החלטה 1. המשיבה הינה הבעלים של פרדס בשטח של כ-45 דונם המשתרע על פני חלקות 26 ו-27 בגוש 3873 באיזור צומת כנות (להלן: "המקרקעין"). 2. א. בהתאם לתמ"א 31/א'/6 - דרכים, שאושרה בשנת 1996, עניינה, תכנית מתאר ארצית לדרך מס' 7. כיום צומת כנות הינו נקודת מפגש בין כביש 40 שכיוונו צפון - דרום ולבין כביש 41 המוביל מערבה מצומת כנות לכיוון אשדוד. בהתאם לתוכנית זו כביש 41 יסומן בעתיד ככביש מס' 7 וכשכביש 41 אמור להמשיך בכיוון מזרחה מעבר לצומת כנות ובנקודה מסויימת הוא צפוי להצטלב עם כביש חוצה ישראל, הוא כביש מס' 6. (להלן: "התוכנית הארצית"). יצויין, כי תוכנית זו אינה כוללת לכאורה את המקרקעין. ב. תוכנית נוספת אשר נמצאת בשלב הראשוני ואשר המקרקעין נמצאים גם בתחומה הינה תוכנית מח/93, אשר לפיה אמור לקום מחלף גדול בצומת כנות (להלן: "התוכנית הנוספת"). ג. התוכנית מח/93 א' עניינה, דרך זמנית המחברת את דרך מס' 7 עם דרך 40 ואשר המקרקעין נכללים בתוכנית זו. כפי שמצויין בתוכנית, מטרתה לאפשר סלילת דרך זמנית, אשר תחבר את דרך מס' 7 עם דרך מס' 40 בצומת וזאת עד למועד סלילת מחלף כנות על מערכת הגשרים שבו. בתוכנית צויין, כי הדרך תופקע לפי פקודת דרכים ומסילות ברזל (הגנה ופיתוח) 1943 (להלן: "הפקודה") כשתוכנית זו מאושרת ביום 7.9.99 (להלן: "התוכנית"). ד. בנוסף, קיימת תב"ע מפורטת זמ/573 שעניינה איחוד וחלוקה מחדש שלא בהסכמת הבעלים, של מקרקעין גובלים או סמוכים למקרקעין דנן (להלן: "תוכנית איחוד וחלוקה"). 3. א. ביום 7.9.97 הוצא צו לפי סעיף 3 לפקודה ולפיו, הפקודה תחול לרבות על המקרקעין וכשהצו מוצא ע"י שר התשתיות הלאומיות דאז, אריאל שרון. הצו פורסם בק"ת 5893 מיום 23.4.98 (להלן: "הצו"). ב. המבקשים עותרים לתפיסת חלק מהמקרקעין המצוי בתוך גבולות ההכרזה ולטענת המבקשים בהתאם לתוכנית המאושרת. 4. א. ביום 24.10.99 עתרה המשיבה בבג"צ 7535/99 כנגד ההפקעה של חלקים מהמקרקעין במקום המקרקעין הכלולים במסגרת תוכנית האיחוד והחלוקה, בנוסף עתרה מדוע לא יבטל שר התשתיות את ההפקעה עד לאחר שיעניק לעותרת זכות טיעון והתנגדות, לחילופין, מדוע לא תוכן תוכנית של איחוד וחלוקה אשר תכלול גם את המקרקעין ולחילופין, מדוע לא יוענקו למשיבה העותרת, זכויות במסגרת אישור התוכנית וכפי שנעשה במסגרת התוכנית לאיחוד וחלוקה. בפס"ד מיום 7.6.00 נדחתה טענת המשיבה כאילו היה מקום לפעול במקרקעין בדרך של איחוד וחלוקה כמקרקעין הגובלים במסגרת התוכנית של איחוד וחלוקה. בכל הקשור לתוואי הכביש שנבחר, הופנתה המשיבה לתקיפת התוכנית בבימ"ש המחוזי. 5. ואכן, במסגרת עת"מ 1088/00 בביהמ"ש המחוזי בת"א, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, ניתן פס"ד בה נדחתה עתירת המשיבה לבטל את אישורה של התוכנית. במסגרת פסה"ד מיום 8.7.01 ציין ביהמ"ש המחוזי, כי בזמנו התנגדות העותרת - המשיבה התקבלה בחלקה ובנוסף התייחס ביהמ"ש המחוזי לטענת המשיבה, כי לא היה מקום לאשר את התוכנית כל עוד ולא אושרה התוכנית הנוספת וכן לטענות כנגד צו ההפקעה. ביהמ"ש מפנה לפסה"ד בעתירת המשיבה לבג"צ וכשהוא מסיק, כי "הטענה היחידה שפתוחה כיום