האם בורר חייב להיות בעל השכלה משפטית ?

פסק דין 1. זו בקשה לביטול פסק בורר שניתן ע"י המהנדס אורי רפאלי (להלן: "הבורר ") שניתן ביום 20.7.99 (נספח ב' לבקשה). העובדות הצריכות לעניין הן אלה: בין המבקשת למשיבה, שתיהן חברות בניה, נחתם בתאריך 6.12.96 הסכם לפיו התחייבה המשיבה לבצע עבור המבקשת עבודות שלד לבניית מבנים בבסיס חיל הים חיפה. מזמין העבודות היה משרד הבטחון. ביצוע העבודות לא הגיע לסיומן המתוכנן עפ"י ההסכם מאחר ובין הצדדים התגלעו מחלוקות בנוגע להתחייבויותיהם הנובעת מההסכם ובאופן ביצוע העבודות עפ"י ההסכם. 2. בתאריך 3.4.97 הגישה המשיבה במסגרת ת.א. 7674/97 כתב תביעה לתשלום סך של 101,318 ש"ח וסעדים נוספים כמפורט בכתב התביעה בתיק האמור. המבקשת, הנתבעת בתיק האמור כפרה בטענות ובעובדות הכלולות בכתב התביעה וטענה כי כל טענות התובעת אינן נכונות ובאו למעשה לנסות ולהצדיק את פעולותיה של המשיבה שהפרה לטענתה את ההסכם עימה. המחלוקת בין הצדדים נסבה אודות נסיבות הפסקת ההתקשרות החוזית בין הצדדים והסכומים שחב כל צד למשנהו בעקבות סיום ההתקשרות והפסקת העבודות. בתאריך 8.8.98 חתמו הצדדים על הסכם בוררות (להלן: "הסכם הבוררות" - ראה נספח להודעת הצדדים בתיק בש"א 8667/98 בת.א. הנ"ל), לפיו יועבר הסכסוך בניהם לבורר דן יחיד, אשר ימונה ע"י אגודת האינגנרים והארכיטקטים בחיפה. יו"ר האגודה מינה כבורר את המנהדס מר אורי רפאלי. בתאריך 25.8.98 (בתיק בש"א הנ"ל), החליט ביהמ"ש על העברת הדיון לבורר. במסגרת הסכם הבוררות יכלו שני הצדדים להעלות בפני הבורר כל טענה לתביעה א להגנה גם אם לא הועלו בפני ביהמ"ש בת.א. הנ"ל ובכלל זה יכלה המבקשת להעלות את תביעותיה לפיצויים נאותים בגין הפסקת העבודות ע"י המשיבה. המשיבה מצידה דרשה תמורה בגין עבודות שבוצעו על ידה ואשר לטענתה חלק מהן לא שולם לה. כן דרשה המשיבה, כספים בגין הפסדים אשר נגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהפסקת ההתקשרות בין הצדדים. פסק הבורר הומצא לצדדים והמבקשת טוענת כי הפסק ניתן שלא כדין ובניגוד למוסכם בהסכם הבוררות. טענות המבקשת: 3. שתי טענות עיקריות למבקשת האחת היא כי הבורר לא החיל את הדין המהותי כפי שנדרש לכך בהסכם הבוררות, דבר המקנה לה עילה לביטול הפסק לפי סעיף 24(3) וסעיף 24(7) לחוק הבוררות, התשכ"ח1968- (להלן: "חוק הבוררות") וטענה נוספת היא כי הבורר לא הכריע בכל העניינים שנמסרו להכרעתו. אדון בטענות אלה לפי סדרן. אי החלת הדין המהותי: 4. המבקשת טוענת כי הבורר לא פעל על פי הסכם הבוררות ולכן טוענת לביטולו מכח הסעיפים סעיף 24(3) וסעיף 24(7) לחוק הבוררות. לטענת המבקשת מאחר ומדובר בהפרת חוזה בין קבלן לבין קבלן משנה, הדינים הרלוונטים החלים הם דיני החוזים ודיני הקבלנות. המבקשת טוענת כי חרף היות הבורר מהנדס ולא משפטן היה עליו לדעת מהו הדין המהותי אותו יש להחיל, לאור חובתו המפורשת עפ"י הסכם הבוררות, לפסוק עפ"י הדין המהותי. אולם הבורר נמנע לחלוטין מהחלת הדין המהותי וטענתה זו של המבקשת עולה במספר מישורים אותם נפרט להלן. במישור הראשון - החלת תחום