פסק דין 1. בפני תביעה שהוגשה ע"י התובעת כנגד הנתבעים לתשלום בגין עבודות שביצעה התובעת עבור הנתבעים או מי מהם. התביעה עוסקת בארבעה מקרים שונים בהם הוזמנו עבודות ע"י הנתבעים מהתובעת, ואשר לטענת התובעת, לא שולמה עבורם תמורה בהתאם לחשבונות שהועברו על-ידה לנתבעים. לטענת ב"כ הנתבעים, הסכום הנדרש לתשלום מופרז, ועומד בניגוד להצעת המחיר שהוגשה מטעם התובעת עובר לביצוע העבודה. כמו כן טוענים הנתבעים כי יש לקזז סכומים בגין נזקים שגרמה התובעת, לטענתם, בעת ביצוע עבודות בשני מקרים. 2. טענת חוסר היריבות של נתבעת 2 שהועלתה מלכתחילה, אינה מופיעה בסיכומי הנתבעים, ודינה כדין טענה שנזנחה. אדון באירועים נשוא התביעה כסדרם. משפחת ברודי. 3. ביום 15 בפברואר 1996 אירעה שריפה בבית משפחת ברודי ברחוב הדרור 14 בראשון לציון. השריפה גרמה נזק לדירה ולתכולתה. הנתבעות 1 ו- 2, באמצעות נתבע 4 (להלן: "הנתבע"), שהינו עובד נתבעת 3, פנו לתובעת כדי שתבצע עבודת שיקום בדירה. בו ביום, 16 לפברואר 1996, העבירה התובעת לידי הנתבעים "הצעת מחיר לדירת מגורים" (ת/1). אקדים ואומר כבר עתה כי המלים "הצעת מחיר" אכן מופיעות בכותרת המסמך אולם במסמך מפורטות העבודות הנדרשות מבלי שצויין ליד מי מהן מהו המחיר המבוקש. בכגון דא, לא כותרת המסמך היא הקובעת, אלא תוכנו המהותי (ראה: ע"א 3833/93 ד"ר יוסי לוין נ. אילנה לוין פ"ד מח (2) 862), וכעולה מהמסמך - יש לראות בו מסמך ראשוני בלבד. 4. ביום 26 בפברואר, כעשרה ימים לאחר השריפה, ולאחר קבלת הצעת העבודה, העביר חנן גליצקי, מנהל התובעת, הצעת מחיר לנתבע: "ביום 26 פברואר 96 העברתי לנתבע על-פי דרישתו הצעת מחיר לשיקום הדירה. בהצעת המחיר לא נכללו כל העבודות שפורטו ברשימה הראשונית וזאת על-פי הנחיית הנתבע שהסביר לי שהצעה זו נועדה עבור חברות הביטוח לצורך הצדקת התקשרות עם הנתבעת וכי בהמשך הוא יאשר את יתר העבודות הנדרשות לשיקום הדירה וחישוב התמורה לתובעת ייעשה על-פי כמויות ושעות על-פי מחירון דקל כפי שסוכם בינינו... צילום הצעת המחיר החלקית מצ"ב מסומן ב' ומהווה חלק בלתי נפרד מתצהירי" (סעיף 8 לתצהירו במקום עדות ראשית של גליצקי). הצעת המחיר החלקית המוזכרת לעיל (ת/2) נושאת את הכותרת "פירוט עבודות בדירה בראשל"צ" ויש בה פירוט ארוך ומדוקדק של העבודות הנדרשות בדירה. לצד מרבית הסעיפים מופיע סכום המכמת את ערך העבודה, ולצד מספר פריטים לא נקוב מחיר כמפורט להלן: ..... 6. סיוד וצביעת הדירה ארון אספקה והרכבת ארון. (פירוט ציוד חשמלי ואלקטרוני במקומו חדש לפי פירוט נתון (יטופל ע"י בעל הדירה והשמאי). 5. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת לגבי תוקפה המחייב של הצעה זו. לטענת גליצקי בתצהירו (ת/13) סעיפים 7 - 8, סוכם עם הנתבעים באמצעות הנתבע (להלן: "הנתבע") כי עלות ביצוע העבודות תהיה בהתאם לכמויות ולשעות ועפ"י מחירון דקל המקובל בענף הבנייה. על גרסה זו חזר גליצקי גם בחקירתו הנגדית: "רשימת העבודות לביצוע נאמר לי על יד גרי וסוכם שאני אבצע את המחירים לפי מחירון דקל, בכל סעיף שאינו מופיע במחירון דקל נסתמך על ניתוח מחיר על בסיס של שעות עבודה" לעומתו העיד הנתבע כי ת/2 הוא המחייב בהתקשרות בין שני הצדדים: "לאחר הפינוי נערכה הצעת מחיר ראשונה נספח ב' והיא אושרה. מעבר לזה לא היו עוד דברים ובתוך זה יכלו לוותר על דבר זה תמורת דברים אחרים או לשלם תוספת" (עמ' 42 לפרוטוקול שורות 14 - 16). 