## סוג ההליך: ## ערעור ## הערכאה עליה מערערים: ## בית המשפט המחוזי ## מספר התיק שבו ניתנה ההחלטה שעליה מוגש הערעור: ## _________ ## תאריך מתן ההחלטה שעליה מוגש הערעור: ## 28.6.2000 ## המועד שבו הומצאה ההחלטה נשוא הערעור: ## [תאריך] ## המותב המוסמך לדון בערעור: ## בית המשפט העליון ## סכום אגרת בית המשפט: ## [___ ש"ח] ## סכום הערובה: ## [___ ש"ח] ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין בקשר לאותה מסכת עובדתית: ## לא ## המועד האחרון להגשת הערעור: ## [תאריך] ## א. הסעד שניתן או שהתבקש ולא ניתן בהחלטה שעליה מערערים ## 1. בית המשפט קמא קיבל את תביעתו של מר זכריה רסטגר (להלן: "הבעלים") למתן פסק דין הצהרתי בדבר בעלותו על נכס המקרקעין ובטלות חוזה המכר שנערך כביכול בשמו, וכן קיבל, בחלקה, את תביעתו הכספית של הבעלים ככל שהופנתה נגד עורך הדין יורן קפון (להלן: "עורך הדין _________"), אך דחה אותה כלפי חברת מעונות מרכז התרבות בע"מ ומר אלן אוקן (להלן יחד: "הרוכשים"). 2. בית המשפט קמא חייב את הרוכשים בתשלום הוצאות לבעלים. 3. בית המשפט קמא דחה את תביעת הרוכשים, במסגרת ההודעה לצד שלישי, להחזרת הסכום ששילמו לידי עורך הדין _________ תמורת הנכס. 4. בית המשפט קמא דחה בקשה שהוגשה על ידי עורך הדין _________ לאחר מתן פסק הדין, לאישור הסכם פשרה ולמתן פסק דין חלקי על פיו. ## ב. עיקרי ההחלטה שעליה מערערים ## 5. פסק הדין עוסק בעסקת מכר מקרקעין שנרשמו בבעלותו של הבעלים, תושב ארצות הברית, ונמכרו לרוכשים. עורך הדין _________ ייצג את הבעלים בעסקה והציג ייפוי כוח שנחזה כחתום על ידי הבעלים. הרוכשים שילמו לעורך הדין _________ את מלוא התמורה המוסכמת, וסמוך לאחר מכן נרשמה לזכותם הערת אזהרה. 6. התברר כי הבעלים מעולם לא הסמיך את עורך הדין _________ למכור את חלקתו וכי ייפוי הכוח זויף. עורך הדין _________ טען כי נפל קורבן למעשה מירמה ומסר את הכספים שקיבל לידי צד שלישי. 7. הבעלים הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי למתן פסק דין הצהרתי בדבר בעלותו על הנכס ובטלות חוזה המכר, וכן לפיצויים. הרוכשים צירפו את עורך הדין _________ כצד שלישי וטענו כי אם תתקבל תביעת הבעלים, יש לחייב את עורך הדין _________ לשפותם בהשבת מלוא הסכום ששולם לו. 8. בית המשפט קמא קיבל את תביעת הבעלים למתן פסק דין הצהרתי וקבע כי הבעלות על הנכס שייכת לבעלים וכי חוזה המכר בטל. כן חייב את עורך הדין _________ בתשלום פיצויים לבעלים, אך דחה את תביעת הפיצויים נגד הרוכשים. 9. בית המשפט קמא דחה את תביעת הרוכשים נגד עורך הדין _________ במסגרת ההודעה לצד שלישי, להשבת הסכום ששילמו לידיו תמורת הנכס, וזאת בנימוק כי הודעה לצד שלישי נועדה להבטיח שיפוי מפני חיוב כלפי התובע, וכי הסעד המבוקש בה לא יכול להיות שונה או גדול מן הסעד המבוקש בתביעה העיקרית. בית המשפט קמא קבע כי הרוכשים זכאים לתבוע את ההשבה בתובענה עצמאית. ## ג. סיכום הטענות ונימוקי ההתנגדות להחלטה ## ## טעות בפרשנות תקנה 216(3) לתקנות סדר הדין האזרחי ## 10. בית המשפט קמא שגה באופן מהותי בפרשנותו את תקנה 216(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כאשר הגביל את תחולתה לסעדים זהים לסעד העיקרי, ובכך התעלם מלשונה הרחבה של התקנה המאפשרת דיון בשאלות ופלוגתאות הכרוכות בנושא התובענה. פרשנות זו מרוקנת מתוכן את מטרת התקנה לייעל את הדיון ולמנוע ריבוי הליכים. 