יחסי עבודה: 5. המבקשת טוענת כי בפועל בחר הבורר לפסוק בסכסוך עפ"י מערכת נורמטיבית, אותה מכנה הבורר "יחסי עבודה" והוא מסביר בעמוד 1 לפסק: "במקרה שלפנינו סברוני כי צריך להסתכל על המאורעות שקרו מנקודת ראות של יחסי עבודה בנוסף לבחינתם לאור חוק החוזים. אם לא נעשה כן לעולם לא נוכל לפתור את הסוגיות שהועלו ולהגיע ל"אמת" מאחר ולכל צד יש את האמת שלו - כל צד משוכנע שנהג בדרך הלגטימית והנכונה". המבקשת מביאה ציטוטים מהפסק המוכיחות לטענתה כי הבורר בחר לפסוק בסכסוך עפ"י "יחסי העבודה" וכך נאמר בפסק: "ברצוני להתרכז בענין הפיטורים של נאסו ע"י תורג. בכוונה כתבתי "פיטורים" (כמו בין עובד ומעביד) ולא התרת חוזה". וכאן אני עובר לתחום יחסי עבודה..." (עמ' 2 סיפא). "... התיאור המציאותי ההולם יותר את מצבם היחסי של הצדדים הוא באב ובן, מורה ותלמיד, מעביד ופועל קבלן וקבלן משנה..." (עמ' 3 פסקה 1). "ומהי תרומתו של נאסו לאי ההבנות? האם התחצף כלפי נותן העבודה? האם איים? כנראה שכן. שאם לא כן לא היה תורג מפטר את נאסו "סתם כך". וכך התרשמתי. עניינים אלה שייכים, כאמור, לתחום יחסי עבודה וניתן לכך שמקל מתאים בהערכות. אם רצה תורג להתיר חוזה כאשר ראה לפניו הכרח (חוזה אינו "חתונה קתולית") צריכה להיות התרה זו בהליך מסודר לאחר מיצוי כל האפשרויות להגיע להסכמה ועם גישה אישית נכונה" (עמ' 3 סיפא). המבקשת מבקשת להסיק מהאמור כי הבורר לא התכוון להחיל על הסכסוך את דיני העבודה אלא כאמור את תחום "יחסי עבודה" אשר מבוסס לדעת הבורר על הגינות, גישה אישית שונה, התחשבות, ביצוע, משימה משותפת וכיוצא באלה. אולם לטענתה, אין בינם ובין הדין המהותי ולא כלום. המבקשת מוסיפה וטוענת כי הדין הנזכר בסעיף 24(7) הוא כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפרשנות התשמ"א1981- הינו דין המדינה קרי חיקוק דין דתי וכו'. אולם תחום דיני העבודה אינו נכלל בגדר הגדרת "דין" או "דין מהותי". אולם, מאחר וגם לגישת המבקשת, קביעה זו אינה נקייה מספקות, כוללת בקשתה זו התייחסות הן לשימוש ב"יחסי עבודה" והן לשמוש ב"דיני עבודה" במשמעות המשפטית, ככלים אשר ננקטו ע"י הבורר לשם הכרעה בסכסוך. במישור השני - החלת דיני עבודה: 6. המבקשת טוענת, למען הזהירות, כי במקרה ואכן הכריע הבורר תוכן החלת דיני העבודה על הסכסוך הנדון, מדובר בהחלה והכרעה שגויה של דין שאינו הדין המהותי המתאים. לביסוס טענותיה המבקשת מפנה לציטוטים הבאים מתוך הפסק: "קבלן מפטר קבלן משנה.." (עמ' 2). "ברצוני להתרכז בענין הפיטורים של נאסו ע"י תורג. בכוונה כתבתי "פיטורים" (כמו עובד מעביד) ולא התרת חוזה". המבקשת טוענת כי אין להחיל את דיני העבודה שכן אין זה הדין המהותי הרלבנטי למקרה הנדון, ויתרה מכך דיני העבודה שונים במהותם מהדינים הרלנטים למקרה שהם דיני החוזים ודיני הקבלנות. נקודת המוצא בדיני חוזים היא שהמתקשרים מצויים בעמדה שווה, בעוד שנקודת המוצא ע"פ דיני העבודה היא שבין מעביד לעובד מתקיימת כפיפות המותירה את העובד בעמדה נחותה והמחייבת הגנת החוק וביהמ"ש עליו. גם הכללים הנהוגים לענין פיטורי עובד, שונים