הכרעת דין האשמה ומהלך הדיון 1. הנאשם הואשם בעבירה על סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה התשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה"). בתמצית הרי הטענה העובדתית היא כי הנאשם נהג ברכב בלא שיהיה לו רשיון נהיגה מתאים לאותו רכב. החלטתי לזכות את הנאשם. 2. יש לציין כי לאחר מספר ישיבות בהן גבשו הצדדים את עמדתם הסתבר כי אין כל מחלוקת על הרקע העובדתי והשאלה היא משפטית בלבד. התביעה סכמה בכתב והנאשם שיוצג למעשה על ידי מעבידו מר רמי חדד הגיש סיכומים בכתב על ידי מעבידו. 3. אשר לכן, לצורך ניתוח הסוגיא נתאר קודם לכן את העובדות שאין עליהן חולק ואחר כך נבדוק את הטיעונים המשפטיים של הצדדים. העובדות שאין עליהן חולק 4. אין עוררין כי הנאשם נהג בתאריך 17.11.01 סמוך לשעה 18:30 במשאית מדגם וולבו שמספרה 00-711-44 כביש 437 בין חיזמה לצומת ענתות. 5. אין חולק גם כי הנאשם לא עסק בחילוץ ולא בגרירה. באותו מועד הוביל רכב על גבי המשטח. פעולה שכפי הנראה ניתן לראותה כהובלת רכב. 6. ברשיון הרכב מופיעים (בין השאר) הנתונים הבאים: סוג הרכב - "גרירה נשלטת והובלת רכב" מ. כולל - 14990 אש' להובלות רכב במש' עד 6000 ק"ג. לנאשם עצמו יש רשיון נהיגה מסוג 03 בהתאם לחוק. 7. השאלה הנשאלת כעת היא מה דינו של נהג בעל רשיון נהיגה 03. האם רשאי הוא לנהוג ברכב מסוג רכב זה אם לאוו. זוהי המחלוקת העקרונית בין הצדדים, אלה אוסרים ואלו מחייבים, איש איש ונימוקיו עמו. 8. אשר לכן מן הראוי לדון קמעה בנורמה המשפטית החלה על רכב זה ואחר כך נבדוק את המקרה הספציפי שלפנינו. הסעיפים המשפטיים 9. לשונו של סעיף 10(א) לפקודת התעבורה ברורה וחד משמעית. 10(א) לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רשיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרשיון זולת אם פוטר מחובת רשיון נהיגה ובמידה שפוטר. 10. סוגי הרשיונות השונים, טיבם ומהותם מופיעים בעיקר בפרק השני (רישוי נהגים) לחלק ג' של תקנות התעבורה התשכ"א - 1961 (להלן: "התקנות"). לעניינו חשוב בעיקר חלק מתקנה 179(א) שנוסחו הוא כהאי לישנא: 179. (א) רשיון נהיגה דרגה 3 הוא רשיון לנהוג - (1) ברכב מנועי מסחרי שמשקלו הכולל המותר לפי רשיונו עולה על 4,000 ק"ג אך אינו עולה על 14,999 ק"ג גם אם צמוד אליו גרור שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 4,000 ק"ג; ....... (3) ברכב חילוץ או גרירה נשלטת אם ניתן היתר מיוחד מאת רשות הרישוי ובהתאם לתנאי ההיתר; ...... 11. נמצאנו למדים כי בעל רשיון נהיגה סוג 3 רשאי לנהוג ברכב חילוץ או גרירה נשלטת אם ורק אם יש בידו היתר מיוחד מאת רשות הרישוי. טיבו של ההיתר המופיע בתקנה 179(א)(3) מוסבר בתקנה 190(2) שכותרתה היא "היתר לנהיגת רכב בטחון ורכב חילוץ". וזוהי לשון התקנה: 190. רשות הרישוי רשאית לתת היתר מיוחד - ............................. (2) כאמור בתקנה 179 אם המבקש - (א) הוא תושב ישראל ומלאו לו 21 שנים; (ב) היה בעל רשיון נהיגה לפי תקנות 179 או 180 במשך שנתיים לפחות; (ג) סיים בהצלחה קורס למפעילי רכב חילוץ וגרירה ובידו תעודה או אישור על כך; .................... 