6. הגעתי לכלל מסקנה כי בכל הסעיפים המפורטים בת/2 ואשר בצידם הצעת מחיר - על הנתבעים לשלמו כפי שפורט בת/2 מטעמים כדלקמן: א. "הלכה פסוקה היא שכאשר עסקה כלשהי באה לכלל ביטוי בכתב, ההנחה הבסיסית היא כי הכתב מסכם את כל הפרטים שהצדדים לעסקה הסכימו עליהם; ועל כן המגמה הבסיסית, הן של החוק הוראות הסיפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני והן של ההלכה הפסוקה היא שלא להתיר הבאת עדות בעל פה כנגד תוכנו של מסמך" (י. קדמי על הראיות הדין בראי הפסיקה חלק שלישי עמ' 1099). כך נאמר גם בע"א 22/63 בן ציון נ. אזולאי פ"ד יז (3) 1410: "אחד הרעיונות המונחים ביסוד ההוראה הפוסלת עדות בעל-פה לסתירת מסמך בכתב הוא כי לא מן הראוי לתלות גורלו של אדם שעשה עסקה, אשר היא לפעמים מסובכת ומורכבת מפרטים הרבה בסכנה של עדות לא נכונה, הכוונה היא לא רק לסכנה של עדות כוזבת, שקר ביודעין אלא גם, ואולי בעיקר לטעויות עקב כושר הזיכרון הלקוי של בני אדם". ב. ת/2 הינו מיום 26 פברואר 96, דהיינו עשרה ימים לאחר השריפה ולאחר שהיה סיפק בידי התובעת לבדוק את הנזק שנגרם לדירה. בניגוד לת/1, שהוא מיום הזמנת העבודה (ויום לאחר השריפה), ובו מפורטות אך ורק העבודות הנדרשות ללא תימחורן שכן טרם ניתן היה לתמחר את העבודות, והשריפה אך זה אירעה; מאידך ביום 26 פברואר 1996 הוגשה הצעת מחיר הכוללת פירוט מחירים. ג. בהצעה מיום 26 בפברואר 96 (ת/2) ישנם סעיפים שלא תומחרו ואשר פורטו לעיל. יש בכך כדי להעיד שכאשר לא ניתן היה לפרט את המחירים בשלב מתן הצעת העבודה - אלה אכן לא פורטו, מאידך ברוב הסעיפים היה קיים מחיר שהתבסס על נתונים שנתגלו וחושבו ע"י התובע במהלך עשרת הימים שקדמו למתן הצעת המחיר. ד. קיים פער רב בין הצעת המחיר המפורטת בת/2 לבין החשבוניות שהוגשו בפועל. פער כל גדול לא יכול להיות מוסבר בטעות ובגילוי עבודות נוספות באשר הוא מגיע לעיתים למאות אחוזים שלא ניתן להם כל הסבר. ה. בעת שאדם סביר מקבל הצעת מחיר - הוא מסתמך עליה. הגדלת הצעת המחיר עשרות מונים בדיעבד שוללת ממקבל ההצעה, ובמקרה זה הנתבעים, אפשרות לבחור הצעה חלופית זולה יותר. לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי בכל האמור להצעת מחיר שפורטה בת/2 - תהא היא המחייבת. לפיכך איני מוצאת לנכון להתייחס, לעניין זה, לחוות דעת המומחים השונות, שכן מקום בו הוסכם מראש המחיר - אין עוד חשיבות לעלות העבודות כפי שהוערכה ע"י מומחה זה או אחר. 7. שונה הדבר בכל האמור לעבודות שת/2 לא נקב מחירן. אין עוררין על כך שהעבודות בוצעו (ולטענת הקיזוז אתייחס בהמשך), אולם קיימת מחלוקת בשאלה אם אושרו עבודות אלה ע"י הנתבעים או מי מטעמם, ומה גובה הסכום שיש לשלם בגינן. 