פסק דין השופט א' מצא: המשיבה ‎1 (להלן: המשיבה) ביצעה פרוייקט של הקמת בתי-מגורים פרטיים (קוטג'ים) בשכונת גבעת שרת בירושלים. המערערים, שרכשו תשעה מן הבתים, תבעו מן המשיבה לפצותם בגין אי-התאמות וליקויי-בנייה בדירות וברכוש המשותף ובגין עילות נלוות. בית המשפט המחוזי קיבל רק חלק מתבעתם. בערעורם השיגו המערערים על צדקת הנימוקים שעל יסודם פסק בית המשפט לדחות חלקים אחרים של תביעתם. העיון בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ובטענות הפרקליטים לפנינו, הביאנו לכלל מסקנה, כי רק באחת מתביעות המערערים, שבית המשפט המחוזי פסק לדחותן, יש מקום להתערבותנו. כוונתנו לתביעת המערערים לתשלום פיצוי בגין מחדלה של המשיבה לבנות תקרות מבטון יצוק במפלס העליון של כל אחד מן הבתים. נראה שטיעוני המערערים לפני הערכאה הראשונה יצרו רושם מוטעה, כי לגרסתם הפרה המשיבה את התחייבותה החוזית, שגגות הבתים ייעשו מבטון יצוק, בכך שתחת גגות מבטון סיפקה להם תקרות העשויות מחומר רך ("רביץ"). המשיבה טענה לעומתם, כי בכל אחד מן הבתים בנתה גג המורכב מקונסטרוקציה של עץ ורעפי בטון וכן יצקה תקרות מבטון מזוין. כן טענה כי בנוסף לאלו, ומעבר לחובתה החוזית כלפי הרוכשים, התקינה במפלס העליון של כל אחד מהבתים גם תקרת "רביץ". בדחותו את תביעת המערערים בפריט זה ציין בית המשפט המחוזי, כי במפרט שצורף לכל אחד מן החוזים נעשתה הבחנה ברורה בין תקרות המבנה לבין גג המבנה: בעוד שביחס לתקרות נקבע כי הן תיבנינה מבטון מזוין, הרי שביחס לגג הותנה שהוא ייבנה מעץ ורעפי בטון. המערערים - ציין בית המשפט - אינם מבחינים בטיעוניהם בין הגג לבין התקרות, אף שבמישור העובדתי אין הם חולקים כי התקרות במבנים אכן נוצקו מבטון מזוין ואילו הגגות נבנו מעץ ומרעפי בטון. על יסוד הנמקה זו קבע בית המשפט, כי המשיבה קיימה את התחייבותה החוזית כלפי המערערים. מטיעוני הצדדים לפנינו עלה, כי מחלוקתם האמיתית אינה בדבר נוסח ההתחייבות שהמשיבה נטלה על עצמה במסגרת המפרט, ואף לא בשאלה מה בוצע על-ידה למעשה. עתה הסתבר כי המחלוקת ביניהם מתמקדת אך ורק בשאלה, אם במה שבוצע על-ידה בפועל אכן קיימה המשיבה את התחייבותה לפי המפרט. בסעיפים ‎2.8 ו-‎2.9 של המפרט נקבע ביחס לתקרות ולגג הבניין לאמור: ‎2.8)-תקרות: חומר בטון מזויין.‎2.9)-גג הבניין: חומר - קונסטרוקציית עץ ורעפי בטון. הכול מסכימים כי המשיבה אכן התקינה גגות המורכבים מקונסטרוקציות של עץ ורעפי בטון, וכי בכך מילאה את חובתה, על-פי המפרט, בכל הנוגע להתקנת הגגות. כן אין מחלוקת, כי בשניים משלושת מפלסי הבתים - בקומת המרתף ובקומת הקרקע - יצקה המשיבה תקרות מבטון. אלא שבמפלס השלישי (העליון) התקינה תקרת "רביץ", והשאלה בה נחלקו הצדדים היא אם על-פי