11. שגה בית המשפט קמא כאשר לא יישם את תקנה 216(3) על עניינם של הרוכשים, שכן השאלה המרכזית בדבר בטלות חוזה המכר והזכאות להשבה, הייתה פלוגתה משותפת ומרכזית בין כל הצדדים, ומן הראוי היה להכריע בה במסגרת הליך אחד. אי-הכרעה זו יצרה עיוות דין וגרמה להתמשכות מיותרת של ההליכים. 12. בית המשפט קמא טעה בכך שלא נתן משקל מספק לעובדה כי עילת ההשבה של הרוכשים נגד עורך הדין _________ נובעת ישירות מביטול חוזה המכר, שהיה נושא התביעה העיקרית, ובכך התעלם מהקשר ההדוק והבלתי ניתן להפרדה בין הסעדים. התעלמות זו מנוגדת לעקרונות היעילות הדיונית. 13. שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי הסעד המבוקש בהודעה לצד שלישי אינו יכול להיות שונה או גדול מן הסעד המבוקש בתביעה העיקרית, שכן קביעה זו אינה עולה בקנה אחד עם רוח תקנה 216(3) המאפשרת הרחבת הדיון לשאלות ופלוגתאות נוספות, גם אם אינן זהות לסעד העיקרי. 14. בית המשפט קמא טעה בכך שלא התייחס באופן מספק לפסיקה הרלוונטית, אשר הרחיבה את היקף תחולתה של תקנה 216(3) וקבעה כי היא מאפשרת דיון בעילות שאינן זהות לעילת התביעה העיקרית, ובלבד שהן נובעות ממערכת עובדתית אחת ומעוררות שאלה או פלוגתה משותפת. ## טעות בהבחנה בין חלופות תקנה 216 ## 15. שגה בית המשפט קמא כאשר בחן את זכותם של הרוכשים להשבת התמורה במסגרת חלופות 216(1) ו-216(2) בלבד, תוך התעלמות מוחלטת מחלופה 216(3), שהיא החלופה הרלוונטית והמתאימה ביותר לנסיבות המקרה, ובכך צמצם באופן שגוי את זכותם של הרוכשים. 16. בית המשפט קמא טעה בכך שלא הבחין כראוי בין מטרותיהן השונות של חלופות תקנה 216, כאשר חלופות (1) ו-(2) מתמקדות בשיפוי או סעד זהה, בעוד שחלופה (3) נועדה לפתור שאלות ופלוגתאות משותפות, גם אם הסעד אינו זהה, ובכך יצר עיוות ביישום הדין. 17. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן דעתו לכך שתקנה 216(3) אינה מגבילה את זכות הנתבע לתביעת סעד שהוא בעיקרו זהה לסעד המבוקש בתביעת התובע כלפיו, ובכך החמיץ את ההזדמנות לייעל את הדיון ולמנוע התדיינויות נוספות. 18. בית המשפט קמא טעה בכך שלא יישם את העקרונות שהותוו בפסיקה, המדגישים את חשיבותה של תקנה 216(3) ככלי דיוני יעיל לריכוז הליכים ולמניעת הכרעות סותרות, ובכך פגע בזכותם של הרוכשים לדיון הוגן ויעיל. 19. שגה בית המשפט קמא כאשר לא התייחס לכך שהודעת צד שלישי לפי תקנה 216(3) מאפשרת לנתבע להעלות טענות ועילות שאינן זהות לאלו שבתביעה העיקרית, ובלבד שיש קשר עובדתי ומשפטי ביניהן, ובכך הגביל באופן שגוי את היקף הדיון. ## טעות בדחיית תביעת ההשבה של הרוכשים ## 20. בית המשפט קמא שגה כאשר דחה את תביעת ההשבה של הרוכשים נגד עורך הדין _________ במסגרת ההודעה לצד שלישי, וזאת על אף שהתקיים התנאי המקדמי לבירור זכאותם – ביטול חוזה המכר על ידי בית המשפט. דחייה זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות הצדק והיעילות. 