8. לגבי עבודות אלה, חלה על הנתבעים חובה לשלם עבור ביצוען כפי שנדרש כמפורט להלן: בתצהירו במקום עדות ראשית של גליצקי, מנהל התובעת, נאמר: "9. הנתבע ליווה את עבודות השיקום באופן שוטף כמעט יום יום והנחה את התובעת לגבי היקפן. התובעת לא ביצעה דבר ביוזמתה וללא קבלת אישור מוקדם מהנתבע. הנתבע התערב והחליט אפילו בדברים קטנים כמו סוג הצבע מספר שכבות הצבע, טיב השיש, סוג המרצפות, היקף עבודות הכנה וכו'... 11.... אני שב ומדגיש כי התובעת לא ביצעה שום עבודה מבלי שזו אושרה קודם ע"י הנתבע". גם מעדותו של ברוך ברודי עולה כי הנתבע ליווה את העבודה והיה מעורה בפרטיה. ברודי העיד כי לא היתה אינטנסיביות רבה בפגישות אלה, אולם עדותו נסבה רק על הידוע לו, וגם כך היה בה כדי להעיד על מעורבותו של הנתבע בעבודות השיפוץ. גם הנתבע עצמו לא הכחיש את מעורבותו בתהליך השיפוץ: "קוראים לי - אני מסתכל ומחליט אם זה בסדר או לא ואם צריך לצבוע עוד שכבה אז זה ע"ח הקבלן כי הוא לא צבע את השכבות הראשונות כהלכה..." (עמ' 44 שורות 30 - 32 לפרוטוקול). ובהמשך: "אני עובד בשיתוף פעולה עם התובע" עמ' 45 שורה 8 לפרוטוקול). אין עוררין כי העבודות נשוא התביעה אכן בוצעו, והמחלוקת בעניינינו הינה על היקפן. יפים לעניינינו ומקל וחומר (שכן שם אושר קיום חוזה במקרקעין למרות אי קיום דרישת כתב מהותית), הדברים שנאמרו בע"א 986/93 קלמר נ. גיא פ"ד נ(1) 185 מפי כב' השופט זמיר: "... המערער נתן למשיבים לעלות על המגרש. הבנייה בוצעה על ידי המשיבים לנגד עיניו של המערער במשך תקופה ממושכת. המערער הסכים ושיתף פעולה עם המשיבים כדי להתאים את הבנייה לדרישותיו... כל אלה, כשהם לעצמם מעידים באופן ברור על הסכם שנערך בין המערער לבין המשיבים. אכן אין בכל אלה כדי להעיד באופן ברור ומלא על מהות ההסכם... - באות העובדות ומשלימות המסמכים". (עמ' 195). וכב' הנשיא א. ברק, שאינו מקבל את הנימוק לפיו בעסקת קומבינציה אשר בוצעה בחלקה קיימים שיקולים מיוחדים בנוגע לדרישת הכתב המשלימים את החסר במסמכים, קובע: "... מרכז הכובד מונח בהסתמכות הקונה. אכן, כאשר החוזה בוצע בחלקו, תוך הסתמכות אחד הצדדים עליו, יהא זה גם בניגוד לעקרון תום הלב אם הצד השני, אשר קיבל את התמורה הנגדית (כולה או חלקה), יוכל להשתחרר מחובתו. זו היתה הנמקתו של בית המשפט המחוזי, ולהנמקה זו אני מסכים" (עמ' 197). 9. לאור כל האמור לעיל, יש לקבוע מחירן של העבודות שלא סוכם מחירן. התובעת הגישה חשבון מפורט לגבי ביצוע העבודות (ת/4), והנתבעים טוענים כי חשבונות אלה מופרזים, הוגשו בחוסר תום לב, ואינם משקפים את העבודות אשר בוצעו בפועל. 