הבחין כי המדובר במכונית פרטית עומדת, עמידה שבהטיה צריך היה לסטות מנתיבו על מנת שלא להתנגש בה . "לא היו שם רכבים ולא יכולתי להבחין אם היא בנסיעה או בעצירה. כשהבחנתי שהרכב עומד בלמתי. לא הבחנתי שהרכב עומד"(עמ' 30 שורות 20-22). 32. אין כל הסבר לאי אבחנה זו, אפילו לגרסתו. ישנה הסכמה בין בוחני התנועה הן של התביעה והן של ההגנה כי שדה הראייה במקום עומד על 120 מטר. לטענת המומחה שדה,"את העצירה ראה ממרחק שבעים מטרים" (עמ' 38 שורה 7) והוא אף מתייחס למרחק של 40 מטרים. "מרחק 40 מטרים עדיין לא קלט שהמכונית מהווה סכנה כי הוא לא בלם" (עמ' 38 שורות 25-26). משנשאל המומחה שדה האם ממרחק של 70 מטרים אמור נהג סביר להבין אם מכונית שלפניו עומדת או נוסעת, ענה המומחה בשפה רפה כי "אם אורות בלם דולקים אז יותר קל לו להבין, אם אורות לא דולקים אז רק ע"ס תחושת צמצום רווח" (עמ' 40 שורות 26-27) 33. שינויי גרסאותיו של הנאשם יחד עם התרשמותי הכללית הובילו למסקנה שאינני יכול להסכים עם עדותו, ולא אוסיף בכך. השאלה המרכזית, האם הייתה מכונית פרטית לפני מכונית הנאשם ? 34. כפי שציינתי, לא ניתן לקבל את גרסת הנאשם בדבר מעורבות רכב פרטי בתאונה, רכב שנמלט מהמקום ולא נודעו עקבותיו. דחיית גרסה זו נובעת ממספר סיבות מצטברות שכל אחת מהן לבדה מספיקה כדי לדחות טענות אלה. - עדותו של העד שוויקי מקובלת עלי לחלוטין. מדובר בעד ראייה האומר בפירוש וחד-משמעי כי ראה את רכב הנאשם מנסה לבלום, סוטה ופוגע במנוחה. זאת ללא כל רכב אחר מעורב. רק על סמך עדותו יש לדחות את גרסת ההגנה. למרות זאת, אציין מספר סיבות נוספות. - עדותו של הנאשם הייתה לא ברורה, גרסאותיה התפתחו והשתנו, וקשה לתת בה אימון. שינויים אלו אין ליחס להתרגשות ובלבול אלא לבחירת מילים תוך מחשבה מעמיקה על משמעותם. בכך ניתן היה להבחין בעיקר בעדותו של הנאשם שנגעה לעניין הרכב הפרטי - האם עמד או היה בתנועה. - אין כל הסבר להתנהגותו של הרכב הפרטי שנמלט מהמקום. אוסיף גם כי לא הגיוני (אפילו לדעת חוות הדעת של ההגנה) שהרכב הפרטי פגע במנוחה. זאת משום שהמנוחה המשיכה לנוע ונפגעה אח"כ מהמשאית. קשה להניח שבת 87 הפוסעת לאיטה תוכל לעשות זאת אם נפגעה. אשר לכן, לא היה לרכב הפרטי כל סיבה שלא להשאר. - כל תסריט התאונה לגרסת ההגנה בעייתי. לשאלת בית משפט כיצד יתכן כי על אף העובדה שרכב הנאשם נסע במסלול של המכונית הפרטית , הצליח הנאשם שלא להתנגש ברכב שלפניו גם אם לא התנגשות מלאה אזי לפחות התנגשות חלקית, העלה המומחה שדה השערה כי "יתכן שהרכב הפרטי היה צמוד לצד הימני של נתיב אמצעי, והוא היה צמוד לנתיב השמאלי. הוא עשה את הבלימה שלו קצת שמאלה וכך בדיוק התרחק מהרכב