21. שגה בית המשפט קמא כאשר הפנה את הרוכשים להגשת תובענה עצמאית להשבת התמורה, שכן הדבר מהווה כפל התדיינות מיותר, בזבוז משאבים שיפוטיים ופגיעה בזכותם של הרוכשים לסעד מהיר ויעיל, במיוחד כאשר כל העובדות והראיות כבר נפרשו בפני בית המשפט. 22. בית המשפט קמא טעה בכך שלא נתן דעתו לכך שקבלת תביעת הבעלים לביטול חוזה המכר יצרה מצב של "כישלון תמורה" מוחלט עבור הרוכשים, המזכה אותם בהשבת מלוא הסכום ששילמו, וכי חובה זו חלה על עורך הדין _________ מכוח דיני השליחות. 23. שגה בית המשפט קמא כאשר לא הכריע בשאלת זכאותם של הרוכשים להשבה, על אף שהיא הייתה כרוכה באופן ישיר בנושא התובענה העיקרית, ובכך התעלם מההיגיון הדיוני והמשפטי המנחה את דיני ההודעה לצד שלישי. 24. בית המשפט קמא טעה בכך שלא יישם את ההלכה הפסוקה, אשר קבעה כי במקרים דומים של מכר נכס באמצעות ייפוי כוח מזויף, יש לקבל את הודעת הצד השלישי ולהורות על השבת התמורה לרוכשים, ובכך סטה מפסיקה מחייבת. ## טעות בחיוב הרוכשים בהוצאות ## 25. בית המשפט קמא שגה כאשר חייב את הרוכשים בתשלום הוצאות לבעלים, וזאת על אף שקבע כי הרוכשים התקשרו בעסקה בתום לב ולא מצא יסוד לחייבם בתשלום פיצויים לבעלים. חיוב זה אינו הולם את נסיבות המקרה ופוגע בעקרונות הצדק. 26. שגה בית המשפט קמא בכך שלא נתן משקל מספק לעובדה שהרוכשים היו קורבן למעשה מירמה, בדומה לבעלים, וכי לא הייתה להם כל ידיעה או יכולת לדעת על זיוף ייפוי הכוח, ובכך הטיל עליהם נטל בלתי מוצדק. 27. בית המשפט קמא טעה בכך שלא הבחין בין התנגדות הרוכשים לסעד ההצהרתי לבין תום ליבם בעסקה, וקבע חיוב בהוצאות באופן גורף, מבלי לבחון את מכלול הנסיבות והאינטרסים של הצדדים. 28. שגה בית המשפט קמא כאשר לא התייחס לכך שהתנגדות הרוכשים לסעד ההצהרתי נבעה מאינטרס לגיטימי להגן על זכויותיהם כרוכשי נכס בתום לב, וכי לא היה בה משום התנהלות חסרת תום לב המצדיקה חיוב בהוצאות. 29. בית המשפט קמא טעה בכך שחיוב הרוכשים בהוצאות, בנוסף לדחיית תביעת ההשבה שלהם, יוצר עיוות דין כפול ופוגע קשות בזכויותיהם, שכן הם נותרו ללא הנכס, ללא כספם, ועוד חויבו בהוצאות משפט. ## טעות בהתעלמות מאחריות מוחלטת של עורך הדין _________ ## 30. בית המשפט קמא שגה כאשר לא יישם את הוראת סעיף 6(ב) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965, הקובעת אחריות מוחלטת של שלוח שפעל ללא הרשאה, ובכך התעלם מעיקרון משפטי יסודי המטיל על עורך הדין _________ חובה להשיב את שקיבל מהרוכשים. 31. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן דעתו לכך שחבותו של עורך הדין _________ להשיב את הכספים אינה תלויה בידיעתו או ביכולתו לדעת אודות היעדר הרשאתו, אלא נובעת מעצם העובדה שפעל כשלוח ללא הרשאה, ובכך התעלם מהיבט מהותי בדיני השליחות. 