בפני העותרת בעתירה דנא הינה הטענה, כי התוואי של הכביש שצפוי לעבור בקרקע אינו התוואי הראוי. כל טענה אחרת אין לה עוד מקום, משבית המשפט הגבוה לצדק דחה את העתירות, בין אם בפסק הדין נדחתה טענה כלשהי באופן מפורש ובין אם במשתמע". ביהמ"ש דוחה את הטענה, כי לא היה מקום לאישור התוכנית כל עוד ולא אושרה התוכנית הנוספת הואיל שבכל מקרה יהיה צורך לסלול את כביש 7 גם אם "ארעה תקלה" בכל הקשור לתוכנית הארצית, אשר אכן המקרקעין אינם נכללים בגידרה. למסקנת ביהמ"ש "מכל מקום, אין בטעות זו כדי לשנות שהרי ברור כי יש צורך ליצור חיבור בין כביש 7, הכלול בתוכנית הדרכים, לבין צומת כזאת. במילים אחרות, הצורך בחיבור אינו נעלם אך בשל כך שהקרקע אינה נמצאת במרחב הפריסה של תוכנית הדרכים". בנוסף דוחה ביהמ"ש את הטענה, כאילו היה מקום לבחור חלופה אחרת ולא את החלופה כפי שאושרה במסגרת התוכנית. 6. המבקשים עתרו בתובענה, כי ביהמ"ש יוציא מלפניו צו המקנה חזקה מיידית למבקשים בחלק מהמקרקעין והאוסר על המשיבה להפריע בתפיסת המקרקעין. לטענת המבקשים, לאור הצו ולאור התוכנית המאושרת, יש מקום להענות לבקשתם. 7. בתשובתה לתובענה מגוללת המשיבה עוללות, אשר נפגעה במסגרת המתואר לעיל ושבכלל האמור, טוענת המשיבה כדלקמן: א. אודות ההליכים במסגרת אישור התוכנית תוך התייחסות לכך שהתוכנית הארצית לא כללה את המקרקעין. ב. תוכנית חלופית לתוכנית שאושרה. ג. טענות הקשורות למקרקעין הסמוכים ובמסגרת התוכנית של איחוד וחלוקה תוך שהמשיבה מציינת, כי "כל עוד האמינה המשיבה שהפקעת מקרקעיה נובע מצורך ציבורי של המדינה לקידום הפיתוח ונעשה משיקולים עניניים, היתה המשיבה מוכנה להשלים עם ההפקעה ובלבד שניתן יהיה להמשיך בעיבוד יתרת הפרדס שנותר בידה ובכפוף לקבלת פיצוי כדין..." אולם, לאור אשר אושר במסגרת תוכנית האיחוד והחלוקה, לא היתה מוכנה לכך. ד. המשיבה תוקפת את ההליכים השונים בפני הוועדה המחוזית ופעולותיה בעקבות האמור. ה. המשיבה מפנה לעתירתה בבימ"ש המחוזי. 8. כל המפורט לעיל, לכאורה, אינו מענייננו ומשהערכאות שדנו בעניינים אלו קבעו את אשר קבעו. 9. לגופה של העתירה דנן, טענה המשיבה כדלקמן: א. כי אין מקום לניהול התובענה בהליך של המרצת פתיחה, הואיל ויש צורך בעדים רבים, לרבות מומחים על מנת לבחון את שיקולי השר במסגרת צו ההפקעה. ב. תנאי מקדמי לסלילת הכביש קיומה של תוכנית מאושרת המאפשרת סלילתה. ג. השר לא שקל את התוכניות האלטרנטיביות וכן טענות נוספות שבגינן נטען, כי צו ההפקעה ניתן שלא כדין. ד. למשיבה לא הוענקה זכות השימוע טרם מתן הצו ואם אכן היתה ניתנת לה שכזאת, היה ניתן להצביע על חלופות אלו או אחרות. ה. הצו בטל הואיל ולא התבסס על תוכנית קיימת. ו. התפיסה המבוקשת אינה תואמת את צו ההפקעה והינה מעבר למותר על פי הפקודה. 