המפרט חלה על המשיבה חובה לבנות תקרה מבטון יצוק גם במפלס העליון. המערערים טוענים, כי חובתה לעשות כן נלמדת מפשטות לשונו של המפרט. המשיבה טוענת, כי על-פי פירושו הנכון של המפרט, חובתה לבנות תקרות מבטון מתייחסת אך ורק לשני המפלסים התחתונים. במפלס העליון, החוסה מתחת לגג הרעפים, לא חלה עליה חובה להתקין תקרה כלשהי; אלא שהיא, כמחווה של נדיבות החורגת מגדר חובתה החוזית, מצאה לנכון להתקין במפלס העליון תקרת "רביץ". במחלוקת פרשנית זו הדין הוא עם המערערים. הלוא במפרט נאמר במפורש, כי "התקרות" (לשון רבים בצירוף ה"א הידיעה) תיבנינה מבטון מזוין, ולא נתחוור לנו על יסוד מה מבקשת המשיבה כי נקרא הוראה זו כמטילה עליה חובה רק ביחס לתקרות שני המפלסים הראשונים. כן לא מצאנו יסוד לטענתה, כי במפלס העליון לא התחייבה לבנות תקרה כלשהי, ומכל מקום לא התחייבה לבנות תקרה מבטון יצוק. טענת המשיבה, כי בחלל המצוי מתחת לגג אין הצדקה מעשית לבנות תקרת בטון, אינה יכולה להתקבל כמענה מניח את הדעת לטענת המערערים כי החוזה לא פטר את המשיבה מבניית תקרה גם במפלס העליון וכי הוראת המפרט, שהתקרות תיבנינה מבטון מזוין, לא הבחינה בין תקרותיהם של שני המפלסים הראשונים לבין תקרתו של המפלס השלישי. משדחה את תביעת המערערים בפריט זה לא מצא בית המשפט המחוזי מקום להכריע בשאלות שקבלת התביעה עשויה הייתה לעורר. לבד משאלת גובה הפיצוי, שלא נתעורר צורך להכריע בה, עמדו לפני בית המשפט לפחות עוד שתי שאלות נוספות שדחיית התביעה בפריט זה ייתרה את הדיון בהן: האחת, כלום הזכאות לפיצוי נתונה גם לאלה מבין המערערים שרכשו את בתיהם מן המשיבה לאחר שזו השלימה את בנייתם ובפועל עמדו, או הועמדו, על העובדה שבמפלס העליון הותקנה תקרת "רביץ" ולא תקרת בטון; והשנייה, כלום בגין חיובה בתשלום פיצויים למי מהמערערים בפריט זה, זכאית המשיבה לשיפוי מאת מי מהמשיבים שצורפו על-ידה כצדדים שלישיים לתובענת המערערים כנגדה. התוצאה היא, שהערעור מתקבל אך ורק ביחס לפריט הנזכר בתביעת המערערים. חלקיו האחרים של הערעור נדחים בזה. לבירורן של השאלות הנוספות, שקבלת הערעור ביחס לפריט הנזכר מעוררת צורך להכריע בהן, יוחזר ההליך לבית המשפט המחוזי, ונשיא בית המשפט יקבע לפני מי מהשופטים יקוים הדיון. ככל שיוחלט לאחד את הדיון בתביעה ובהודעות לצד-שלישי, יודיע בא-כוח המשיבה לבית המשפט את מי מהצדדים השלישיים, שצורפו על-ידו (המשיבים ‎2-9 דנא), יש להזמין לדיון. בהקשר זה נזכיר, כי מדברי בא-כוח המשיבה לפנינו עולה, כי המשיב ‎8 דנא (עיסא מוחמד עבאוי) אנו צד נחוץ בדיון שיתקיים. בהתחשב בכלל הנסיבות החלטנו להימנע מעשיית צו להוצאות. ש ו פ ט השופט מ' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא. בניהתקרהליקויי בניה