32. בית המשפט קמא טעה בכך שלא הכיר באחריותו המוחלטת של עורך הדין _________ כלפי הרוכשים, אשר שילמו לו את התמורה בתום לב, ובכך פגע בעקרון ההסתמכות וביציבות העסקאות. 33. שגה בית המשפט קמא כאשר לא התייחס לכך שהודעת הצד השלישי נדונה במאוחד עם הליך התובענה, וכי חזקה על הצדדים שהביאו את כל ראיותיהם, ולכן לא היה כל צורך להחזיר את ההליך לבית המשפט המחוזי לבירור נוסף של חבותו של עורך הדין _________. 34. בית המשפט קמא טעה בכך שלא יישם את ההלכה הפסוקה, המטילה אחריות מוחלטת על שלוח שפעל ללא הרשאה, ובכך סטה מעקרונות משפטיים מבוססים ומוכרים. ## טעות בהתעלמות מעקרונות היעילות הדיונית ## 35. בית המשפט קמא שגה כאשר לא נתן משקל מספק לעקרונות היעילות הדיונית, המצדיקים ריכוז הליכים ופתרון כלל המחלוקות בין הצדדים במסגרת הליך אחד, ובכך גרם להתמשכות מיותרת של ההליכים ולבזבוז משאבים שיפוטיים. 36. שגה בית המשפט קמא כאשר הפנה את הרוכשים להגשת תובענה עצמאית, שכן הדבר מנוגד למטרת תקנות סדר הדין האזרחי, ובפרט לתקנה 216(3), שנועדו למנוע כפל התדיינויות ולהביא לפתרון כולל של הסכסוך. 37. בית המשפט קמא טעה בכך שלא התייחס לכך שכל העובדות והראיות הרלוונטיות להשבת התמורה כבר נפרשו בפניו במסגרת הדיון המאוחד, ולכן לא היה כל טעם או הצדקה לדחיית תביעת ההשבה. 38. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן דעתו לכך שהכרעה בשאלת ההשבה במסגרת ההודעה לצד שלישי הייתה מונעת סיכון של הכרעות סותרות בין הליכים שונים, ובכך הייתה תורמת ליציבות המשפטית ולביטחון המשפטי. 39. בית המשפט קמא טעה בכך שלא יישם את ההלכה הפסוקה, המדגישה את חשיבותה של יעילות דיונית ומניעת כפל התדיינויות, ובכך סטה מעקרונות מנחים של שיטת המשפט. ## טעות בהתעלמות מהסכם הפשרה ## 40. בית המשפט קמא שגה כאשר דחה את בקשת עורך הדין _________ לאישור הסכם הפשרה ולמתן פסק דין חלקי על פיו, וזאת על אף שהסכם הפשרה שיקף הסכמה בין הבעלים לעורך הדין _________ בדבר הבעלות על הנכס. 41. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן משקל מספק לכך שהסכם הפשרה, גם אם לא אושר במלואו, שיקף את הודייתו של עורך הדין _________ בצדקת עתירתו של הבעלים לקבלת פסק דין הצהרתי, ובכך היה יכול לשמש בסיס להכרעה מהירה ויעילה. 42. בית המשפט קמא טעה בכך שלא התייחס לכך שהסכם הפשרה היה יכול לייתר חלקים מהדיון ולהביא לסיום מהיר יותר של ההליך, ובכך היה תורם ליעילות הדיונית ולחיסכון במשאבים. 43. שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי משדחה את בקשת הבעלים ועורך הדין _________ למתן פסק דין חלקי על פי הסכם הפשרה, שוחררו הצדדים מן החיובים ההדדיים שנטלו על עצמם, וזאת מבלי לבחון את ההשלכות המעשיות של קביעה זו. 44. בית המשפט קמא טעה בכך שלא נתן דעתו לכך שדחיית הסכם הפשרה, על אף שהיה בו כדי לפתור חלק מהמחלוקות, גרמה להתמשכות מיותרת של ההליך ולעלויות נוספות לצדדים. ## טעות בהערכת נזקי הבעלים ## 45. בית המשפט קמא שגה כאשר קבע כי הבעלים זכאי לפיצוי מלא בגין נזקי הממון ולפיצוי בסך 25,000 דולר בגין נזקיו הכלליים, וזאת מבלי לנמק באופן מספק את אופן חישוב הנזקים הכלליים. 