10. בדיון ביקש ב"כ המשיבה לדעת מי האנשים שהינחו את השר וכן נטען בכל הקשור לנושא של שאלונים וגילוי מסמכים וכשנדונו טענות שונות של הצדדים. בהחלטה מיום 10.5.01 ציין ביהמ"ש, כי ניתן להגיע להסכמות עובדתיות וככל שלא תושג הסכמה, ניתן לציין מי העדים שהעדתם מבוקשת. במסגרת רשימת עובדות מטעם המשיבה, חזרה למעשה המשיבה על טענות ועובדות אשר לפחות ביחס לחלקם ניתנה הכרעה וכשלכאורה בכל הקשור לדיון בפני בימ"ש זה, המחלוקות העובדתיות, לכאורה, מצומצמות הן. 11. בבש"א 2766/01 צרפה המשיבה רשימת עובדות מטעמה וכן צרפה מכתב מטעמה לב"כ המבקשים בדבר גילוי מסמכים וכן שאלון המופנה לשר התשתיות דאז. בהמשך נמסרה הודעה מטעם המשיבה, כי בהתאם להודעת המבקשים, נושא גילוי מסמכי ההפקעה בפני השר יבדק בידי המבקשים ותינתן הודעה. 12. ביני לביני, הוגשה הודעה מטעם המבקשים ועל פיה, לאור פסה"ד בבימ"ש המחוזי, זכאים המבקשים לפסה"ד המבוקש על ידם. בתגובה לכך טענו המשיבים, כי לאור עמדת המבקשים בבית משפט המחוזי, הרי לא דן בימ"ש המחוזי בנושא ההפקעה. המבקשים מצידם מבקשים לקבוע את התיק להוכחות, תוך שהם מציינים, כי המשיבה לא ציינה את העדים שהיא מבקשת להעיד מטעמה, אולם ציינו, כי מדובר על עדותו של ראש הממשלה דהיום, אריאל שרון, אולם, אין מקום לכך, הן לאור אשר נצרך בעניין התוכנית עד כה, הן לאור הדין וכשמוצע, כי תוזמן לעדות מטעם המשיבה מי שטיפלה באגף התכנון של המבקש 2, בכל הקשור והנוגע לשיקולים שנשקלו ע"י הגופים הרלבנטיים ערב הוצאת הצו נשוא התובענה. בנוסף טענו המבקשים, כי לא רק שטענות המשיבה בכל הקשור להפקעה נידחו ע"י ביהמ"ש הגבוה לצדק, אלא שלא ניתן לתקוף את צו ההפקעה במסגרת תקיפה עקיפה. בהודעה האחרונה מטעם המשיבה צויין, כי היא מבקשת לחקור את שר התשתיות דאז על שיקול הדעת שהופעל על ידו בעת חתימתו על צו ההפקעה, "וכן ככל שהחלטתו התבססה על שיקול דעת של אדם אחר, את אותו אדם אחר, בהתאם לנתונים שימסרו ע"י המבקשת". בהמשך מציינת המשיבה, כי אם תימסר הודעה שהשר דאז הסתמך לחלוטין על חוו"ד של אדם אחר, ניתן יהיה לשחררו מחקירה. כן היא מוסיפה שלאור המסמכים שיגולו היא תיזקק לעדים נוספים. 13. אם בדיונים הראשונים, טרם ניתנה ההכרעה ע"י ביהמ"ש המחוזי, הרי עתה משניתנה ההכרעה, לכאורה, אין להיזקק אלא למגזר צר שעניינו ההפקעה בלבד. בלשב זה, ובטרם נשמעו טענות הצדדים, אין מקום להכריע בנטען ע"י המבקשים. מאידך, יש מקום לקבוע את התיק להוכחות, על מנת ללבן את אותן שאלות עובדתיות אשר שנויות במחלוקת, אם בכלל, וזאת כאמור בכל הקשור למגזר הצר שנותר להכרעה. 14. חרף הזמן שעבר, מאז הבקשות השונות, והתגובות השונות, לא נדרשתי לעניין המסמכים. כמו כן, לא עתרה המשיבה לזימון עד זה או אחר, למעט כאמור הבקשה שבזמנו, להעיד את שר התשתיות דאז. בכל הקשור לבקשה זו, ומבלי להיזקק בשלב זה לטענת המבקשים, כי לא ניתן לתקוף את הצו בהתקפה עקיפה, סבורני, כי הצעת המבקשים להעיד את אשר עסק בנושא זה בפועל, ראויה היא. כפי שבדיון בהתקפה ישירה אין להיזקק דרך כלל, לחקירת השר עצמו, כך גם במקרה דנן, ולפחות בשלב זה. 15. בנסיבות דנן אני מורה כדלקמן: א. החקירות הנגדיות יהיו של המצהירים בלבד, אלא אם יודיע צד זה או אחר, כי הוא מוותר על חקירה, של מצהיר זה או אחר. ב. המשיבה תהא רשאית לזמן כעדה מטעמה את הגב' רות לב-רן, ומבעוד מועד. ג. הצדדים יהיו ערוכים לסכם בו במקום, ככל שידרשו לכך. תוכנית בניהבניהתכנית מתארתמ"א