10. הנתבעת הגישה מספר חוות דעת מומחים, דא-עקא שהן סותרות האחת את רעותה. כבר נפסק (ע"א 136/92 בייניש - עדיאל עורכי דין ואח' נ. דניה סיבוס חב' לבניין בע"מ פד"י מ"ז (5) 114, בעמ' 128) כי: "חוות דעת של מומחה דינה כדין כל ראייה הנתונה להערכה ולביקורת של בית המשפט. אין בית המשפט מחויב לקבל את חוות הדעת של המומחה על כל מרכיביה והוא רשאי לנפות מתוכה את אותם המרכיבים שאינם מתישבים עם המימצאים העובדתיים לפי חומר הראיות שנפרש לפניו במהלך המשפט". בית המשפט הוא שיכריע בין מסקנות של מומחים שונים המציגים דעות שונות והוא שיקבע אם לקבל מסקנתו של עד מומחה או לדחותה הכל עפ"י שיקולי המהימנות והאמינות המצריכים את בית המשפט בדרך כלל לפי הערכת עדויות (ראה: י. קדמי על הראיות חלק שני בראי הפסיקה תשנ"ט - 1999, עמ' 557 - 561). 11. בעניינינו הגעתי למסקנה שאין לקבל את עדויות המומחים כדלקמן: א. חוות דעתו של משה כץ - כץ מודה בעדותו כי לא ביקר כלל בדירת משפחת ברודי (עמ' 37 שורה 18). די בכך, בנסיבות, כדי לדחות את חוות דעתו לגבי דירה זו. ב. חוו"ד של מרכוס שמאות בע"מ: אין מדובר בחוות דעת אלא במסמך "בוררות על גובה נזק למבנה". בנוסף, הצעת מחיר זו נעשתה תוך התייחסות רק לסעיפי הצעת המחיר הראשונית ולא להצעת המחיר הסופית. זאת כעולה מהמסמך, וכן מעדותו של מר ורנר: ש. איזה מסמכים הועמדו לרשותך בעת הכנת חוו"ד? ת. מסמכים - הצעת מחיר היתה לתיקונים, וראיתי בעינים את הדירה התיקונים שנעשו לה". כן חסרה בחווה"ד התייחסות לסעיפים רבים בחשבון שהגישה התובעת, לתיקונים שבוצעו בחדר האמבטיה, תיקוני קיר גבס ושפריץ חיצוני. כמו כן כוללת חוו"ד סעיפים שבוצעו בהזמנה אישית של המבוטחים. לאור זאת לא ניתן להיעזר בחוות דעת זו על מנת לחשב את עלות העבודות שבוצעו ע"י התובעת. ג. חוו"ד השמאי אברהם זוגול: לא יכולתי לתת משקל רב לחוות דעת זו שגם הנתבעים עצמם לא מיחסים לה משקל רב. כך מתייחס לחוות דעת זו הנתבע: "המבוטחים אשר נחרדו, ובצדק, מן המציאות המרה של סכומי הביטוח הנמוכים פעלו כדי לבדוק אפשרות להעביר את רוע המצב והזמינו עו"ד ושמאי כדי שיסיעו בידם בכך. הזמנתם של אלו הניבה דו"ח שערך משרד השמאי א. זגול מחיפה ונציגו שפעל בשטח - שמוליק הרמתי... לאחר עיון קצר בדו"ח יצרנו קשר טלפוני עם השמאי שמוליק הרמתי במטרה "להבין" פשר אי הדיוקים ופרטים לא נכונים אשר נכללו בחוו"ד, ואז נודע לנו מפיו למותר לציין להפתעתנו הרבה, כי הדו"ח נערך עפ"י אינפורמציה אשר מסרו לו, לדבריו, המבוטחים, מבלי שהוא טרח לבדוק ולאמת אותה בפועל. יתכן כי זו שיטת העבודה של משרד השמאי א. זגול ולא אנו שנבקר אותו על כך" . 12. לפיכך, אל מול החשבוניות שהוגשו ע"י התובעת, עומדת חוות דעתו של הנתבע. אין מדובר לדידי בחוות דעת אובייקטיבית אלא בהשגות הנתבע על המחיר אותו הוא נדרש לשלם. כאמור לעיל קבלתי את טענות הנתבעים בכל האמור לביצוע עבודות עבורם סוכם סכום קבוע מראש "מחיר קומפלט" כלשונם. מאידך, טוענת התובעת כי המחיר על כל העבודות התייחס למחירי דקל (רז'י). העדפתי בנקודה זו לקבל את החשבוניות אותן הציגה התובעת. משקיימים בעבודה המוזמנת פרטי עבודה שלא סוכם מחירם, היה על הנתבע, שליוה את העבודה, להקפיד כי כל עבודה תובא לאישורו לפני ביצועה תוך תימחורה. משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. יתר על כן הוא עצמו העיד כי: "מדובר על עבודה כוללת ריכוז רז'י (פרוטוקול מיום 10.7.00 עמ' 41 שורה 24). ובהמשך: "רז"י - ביצוע של כל העבודה מבלי להיכנס לפרטים ופרוטים תאור תוצאה ומחיר מסוים" (עמ' 42 שורה 1 לפרוטקול). ומוסיף כי: "מכפילים את מס' השעות במחיר לשעה ומקבלים את התוצאה הסופית" (שורה 7 שם), כפי שטוענת התובעת. הנתבע מוסיף ואומר בעדותו כי לא ניתן לעשות הערכת נזק לפני תחילת העבודות (עמ' 40 שורה 17 לפרוטוקול) וכי: "צפוי... כל מיני שפנים לא נראים לעין בשלב הראשון" (עמ' 41 שורות 2-3 לפרוטוקול). לגבי עבודות החשמל אומר הנתבע במענה לשאלה אם ניתן להעריך לפני תחילת העבודות את היקף החלפת החיווט, כי: "אי אפשר, אם אתה רואה בעין שכן ניתן להעריך רק לגבי מה שנראה בעין אך ייתכן שיש צורך לעשות עבודות לגבי מה שלא נראה לעין" (עמ' 46 שורות 7-8 לפרוטוקול), וכי ייתכן שינוי רדיקלי גם בסיום העבודות, לאחר ביקורת של חברת החשמל (עמ' 46 שורות 23-4 לפרוטוקול). לגבי הצביעה הוא אומר כי: "הצביעה תצא שכבה אחת או שתיים לפי העניין ולפי התגובה. זה תהליך של שריפת (צ"ל: "צביעת") חדר אחרי שריפה. (עמ' 44 שורות 27-28 לפרוטוקול). 13. כאמור לעיל, משנחתם חוזה - יש לכבדו, ומשלא נחתם חוזה, ועבודות אלה נעשו לנגד עיני הנתבע - עבודות שגם לגרסתו סבר שלא היה ניתן לאומדם בעת ביצוע הזמנת העבודות, ובפרט בכל האמור בתחום הצביעה - על הנתבעת לשאת ביתרת התשלום כמפורט בחשבונות התובעת. טענת הקיזוז: 14. הלכה פסוקה היא כי די בהעלאת טענת קיזוז בכתב הטענות כדי להוות הודעת קיזוז (ע"א 636/89 כחולי נ' בנק ברקליס דיסקונט פד"י מ"ה (3) 265, בעמ' 281, וראה: קציר תרופות, עמ' 1098, א' זמיר ואח' הפרוש הקצר לחוקים במשפט הפרטי עמ' 212 - 213). ברודי העיד כי העבודות לא בוצעו לשביעות רצונו, וכי נאלץ להשלימן (עמ' 28 לפרוטוקול). הגעתי לכלל מסקנה שאין לקזז את הסכומים כאמור בחוו"ד רוברט מרכוס שמאים בע"מ, שנערכה ע"י משה כץ. הכלל הוא כי המומחה הוא שמבצע את הבדיקות המקצועיות הדרושות לשם חוה"ד אישית, או שהן נעשות בפיקוחו הלכה למעשה (ראה: י. קדמי דלעיל, עמ' 566) אין זה המקרה לפנינו, שכן כץ מסתמך על חוו"ד שבוצעו, לא עפ"י הזמנתו, ולא עפ"י הנחייתו. באשר לעדותו של ברודי, אין מדובר במומחה בתחום הבניה, והוא גם לא יכול היה לכמת את הנזק שנגרם לו, ומכאן שדין טענת הקיזוז להדחות. 15. לאור כל האמור לעיל, בכל האמור לדירת משפחת ברודי, על הנתבעים לשלם לתובעת סכומים כדלקמן: סכום מוסכם עפ"י ת/2 - 98,750 ש"ח. חשבון ת/4 מפורט: פרוק קרניז עץ 363 ₪. פרוק פרגולה 351 ₪. פרוק שיש אמבטיה 322 ₪. צביעת מעקה בסלון 562 ₪. צביעת מעקה חדר ילדים 357 ₪. צביעה בצבע יסוד 10,800 ₪. צביעת טמבורטקס 16,200 ₪. צביעת סופרקריל יסוד 6,975 ₪. צביעת דלתות 895 ₪. צביעת משקופים 345 ₪. צביעת סופרקריל עליון 6,975 ₪. ארון מטבח תחתון ועליון 19,586 ₪. זכוכית לדלת אמבטיה 176 ₪. מעקות פורניר 3,241 ₪. מראות 1,404 ₪. משטח שיש מטבח 4,852 ₪. כיור מטבח 3,124 ₪. פרגולה 1,880 ₪. ארון אמבטיה 2,194 ₪. כיור מטבח 2,124 ₪. קרמיקה למטבח 588 ₪. לבני זכוכית 854 ₪. שטיח 6,985 ₪. פנל שטיח 435 ₪. פנל P.V.C 384 ₪. ניקוי קירות חיצונים 1,691 ₪. רובה קרמיקה 351 ₪. פרוק מרצפות 469 ₪. זכוכית משורינת 450 ₪. ניקוי חדר מדרגות 890 ₪. וילונות 5,593 ₪. ______________ 101,416 ₪. סה"כ 200,166 ₪. בתוספת 17% מע"מ 234,194 ₪. לאור כל האמור לעיל, על הנתבעים לשלם לתובעת בגין דירת משפחת ברודי 234,194 ₪ בערכם ליום 25.3.96. משפחת שטרום. 