פסק דין רקע עובדתי 1. התובעים, רוכשי דירות בבית משותף ברח' זלמן שזר 27 ראשון לציון (להלן- הבנין), הגישו תביעה כספית כנגד הנתבעת, שעילתה ליקויים ברכוש המשותף בבנין שלמעט קומת המרתף, החניה והמקלט, נבנה ע"י הנתבעת. 2. הבנין נכלל במסגרת שכונת מגורים אשר הנתבעת יזמה את הקמת הפרוייקט וכשהבניה אמורה היתה להתבצע ע"י חברת קלרין דירות בע"מ (להלן -קלרין). לאחר שניתן צו לפירוקה של קלרין נכרת ביום 6.7.86 הסכם שבא להסדיר את השלמת הפרוייקט ובכללו הבנין, באמצעות הנתבעת (להלן - ההסדר). ואכן הנתבעת השלימה את הבנין וכשהחזקה בדירות נמסרת לדיירים בשנת 1988. 3. בית המשפט מינה את המומחה יוסף גולדקלנג כמומחה מטעם בית המשפט (להלן - המומחה). 4. בשלב הראשון ניתנה החלטה ביום 16.11.98 (להלן - ההחלטה הראשונה) שענינה טענות ההגנה של הנתבעת בכל הקשור לאחריותה לתיקון הליקויים הנטענים וכן בשאלה אם זכאית הנתבעת לתקן את הליקויים. עיקר טענות הנתבעת נסובו מחד על טענות הקשורות להסדר ומאידך טענות הקשורות להסכמים או האישורים שנחתמו בינה ובין מי מהתובעים או לבין מי שמכר את הדירות ביחס לאותם תובעים, שרכשו את הדירות שלא ישירות מהנתבעת ו/או קרלין. במסגרת החלטה זאת נקבע, בין השאר, כדלקמן: א. התובעים 1 ו- 6 רכשו את דירותיהם, ישירות מהנתבעת ולאחר ההסדר (להלן - הרוכשים החדשים). ביחס אליהם נקבע כי זכאים הם לתבוע את אשר הם תובעים מהנתבעת, חרף טענות התובעת ביחס לאשר חתמו ואישרו כלפיה. ב. התובעים 5-2, חלקם רכשו את הדירות עוד לפני ההסדר, מהנתבעת ומקלרין וחלקם רכשו את הדירות מאחרים אשר הם או קודמיהם רכשו את הדירות מהנתבעת וקלרין עוד לפני ההסדר. ביחס לרוכשים המקוריים נקבע, כי אכן הם כפופים להוראות ההסדר אולם לו בלבד ואין הם מנועים לתבוע את הנתבעת, בגין אישורים אלו או אחרים שנחתמו על ידם. ביחס לאותם תובעים אשר רכשו את הדירות מרוכשים מקוריים, נקבע כי אין הם מנועים מלתבוע את הנתבעת, בגין כל המסמכים והאישורים שנערכו במסגרת רכישת זכותיהם או הקודמים להם, אולם גם זכויותיהם כפופות להוראות ההסדר. דהיינו, לעניננו ניתן לראות את כל התובעים 5-2 כדין רוכשים מקוריים (להלן - הרוכשים המקוריים). ג. עם זאת קבע בית המשפט, כי הנתבעת זכאית לבצע את תיקון הליקויים בהתאם לחוות דעת המומחה, תוך התייחסות לכך, שדי בחבות הכללית כלפי הרוכשים החדשים להורות כאמור. ד. בית המשפט, לא הכריע באותן שאלות שעדיין נצרכות להכרעה, שענינן הוראות ההסדר, מאחר ודי היה, כאמור, בחבות כלפי הרוכשים החדשים, להורות כאמור. 5. ביום 13.9.99 ניתנה החלטה (להלן - ההחלטה השניה) שענינה אשר על הנתבעת לתקן וזאת בהתחשב בחקירת המומחה בבית המשפט, חוות דעתו והתשובות לשאלות הבהרה וטיעוני הצדדים. 6. בהמשך מונה גם שמאי מקרקעין לקביעת ירידת ערך, ביחס לאותם נושאים שהורה בית המשפט. 7. הנתבעת ביצעה את חלקם הארי של הליקויים וכשלאחר מכן מגיש המומחה חוות דעת משלימה, בכל אשר בוצע ועלותו (להלן - דו"ח הביצוע). 8. הצדדים הסכימו כי בכל השאלות אשר נותרו במחלוקת יכריע בית המשפט, בהתאם לסיכומים שיוגשו. 