לחלוטין מהכללים הנהוגים בהפסקת התקשרות מסחרית בין שתי חברות בניה, עפ"י דיני החוזים. כן, טוענת המבקשת כי היותו אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס הנבחן ע"פ מבחנים משפטיים ועל פי מבחנים אלו אין המדובר במקרה דנן ביחסי עובד ומעביד, ולכן אין לראות המשיבה עובד, ואין מקום להחלת דיני עבודה. לאור האמור לעיל, הרי שבמידה והחיל הבורר את דיני העבודה על הסכסוך דנן, החיל דין שאינו הדין המהותי לענייננו ובכך קמה למבקשת עילה לביטול הפסק הן בשל חריגה מסמכות ו/או פעולה ללא סמכות סעיף 24 (3) לחוק הבוררות והן בשל פסיקה המנוגדת לדין המהותי סעיף 24 (7) לחוק הבוררות. במישור השלישי - אי החלת דיני החוזים: 7. המבקשת טוענת כי הבורר לא החיל על המקרה את הדין המהותי. אומנם בעמוד 1 לפסק אומר הבורר : "במקרה שלפנינו סבורני כי צריך להסתכל על המאורעות שקרו מנקודת ראות של יחסי עבודה בנוסף לבחינתם לאור החוק החוזים". אולם, לטענתה, למרות הצהרתו זו של הבורר מנקודת ראות של דיני החוזים, לא החיל הבורר את דיני החוזים על הסכסוך ולו פעם אחת. יתרה מזאת, הבורר קובע, תוך הפגנת אי הבנה מוחלטת בתחום דיני החוזים כי פעולה עפ"י הסעדים המוקנים למבקשת בדיני החוזים אינה מקובלת עליו, אפילו במקרה בו המבקשת סוברת כי המשיבה הפרה את החוזה (מפנה לעמ' 3 לפסק). הבורר אוסר על המבקשת להשתמש בתרופות המצויות בחוק החוזים, גם במקרה בו מופר החוזה ע"י המשיבה. בציטוט האחרון מדברי הבורר הוא קובע כי אל למבקשת להתיר את החוזה ללא הליך תקין. הליך תקין לדעת הבורר : "תורג היה צריך להזמין את נאסו, להפגש ולשוחח איתו, להסביר לו שאינו מתאים לדרישותיו, אולי להציע לו פיצוי כלשהו (כן !! אפילו אם לא מגיע לו לדעתו). היה צריך להקדיש לנאסו מזמנו, לעניין יחדיו בחשבון שהגיש, ולנסות להגיע להבנה הדדית. היה מקום לברר אצל נאסו שמא הוא מפסיד בעבודה, או אולי יש לו בעיות כספיות שיקשו עליו לעמוד במשימה המשותפת" (עמ' 3 לפסק). המבקשת טוענת כי לא ברור מה מוצאו ומקורו של ההליך התקין אותו קבע הבורר לעניין ביטול החוזה בשל הפרתו ואין לו כל בסיס בכל דין. לטענתה, הדין המהותי מנוגד לחלוטין לדברי הבורר וקובע מפורשות כי בכל מקרה בו מופר חוזה ע"י מי מהצדדים, מוקנות לצד השני כל אותן התרופות המצויות בחוק. על כן עולה מדברים אלו שהבורר התעלם, בין במודע ובין מחוסר ידיעה, מהוראת הדין המהותי הנדון. כמו כן, לטענתה למרות העובדה שנטלים במשפט אזרחי מוכרעים עפ"י מאזן ההסתברויות בחר הבורר לדרוש מהמבקשת כי תוכיח את עניין ההפרה הצפויה "מעל לכל ספק סביר", דרישה זו שבה סטייה גסה מהדין המהותי, באשר היא מטילה על המבקשת להוכיח את טענותיה עפ"י דרך הוכחה הנהוגה במישור הפלילי. מהמקובץ עולה, כי הן לקביעת "ההליך התקין" להתרת החוזה, הן חיוב המבקשת לנהוג עפ"י הליך זה והן ההתעלמות ממאזן ההסתברויות של המשפט האזרחי, מתבססים על הצודק והראוי לפי שיקול דעתו של הבורר עצמו, מבלי להתייחס כלל לקביעותיו של הדין המהותי בנדון. בכך נופל הפסק בגדר פסק בוררות שניתן "שלא בהתאם לדין המהותי" ו/או