16. העקרונות האמורים לגבי דירת משפחת ברודי, יפים בשינויים המחוייבים גם לגבי דירת משפחת שטרום - למעט טענת הקיזוז. 17. ביום 17 בפברואר 96 ארעה שרפה בדירת משפחת שטרום הנמצאת בשד' בן ציון 7 בת"א. בשריפה נהרג אדם אחד, ונגרמו נזקים כבדים לדירה. נציג התובעת העביר לנתבעים הצעת מחיר ראשונית (תצהיר חנן גליצקי סעיף 23 נספח ז' לתצהיר), ובסיום העבודות את החשבוניות המשקפות את העבודה שבוצעה בפועל (תצהיר חנן גליצקי סעיף 29). התוצאה לגבי דרישות התשלום בדירה זו זהה לתוצאה אליה הגעתי לגבי דרישות התשלום לגבי דירת משפחת ברודי, ואפרט לגבי העניינים הצריכים פירוט. א. בדירה זו בולטת ביתר שאת מעורבותו של הנתבע בכל שלבי העבודות. על כך העידה גב' שטרום: "גבי גם היה בדירה מדי פעם?". הרבה פעמים, הוא צילם כל מה שלא בסדר". (ראה עמ' 22 שורה 15-14). וכן בהמשך: "כשהיו לך תלונות הפנית אותם לגבי?". "כן". (עמ' 22 שורה 17). "הזמנתי את גבי לבדוק את העבודה" (עמ' 24 שורה 7 לפרוטוקול). ב. לטענת הקיזוז - טענת הקיזוז בענין משפחת שטרום הועלתה ע"י כץ לאחר שביקר בדירת משפחת שטרום. גם בסיכומיה לא טוענת התובעת כי סכומים אלה מופרכים, אלא שהנתבעת אינה זכאית לקזז אותם. אין דעתי כדעתם. מאחר והתובעת לא מכחישה כי יש לקזז סכום זה, הרי אם תקבלו תהנה מתמורה שלא כדין על עבודות שלא ביצעה - או שביצעה שלא כראוי וזאת בניגוד לחוק עשית עושר ולא במשפט תשל"ט - 1979. הסדר התשלומים בין הנתבעים לגב' שטרום הינם ענין ליחסים ביניהם, וודאי שאין התובעת זכאית ליהנות מכספם שלא כדין. יחד עם זאת מאחר והעבודה עפ"י עדות גב' שטרום לא בוצעה בפועל הרי לסכום שנקבע 6,650 ש"ח לא יתווסף מע"מ. ג. בדירה זו שלא כבדירת משפחת ברודי, ביקר כץ. יחד עם זאת חוות דעת רצופה אי התאמות, ליקוים בפרוט סעיפי העבודות ועפ"י עדותו הוא לא ניסה להעריך את היקף העבודה בזמן השיפוץ. לאור זאת איני מקבלת חוות דעת זו. 18. לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי בכל האמור לדירת משפחת שטרום הסכום אותו על הנתבעים לשלם לתובעת הוא כדלקמן: סכום מוסכם ת/7. 69,700 ש"ח חשבון ת/9 מפורט: פירוק חלון רפפה שירותים 154 ש"ח. פירוק מחיצות גבס 588 ש"ח. מסגרת עץ ממזגן 130 ש"ח. פנל 234 ש"ח. גבס בחדר ארונות 1,116 ש"ח. הסרת טפטים 1,540 ש"ח. הרכבת חלון רפפה 1,053 ש"ח. תיקונים בדלתות 520 ש"ח. צביעת סורגים 2,070 ש"ח. שטיפת קירות חול 2,925 ש"ח. אספקת ניאגרה 327 ש"ח. אספקת זכוכיות 640 ש"ח אספקת כיור סיפון 700 ש"ח. פרוק ואספקת ברז מכונת כביסה 137 ש"ח. צביעת קיר משותף 1,053 ש"ח. צביעת חדר שכן תחתון 1,053 ש"ח. קרמיקה 3,008 ש"ח. קירצוף