פסק דין ערעור על ממצאי מהירות בוחן תנועה 1. ביום 5.7.01 בשעות הבוקר נהג המערער את רכבו מכיוון אשדוד לתל-אביב. בהגיעו לעקומה חדה, סטה עם רכבו לימין הדרך והתנגש במעקה הבטיחות. כתוצאה מכך נחבל המערער בגופו ונזקק לטיפול רפואי ומכוניתו ניזוקה. בכתב האישום שהוגש נגדו, הואשם המערער בגרימת אותה התאונה, בנהיגה ברשלנות, באי האטה ובנהיגה במהירות מופרזת [עבירות לפי תקנות 21 (ב)(2); 51, 52 (4) לתקנות התעבורה; ולפי סעיפים 62 (2) + 38 (2) לפקודת התעבורה]. בבימ"ש קמא כפר הנאשם במיוחס לו ולאחר שמיעת הראיות הרשיעו ביהמ"ש בביצוע המעשים והעבירות הנ"ל וגזר את דינו ל-3 חודשי פסילת רשיון, קנס בסך 1500 ₪ ול-3 חודשי פסילה על תנאי. ערעור זה שבפני הוגש כנגד הכרעת הדין ולחלופין כנגד גזר הדין. עיקר הטענות כנגד ההרשעה מתמקדות בכך שלא הובאו בפני ביהמ"ש מימצאים אובייקטיביים של בוחן תנועה לעניין מימצאי מהירות הנהיגה עובר לתאונה, ולעניין טענת המערער כי הכביש היה רטוב אותה שעה מטל. בהעדר ראיות שכאלה, כך טוען הסנגור, לא ניתן היה לשלול גירסת המערער כי התאונה קרתה עקב הרטיבות שעל הכביש והחלקת הרכב כתוצאה מאותה רטיבות וכתוצאה מסימני הצבע שעל הכביש. 2. בימ"ש קמא ביסס מימצאיו המרשיעים על סמך הראיות והעדויות שהובאו לפניו, מהן עולה כי המערער לא האט מהירותו בכניסתו לאותה העקומה, כי הכיר את אותו הכביש ואותה העקומה מנסיעותיו הקודמות שם, ומעצם העובדה כי המערער הוא שגרם להתרחשות אותה התאונה בדרך בה נהג את מכוניתו מבלי שהשכיל לנקוט אמצעי זהירות ונהיגה נאותים שיהיה בהם להביא למניעתה. לא מצאתי עילה להתערב במימצאים עובדתיים אלה שקבע בימ"ש קמא. זאת ועוד. טענת המערער כי התאונה נגרמה בשל הטל שהרטיב את הכביש, לא זו בלבד שאין בה להסיר את אחריותו כנהג רכב אלא דווקא לדרוש הגברת זהירות מצידו. טל, גשם, וכביש רטוב כתוצאה מהם, הינם גורמים שכל נוהג סביר ברכב חייב להביאם בכלל שיקוליו בעת נהיגתו במכונית, ובראש וראשונה סכנת ההחלקה הצפוייה מהם. הטענה כי כביש רטוב מהווה גורם המסיר אחריותו של נהג המחליק ברכבו כתוצאה מכך בעקומה, בפניה או בבלימה - אינה ראוייה ויש לדחותה מכל וכל. גשם, טל וכביש רטוב מהווים גורמים הדורשים הגברת אמצעי הזהירות של הנוהג ברכב ונשיאתו באחריות הנודעת לאי נקיטה באמצעים שכאלה. 3. זאת ועוד. נסיבות התרחשות התאונה, נשוא ערעור זה, מתיישבות בעליל עם ההנחה המתבקשת כי תאונה זו נגרמה כתוצאה מנהיגה בלתי זהירה וכניסה רשלנית של המערער ברכבו לתוך אותה עקומה חדה שמכיוון נסיעתו. בדין דחה בימ"ש קמא את ההסברים "החלופיים" שהציע המערער לקרות אותה התאונה כבלתי סבירים בעליל. מכאן, כי דין הערעור על ההרשעה להדחות. אשר לערעור המכוון כנגד מידת העונש - לא מצאתי עילה כלשהי להתערב בעונש כפי שהוטל בגזר הדין. בימ"ש קמא השית על המערער את עונש הפסילה לתקופה המינימלית הקבוע לצידן של העבירות בהן הורשע - ולטעמי הקל בכך בדינו בצורה ממשית. 4. סוף דבר - הערעור נדחה. המערער יפקיד רשיונו, כקבוע בתקנות, תוך 24 שעות מקבלת פסק דין זה. משפט תעבורהערעורמהירות מופרזת / דו"ח מהירות