9. עוד יש להוסיף, כי הבנין הינו בן 3 קומות מגורים ובכל קומה 2 יחידות דיור. בנוסף בקומת הכניסה חנויות, כניסה למבנה, מינימרקט, משטח חניה עליון וכניסה לחניון המשותף לבנין ולבנין סמוך הכולל 3 קומות מגורים, 4 יחידות דיור בכל קומה ודרכי גישה ורחבה המחופים בגרנוליט וכן קומת קרקע ובה כניסה למבנה וחנויות (להלן - הבנין השני). דיירי הבנין השני, הגישו אף הם תביעה כנגד הנתבעת, בענין הרכוש המשותף, תביעה שנדונה בפני כב' השופט קסירר. התייחסתי בהחלטה הראשונה לאשר הוחלט על ידי כב' השופט קסירר וההשלכות על התביעה דנן, אם בכלל. אין צורך לחזור ולציין זאת, אלא בכל הקשור לרכוש המשותף אשר קשור לשני הביניינים, ואשר המומחה מטעם בית המשפט בתיק האחר התייחס לו. הוראות ההסדר 10. הצדדים להסדר הינם הנתבעת, נציגי רוכשי דירות עוה"ד חריש וגלס (להלן - הנציגים), הרוכשים ששמותיהם פורטו בנספח ומפרק קלרין. הנתבעת, טוענת כי לפי הוראות ההסדר מנועים כאמור הרוכשים המקוריים לתובעה. נתייחס לנטען ואשר נובע מהוראות ההסדר ואשר טרם הוכרע במסגרת ההחלטה הראשונה. 11. עיקרי ההסדר ביצוע הבניה על ידי הנתבעת, מאותו שלב בו הפסיקה קלרין את עבודתה, תוך שהנתבעת מתחייבת בהזרמת כספים לבניה וכשהרוכשים מוסיפים אף הם מעבר לתמורה שנקבעה מול קלרין. כן צויין כי הבניה תתבצע בפקוח הנציגים. 12. בסעיף 2.14 צויין מפורשות כי הנתבעת "אינה אחראית לטיב הבניה והבצוע שקדמו ליום חתימת הסכם זה…". כמו כן סעיף 3.13 קובע כי הרוכשים או מי מיחידיו "לא יהיה רשאי לנקוט כל הליך משפטי זה או אחר לרבות בוררות כנגד פרספוליס אלא אם כן קיבל על כך בכתב ומראש את הסכמת הנציגים". בהתאם להוראות ההסדר אושר ההסדר על ידי בית המשפט. 13. כפי שציינתי בהחלטה הראשונה, הרוכשים המקוריים, מחוייבים להוראות ההסדר. כן הוחלט כי אין מקום לאבחנה כאילו ההגבלות בדבר פניה לבוררות, חלות רק בעת ביצוע הבניה ולא לאחריה. 14. חרף זאת שנראה היה כי לאור האמור בהחלטה הראשונה, לא נזקק לנושא זה עתה, טוענים התובעים כי עילת תביעתם הינה עילה נזקית ועל כן חלה אחריות על הנתבעת גם ביחס לאשר בוצע על ידי קלרין. אין לקבל עמדה זו. גם אם צודקים הרוכשים המקוריים כי בהתאם להסכמים שנחתמו בינם לבין הנתבעת וקלרין, הנתבעת הינה בגדר "מוכר" ואין היא יכולה להתנער מאחריותה, שונים הדברים, מעת שבהוראות ההסדר שאושר כאמור על ידי בית המשפט, נקבעו הוראות ברורות בהקשר לכך. צודקת הנתבעת שלכאורה, נכונותה להתקשר בהסדר כפופה לכך שלא תתבע על אשר בוצע על ידי קרלין. בנסיבות אלו לא רשאים הרוכשים המקוריים לבחור אשר נוח להם וזאת בלבד מההסדר. המסקנה, כי אין לחייב את הנתבעת בטיב ביצוע ובבניה שבוצעה על ידי קלרין. 