בהעדר סמכותו ודינו, עפ"י ס' 24 (3) ו/או 24 (7) לחוק להתבטל. במישור הרביעי - פסיקת עוגמת נפש והפרשי הצמדה וריבית: 8. לטענת המבקשת, גם פסיקה זו של הבורר מנוגדת לחלוטין לדין המהותי ומהווה עילה לפסילת פסקו, הן בשל ההכרעה שלא על פי הדין המהותי והן בשל חריגה מסמכותו ו/או הכרעה בהעידר סמכות. הבורר פסק הפרשי הצמדה וריבית וכן עוגמת נפש בניגוד לדין המהותי. הבורר פסק בסעיף 5 לפסק כי למשיבה פיצוי בגין "עוגמת נפש". עמדת הפסיקה היא כי חברה, בנגוד לאדם, לא תפוצה באופן עקרוני בגין ראש הנזק של עוגמת נפש. לכן, לטענת המבקשת גם פסיקה זו של הבורר מונגדת לחלוטין לדין המהותי ומהווה עילה לפסילת פסקו, הן בשל הכרעה שלא עפ"י הדין המהותי והן בשל חריגה מסמכותו ו/או הכרעה בהעדר סמכות. טענות המשיבה: 9. המשיבה דוחה את טענות המבקשת. לטענתה יש לדחות את הטענה כי הבורר לא פעל על פי הדין המהותי מאחר ועיון בטענות שמוגללת המבקשת בבקשה מתייחסות אם בכלל לאי הנמקת הפסק. המשיבה טוענת כי ע"פ הסכם הבוררות הבורר לא נדרש להנמקת פסקו בדרך שביהמ"ש חייב לנמק. נהפוך הוא ע"פ סעיף 9 להסכם הבוררות הסכימו הצדדים כי הבורר יהיה חייב בנימוק קצר של הפסק ומשנקבע בשטר הבוררות כי הבורר חייב בנימוק קצר שללו מעצמם הצדדים את היכולת להוכיח כי הדרכים והטעמים שהוליכו את הבורר מן הדין המהותי אל פתרון הקונקרטי הינם בניגוד לדין. מכאן, שכל טענות המבקשת בדבר היות הפסק נוגד את הדין אינן אלא השערות שכן מעיון בפסק עולה כי יש לדחות את טענת המבקשת כיהבורר פעל בניגוד לדין המהותי, כטענת המבקשת. המשיבה טוענת עוד כי ניתן ללמוד מהפסק כי הבורר לא שקל שיקולי פשרה אלא פעל ע"פ הסכם הבוררות תוך כדי שהוא נזהר שלא לחרוג מהסמכות שהוקנתה לו. ראיה לכך היא דברי הבורר עצמו בעמ' 1 לפסק: "מדובר כאן על מבצע העבודה ומוסר העבודה אשר עבדו יחד בתנאי לחץ של זמן ולא התפתחו בניהם יחסי אימון והבנה הדדית, והחבילה התפרקה טרם נסתיימה העבודה. התפקיד שהוטל על הח"מ היה לערוך בוררות מנומקת. לא התבקשתי ולא הוסמכתי לפשר או לגשר בין הצדדים". לטענתה, ברור הדבר כי כאשר השתמש הבורר במונח "יחסי עבודה" לא היה בכוונתו ליצור מערכת נורמטיבית של יחסי עובדה או לפסוק לפי דיני העבודה במשמעותם המשפטית. הבורר היה ער לכך שהיה עליו לפסוק ע"פ הדין המהותי והוא מאזכר מפורשות בפסק את דיני החוזים. 10. המשיבה טוענת כי טענת המבקשת כי הדין המהותי מנוגד לחלוטין לדברי הבורר וקובע מפורשות כי בכל מקרה בו מופר החוזה מוקנות לצד השני כל התרופות המצויות בחוק חסרת כל יסוד וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, המבקשת היא זו הפרה את ההסכם והבורר לא קיבל את עמדתה כי היה לה חשש מוצדק כי המשיבה לא תעמוד בלוח הזמנים. שנית, ע"פ סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א1970-, הנפגע זכאי לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיים את החוזה והמפר לא קיימו תוך זמן סביר, זולת אם בנסיבות העניין היה ביטול החוזה בלתי צודק. וכן, על מנת שהביטול יפקיע את החוזה יש לתת הודעת