זיכוי על נהיגה במהירות מופרזת

הכרעת הדין אקדים אחרית לראשית ואומר, שבתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם וזאת מחמת הספק בלבד. האישום: 1. נגד הנאשם דלעיל, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, ברח' אלנבי בחיפה, בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"). 2. המהירות המיוחסת לנאשם הינה מהירות של 65 קמ"ש, במקום בו מותרת מהירות מירבית של 50 קמ"ש, וזאת ביום 28.11.01 בשעה 18:59. 3. כתב האישום דנן, נערך על סמך צילום שבוצע ע"י מצלמה אלקטרונית (מד מהירות אלקטרוני) מסוג מולטנובה F-6. טענות הנאשם: 4. הנאשם טוען, כי יש לזכותו מן העבירה המיוחסת לו שכן התביעה לא עמדה בנטל אשר מוטל על שכמה, וזאת כדלקמן: א. לא הוכח כי המהירות המותרת במקום הינה 50 קמ"ש כנטען. ב. לא הובא מפענח סרט הצילום שיעיד איזה מבין שני כלי הרכב הפעיל את המצלמה. ג. נפל פגם בשרשרת העברת סרט הצילום. ד. לא הוכחה תקינות המכשיר. ה. פלט המסוף המשטרתי לגבי פרטי הרכב שמופיע בתצלום, לא נערך כדין. 5. הנאשם סבור, כי די שאחת הטענות הנ"ל תתקבל, כדי שהדבר יביא לזיכויו שכן יהיה בכך משום קביעה כי התביעה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת אשמתו. המהירות המותרת: 6. טענתו הראשונה של הנאשם לעניין המהירות המותרת במקום, דינה להידחות. מטעם התביעה העיד, בין היתר, רס"ר מלקר משה (עד תביעה מס' 1, להלן: "מלקר"), אשר הצהיר כי למיטב ידיעתו, "בכניסה לחיפה בחיבור שבין כביש 2 לבין כביש 4 באיזור מגרש האימונים קצף בכניסה הדרומית לחיפה, מוצב תמרור ב-24". (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 5-4). 7. עדותו זו של מלקר מקובלת עלי והיא לא נסתרה. הנאשם העיד, כי לא הבחין "בכניסה לחיפה בתמרור המורה על כביש עירוני", ולא די באמירה זו, כדי לסתור את עדותו של מלקר שהינה אמינה עלי. עדותו זו של עד התביעה מספיקה כדי לקבוע שהתביעה הרימה את הנטל אשר מוטל עליה, כדי להראות שמדובר בכביש עירוני, שהמהירות המותרת בו הינה 50 קמ"ש. 8. השאלה שנשאלת היא, מה משמעות התמרור ב-20, אשר מוצב אחרי צומת הרחובות ההגנה והתורן. הנאשם טוען, כי היות ומיזוג הרחובות ההגנה - אלנבי אינו צומת, ממשיך תמרור זה לחול ברחוב אלנבי. 9. אין בידי לקבל טענה זו. "צומת", מוגדר בתקנות התעבורה כ"שטח המתהווה על ידי פגישתם של שני כבישים או יותר והמוגבל על ידי קווי שפות הכבישים או אבני השפה של אותם כבישים או על ידי הארכתם המדומה". (תקנה 1). המפגש בין רחוב אלנבי וההגנה הינו צומת לכל דבר ועניין, לרבות לעניין ביטול הוראת התמרור ב-20, ואין במפות שהגיש הנאשם (נ/1 ו-נ/2) כדי לסתור קביעה זו, אלא להפך. פיענוח הסרט: 10. באשר לטענה השניה, לפיה היה על התביעה להביא את מפענח הסרט, לאור העובדה כי בתמונה מופיעים שני רכבים, נראה כי אין מדובר בטענה מופרכת. עם