15. נושא שלא הובהר דיו, במסגרת הדיון בהחלטה הראשונה, הינו ענין הנציגים. מהתכתובת שצורפה לטיעוני הצדדים, עולה שלמעשה כיום הנציגים כלל אינם פעילים הגם שפורמלית לא שוחררו מתפקידם. יתר על כן מהתייחסות עו"ד חריש לפניות ב"כ הצדדים אליו, עולה שלא היה מאפשר פניה כנגד הנתבעת, אולם זאת בכל אשר קשור לאחריות קלרין ולא ביחס לקשור לפעולותיה של הנתבעת עצמה. בנסיבות שכאלו, אין מקום לקבל את עמדת הנתבעת כאילו קיימת מניעות של התובעים לתובעה מאחר ולא קיבלו את אישור הנציגים. ראשית, יש באמור לעיל להצביע על עמדת הנציגים, עמדה שלמעשה לאור הקביעה דלעיל מתיישבת עם עמדת בית המשפט בכל הקשור להעדר אחריות של הנתבעת לאשר בוצע על ידי קלרין. שנית, בחלוף שנים כה רבות מעת מסירת החזקה ועד הגשת התביעה, למעשה חדלו הנציגים לפעול. מבלי להזקק למעמדם לרבות אם זקוקים הם לאישור סיום תפקידם מגורם זה או אחר, אין להזקיק את התובעים כתנאי מוקדם לפניה פורמלית אליהם. לא למותר לציין, כי אם הנציגים מטעם זה או אחר, היו דוחים פניה לתביעה כנגד הנתבעת, שאין ענינה באחריות קלרין, קרוב לוודאי שבית המשפט היה מתערב בכך. הליקויים שנטען שנותרו 16. בכל הקשור לליקויים שנטען ע"י התובעים כי נותרו בעינם, אין להתעלם מההחלטה השניה ומאשר הוחלט בה וכן לאשר ציין המומחה בחוות הדעת המסכמת וכדלקמן: א. בגג המשותף חוסר בנדבך ראש - לאור עמדת המומחה שמקובלת עלי, לא הוכח אשר מבקשים התובעים לראות כמוכח ואין התובעים זכאים לפיצוי בגין נושא זה. ב. רפפה בחדר מעלית - הן בהתחשב בסכום הנדרש והן לאור עמדתו של המומחה לרבות אשר בוצע, אין לקבוע פיצוי בגין פריט זה. ג. תוספת לקירות חוץ - המומחה אכן ציין סכום לפיצוי כהשתתפות תוך שהוא מציין שמחד אין לקבל את מצב הקירות כפי שמצאם, אף בחלוף מספר שנים, אולם חלה גם חובה על הדיירים בכל הקשור לתחזוקה. אכן המומחה בתשובות לשאלות הבהרה התייחס לעלות הכוללת של תיקון הנדרש אולם דומני שהקביעה בהחלטה השניה ולפיה הנתבעת חוייבה בתשלום של 15,000 ₪ קרן, הכריעה בנושא זה ואין להזקק לנושא זה בשנית. למעשה ההכרעה הינה כי נוכח מכלול אשר הובא בפני בית המשפט, אין לחייב את הנתבעת במלוא העלות של תיקון הקירות החיצוניים ועל כן אין משמעות לתוספת העלות הנטענת. ד. חדירת רטיבות לחניון - נושא החניון נמצא במסגרת הבניה שבוצעה על ידי קלרין ועל כן, למעט ביחס לרוכשים החדשים, אין כל חובה על הנתבעת. יתר על כן, אין להתעלם במכלול הקשור לנושא זה, שהנתבעת ביצעה תיקונים באותם חלקים שלא היו באחריותה, תוך השבחת האמור, בחינת הרוכשים המקוריים ועל כן אין לקבוע פיצויי בגין נושא שהועלה במסגרת התשובות האחרונות לשאלות ההבהרה. ה. שונים הדברים בכל הקשור לשיפוע הגרנוליט. כפי שצויין בהחלטה השניה מצופה היה כי נושא זה יוסדר בשתוף פעולה בין דיירי שני הבניינים ובהתחשב בכך שהנתבעת שילמה סכום של 10,000 ₪ בגין נושא זה. אולם משנושא זה לא הוסדר, למעשה העלות הנדרשת הינה זהה בעיקרה לאשר קבע גם המומחה בתיק השני. בנסיבות אלו נראה כי יש לחייב את הנתבעת בכל הקשור לתיק דנן במחצית העלות הכוללת ולאחר הפחתה של הסכום ששולם על ידה. בשכלול מועדי הקביעות השונים נראה לנכון להעמיד פיצוי זה על סך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ נכון למועד מתן פסק הדין (התובעים בטיעוניהם מציינים את העלות הכוללת בסכום של 31,125 ₪ ובניכוי של סכום של 10,000 ₪, אשר לא שוערך). 