פסק דין 1. המשיב בתיק זה, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנק), הגיש שלוש תביעות בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים (ת.א. 397664/96, ת.א. 39765/96, ת.א. 33953/96) לתשלום כספים שהם חייבים לו, בין כחייבים ובין כערבים. המבקשים הגישו בכל אחד מהתיקים בקשת רשות להגן שנימוקיה כפי שפורטו בתצהיר, שצורף לכל אחת מהבקשות, היו: (א) חשבון מס' 218650 של מבקשת 2 הינו חשבון המשך לחשבון מס' 208620 של מבקשת 1. (ב) הבנק כפה על המבקשים לרכוש תוכניות חסכון ובכך פעל בניגוד לסעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א1981- (להלן: חוק הבנקאות) האוסר התניית שירות בשירות. כתוצאה מכך נגרמו למבקשים הפסדים כספיים. (ג) הבנק חישב ריבית על בסיס נתון של 360 ימים בשנה למרות שיש לערוך את חישובי הריבית על בסיס של 365 ימים בשנה. (ד) הבנק ביצע העברות בין החשבונות מבלי שתאושרנה על ידי המבקשים כנדרש, ולכן ההעברות בלתי תקינות. 2. ביום 3.2.98, המועד בו נקבע דיון בכל בקשות הרשות להתגונן, הגיעו הצדדים להסכמה שעיקריה כדלקמן: "א. המשיב יבטל את כל אותן פעולות של העברה מחשבון לחשבון שנעשו ללא חתימות או בחתימות פגומות שלא התאימו להרשאה שניתנה לבנק. לאחר ביטול הפעולות יריץ המשיב את החשבונות מחדש. ב. המשיב יריץ את כל החשבונות מחדש על בסיס ריבית שנתית המתייחסת ל365- יום בשנה, בהתאם למסגרות האשראי שנקבעו בחשבונות מלכתחילה. ג. למען הסר ספק ההרצה תהיה בכל חשבון בנפרד כפי שהיה אמור להיות במקור. ד. עותק מהמסמכים לגבי ההרצה + דרישה כספית ימסר לב"כ המבקשים עו"ד דקל עד לא יאוחר מיום 2.4.98. ה. עד לא יאוחר מיום 14.5.98 ישיב עו"ד דקל אם המבקשים מסכימים לחשבון ובמקרה כזה ינוסח הסכם פשרה שימסר לביהמ"ש למתן תוקף של פסק דין. ו. לא תהיה הסכמה לגבי פסק דין יגיש המשיב תביעה ו/או תביעות מתוקנות ו/או חדשות עד לא יאוחר מיום 14.6.98. ז. תוך 30 יום ממועד קבלת כתב/י התביעה תוגש/נה בקשת/ות רשות להגן". 3. לטענת הבנק, בהתאם למוסכם ביטל את כל אותן פעולות העברה מחשבון לחשבון, שלטענת המבקשים נעשו שלא כדין, והריץ את החשבונות מחדש על סמך ביטול העברות וחישוב ריבית שנתית על בסיס 365 יום בשנה. על בסיס השינויים המוסכמים הנ"ל הגיש חשבון מתוקן. כיוון שהמבקשים לא הסכימו גם לחשבון החדש של הבנק, בהתאם להסכמת הצדדים, הגיש הבנק תביעה מתוקנת בסד"מ, במקום שלוש התביעות המקוריות. 4. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן כנגד כתב התביעה המתוקן. בתצהיר, שצורף לבקשה החדשה, התמקדו המבקשים בטענות שפורטו בסעיפים קטנים ב' ו-ג' לסעיף 1 להחלטתי זו, וכן העלו טענות הגנה חדשות, על חלק מהן ויתרו בסיכומי טענותיהם. טענות ההגנה שנותרו אם כן לדיון כיום הינם כמפורט בסע' 1(ב) ו- (ג) להחלטתי זו וכן הטענות הבאות: א. הבנק אינו רשאי להסתמך על ביטולן בדיעבד של פעולות, שבוצעו על-ידו שלא כדין ובהעדר הרשאה של המבקשים, כדי לתבוע מהם סכומים, אשר בשום שלב לא גילה להם כי הם חייבים לו, ושלא השתקפו בדפי החשבון בזמן אמת. ב. הבנק ביטל את האשראי, שניתן