46. שגה בית המשפט קמא כאשר לא פירט את השיקולים שהובילו אותו לקביעת סכום הפיצוי בגין נזקים כלליים, ובכך לא איפשר בחינה ראויה של ההחלטה ופגע בזכותו של עורך הדין _________ לדעת על מה התבסס החיוב. 47. בית המשפט קמא טעה בכך שלא נתן משקל מספק לטענות עורך הדין _________ בדבר היותו קורבן למעשה מירמה, וכי אין להטיל עליו את מלוא האחריות לנזקי הבעלים, ובכך הטיל עליו נטל בלתי מידתי. 48. שגה בית המשפט קמא כאשר לא התייחס לכך שחלק מנזקי הבעלים יכלו להימנע או להיות מופחתים לו היה פועל באופן שונה, ובכך לא בחן את מכלול הגורמים שהשפיעו על היקף הנזק. 49. בית המשפט קמא טעה בכך שלא הבחין כראוי בין אחריותו של עורך הדין _________ לבין אחריותם של גורמים אחרים שהיו מעורבים במעשה המירמה, ובכך הטיל עליו את מלוא הנטל באופן שאינו צודק. ## טעות בהתעלמות מהיבטי תום הלב של הרוכשים ## 50. בית המשפט קמא שגה כאשר לא נתן משקל מספק לתום ליבם המוחלט של הרוכשים בעת כריתת עסקת המכר, וכי הם פעלו בהסתמך על ייפוי כוח נוטריוני שנחזה להיות תקין, ובכך התעלם מנסיבה מהותית המצדיקה הגנה עליהם. 51. שגה בית המשפט קמא כאשר לא התייחס לכך שהרוכשים שילמו את מלוא התמורה בתום לב, וכי לא הייתה להם כל דרך לדעת על זיוף ייפוי הכוח, ובכך הטיל עליהם נטל בלתי מוצדק. 52. בית המשפט קמא טעה בכך שלא הבחין בין אחריותו של עורך הדין _________, שפעל כשלוח ללא הרשאה, לבין אחריותם של הרוכשים, שהיו צד תמים לעסקה, ובכך פגע בעקרונות הצדק וההגינות. 53. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן דעתו לכך שהרוכשים היו קורבן למעשה מירמה, בדומה לבעלים, וכי אין להטיל עליהם את ההשלכות הכלכליות של מעשה זה, ובכך יצר עיוות דין. 54. בית המשפט קמא טעה בכך שלא יישם את ההלכה הפסוקה, המגנה על רוכשי נכסים בתום לב, ובכך סטה מעקרונות יסוד בדיני מקרקעין ובדיני חוזים. ## טעות בהתעלמות מהשלכות מעשה המירמה ## 55. בית המשפט קמא שגה כאשר לא נתן משקל מספק להשלכות הרחבות של מעשה המירמה על כלל הצדדים המעורבים, וכי יש לחתור לפתרון כולל שיחזיר את המצב לקדמותו וימנע פגיעה נוספת בצדדים תמימים. 56. שגה בית המשפט קמא כאשר לא התייחס לכך שמעשה המירמה הוא הגורם הישיר לכלל הנזקים שנגרמו, וכי יש להטיל את האחריות העיקרית על הגורמים שביצעו את המירמה או אפשרו אותה. 57. בית המשפט קמא טעה בכך שלא הבחין בין אחריותם של הגורמים המעורבים במירמה לבין אחריותם של הצדדים התמימים, ובכך הטיל נטל בלתי מוצדק על הרוכשים. 58. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן דעתו לכך שדחיית תביעת ההשבה של הרוכשים משאירה אותם עם נזק כלכלי כבד, בעוד שהגורם העיקרי למירמה אינו נושא במלוא האחריות. 59. בית המשפט קמא טעה בכך שלא יישם את העקרונות המשפטיים המנחים במקרים של מירמה, אשר שואפים להחזיר את המצב לקדמותו ולמנוע התעשרות שלא כדין על חשבון צדדים תמימים. לאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את הערעור על כל חלקיו.תושב חוץבעלותערעורארצות הברית (ארה"ב)