17. הנושא המרכזי השנוי במחלוקת בין הצדדים, הינו נושא המעלית: א. בהתאם לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970 (להלן - התקנות) הגדרת "בנין גבוה" הינה "בנין שבו הפרש הגובה בין מפלס הכניסה הקובעת לבנין לבין מפלס הכניסה לדירה השוכנת בקומה הגבוהה ביותר בבנין, דרך חדר מדרגות משותף, עולה על 12 מטרים". הכניסה הקובעת הוגדרה כ- "הכניסה הראשית לגזרת הבנין שבה היא נמצאת, אשר מפלס רצפתה אינו עולה על 1.20 מטר מעל פני הקרקע והגישה אליה היא באמצעות מדרגות או גשר כניסה ישיר ממפלס הרחוב, בהתאם לתקן ישראלי ת"י 166". ב. הבנין כולל, 2 כניסות ויציאות. בהתאם לחוות דעת המומחה, אחת במפלס ה-0.00 בקומת המינימרקט והנמצאת בגובה כ- 30 ס"מ מעל מפלס הכביש ואילו השניה במפלס 3.45 + בקומת החנויות והנמצא בגובה של כ- 2.0 מעל למפלס הכביש. ג. במדידה ממפלס הכניסה הראשונה, שנערכה אף בנוכחות מודד מטעם הנתבעת, עולה כי הגובה בין המפלס של כניסה זאת לדירה העליונה, 13.04 מטר. דהיינו מדובר לכאורה על בניין העונה להגדרה של בנין גבוה. מכאן, שחובה היתה להתקין מעלית עבור 6 נוסעים כהוראות התקנות. ד. אין חולק כי בבנין מותקנת מעלית עבור 4 נוסעים בלבד. כמו כן אין חולק כי פיר המעלית הותקן על ידי קלרין. ה. בחוות דעת המומחה מטעם התובעים, שצורפה לתביעה, צויין כי יש צורך בהרחבת פיר המעלית על מנת שניתן יהיה להתקין מעלית כדין. רק במסגרת הדיון בבית המשפט, הוברר כי ניתן להזקק לפיר המעלית הקיים על מנת להחליף את המעלית ממעלית קטנה למעלית עבור 6 נוסעים. ו. הנתבעת מציינת כי בהתאם לחוות דעת המומחה, הכניסה הקובעת מבין שנתי כניסות הינה הכניסה שנקבעה ככזו בהיתר הבניה, והגם שבמקרה דנן לא הוגדרה שכזו, סוברת הנתבעת כי יש לראות בכניסה השניה ככניסה קובעת וכי בכל מקרה אין זה סביר לקבוע כי המעלית בבנין האמורה לשרת כ- 12 דיירים תהא עבור 6 נוסעים, בעוד שבבניין השני כשמדובר על מספר דיירים רב יותר, די יהיה במעלית עבור 4 נוסעים. אין לקבל טיעונה זה. מהחומר שבתיק זה עולה כי מדובר אכן בבנין גבוה, לרבות לאור הגדרת הכניסה הקובעת ודי בכך על מנת להחיל את ההוראות הנדרשות בהקשר לכך. במאמר מוסגר אציין, שלכאורה בהחלטת כב' השופט קסירר לא התעורר כלל נושא של מעלית בבנין גבוה. ז. עם זאת יש לקבל את עמדת הנתבעת בכל הקשור לאחריותה בנושא המעלית. לא בכדי ציינתי את אשר ציין המומחה מטעם התובעים בנושא המעלית. גם הוא סבר כי יש צורך לשנות את פיר המעלית על מנת להתקין מעלית עבור 6 נוסעים. דהיינו, לכאורה, בעת השלמת הבניה היה ברור כי הפיר שנבנה על ידי קלרין היה מיועד למעלית עבור 4 נוסעים. אמנם, במסגרת הבירורים דנן, עלה כי ניתן לבצע את ההחלפה במסגרת הפיר הקיים, אולם לכאורה נראה כי בהתאם לאשר נבנה בזמנו הוזמנה המעלית שהותקנה. לענין זה סברת המומחה מקובלת עלי. הנתבעת המשיכה את הבניה מאותו שלב בו הופסקה הבניה וכשלמעשה לצדדים לרבות למומחה היה ברור כי אשר נבנה מיועד למעלית עבור 4 נוסעים. אין בבירור האחרון לשנות מהאמור. ח. נוכח המסקנות דלעיל, הרי אין הנתבעת חייבת באחריות לאשר בוצע על ידי קלרין. דהיינו שכלפי הרוכשים המקוריים, אשר הוראות ההסדר מחייבות אותם או