12. ממילא עולה כי לצורך קבלת ההיתר יש צורך בעיקר בקורס למפעילי רכב חילוץ וגרירה. 13. לאלו יש להוסיף את הגדרת רכב חילוץ המופיעה גם היא בתקנות התעבורה בסעיף ההגדרות (תקנה 1) שלשונה הוא: "רכב חילוץ" - רכב מנועי המיועד לפי מבנהו לביצוע עבודות חילוץ וגרירת רכב שיצא מכלל פעולה, שמורכב עליו באופן קבוע ציוד לביצוע העבודות ושצוין ברשיונו כרכב חילוץ. 14. יש להדגיש כי אין בכל פקודת התעבורה או תקנותיה הגדרה כלשהי של רכב "גרירה נשלטת" או "הובלת רכב". מה דינו של רכב שמוגדר ברשיונו כבעל "שני פנים"? 15. כפי שהראינו, ברשיון הרכב נשוא העבירה לא מופיע כלל כי מדובר ברכב חילוץ. במקום זה מגדיר רשיון הרכב את סוג הרכב כ - "גרירה נשלטת והובלת רכב". אלא שבשום מקום בתקנות לא מוגדר פירושה של "גרירה נשלטת" או של "הובלת רכב". 16. עד עתה לא ברור לי היחס בין שתי פונקציות אלו המופיעות הדדי ברשיון הרכב. בעיקר מוקשה היחס לעניין רשיון הנהיגה הדרוש לכל אחת מהן. תיאורטית, תיתכנה שלוש אפשרויות שונות ליחס זה, ונסביר. 17. הראשונה היא כי אחת ההגדרות "בולעת" את השניה. דהיינו, כל רכב שהוא מסוג גרירה נשלטת הנו ממילא גם מסוג הובלת רכב (או להיפך). דוגמא לכך היא אופנוע שנפח מנועו מעל 500 סמ"ק לעומת אופנוע שנפח מנועו הוא עד 50 סמ"ק. כל מי שרשאי לנהוג באופנוע מעל 500 סמ"ק רשאי מקל וחומר לנהוג גם באופנוע שנפח מנועו הוא עד 50 סמ"ק והדברים פשוטים. 18. האפשרות השניה היא כי ההגדרות זהות לחלוטין. כך למשל יכול כל בעל רשיון נהיגה לאוטובוס לנהוג בטיולית, ולהיפך. דהיינו, אותו רשיון נהיגה מתאים הן לאוטובוס והן לטיולית. אם רשאי אדם לנהוג בטיולית, חזקה עליו שרשאי הוא לנהוג באוטובוס וכן להיפך. 19. האפשרות השלישית היא כי ההגדרות שונות ואין קשר הכרחי ביניהן. בעל רשיון נהיגה לטרקטור איננו בעל רשיון נהיגה לאופנוע. יתירה מזו, אין גם כל קשר וזיקה ביניהם. בעל רשיון לאחד מהם איננו בהכרח בעל רשיון לשני. 20. האפשרות השלישית היא הבעייתית ביותר. נניח כי ברשיון רכב מופיע סוגו כ "אמבולנס ומונית". מה יהיה אז דינו של נהג מונית הנוהג באותו רכב משונה? וזאת בהנחה כי אותו נהג אכן השתמש ביצור הכלאיים כמונית? נראה לכאורה כי הנהיגה תהיה מותרת עליו. 21. כהערת אגב נעיר כי במקרה שלפנינו נדמה כי דווקא האפשרות השלישית היא סבירה יותר. גרירה נשלטת יכולה להתבצע גם על ידי רכב קטן יחסית הגורר רכב קטן אחר. הובלת רכב יכולה להתבצע גם על משאיות ענק המובילות מספר רכבים רב. במילים פשוטות, לא ברור כלל כי שתי הפונקציות אינן יכולות להסתדר יפה לבדן. הקשר ביניהן נראה כלא הכרחי. 22. ומן הכלל אל הפרט בענייננו. איש לא טען או כפר בכך שלנאשם מותר להוביל רכב כאוות נפשו. הטענה הייתה כי אסור לו לנהוג ברכב שהוא מסוג גרירה נשלטת. אלא שאין כל הסבר לתופעה שעל אותו רשיון רכב ממש מופיעות שתי פונקציות שאחת מותרת לו והשנייה אסורה. לכל הפחות, הסבר מניח את הדעת לא ניתן לבית המשפט. אחרי ככלות הכל, במשפט פלילי עסקינן 23. יש להדגיש כי עוסקים אנו במשפט פלילי. חוקי התעבורה ברובם הגדול מטילים אחריות קפידה על הנהגים ותובעים תביעות לא קלות מאותם נהגים. מן הראוי לכן כי הדרישות תהיינה ברורות וחד משמעיות. קשה לי לראות נהג מן היישוב מפלפל בדעתו האם מותר לו לעלות ולנהוג ברכב מסוג זה אם לאוו. קשה לראות את בעל הבית כשידו האחת על ההגה והשנייה מעיינת בפסיקה עדכנית שתכשיר או תאסור עליו כלי רכב זה או אחר. 24. אם אכן אסורה הנהיגה על רכב מסוג זה ללא היתר, מן הראוי שברשיונו יירשם במפורש וברחל בתך הקטנה כי מדובר ב"רכב חילוץ". אין זה ראוי כי הנהג יצטרך ללמוד מהלשון הפוסעת על שני הסעיפים אם אסור עליו רכב זה או מותר. והיות ובמשפט פלילי עסקינן, מן הראוי כי ילך בית המשפט לקראת הנאשם. טענות אחרות של הנאשם 25. מי שטען בשם הנאשם היה מעסיקו מר רמי חדד (להלן: "המעסיק"). הלה היה מלא טענות כרימון כלפי רשות הרישוי ומעלליה בתחום רישוי רכבי הגרר, אולם אין זה המקום לדון בכך. בנוסף, טענה נוספת הייתה באמתחתו והיא שכבר נקבע על ידי עמיתי כב' השופט חן כי רשיון נהיגה מסוג 03 מתאים לרכב מסוג זה. 26. בבדיקת טענתו זו נמצא כי לא דייק לגמרי. מדובר בתיק תאונה מס' 2922/99 שבה הנהג המעורב היה גם הוא בעל רשיון נהיגה מסוג 03, וגם הוא לא עבר קורס חילוץ. מסתבר שהנהג באותו תיק כלל לא הואשם בנהיגה ללא רשיון נהיגה תקף אלא באחריות לתאונה בלבד (גז"ד מיום 14.12.1999 של כב' השופט חן). 27. מכלל לאו מבקש המעסיק ללמוד הן. מהעובדה שלא הואשם כלל בעבירה זו מסיק הוא שכב' השופט חן סובר אף הוא כי רשיון נהיגה כזה מתאים לרכב הנ"ל. 28. אין בידי להסכים עמו. באותו תיק של כב' השופט חן לא העלה איש טענה מעין זו. לא התביעה ובוודאי לא ההגנה. ממילא לא התייחס לכך בית המשפט. 29. אלא שלמרות שאין זו ראיה כי הצדק עם המעסיק, יש בכך ראיה כי אין מדובר בעובדה ברורה לכל דיכפין. עובדה היא כי ארעה תאונת דרכים שבה לא שם לבו איש לעניין רשיון הנהיגה של אותו נהג. עצם חוסר תשומת הלב מראה כי השאלה שהתעוררה איננה פשוטה ואיני בטוח שאפילו מלומדים יודעי דת ודין בדיני התעבורה יפתרוה בנקלה. אחרית דבר 30. לסיכומו של דבר, הרי לאור כל הנימוקים שהועלו למעלה, החלטתי לזכות את הנאשם. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. המזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לתביעה ולנאשם על פי כתובתו: גרר בני ת.ד. 52157 י-ם. כן תודיע המזכירות למר חדד טלפונית על הכרעת הדין על פי הטלפונים הנמצאים בתיק. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בירושלים. משפט תעבורהנהיגה ללא רישיון