פסק דין 1. ב-1.10.96 חתמו המשיבים עם המבקשת על חוזה לרכישת דירה בת חמישה חדרים בפרויקט "חן-הצפון" בפתח-תקוה. מחיר הדירה נקבע ל-703,836 ₪ כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן. בהסכם נקבע לוח תשלומים. כן נקבע שהדירה תימסר למשיבים ב-30.3.97. עוד נקבע כי התמורה תשולם כדלקמן: (א) 5,000 ₪ במעמד חתימת הסכם הרכישה. (ב) 363.888 ₪ ב-17.11.96. (ג) 334.948 ₪ 7 ימים לפני מסירת החזקה בדירה. המשיבים שילמו את הסכומים כדלקמן: (א) 5,000 ₪ במעמד חתימת הסכם. (ב) 363.888 ₪ ב-1.12.96 (במקום 17.11.96). (ג) 10,000 ₪ ב-23.7.99. (ד) 70,000 ₪ ב-25.7.99. (ה) 20,000 ₪ ב-3.8.99. מכאן עולה שהמשיבים לא שילמו למועד את התשלום האחרון. בגין אי עמידה בלוח התשלומים, כפי שהוא נקבע בהסכם המכר, נצבר חוב של 541,435 ₪ נכון ליום ה-15.3.00, הכולל ריבית והצמדה בהתאם לסעיף 6.7 להסכם המכר, שבו נאמר: "מבלי לגרוע מכל תרופה אחרת, המוקנית לחברה כלפי הקונה על פי הדין ו/או מכוח הסכם זה, הרי בגין כל פיגור, שיפגר הקונה בתשלום כל סכום המגיע ממנו לפי הסכם זה, ישלם הקונה לחברה הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן, לפי תנאי ההצמדה שבלוח התשלומים, ממועד חתימת הסכם זה ועד מועד הפירעון בפועל, ובנוסף ישלם הקונה לחברה ריבית בשיעור 16% לשנה, כשהיא מחושבת ממועד הפירעון הנקוב ועד מועד הפירעון בפועל" 2. לטענת המשיבים (סע' 4 לתצהיר של דוד אלמוג), כחודשיים לפני מועד התשלום האחרון ומועד קבלת החזקה בדירה, התברר להם שאין הם יכולים לעמוד בתשלום האחרון כפי שנקבע בלוח התשלומים. לכן פנו לנציג המבקשת - החשב גאיי, ובקשו ממנו לבטל את ההסכם. לטענת המשיבים, על פי תכנונם, מימון רכישת הדירה התבסס על קבלת הלוואה כנגד משכנתא מבנק ומכירת דירתם הישנה. בעקבות ירידת מחירי הדירות לא הצליחו למכור את הדירה במחיר כפי שתכננו, ולכן נקלעו לקשיי מימון. נציג המבקשת דחה את בקשתם לביטול ההסכם, אבל הבטיח שהמבקשת תהיה סבלנית בהמתנה לקבלת התשלומים ותקל עליהם בחישובי הריבית בגין פיגור בתשלום חובם. בהמשך התחלף החשב ובמקומו מונה לתפקיד רונן נקר. רונן נקר המשיך לנקוט באותה מדיניות כמו קודמו לתפקיד (עדות רונן נקר מיום ה-14.6.01 עמ' 27 ש' 6). 3. ב-23.7.99 וב-3.8.99, כשנתיים וחצי לאחר מועד התשלום המתוכנן, הצליחו המשיבים לגייס מימון נוסף ושלמו למבקשת סכום של 100,000 ₪. במהלך המו"מ בין המשיבים למבקשת הועלו על ידי נציגי המשיבים הצעות פשרה שונות ובכללן הצעה להחליף את הדירה שנרכשה בדירה קטנה יותר. הצעה זו לא יצאה לפועל בגלל המחיר הגבוה של הדירה הקטנה (עמ' 44 ש' 2). לאחר מכן גובשה הצעת פשרה הכוללת קבלת הלוואה בסך של 330,000 ₪ מהמבקשת והלוואה מבנק בסכום של 120,000 ש"ח. הצעה זו לא יצאה אל הפועל שכן הבנק המלווה דרש לקבל מכתב מאת המבקשת בנוסח הקובע שעם העברת הסכום של 120,000 ₪ למבקשת, יקבלו המשיבים את הדירה ולא יהיו להם יותר חובות. המבקשת סירבה לתת מכתב שכזה שכן היה בו, לטענתה, כדי להסתיר את קיומה של ההלוואה בסך 330,000 ₪ שהמשיבים אמורים היו לקבל מהמבקשת ובכך להטעות את הבנק (ע' 40 ש' 12). 