חליפיהם, אין הנתבעת חבה במאומה. אולם, לא כן ביחס לרוכשים החדשים. ביחס אליהם קיימת אחריות של הנתבעת. ט. בהתאם לחומר שבפנינו התקנת מעלית עלותה גבוהה לאין ערוך מאשר נקבע לירידת ערך בגין השוני במעלית. בהתאם לתחשיב התובעים בטיעוניהם החלפת המעלית עלותה למעלה מ 140,000 ₪ בעוד שירידת הערך בגין המעלית אשר נקבעה על ידי השמאי נתן בן חיים (להלן - השמאי) אשר מונה על ידי בית המשפט, הינה בשעור 11,700 דולר. סבורני כי בנסיבות דנן מהראוי להורות כי חישוב הפיצוי לרוכשים החדשים יחושב בהתאם לירידת הערך היחסית ולא לעלות התיקון היחסית, מהסיבות כדלקמן: 1) משבאים אנו לדון בשאלה זו, יש מקום להתחשב בנטען ע"י הנתבעת, בכל הקשור לבנין השני. 2) במיוחד יפים הדברים כשמדובר בדיירי שתי דירות בלבד מתוך שש דירות. 3) בהתאם לאשר נקבע בע"א איתן ואח' נ. בראונשטיין תקדין עליון 92 (3) 668 והמובא בספרו של ורדי דיני מכר דירות בעמ' 347 (מהדורה ראשונה), נראה כי בנסיבות כנסיבות דנן, יש להעדיף תשלום בגין ירידת הערך. 4) בנסיבות דנן, יש גם להתחשב בכך שהדירות נקנו, לפחות על ידי חלק מהתובעים כשהבניה הסתיימה ורק בחלוף תקופה ארוכה יחסית הוגשה התביעה. 5) לא שוכנעתי כאילו הנטען בדבר קלקולים תכופים קשורים לנושא דנן. י. העולה מהאמור כי כל אחד מהתובעים 1 ו- 6 זכאי לחלקו היחסי דהיינו לשישית מאשר קבע השמאי, תוך שהשמאי מציין מפורשות כי התייחס אך ורק לירידת הערך ביחס לתובעים. דהיינו, לסך השווה 1,950 דולר לכל תובע מהתובעים האמורים. טענות לירידת ערך 18. שני נושאים נוספים נותרו להכרעה בנושא הליקויים. בכל הקשור למרתף הרי אין חולק כי חלק זה נבנה על ידי קלרין, ועל כן וכפי שקבענו ביחס לנושא המעלית זכאי כל אחד מהרוכשים החדשים לפיצוי בשעור של ששית מתוך הסכום של 780 דולר, דהיינו סך השווה ל- 130 דולר לכל אחד מהם. 19. השמאי קובע ירידת ערך בסכום של 7,020 דולר בגין חדר המדרגות. בנושא זה נטען כי לאור אשר נבנה על ידי קלרין הרי המשך אותה בניה הינו בניית חדר המדרגות על הליקויים שנמצאו בו. לא בכדי גם הנתבעת בטיעוניה טענה בשפה רפה בנושא זה. מעת שמדובר על בניית חדר מדרגות היה על הנתבעת לבחון האם אכן התוכניות בכל הקשור לכך, ראויות. ודוק, לכאורה לאור החומר שצורף מהדיון בבנין השני, התוכניות בכל הקשור לנושא זה, הוגשו על ידי הנתבעת ולא על ידי קלרין הגם שהמומחה דנן, לכאורה קובע בשונה מכך. מכל מקום, אין אני סובר כי אשר צויין בהסדר, כולל פטור גם מבניה אשר בוצע בפועל על ידי הנתבעת. בהבדל מנושא המעלית שפיר המעלית נבנה כאמור על ידי קרלין על הנובע מכך והמפורט לעיל, בנושא המדרגות לא שוכנעתי כאילו לא ניתן היה לבצע את אשר נבנה על ידי הנתבעת כדבעי לאור הליקויים כפי שנמצאו על ידי המומחה. 