ריפודים וספות 1,989 ש"ח ___________ 19,237 ש"ח סה"כ 88,937 ש"ח בתוספת 17% מע"מ 104,056 ש"ח בהפחתת (6,650 ש"ח) ___________ 97,406 ש"ח לאור כל האמור לעיל, על הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת בגין דירת שטרום 97,406 ש"ח בערכם ליום 25 במרץ 1996. העבודות בחנות כיכר המדינה: 19. בתחילת חודש פברואר 1996, הוצף מחסן בגדי עור הנמצא בכיכר המדינה בת"א, ומבוטח ע"י הנתבעות, בביטוח נגד הצפה המכסה את הסיכון שאירע. מייד ובסמוך לגילוי הנזק הזעיק הנתבע את נציגי התובעת למקום הנזק וביקש מהם לייבש את בגדי העור שנרטבו וניזוקו. בגין עבודה זו הוגשה לנתבעות חשבונית 1011 (נספח ד' לכתב התביעה מיום 5.5.96 על סך 3,194 ש"ח). מאחר ובין הצדדים אין מחלוקת לגבי גובה הסכום אני פוסקת כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך 3,194 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 5.5.96. העבודות בחנות פזגז: 20. בתחילת חודש ינואר 1996, אירעה שריפה בחנות פזגז הנמצאת בבני ברק. החנות מבוטחת אצל הנתבעות בביטוח מבנה הכולל ביטוח נגד שריפות. מייד ובסמוך לגילוי הנזק הזעיק הנתבע את נציגי התובעת למקום הנזק וביקש מהם לנקות את הציוד החשמלי שניזוק מהשריפה. בגין עבודה זו הוגשו לנתבעות חשבוניות שמספרם 1008 (נספח ג' לכתב התביעה), שהוגשו ביום 5.5.96. שכרה של התובעת לאור חשבונות אלו מגיע לכדי סך של 7,960 ש"ח לפי הפירוט הבא: א. חשבונית שמספרה 1008 (כולל מע"מ) - 1,591 ש"ח. ב. חשבונית שמספרה 1009 (כולל מע"מ) - 1,971 ש"ח. ג. חשבונית שמספרה 1010 (כולל מע"מ) - 1,890 ש"ח. 21. על הסכום המופיע בקבלות (בלא הפרשי ההצמדה) - סך של 6,452 ש"ח, אין מחלוקת בין הצדדים. על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 6,452 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 5.5.96. 22. התובעים טענו לנזקים נוספים בסך 40,000 ₪, ואולם אלה לא הוכחו, ולו בראשית ראייה, ולפיכך נדחית התביעה בגינם. לסיכום: 23. על הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סכומים כדלקמן: דירת משפחת ברודי - 234,194 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 25.3.96. דירת משפחת שטרום - 97,406 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 25.3.96. חנות פזגז - 6,452 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 5.5.96. חנות כיכר המדינה - 3,194 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 5.5.96. מסכומים אלה יש להפחית את הסכומים ששולמו עד כה כדלקמן: 54,017 ש"ח (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.2.98). 185,000 ש"ח (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 23.11.98). בנוסף ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובעת הוצאות משפט לרבות הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה ע"י התובעת ועד לתשלום בפועל ע"י הנתבעים, וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. הצעת מחיר