הפרטי". (עמ' 45 שורות 8-10). ישנו קושי רב לקבל השערה זו שאינה נתמכת באף ראיה או עדות אחרת. יש לציין כי טענה זו הועלתה ע"י המומחה שדה לראשונה במהלך הדיון ולא מצאה את ביטוייה בחוו"ד שהוגשה לביהמ"ש. כמו כן השערה זו עומדת בניגוד לעדותו של הנאשם עצמו שנגעה למיקום המכונית הפרטית "לדעתי היא עמדה במרכז הכביש. נתיב אמצעי" (עמ' 30 שורה שורה 7) - חוות הדעת מסבירה מדוע לכאורה התעכבה המנוחה זמן של 3.57 שניות שכן במצב דברים אחר לא יכול היה המומחה להסביר את שקרה. ההסבר אותו מספק המומחה שדה הינו נפילה או התעכבות של המנוחה. לטעמי, אילו הייתה המנוחה נופלת הרי סביר שלאור גילה המבוגר (87 שנה) היתה המנוחה מתעכבת זמן רב הרבה יותר ובמקרה של פגיעה ממש כפי שניסתה ב"כ ההגנה לייחס למכונית הפרטית- סביר שלא הייתה קמה כלל ובודאי שלא ממשיכה בדרכה. 35. מכל אלו אני קובע כי לא הייתה כל מכונית פרטית לפני רכב הנאשם. משנפלה טענה זו, נפלה כל הגנת הנאשם כדברי המומחה מטעמו שקבע כי "או שיש רכב פרטי או שאין. אם אין רכב פרטי אין לי חוו"ד" (ע"מ 44 שורה 2) סוף הפרק העובדתי וההשלכות המשפטיות 36. לאור כל מה שפירטתי למעלה נקבעות העובדות כדלהלן : - הנאשם נסע בנתיב האמצעי ולא הבחין במנוחה שהחלה אותה העת לחצות את הכביש. - אותה העת היה הנאשם הרכב היחיד בכביש ולא הייתה מכונית פרטית או אחרת לפניו. - משהבחין לבסוף הנאשם במנוחה, הסיט את רכבו שמאלה אך לא הצליח שלא לפגוע בה. 37. אין חולק כי הנאשם נסע בכביש שהינו כביש רחב במסלול האמצעי כששדה הראייה הינו 120 מטרים. עוד עולה מעדויות הנאשם עצמו לפי גרסתו אשר הוא דבק בה כי בטרם פגע במנוחה לא הבחין בה ואת הטענה הנ"ל אני מקבל. 38. סימני בלימת רכבו של הנאשם מלמדים אותנו כי בסופו של דבר מצא עצמו הנאשם במסלול השמאלי ביותר בכביש בו שלושה מסלולים כשאת ראשית נסיעתו בכביש החל במסלול האמצעי. אין לנו אלא לייחס את מצב הדברים הנ"ל להסטת ההגה ברגע האחרון בניסיון למנוע את קרות התאונה. 39. במקרה שלפנינו, לא הבחין הנאשם בדמותה המתקרבת של המנוחה על אף ששדה הראייה שלפניו היה 120 מטרים , כשהמנוחה הולכת לאיטה ואינה רצה. גם אם עשתה זאת שלא במעבר חציה, צריך היה הנאשם לפקוח עיניו על מנת לקדם את הסכנה. מן המפורסמות היא שעוברי דרך אינם תמיד חוצים את הכביש בצורה מסודרת ובמעבר חצייה. משלא עשה כן התרשל בנהיגתו, וגרם למותה של המנוחה. סוף דבר 40. לסיכומו של דבר, לאור כל האמור למעלה, ולאחר שקראתי את סיכומיה המפורטים של הסניגורית שעשתה למען מרשה כל שניתן לעשות בנסיבות העניין, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (גרימת מוות ברשלנות). דריסהמשפט תעבורהתאונת דרכים