למבקשים כנגד שיקים של לקוחות, באופן מיידי וללא כל התראה מוקדמת, בניגוד למוסכם בין הצדדים ותוך הפרת חובות האמון והנאמנות שלו כלפי המבקשים. ביטול האשראי כאמור, הביא להתמוטטות עסקם של המבקשים והסב להם נזקים חמורים, אותם הם זכאים לקזז כנגד תביעת המשיב. ג. לאחר הגשת התביעה הוקטן חובם של המבקשים על ידי העברת כספים משלטונות המס, ועל ידי גביית שיקים של לקוחות המבקשים בהוצל"פ. הדבר לא מצא ביטויו בכתב התביעה המתוקן. להלן אדון בכל טענת הגנה בנפרד. נזקים שנגרמו למבקשים כתוצאה מהפסקת מתן האשראי למבקשים 4. לטענת המבקשים, פעולותיו ומחדליו של הבנק הסבו למבקשים נזקים כספיים רבים, שאת סכומיהם הם זכאים לקזז כנגד תביעת הבנק. לגרסתם, הבנק ביטל באופן חד צדדי ומיידי וללא כל התראה או הצדקה את הרשאת המבקשים לבצע משיכות בחשבון מבקשת 2 כנגד הפקדת שיקים של לקוחות, והגביל את המבקשים למשוך כספים מן החשבון רק כנגד הפקדת מזומנים. הגבלה זו הביאה להתמוטטות עסקם של המבקשים, שלא הצליחו לגייס מזומנים במידה מספקת לכיסוי כל התחייבויותיהם. כמו כן נגרמה למבקשים פגיעה קשה במוניטין עקב פעולות הבנק. יש לדעתי לדחות טענות אלה של המבקשים מהסיבות הבאות: א. לא הופנתי על ידי המבקשים לאסמכתא משפטית כלשהי המחייבת את הבנק להעניק אשראי למבקשים והאוסרת עליו לצמצם או להפסיק הענקת אשראי זה. נהפוך הוא, בסע' 2(א) סיפא לחוק הבנקאות נקבע כי: "אין חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח". בהתאם להלכה הפסוקה אין לבנק חובה להעניק אשראי, לחדשו, או לאשר חריגה מאשראי, כל עוד הבנק אינו מפר הסכמים בינו לבין הלקוח (דנ"א 8411/99 יאיר ש. שיווק בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, (טרם פורסם); ע"א 1822/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' יאיר ש. שיווק, תקדין עליון, כרך 99(3), תשנ"ט/תש"ס1999- עמ' 270; ע"א 7162/96 אמנונים חברה לעבודות עפר בע"מ ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, תקדין עליון, כרך 98(3) תשנ"ח/תשנ"ט1998-, עמ' 232; ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תקדין עליון, כרך 99(1), תשנ"ט/תש"ס1999-, עמ' 964; ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2) 673). לא הופנתי על ידי המבקשים להסכם כלשהו, שחייב את הבנק להעניק אשראי למבקשים, לחדש אשראי כזה או לאשר חריגה מאשראי. המבקשים לא הראו, ולו לכאורה, כי הבנק פעל שלא בסבירות. ב. טענותיהם של המבקשים סתמיות וכוללניות הן לגבי פירוט הנזקים המדוייק, שהם טוענים להם, והן לגבי הקשר הסיבתי שבין פעולותיו ו/או מחדלו של הבנק לבין הנזק שנגרם. על המבקשים היה להיכנס לפרטי טענותיהם. הלכה פסוקה היא, כי על מבקש רשות להתגונן, להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי הגנתו ואין די בהעלאת טענות כלליות (ע"א 146/68 דולגין ואח' נ' ישועה ואח',פ"ד כב(2) 302, 305; ע"א 105/89 קואופ אבן יהודה אגודה צרכנית שיתופית בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד מה(3) 585, 591). על אחת כמה וכמה כך המצב, כשמועלית טענת "קיזוז". במקרה זה יש לפרט טענה זו בפרוט ובאופן בו מנסחים כתב תביעה (ראה ע"א 579/85 משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 765, 767; ע"א 721/82 ידע גליל ואח' נ' ONDA, פ"ד לט(4) 720, 724). ג. אם לא די בנימוקים שפורטו לעיל, הרי שטענת המבקשים בתצהיר שצורף לבקשה (סעיפים 53-51), לפיה הבנק ביטל באופן מיידי וללא כל התראה מוקדמת את האשראי שניתן למבקשים, התגלתה "כהגנת בדים". מחקירתו הנגדית של מבקש 3 עולה, כי לא היתה הפסקה מיידית וללא כל התראה מוקדמת של האשראי כטענתו, אלא התנהל בין הצדדים מו"מ והבנק המשיך לבצע עוד מספר פעולות של ניכיון שיקים. רק לאחר שנכשל המו"מ בין הצדדים הפסיק הבנק את העמדת האשראי למבקשים (ח.נ. עמ' 3 שורות 3-5 ושורות 10-12). חישוב ריבית שלא על פי מספר הימים הנכון בשנה 5. לטענת המבקשים, הריבית בחשבונות המבקשים חושבה לפי בסיס של 360 ימים בשנה, ולא בהתאם למספר הימים האמיתי בשנה (365 יום). כתוצאה מכך: גבה הבנק ריבית עודפת, שלא כדין, באמצעות תרגיל חשבונאי בלתי חוקי. גם טענה זו דינה להידחות. בתצהירו של מבקש 3 לא נאמר, כי הריבית שחושבה בחשבון החדש, שנערך לאחר ההסכם בין הצדדים, חושבה על בסיס 360 ימים בשנה, ולא כפי שהוסכם בין הצדדים על בסיס 365 יום בשנה. אמנם בתצהיר, שצורף לבקשת הרשות להגן החדשה, יש פרק המתייחס ל"חישוב ריבית שלא על פי מספר הימים הנכון בשנה" אולם הטענה הועלתה רק על דרך ההפנייה לחוו"ד המומחה. מהאמור בסעיף 40 לתצהיר מבקש 3 וכן מהצהרת ב"כ המבקשים (פרוטוקול עמ' 2 שורות 28-29) מסתבר, שגם חווה"ד השנייה של המומחה נערכה בהתייחס לסכומי התביעה המקוריים שנתבעו, ואין בה התייחסות לחישוב המתוקן (לטענת ב"כ המשיב בכתב התביעה המתוקן, החישוב המתוקן נעשה על בסיס 365 יום בשנה). התוצאה היא, שהטיעון בנקודה זו חסר תשתית עובדתית (ראה בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172, 175). התניית שירות בשירות 6. לטענת המבקשים, הנתמכת בסע' 40-29 לתצהירו של מבקש 3, הבנק כפה על המבקשים לרכוש תכניות חסכון בכספים שנמשכו מחשבונותיהם כתנאי למתן אשראי ולהמשך מתן אשראי על ידי הבנק, על מנת שתכניות חסכון אלה ישמשו ביטחון לאשראי. לטענתם, כיוון שחשבונם של המבקשים היה בדרך כלל ביתרת חובה, פתיחת תוכניות החסכון הגדילה את יתרת החובה וגרמה לחיוב החשבונות בריבית הגבוהה בהרבה מהריבית שהתקבלה מתוכניות החסכון. לטענת המבקשים, בפעולותיו הנ"ל הפר הבנק את הוראות חוק הבנקאות, וכתוצאה מהפרה זו נגרמו למבקשים נזקים כספיים. גם דינה של טענה זו להידחות בשל חוסר פירוט מספיק. הפירוט לטענה זו מעוגן בחוות דעת המומחה מטעם המבקשים, ופירוט זה לקוי משני טעמים מצטברים: א. חוות הדעת התייחסה גם לפתיחת תוכניות חסכון בתקופה בה מבקשות 1 ו2- טרם הוקמו. החשבונות שנעשו על ידי המומחה מטעם המבקשים כללו גם ביטול תכניות חסכון באותה תקופה קודמת. בוודאי שלא ניתן לבסס הגנה למבקשים בגין פתיחת תכניות חסכון בכפייה בנסיבות אלה. ב. כפי שהסביר המומחה, החשבון בחוות הדעת נעשה לאורך הדרך על ידי כך שכל אותם חשבונות, שהיו אמורים להיות בזכות