20. אכן בנושא זה יש לפצות בגין ירידת הערך, וזאת ביחס לכל אחד מהתובעים ובסכום כולל השווה ל- 7,020 דולר כקביעת השמאי. עוגמת נפש והוצאות 21. בכל הקשור לעוגמת נפש התובעים כולם עותרים לסכום כולל של 9,000 ₪ בכתב תביעתם. הנתבעת טוענת כי לאור טענותיה כי מרבית הליקויים ולמצער הליקויים בעלי המשמעות הכספית המרכזית, כלולים באשר נבנה על ידי קלרין אין להעתר לדרישה שכזו. מאידך מפנים התובעים לפסיקה רבה בכל הקשור לפסיקה בגין עוגמת נפש. בנוסף טוענים התובעים לאשר נצרכו לו בכל הקשור לדיון המשפטי ועל כן עותרים הם לחיוב הנתבעת במלוא הסכום המבוקש על ידם בשערוכו ממעוד הגשת התביעה 9.4.95, דהיינו סך של 16,417 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין. אכן בקביעת הפיצוי בגין אב נזק זה יש להתחשב בסוג הליקויים שנמצאו ובמיוחד השפעתם על נוחות חיי הדיירים. לא דומה ליקוי של רטיבות ללקוי של גובה מסדרון. במקרה דנן אין גם להתעלם מכך שחלק מהליקויים כלל לא נמצא באחריות הנתבעת לאור ההסדר, וזאת בהתייחס לרוכשים המקוריים, חרף אשר תיקנה הנתבעת אף למעלה מאחריותה. בשכלול מלוא השיקולים האמורים נראה לי כי סכום של כ- 2,700 ₪ לכל משפחה סביר הוא. ייתכן והיה מקום להבדיל בין הרוכשים החדשים למקוריים, אולם בהתחשב בסכומים שקבעתי, לא נזקקתי לכך. 22. בכל הקשור לנושא ההוצאות, בסופו של יום נצרכו התובעים ובצדק להגשת חוות דעת מטעמם, ועל כן זכאים הם להחזר הוצאה זאת בסכום של 1,639 ₪ נכון ליום 9.4.95, דהיינו סך 2,990 ₪ להיום. עם זאת בכל הקשור להוצאה הראשונית שהוצאה על ידי התובעים בגין מומחה בית המשפט בסך 2,486 דומני כי אין מקום לחייב את הנתבעת בהחזר סכום זה. ראשית, אין להתעלם ממסקנותיו לעומת אשר צויין בחוות דעת מומחה התובעים. שנית, אין להתעלם מאשר נשאה הנתבעת לאחר מכן כולל בכל הקשור לנושא השמאות בדבר ירידת ערך. 23. בקביעת שכ"ט עו"ד צודקים התובעים בציינם כי יש להתחשב בהסכם שכה"ט שכרתו עם בא כוחם. יחד עם זאת יש לבחון גם את הנדרש בתביעה לעומת אשר נפסק בסופו של יום לרבות הנצרך בניהול המשפט. יתר על כן, התובעים בחישוביהם כוללים גם אשר בוצע על ידי הנתבעת ואינו נכלל בגדר אחריותה וחובתה לפחות ביחס לרוכשים המקוריים. בבחינת מכלול הסכומים שחוייבה או תחוייב הנתבעת, לרבות שווי ביצוע אשר בוצע על ידה, יש להפריד בין חובתה לרוכשים החדשים לעומת האחרים, בנוסף, אין להתעלם גם בכל הקשור לתוצאה בנושאים המרכזיים שהיו שנויים במחלוקת. בנסיבות אלו, נראה לנכון לפסוק לתובעים שכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪. סיכומם של דברים 24. סכומי השערוך השונים, בעת שמדובר על חיוב שקלי, השיערוך בהתאם לאמור לעיל. בכל הקשור לחיובים הנגזרים מערכים דולריים, החישוב לפי ערכים נוכחיים. 25. לבסוף, מהראוי לציין את ב"כ הצדדים, הן בכל הקשור לאופן ניהול המשפט על ידם, דבר שחסך זמן שיפוטי ניכר והן טיעוניהם במהלך כל הדיון, שסייעו לביהמ"ש במלאכתו. 26. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים כדלקמן: א. לתובעים 1 ו-6 - 9,060 ₪, כל משפחה. ב. לכלל התובעים - 55,830 ₪. ג. שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. ד. החזר בגין האגרה - 3,806 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.4.95 ועד התשלום בפועל. ה. המפורט בס"ק א' - ג' ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. מינוי מומחהמומחה מטעם בית המשפטמומחה