4. ב-21.7.99 נשלח למשיבים הודעה לקראת ביטול ההסכם, בהסתמך על סעיף 18.6 להסכם: ”אם הקונה לא ישלם אחד או יותר מהתשלומים החלים עליו לפי הסכם זה במלואם ו/או במועדם, ייחשב הדבר להפרה יסודית של ההסכם והחברה תהיה רשאית, אך לא חייבת, לאחר שדרשה מהקונה בכתב לתקן ההפרה תוך 7 ימים לאחר המועד הנקוב בהודעה והקונה לא עשה כן, לבטל ההסכם ולמכור את הדירה לצד שלישי. מובהר כי יתרת החוב של הקונה לחברה תהא צמודה למדד המחירים לצרכן ותישא פיגורים, כנקוב בסעיף 6.6 לעיל, וזאת ממועד הפירעון הנקוב ועד לביטול בפועל של ההסכם בהודעת ביטול בכתב מצד החברה" בהסכמת המבקשת נדחה המימוש של ביטול ההסכם עד ל-19.8.99. מאחר שהמשיבים לא עמדו גם אז ביתרת התשלומים נשלחה הודעת ביטול נוספת ב-13.10.99 (ת/1). ב-9.3.00 נשלח מכתב נוסף ובו הודעת ביטול (נספח ו' לתצהיר המבקשת). 5. בפני בקשה להצהיר שהסכם המכר אשר נחתם ב-1.10.96 בטל. בעלי הדין חלוקים בשאלה אם ההפרה של המשיבים היתה הפרה יסודית, המזכה את המבקשת בביטול החוזה ללא מתן התראה. איני רואה צורך להכריע בשאלה זו באשר המשיבה הודיעה למבקשים יותר מפעם אחת על כוונתה לבטל את ההסכם אם המשיבים לא יעמדו בחיוביהם. לכן זכאית המבקשת לביטול החוזה אפילו לא היתה הפרתם של המשיבים בגדר הפרה יסודית. מאחר שהמשיבים לא ניצלו את האורכות שניתנו להם על ידי המבקשת, הרי שקמה למבקשת זכות לבטל את ההסכם. הביטול נעשה על פי סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, שבו נאמר: "היתה הפרת החוזה לא-יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות העניין היה ביטול החוזה בלתי צודק; ..." 6. המשיבים טוענים כי אין המבקשת זכאית לבטל את החוזה באשר בנסיבות העניין ביטול החוזה בלתי צודק. לטענת המשיבים תחילה עמדה המבקשת על אכיפת החוזה, והשהייתה של הודעת הביטול על ידי המבקשת הביאה לכך שנוצרו נסיבות שבהן אין הביטול צודק. המשיבים טוענים בסעיפים 23 ו-24 לסיכומיהם, כי הביאו לידיעת המבקשת את קשייהם למכור את הדירה הקודמת שבתמורתה עמדו לממן את התשלום האחרון. המשיבים מביאים מדברי נקר, מנהל החשבונות של המבקשת, שהעיד (ע' 27) כי אמר למשיבים שהמבקשת ערה לקשייהם ותמתין בסבלנות עד למכירת הדירה. גישה ראויה זו של המבקשת מתפרשת על ידי המשיבים (סעיף 24 לסיכומי המשיבים): "...לא רק סבלנות אנו מגלים בדברים הנ"ל אלא גם הודאה בדבר ידיעת המבקשת על ההפרה הצפויה של המשיבים והתעקשותה לכרות הר כגיגית את אכיפת ההסכם." אין לראות בהתנהגותה המתחשבת של המבקשת כל פגם, ונראה כי תיאורה של אותה התנהגות כחסרת תום לב, נולדו אך ורק על רקע תובענה זו. 7. כאשר בית המשפט שוקל שלא לבטל חוזה מטעמים של צדק, על בית המשפט לבחון את אשר יארע כתוצאה מהחלטתו. המשיבים אינם מציעים לקיים עתה את חיוביהם. לטענתם (בסעיף 84 לסיכומיהם): "המשיבים ימצאו דרך פיננסית לשלם את חובם למבקשת..." גם נכונות זו של המשיבים מותנית בהפחתת שיעור הריבית אשר נדרשו לשלם על פי ההסכם. על המשיבים הטוענים להפעלת שיקולי צדק למענם, היה למיזער להציע את תשלום יתרת הסכום על פי גרסתם הם. אפילו מעט זה לא נעשה על ידם. 8. המשיבים מלינים על המבקשת כי לא עסקה בעתירתה ובטיעוניה בהשבה. בסעיף 97 לסיכומי המשיבים נטען: "ניתן אולי לסבור... כי במידה ויינתן סעד הביטול חוזרות הזכויות בדירה לידי המבקשת ועל המשיבים לתבוע השבה כספית בנפרד. תוצאה לא הגיונית זו מובילה למסקנה כי על המשיבים הנמצאים במצב כספי קשה, בגיל מבוגר, ללא דירת מגורים. יוטלו גם הנטל של מימון תביעה נגד המבקשת." בטיעון זה אין ממש ואין דבר בינו לבין הגיון משפטי. המשיבים הם שהפרו חוזה והביאו על עצמם את המצוקה שבה הם נמצאים, ותחת מיזעור נזקם, העלו טענות סרק. 9. לפיכך הנני נעתר לתובענה ומצהיר כי בטל ההסכם שנחתם בין המבקשת למשיבים ביום 1.10.96, והנני מחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם למבקשת את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. חוזההסכם מכר