זאת, אילו היה מדובר בטענה יחידה - וכפי שאסביר להלן - יתכן ולא היה בה כדי ליצור ספק סביר, להבדיל מספק סתם. אולם, הואיל ולטענה זו מצטרפות שתי טענות נוספות שאף הן יוצרות ספק כלשהו (הכוונה לשרשרת הסרט ולתקינות המכשיר), יש בכוחן יחד כדי להביא בסופו של דבר לקביעה כי אשמתו של הנאשם לא הוכחה מעל לכל ספק סביר וכנדרש בהליך מעין זה. 11. אין חולק כי בתמונה, ת/1, מופיעים שני כלי רכב ועל כן היה צורך להראות מדוע מיוחסת העבירה לרכב אחד ולא לרכב השני. זו היא עבודתו של מפענח הסרט, אשר אמור להעיד על כך. והנה כי כן, עיון ב-ת/2 מראה, כי מסמך זה שהינו תעודת עובד ציבור, כהגדרתה בפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971 (להלן: "פקודת הראיות"), כולל "פסקה" אשר חתומה ע"י מפענח הסרט - רס"ר עודד ראובני, לפיה, בתאריך 18.12.01, פיענח את הסרט הרלוונטי וכי בסרט לא נעשתה כל פעולה שיש בה כדי לשנות פרט מפרטיו. 12. נשאלת השאלה, האם די בהצרה זו של אותו שוטר (להלן: "ראובני") כדי לצאת ידי חובה? סעיף 23 לפקודת הראיות מגדיר תעודת עובד ציבור, כתעודה "על דבר שנרשם במסמך רשמי". הגישה המקובלת הינה, כי כוחה הראייתי של תעודת עובד ציבור, מתמצה בהוכחת עצם קיומו של הרישום, להבדיל מראיה לאמיתות תוכנו של אותו רישום. (ראה גם קדמי - על הראיות, חלק שני, תשס"ד 2003 עמ' 811). 13. אם כך יוצא לכאורה, שהתעודה שהוגשה ביחס לראובני, מתייחסת לכך שהיכן שהוא "במסמך רשמי" נרשם כי בתאריך 18.12.01 פוענח הסרט הרלוונטי לתיק זה. מדוע לכאורה, משום שמי שעשה את מלאכת הפענוח הוא נותן התעודה עצמו ועל כן הצהרתו הינה יותר מאשר הפניה לרישום במסמך רשמי, אלא עדות שהוא פענח את הסרט, על כל הקשור בכך. 14. עם זאת, הואיל ובתמונה מופיעים שני כלי רכב, ראוי היה שעדותו של המפענח תהיה מפורטת יותר ותתייחס במפורש לשאלה מדוע נבחר רכב זה ולא הרכב האחר. למשל; ע"י הצהרה שהוא השתמש בשבלונה, או למשל; ע"י הבאתו לבית המשפט ע"מ שיעיד על דרך הפענוח. משלא הובא העד לעדות נראה כי נותר חסרון מסויים בעדותו, שבהצטרף לחסרונות נוספים, יש בהם כדי ליצור ספק סביר ביחס לאשמתו של הנאשם. 15. במאמר מוסגר יצויין, כי כנראה התביעה עצמה היתה ערה לכך שיש צורך בהעדתו של ראובני שכן בכתב האישום צויינו שני עדי תביעה: רס"מ מלקר משה - מפעיל המצלמה, שהעיד. ורס"ר ראובני עודד - המפענח, שלא העיד. שרשרת העברת הסרט: 16. טענה נוספת של הנאשם מתייחסת לפגם שנפל בהוכחת שרשרת העברת סרט הצילום ממפעיל המצלמה ועד לפיתוחו במעבדה. גם כאן, תולה הנאשם תקוות בעובדה שעד רלוונטי לסוגיה זו לא הובא לעדות, קרי -המזכירה לה נמסר הסרט ע"י השוטר אשר עקנין שקיבלו לידיו ממפעיל המצלמה. כמו כן, הנאשם מפנה לדבריו של עד התביעה, רס"ר אשר ועקנין (להלן: "ועקנין"), אשר לא זיהה את חתימתו על דו"ח הפעלת המצלמה (ת/5) ולא זכר אם קיבל לידיו את הסרט הרלוונטי. 