כתוצאה מביטול רכישת תכניות החסכון, זוכו בריבית זכות בשיעור של ריבית החובה. חישוב זה מוטעה מיסודו ונגרר לאורך כל החישוב ולכן מתאיין החישוב. העולה מהאמור לעיל, שלא ניתן פירוט לטענה של התניית שירות בשירות, ודין טענת הגנה זו להידחות. מניעות 7. לטענת המבקשים, אין הבנק רשאי לתבוע סכומים כלשהם מעבר לסכומי יתרות החובה בחשבונות, כפי שהם מופיעים בדפי החשבון המקוריים שנשלחו למבקשים, וזאת בין היתר מהסיבה, שהבנק איננו יכול להיבנות מביטול פעולות שבוצעו על ידו בחשבונות שלא כדין ובהעדר הרשאה מהמבקשים. לטענת המבקשים, לו פעל הבנק מלכתחילה בהתאם לדין ובהתאם למוסכם בין הצדדים, היו המבקשים יודעים במועד את המצב האמיתי של חשבונותיהם, ולא היו מאפשרים לחשבונות להגיע ליתרות החובה. יש לדחות את טענתם זו של המבקשים. בעקבות הטענות שטענו המבקשים בבקשות הרשות להתגונן המקוריות, הושגה הסכמה בין הצדדים, כמפורט בסעיף 2 לעיל. בעקבות הסכמה זו, ביטל הבנק, בין היתר, העברות מחשבון לחשבון, שהמבקשים טענו שנעשו ללא סמכות ושלא כדין, וערך חישוב חדש. מכיוון שהמבקשים לא הסכימו גם לחשבון החדש רשאי היה הבנק בהתאם לסעיף ו' להסכם להגיש כתב תביעה מתוקן וכך עשה. אמנם, בהתאם להסכם, למבקשים זכות להגיש בקשת רשות להתגונן חדשה על בסיס התביעה החדשה, אך הנני בדעה, כי לאחר שטענו בבקשות הרשות להתגונן הקודמות ובתצהירים שתמכו בהן, שעל הבנק לבטל את ההעברות שנעשו שלא בהרשאה, מנועים הם כעת מלטעון, שהבנק חייב להסתמך על החשבונות וספרי הבנק שלפיהם הוגשו התביעות המקוריות. לא רק שטענה זו מנוגדת להסכמת הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטה, אלא יש בה משום שימוש בזכות משפטית שלא בתום לב (ראה סעיפים 39 ו- 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג1973-). הקטנת החוב 8. לטענת המבקשים, נמנע הבנק בכתב התביעה המתוקן, מלהקטין את חובם של המבקשים, על אף העובדה, שלאחר הגשת כתבי התביעה המקוריים קטן החוב. לטענת המבקשים, לאחר הגשת כתבי התביעה המקוריים הועברו לחשבונם בבנק כספים משלטונות המס וכן נגבו על ידי הבנק שיקים של לקוחות של המבקשים באמצעות הליכי הוצל"פ. אין אפשרות, שטענה זו תשמש הגנה כנגד כתב התביעה המתוקן, שכן גם כתב התביעה המתוקן הוגש על בסיס החוב כפי שהיה נכון ליום הגשת כתבי התביעה המקוריים. לאחר דיון בבקשת הרשות להתגונן, ובטרם ינתן פסק דין, תהא חובה על הבנק להפחית מסכום החוב כל סכום שהתקבל לחשבון המבקשים לאחר הגשת כתבי התביעה המקוריים, אם אכן לא הופחת בפועל. 9. לסיכום, אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן ומחייבת את המבקשים בהוצאות הבנק בסך 2,500 ש"ח + מע"מ בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מהיום ועד התשלום בפועל. בטרם אחתום על פסיקתא יוגש מטעם הבנק תצהיר, חתום על ידי מנהל סניף הבנק, שיפרט אם נגבו או נתקבלו על ידי הבנק, לאחר הגשת כתבי התביעה המקוריים, כספים אשר הקטינו את חובם של המבקשים ולא נלקחו בחשבון בכתב התביעה המתוקן, ואם כן מה הם הסכומים. יש להפחית אותם סכומים מסכום פסה"ד. אשראיבנקשאלות משפטיות