החלטה בפני בית המשפט "בקשה לביטול הודעה על איסור שימוש ברכב". הרקע העובדתי לבקשה, בתאריך 5.1.03, רס"מ גדי ממן, עצר רכב המבקש לבדיקה. השוטר קבע שאורכו של גרור הרכב, כולל היצול, הוא 12.7 מטר, אורך שלדעת השוטר הוא מעל האורך המותר על פי חוק. השוטר מסר למבקש הודעה על איסור שימוש ברכב על פי תקנה 308(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961; דו"ח ברירת קנס בסך 1000 ₪ בשל נהיגה ברכב לא תקין שהורד מהכביש, עבירה לפי תקנה 306 לתקנות התעבורה וכן דו"ח הזמנה לדין בשל נהיגה ברכב מעל האורך המותר, עבירה לפי תקנה 313 (א)(3) לתקנות התעבורה. ב"כ המבקש פנה לבית המשפט בטענה שהודעת איסור שימוש ברכב ניתנה בניגוד להוראות תקנה 308(א) ובחוסר סמכות ועל בית המשפט לבטל החלטת השוטר להוריד את הרכב מהכביש. כנגד, טענה ב"כ המשיבה, שאין הליך של פנייה לבית משפט לביטול הודעת אי שימוש לפי תקנה 308(א) לתקנות התעבורה ולכן על בית המשפט לדחות את הבקשה על הסף. תקנה 308(א) לתקנות התעבורה קובעת: 308. (א) סבור בוחן או שוטר הנושאים עמם תעודה כאמור בתקנה 307(א) כי רכב שניתן עליו רשיון רכב עלול לסכן את התנועה או לא נתמלאו בו תנאים שנקבעו לגביו כדין, ימסור לנוהג בו הודעה (להלן - הודעת אי-שימוש), בה יפורטו הפגמים ברכב או התנאים שלא נתמלאו ברכב, לפי העניין, יודיע על כך לרשות הרישוי ויעביר לה את רשיון הרכב שניתן לו על-ידי הנהג, רשאי שוטר כאמור בתקנת משנה זו לעכב את שליחת הרשיון כאמור לרשות הרישוי ל-48 שעות, ואם הוכח להנחת דעתו כי הרכב תוקן תוך 48 שעות משעת מסירת הודעת אי-שימוש לנוהג ברכב - יחזיר את רשיון הרכב לבעל הרכב או למי שנמסרה לו תעודת אי-שימוש. מצילום הודעת אי שימוש ברכב עולה כי השוטר לא הוריד את הגרור מהכביש הואיל וסבר שהגרור "עלול לסכן את התנועה" אלא מפני שבשל אורך הגרור עם היצול סבר ש"לא נתמלאו בו התנאים שנקבעו לגביו כדין." אקדים ואומר שמסירת הודעת אי שימוש לרכב הגרור בשל אורכו נעשה בניגוד לכוונת מתקין התקנות וללא סמכות. משרד הרישוי חידש את רשיון הרכב של הגרור מספר חודשים בלבד לפני שהשוטר הורה על הורדתו מהכביש. מאז קבלת רשיון הרכב לא התקלקל כל חלק מהגרור ולא נעשה כל שינוי למבנה הגרור. תקנה 308(א) מתייחסת לתיקון כלי רכב בעקבות הודעת אי שימוש. אולם, למעשה, לא היה דבר הדרוש תיקון בגרור עצמו שאורכו, ללא היצול, הוא בהתאם לתקנות וכאמור נבדק על ידי משרד הרישוי וקיבל רשיון רכב. ראוי לציין, כי אורך המותר של רכב, להבדיל ממשקלו הכולל המותר, אף לא מצוין ברשיון רכב. "השינוי" אליו התייחס השוטר הוא חיבור היצול, חיבור שאפשר להוסיף או להוריד מהגרור. תקנה 313(א)(3) על פי הנוסח שהיה בתוקף בעת מתן הדו"חות והורדת הגרור מהכביש קבעה: "שהאורך הכולל של הגורר...לא יעלה על 12.00 מטר". ב"כ המבקש טען בפני בית המשפט כי אין לכלול את היצול באורך 1.5 מטר במדידת אורך הגרור ולכן המבקש לא עבר כל עבירה. לדעתו, לא מדובר על "אי מילוי תנאים" הואיל והגרור ללא היצול הוא 11.2 מטר בלבד, כלומר, פחות מ-12 מטר. התשובה לטענה זו נמצאת בתקנה 1 לתקנות התעבורה המגדירה "אורך כולל" כ: "המרחק בין הנקודה הקיצונית שבחזית הרכב לנקודה הקיצונית שבחלקו האחורי...". אם ירדתי לסוף דעתו של ב"כ המבקש הוא בדעה שהיצול אינו מהווה "הנקודה הקיצונית שבחזית הרכב". אולם לצורך הבקשה אין הכרח להכריע בשאלה זו. א) הואיל ועל פי פירוש משטרת ישראל לתקנה 308(א) היום, "אין כל הגבלה על אורך הגורר/גרור כל עוד הרכב המחובר כולו לא עובר את האורך של 18.75 מטרים" (מזכר ראש לשכת תביעות תעבורה מרחב לכיש שצורף בתגובה לבקשה). משמע, עמדת המשטרה, שהיום אין להאשים המבקש בעבירה של נהיגה ברכב מעל האורך המותר לפי תקנה 313(א)(3) לתקנות התעבורה, העבירה שהיוותה היסוד להורדת הרכב מהכביש. ב) זה העיקר, אף אם המבקש עבר עבירה של נהיגה ברכב מעל האורך המותר ויש למדוד גם את היצול כחלק מאורך הגרור, אין בעבירה זו כדי להעניק סמכות לבוחן משטרה להוריד הרכב מהכביש. אילו פירוש