17. לא צריכה להיות מחלוקת, כי חסרה חוליה בשרשרת העברת הסרט למעבדה, שכן ב-ת/5 נטען כי הסרט נמסר לועקנין, בעוד שזה; לא זכר את המקרה , לא זיהה את חתימתו על גבי אותו טופס, לא הוצג באמצעותו החלק הנוסף של הדו"ח (טופס זיכוי) ואף טען כי הסרט מונח בתא סרטים אצל המזכירה שגם שולחת אותו למעבדה. 18. הקפדה על הוכחת "שרשרת הסרט" ועל תקינות כל החוליות שבה, באה להראות כי בסרט לא נעשו פעולות או שינויים אשר עשויים היו לפגוע בפרט מפרטיו ובכך להשפיע על תוכן או על תכונות התמונה שמונפקת ממנו. 19. עם זאת, והואיל ובסופו של דבר הופקה תמונה בה מופיע רכבו של הנאשם - אשר לא הכחיש את נוכחותו במקום ביצוע העבירה הנטענת - נראה, כי המסקנה היא שהסרט נשמר כנדרש וכי לא נפגע, לא ניזוק ולא נעשה בו כל שינוי. 20. אי לכך, אילו היתה זו הטענה או הפגם היחיד בתיק זה, סביר להניח כי לא היתה מביאה לכדי יצירת ספק סביר כנדרש לצורך זיכויו של הנאשם. אולם, הואיל ומדובר ביותר מאשר פגם או חסרון אחד - כפי שציינתי קודם - יש בכל אלה כדי לזרוע ספק סביר בגירסת התביעה. תקינות המכשיר: 21. הוא הדין באשר לטענה בדבר העדר הוכחת תקינות המכשיר בו צולמה העבירה. אין חולק, כי על התביעה להוכיח את תקינותה של המצלמה, ולשם כך אכן הוגש המוצג ת/3, תעודת עובד ציבור של רס"מ הרצל כהן - מי שערך ביקורת תקופתית לממא"ל הספציפי, אשר נמצא כשיר ותקין. 22. דא עקא, הנאשם ביקש כי עורך התע"צ יופיע לעדות בבית המשפט, ובית המשפט נעתר לבקשתו כמצוות סעיף 26 לפקודת הראיות, אלא שבסופו של דבר, העד לא הובא לעדות ולא נחקר. 23. העדר חקירה נגדית של עד התביעה - עורך התע"צ, מקום שהנאשם ביקש כי הזדמנות זו תינתן לו, יש בו ללא ספק כדי לפגום בתעודה עצמה עד כדי הענקת משקל קטן יחסית - אם בכלל - לתוכנה, מה עוד שבהחלטה מיום 31.03.03 קבעתי מפורשות שתעודה זו מתקבלת בכפוף להבאת עורך התעודה רס"מ הרצל כהן לעדות בפני בית המשפט. 24. מדובר אפוא, בנדבך נוסף, אשר בהצטרפו לכל מה שהוזכר, מחזק את קביעתי כי אשמתו של הנאשם לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר כנדרש. פלט המסוף המשטרתי: 25. אין כך הם פני הדברים בנוגע לטענה לעניין הפלט. בעניין הפלט בדבר רישום הבעלות, טוען הנאשם, כי נוכח כלל הראיה הטובה ביותר, אין להרשות הגשת ראיה משנית מעין זו. 26. אין בדעתי לקבל טענה זו, שכן מדובר ברישום אשר מונפק בהתאם למידע שמספק משרד הרישוי, להבדיל מרשומה אשר נערכה על ידי רשות מרשויות החקירה ולכן נראה, כי מדובר במסמך קביל שניתן להעניק לתוכנו את מלוא המהיימנות. סוף דבר: 27. לסיכום, ולאחר שניתחתי ושקלתי את מכלול הראיות בתיק זה ואת המשמעויות שלהן, נראה לי כי אשמתו של הנאשם לא הוכחה מעל לכל ספק סביר ועל כן החלטתי לזכותו מחמת הספק. משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות