פסק דין הנשיא א' ברק: לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ג' קלינג) בה אישר הארכת כתבי אופציה (סדרה ‎1) של המערערת, ע"פ סעיף ‎350 לחוק החברות התשנ"ט‎1999-, לתקופה של שנה ומחצה. הערעור הוא על אורך תקופת ההארכה ‎1. המערערת היא חברה ציבורית שניירות הערך שלה נסחרים בבורסה לניירות ערך בתל אביב. על פי תשקיף החברה מיום ‎27.1.2000, הוצעו לציבור ‎1,938,000 כתבי אופציה (סדרה ‎1) (להלן: כתבי האופציה). לפי התשקיף, מקנה כל כתב אופציה למחזיק בו את הזכות לרכישת מניה רגילה על שם, בת ‎0.01 ש"ח ע"נ (ערך נקוב), תמורת תשלום מזומן של ‎11 ש"ח, צמוד למדד המחירים לצרכן. בתשקיף נקבע, כי ניתן לממש את כתב האופציה עד ליום ‎5.2.2002, וכי לאחריו יפקע כתב האופציה, יהא בטל ולא יקנה לבעליו כל זכות שהיא. כמו כן, נקבע בתשקיף כי החברה יכולהנות את זכויות כתבי האופציה, ובהם גם את תקופת המימוש של כתבי האופציה, כמפורט להלן: "‎2.13.10 שינוי זכויות כתבי האופציה (סדרה ‎1)ואסיפות מחזיקי כתבי האופציה (סדרה ‎1) החברה רשאית, באישור מוקדם של החלטה מיוחדת שתתקבל באסיפה כללית נפרדת של מחזיקי כתבי האופציה (סדרה ‎1) והחלטה מיוחדת של בעלי המניות של החברה, להתפשר עם מחזיקי כתבי האופציה (סדרה ‎1) בקשר לכל זכות או תביעה שלהם ו/או לבצע כל תיקון, שינוי או הסדר של זכויותיהםו של כל תנאי מתנאי כתבי האופציה (סדרה ‎1). למרות האמור לעיל תנאי כתבי האופציה (סדרה ‎1) בכל הקשור למחיר המימוש, תקופת המימוש ותנאי ההצמדה אינם ניתנים לשינוי. על אף האמור לעיל, על פי הנחיות הבורסה רשאית החברה לשנות את תקופת המימוש או את מחיר המימוש ובלבד דבר נעשה במסגרת הסדר או פשרה, אשר אושר על ידי בית המשפט, לפי סעיף ‎233 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג‎1983-" לאחר הנפקת כתבי אופציה אלו, הונפקו בהקצאה פרטית ‎200,000 כתבי אופציה נוספים. ‎2. המערערת חפצה לשנות את תנאי כתבי האופציה כך שתקופת המימוש שלהם תוארך באופן שכל כתב אופציה אשר ניתן למימוש עד יום ‎5.2.2002, תוארך האפשרות לממשו בשלוש שנים נוספות, קרי עד ליום ‎5.2.2005 (להלן: "שינוי כתבי האופציה" או "השינוי"). על כן, פנתה המערערת בי16.10.2001 לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבקשה כי יורה על כינוס אסיפות כלליות מיוחדות של בעלי כתבי האופציה ובעלי מניות החברה, כקבוע בסעיף ‎350 לחוק החברות, התשנ"ט‎1999- (להלן: חוק החברות. סעיף זה מחליף את סעיף ‎233 בפקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג‎1983שר על פי תשקיף כתבי האופציה, ובהתאם להנחיות הבורסה, ניתן מכוחו, בדרך של הסדר או פשרה, לשנות את תקופת מימוש כתבי האופציה). בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' לויט) אישר ביום ‎18.10.2001 את כינוס האסיפות. המערערת פרסמה בשני עיתונים יומיים הודעה בדבר כינוסן. בים ‎7.1.2002 התקיימו האסיפות הכלליות המיוחדות. באסיפת בעלי כתבי האופציות היה רוב של ‎92.59% מבין בעלי כתבי האופציה (ללא מנין הנמנעים) להצעת השינוי. אסיפת בעלי המניות אישרה פה אחד את השינוי המוצע ‎3. הרשות לניירות ערך, ע"פ סעיף ‎15א(א)(‎3) לחוק ניירות ערך התשכ"ח- ‎1968, הודיעה לבית המשפט (ביום ‎5.11.2001) שעמדתה היא כי "אין צורך בפרסום תשקיף של המבקשת לצורך ההצעה להארכת תקופת המימוש של כתבי האופציה (סדרה ‎1), להבטחת עניינו של ציבור הניצעים המ ‎4. לאור תשתית זו, ביקשה המערערת מבית המשפט לאשר את הארכת תקופת המימוש של כתבי האופציה. בית המשפט (כבוד השופט ג' קלינג) ביקש מהמערערת כי טרם יחליט בעניין, תובא בפניו עמדת בעלי כתבי האופציה אשר לא הצביעו בעד השינוי. בעקבות כך, בעלי כתבי האופציה שהתנגדו בהצעה הודיעו בכתב (ביום ‎20.1.2002) כי הם מסירים את התנגדותם לעריכת השינוי בכתבי האופציה. בנוסף, בעלי כתבי האופציה אשר נמנעו בהצבעה המקורית, הודיעו (ביום ‎22.1.2002) כי גם הם מסכימים לשינוי ‎5. בית המשפט המחוזי אישר (ביום ‎23.1.2002) את הארכת כתבי האופציה, אך קבע כי הם יהיו ניתנים למימוש עד ליום ‎5.8.2003 (הארכה של שנה וחצי) ולא עד יום ‎5.2.2005 (הארכה של שלוש שנים), כפי שהתבקש. הנימוק לכך היה כי "אין בשום מקום בחומר שבפני [התייחסות לענייורכה של התקופה. לכן בשלב זה הנני מאשר את ההסדר בכפוף לכך שכתבי האופציה יהיו ניתנים למימוש עד ליום ‎5.8.03". על החלטה זו הוגש הערעור שלפנינו. טענות המערערת ‎6. המערערת טוענת, כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי הארכת כתבי האופציה תהא עד ליום ‎5.8.2003, תחת המועד המבוקש, ‎5.2.2005. לטענתה, התערבות בית המשפט בתוכן ההסדר שהוצג, מקום בו הוא אושר פה אחד על ידי בעלי כתבי האופציה ובעלי המניות, ללא התנגדות הרשות לניי ערך, אינה סבירה, והיא אינה באה לקדם כל אינטרס מוגן של גורם אחר. המערערת מדגישה כי איש לא הצביע נגד הצעת שינוי תקופת המימוש של כתבי האופציה או התנגד לה כשהובאה לאישור בית המשפט. כך גם אין כל משיב לערעור זה. לפיכך, המערערת טוענת, החלטתו של בית המשפט להתערב בתוכן ההסדר פוגעת באוטונומיית החברה לנהל ענייניה הפנימיים כרצונה, בהתאם להחלטות המוסכמות שקיבלה ע"פ דין. זאת ועוד, קביעת בית המשפט באשר לאורך תקופת ההארכה היתה שרירותית, ללא שנתמכה בנימוק ממשי או בסיס עובדתי מתאים. כך בייחוד, נוכח העובדה כי תקופת הארכה זו למעשה חוטאת לכוונתם המקורית של החברה, בעלי מניותיה ובעלי כתבי האופציה. הללו ביקשו להאריך את מועד המימוש בפרק זמן כזה, אשר יאפשר לחברה להתגבר על המשבר הפוקד אותה, ושרק לאחריו עשוי מחיר המנייה לעלות עד לרמה בה ישתלם לבעלי כתבי האופציה לממשם. עמדת הרשות לניירות ערך ‎7. הרשות לניירות ערך, אשר התבקשה ע"י בית המשפט (ביום ‎21.3.2002) להצטרף כמשיבה לערעור, הודיעה לבית המשפט (ביום ‎16.4.2002) כי אינה רואה מקום לצרפה כצד לערעור. זאת, לאור עמדתה - שהוצגה גם בבית המשפט המחוזי - כי אין צורך בפרסום תשקיף להארכת מועד מימוש כתהאופציה. הרשות לניירות ערך הבהירה, כי אין בסמכותה לנקוט עמדה באשר לתוכנו של ההסדר המובא לאישור בית המשפט מכוח סעיף ‎350 לחוק החברות. על כן, אינה נדרשת לאורך התקופה המבוקשת. עמדת היועץ המשפטי לממשלה ‎8. היועץ המשפטי לממשלה, אשר התבקש ע"י בית המשפט (ביום ‎16.4.2002) להצטרף כמשיב לערעור, הודיע אף הוא לבית המשפט (ביום ‎2.6.2002) כי אינו רואה צורך בהתייצבותו לערעור. כך, מאחר שמדובר בהליך שבין החברה לבין מחזיקי מניות וניירות ערך שלה, ללא קיומם של אינטרסציבוריים המצריכים הגנה. אולם, גם לגופו של עניין, היועץ המשפטי לממשלה סבור כי לכאורה במקרה זה אין סיבה שלא לאשר את הארכת תקופת המימוש של כתבי האופציה, וללא צורך בתשקיף. כך, מאחר שמדובר בפעולה המטיבה עם בעלי כתבי האופציה, שמשמעותה למעשה זהה להנפקת כתבי אופציה ללא תמורה. לאור הסכמתם של כל בעלי המניות (אשר משמעות ההארכה לגביהם היא הארכת התקופה שבה הם עשויים להיות מדוללים) והסכמת כל בעלי כתבי האופציה, ניתן לאשר ההארכה המבוקשת. היועץ המשפטי לממשלה ציין, כי הצורך באישור בית המשפט להארכת התקופה נדרש לאור תקנות הבורסה, הקובעות כי שינוי בתקופת מימוש כתבי האופציה יעשה בהליך לפי סעיף ‎350 לחוק החברות. ‎9. לאחר שעיינתי בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל. בנסיבות העניין, תשקיף כתבי האופציה פירט כי ניתן לשנות את זכויות כתבי האופציה. באופן ספציפי, פורטה הדרך בה ניתן לשנות את תקופת המימוש של כתבי האופציה, ובהתאם לכללי הבורסה. ואכן, בדרך המפורטת בתשקף נקטה המערערת. היא פנתה לבית המשפט המחוזי, כנדרש בסעיף ‎350 לחוק החברות, בבקשה לאשר את ההסדר. במסגרת זו, ביקשה כי יורה על כינוס אסיפות כלליות מיוחדות של בעלי המניות ובעלי כתבי האופציה. את דבר כינוסן של אסיפות כלליות מיוחדות פרסמה, מבעוד מועד, בשני עיתוני יומיים. באסיפות נתקבלה הסכמתם של כל בעלי המניות ושל כ- ‎92% מבעלי כתבי האופציה שהשתתפו בהצבעה. בשלב מאוחר יותר, נתקבלה הסכמתם בכתב של כל בעלי כתבי האופציה, כאשר המתנגדים והנמנעים באסיפה הכללית המיוחדת הסכימו לשינוי. גם הרשות לניירות ערך לא התנגדה להסדר, אין צורך בפרסום תשקיף לשם הבטחת עניינו של ציבור הניצעים המיועד. על כן, בנסיבות אלו, ובאין התנגדות של גורם אחר או פגיעה נטענת בזכויות הנושים (לאור דרך שינוי זכויות כתבי האופציה המפורטת בתשקיף), נחה דעתנו כי ניתן היה לאשר הארכת תקופת המימוש המבוקשת והמוסכמת, קרי עד ליום ‎5.2.2005. כך גם לאור עמדת היועץ המשפטי לממשלה לפנינו, לפיה אין סיבה שלא לאשר ההארכה לתקופה המבוקשת, וכי בנסיבות אלו אין פגיעה באינטרס ציבורי כתוצאה מכך. על כן, דין הערעור להתקבל במובן זה שתקופת ההארכה של מימוש כתבי האופציה תהיה עד ליום ‎5.2.2005, ולא כפי שקבע בית המשפט המחוזי. ה נ ש י א השופטת ד' דורנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק. אופציהאופציות