המילים בתקנה 308(א) "לא נתמלאו בו תנאים שנקבעו לגביו כדין" הוא "כל עבירה בניגוד לתקנות התעבורה", או-אז, ההגיון דורש כי השוטר היה רשאי להוריד מהכביש, בהתאם לתקנה 308(א), כל רכב המוביל מטען מעל למשקל המותר הקבוע ברשיון הרכב. זהו מקרה דומה למקרה דנן, כשבהובלת המשקל מעל למותר לא נעשה כל שינוי של קבע לרכב ולא התקלקל כל חלק מהרכב. אולם, לגבי העבירה של הובלת משקל מעל למותר ועבירות ספציפיות אחרות שפורטו בתוספת השביעית לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א - 1961, קבע המחוקק בסעיף 57א. לפקודת התעבורה הליך של הודעת איסור שימוש ברכב לתקופה מוגבלת של 30 יום. 57א. (א) (1) מצא שוטר, לאחר שקילתו של רכב מסחרי, כי הוביל אדם מטען ברכב כאשר משקלו הכולל של הרכב והמטען המובל בו עולה על המשקל הכולל המותר לפי רשיון הרכב, רשאי הוא למסור לנהג הודעה האוסרת את השימוש ברכב (להלן - הודעת איסור שימוש) לתקופה של 30 ימים וליטול את רשיון הרכב. (2) היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, רשאי הוא לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רשיון הרכב, והוראות סעיף 47(ג), (ד) ו-(ו) יחולו, בשינויים המחויבים; היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים וליטול את רשיון הרכב. תוספת שביעית (סעיפים 57א ו-57ג) חלק א' (1) עבירה לפי תקנה 84(ב) לתקנות כאשר הסעת הנוסעים היא בשכר ומספר הנוסעים המותר קבוע ברשיון הרכב. (2) עבירה לפי תקנה 84א לתקנות. (3) עבירה לפי תקנה 502 לתקנות. חלק ב' (1) עבירה לפי תקנה 85(א)(5) לתקנות, לעניין הובלת מטען ברכב מסחרי כשהמשקל הכולל של הרכב והמטען המובל בו עולים על המשקל הכולל המותר ההחלטה למסור הודעת אי שימוש ברכב לתקופה של 30 יום בעבירה של הובלת מטען מעל המשקל המותר או בשל אחת מהעבירות המפורטות בתוספת השביעית ניתנת לביקורת בית המשפט הרשאי לבטל הודעת איסור השימוש. 57ב.1. (א) בעל הרכב שלגביו ניתנה הודעת איסור שימוש לפי סעיף 57א וכן הנהג שקיבל את ההודעה, רשאים לבקש מבית המשפט, המוסמך לדון בעבירות תעבורה, לבטל את הודעת איסור השימוש; בית המשפט יחליט בבקשה לאחר ששמע את היועץ המשפטי לממשלה או את בא כוחו או שוטר. לאור סעיף 57 א. לפקודת התעבורה ברור כי אין לפרש המילים בתקנה 308(א) "לא נתמלאו בו תנאים שנקבעו לגביו כדין" כמעניק סמכות לשוטר למסור הודעת אי שימוש בכל מקרה שהשוטר בדעה שהנהג נוהג ברכב בניגוד לתקנות התעבורה. תקנה 308(א) מסמיכה שוטר שהוא בוחן תנועה למסור הודעת אי שימוש ברכב כשהרכב התקלקל ובמצבו הנוכחי ללא תיקון עלול לסכן את התנועה או שנעשה ברכב שינוי של קבע ועל הרכב לעבור תיקון כדי להחזירו למצב העומד בדרישות הקבועות בחוק. לעומת זאת, כשמדובר בשימוש זמני בניגוד לחוק שאינו מהווה קלקול ברכב או שינוי קבוע של מבנה הרכב, המחוקק הגביל את סמכות השוטר לאסור השימוש ברכב למקרים המנויים בסעיף 57א. לפקודת התעבורה. כאמור, הגרור של המבקש לא היה במצב שללא תיקון עלול היה לסכן את התנועה ולא נעשה בו כל שינוי של קבע שדרש תיקון כדי להחזירו למצב העומד בדרישות הקבועות בחוק. השוטר הורה על איסור השימוש ברכב המבקש אך ורק מפני שלדעת השוטר הרכב עם חיבורו ליצול עבר עבירה בניגוד לתקנות התעבורה. הסמכות לשוטר לאסור השימוש ברכב בנסיבות אלו מוגבלת למקרים המנויים בסעיף 57א. נהיגה ברכב מעל האורך המותר לפי תקנה 313(א)(3) אינה בין העבירות המנויות בסעיף 57א. לפקודת התעבורה ולכן לא היה לבוחן סמכות להורות על איסור שימוש ברכב על פי סעיף זה. קביעת בוחן משטרה כי רכב מסוים התקלקל ובמצבו הנוכחי עלול לסכן התנועה אינה ניתנת לביקורת שיפוטית. ולבית המשפט אין הכלים להחליף את שיקול הדעת המקצועי של הבוחן למצב המכני של רכב. אולם, אין זה המקרה שלפנינו. השוטר מסר הודעת אי שימוש ברכב בשל השיקולים הקבועים בסעיף 57א. לפקודת התעבורה. שיקולים אלו כן ניתנים לביקורת שיפוטית. לאור כל האמור, הנני מקבל הבקשה ומורה על ביטול הודעת איסור השימוש ברכב. רכבכביש