ביטול תוך זמן סביר לאחר שנודע לנפגע על ההפרה ולאחר חלוף הזמן הסביר רואים את הנפגע כמי שויתר על ברירת הביטול. במקרה זה, המבקשת לא רק שהפרה את החוזה בינה לבין המשיבה אלא שהיא גם לא המציאה הודעת ביטול כדין. במקום זאת המבקשת התגנבה לאתר והכניסה קבלן משנה אחר לעבוד ונישלה את המשיבה ממקום עבודתה. הטעם השלישי נעוץ בעקרון תם הלב. ע"פ סעיף 39 לחוק החוזים גם את ברירר הביטול יש להפעיל בתום לב. על רקע דברים אלה יש להבין את אמירת הבורר בפסק שכתב: "במקרה שלפנינו סבורני כי צריך להסתכל על המאורעות שקרו מנקודת ראות של יחסי עבודה בנוסף לבחינתם לאור חוק החוזים. אם לא נעשה כן לעולם לא נוכל לפנות את הסוגיות שהועלו ולהגיע ל"אמת" מאחר ולכל צד יש האמת שלו - כל צד משוכנע שנהג דרך הליגטמית והנכונה...". יתרה מכך, המשיבה טוענת כי הבורר הסביר בפסק למה הוא התכוון אלא שהמבקשת העדיפה להתעלם מדברים אלה ובמקום בחרה להביא מובאות מפסק הבוררות תוך הוצאתם מהקשרם. וכך מסביר הבורר בעמ' 3 לפסק: "ושוב אסביר: תורג שגה פעמים: בפעם השניה שגה כאשר התיר את החוזה עם נאסו בהליך כוחני לא תקין, וקודם לכן שגה כאשר קשר את עצמו בחוזה עם קבלן אשר לא ממש עבד ביחד איתו בעבר, בעוד המזמין הראשי עומד עליו עם שעון מתקתק ועם חרב התלויה מעל ראשו". 11. המשיבה חוזרת וטוענת כי הפועל היוצא הוא שפסיקת הבורר לא רק שאינה מנוגדת לדין המהותי, אלא שהבורר אף לא טעה בפירוש הדין או ביישומו. מכל מקום אף אם טעה הבורר בדבר הלכה או בשיקול הדעת (ואין זה המצב) אין בכך לבטל את הכרעתו ואין הדבר מקים עילה לביטול הפסק.כל זאת מכיוון שהסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים כלל בין היתר את ההוראות שלהלן: "2. הצדדים מסכימים למסור את חילוקי הדעות שביניהם להכרעתו של בורר דן יחיד. 3. כל צד יכין וינסח את תביעתו ואת הגנתו לפי שיקול דעתו, גם אם אלה יהיו שונים מכתבי הטענות שהוגשו במסגרת ת.א. 7674/97 הנ"ל. למען הסר ספק נ.א.ס.ו. ראשית להגיש לבורר תביעה מתוקנת... 4. ... 5. הבורר יפעל בדרך הנראת לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה בסכסוך ויפעל על פי מיטב שפיטתו . הבורר ידון במחלוקת שבין הצדדים על פי הדין המהותי, אך לא יהיה קשור לדיני הראיות או לסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט". דיון ומסקנות: 12. שקלתי את טענות הצדדים והגעתי למסקנה כי הדין במקרה זה עם המשיבה. סעיף 24 לחוק הבוררות קובע את העילות לביטול פסק בורר וזה נוסחו: "24. ביטול פסק בוררות בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה: (1) .... (3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות; (7) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן; ". יש להדגיש ולציין כי גם אם ימצא ביהמ"ש כי התקיימה עילה מהעילות הנקובות בסעיף 24 לחוק הבוררות רשאי ביהמ"ש לדחות בקשה לביטול פסק בורר אם הוא סבור כי לא נגרם עיוות דין. כמו כן רשאי ביהמ"ש לבט חלק מפסק הבורר , לתקנו ולהשלימו וכך אומר הסעיף: "26. סייגים לביטול הפסק (א) בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף24 , אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין. (ב) לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר. (ג) לא תישמע טענה של בעל-דין שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו". כאמור סומכת המבקשת ידה על ס"ק (3) ו- (7) לסעיף 24 הנ"ל. 13. כידוע והצדדים אינם חולקים על כך כי הבורר אינו חייב להיות בעל השכלה משפטית. בדרך כלל יבחרו הצדדים בבורר שיהיה בעל הבנה בתחום הסכסוך ושיפעל באובייקטיביות ובנאמנות מלאה כלפי בעלי הדין. אולם, ככלל אין הבורר נדרש להיות בעל כישורים מסוימים כלשהם. כל אדם הניחן בהגיון ישר ובחוש אובייקטיביות יכול להתמנות כבורר, אפילו יהא אנלפבית (ראה אוטולנגי עמ' 206). במקרה שבפני, הצדדים בחרו בבורר וידעו כי אין מדובר באדם בעל השכלה משפטית אלא בעל ידע ורקע טכני בתחום הסכסוך. 14. בסעיף 24(7) לחוק הבוררות נאמר: "הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן". התוספת לחוק פוטרת את הבורר מכפיפות לדין המהותי. לכן כדי שתהיה לצדדים אפשרות לבקש את ביטול הפסק מעילה זו צריכים הם להתנות ביניהם בבירור, שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין ואכן במקרה שבפני הוסכם בין הצדדים בסעיף 5 להסכם הבוררות כי הבורר יפסוק בהתאם לדין המהותי. מקובל עלי כי "דין" פירושו דין כפי שמוגדר בסעיף 1 לחוק הפרשנות התשמ"א1981- והוא דין המדינה (ראה אוטולנגי בעמ' 454). הכלל הוא כי המבקש להוכיח שהבורר לא פעל עפ"י הדין בניגוד להסכם הבוררות עליו להוכיח שלושה דברים: ראשית, דבר ההתנאה לפסוק בהתאם לדין; שנית, מה היתה צריכה להיות החלטת הבורר על פי הדין; שלישית, מהי סטייתו של הבורר מהדין המהותי. דא עקא, שטענות אלו לא היינה ניתנות להוכחה אלא אם כן נוסף לחיוב במתן הפסק מבוסס על פי הדין יחייבו הצדדים את הבורר במתן הנמקה לפסק הבוררות. כלל נוסף הוא כי אין בורר חייב לנמק את הפסק אלא אם התנו זאת הצדדים בשטר הבוררות והתניה זו צריכה להיות מפורשת ואין להסיקה בין השיטין ומתוך תניות אחרות. כן נדחתה הטענה כי בדרישה לפסוק על פי הדין המהותי נכללת גם דרישה להנמקה (ראה ע"א 227/85 המועצה המקומית שלומי נ' שורה בע"מ בסעיף 3 לפסק הדין). 15. ומן הכלל אל הפרט; בעניין שלפנינו הוסכם והותנה בין הצדדים בסעיף 9 להסכם הבוררות כי הבורר יהיה חייב בנימוק קצר של פסק דינו ונימוק קצר איננו פירוט מלא של הדרכים והטעמים שהובילו את הבורר לפסק דינו. הסכמה זו שבין הצדדים שהתירה לבורר לתת נימוק קצר של פסק דינו יוצרת קושי לרדת לעומקם של הנימוקים הסיבות שבבסיס הפסק. לדוגמה, הבורר אומר בפסק דינו: "במקרה שלפנינו סבורני כי צריך להסתכל על המאורעות שקרו מנקודת ראות של יחסי בעודה בנוסף לבחינתם לאור חוק החוזים", אך הבורר אינו מפרט ומנמק מדוע לדעתו ראוי לעשות כן. עם זאת, פסק הבוררות מאזכר את דיני החוזים ועל כן אין לומר שהבורר לא הסמך עליהם ודי באיזכור זה כדי למלא אחר ההנמקה הקצרה שבה חוייב הבורר . יתרה מזו נקבע בפסיקה כי גם אם טעה הבורר בדין, לא יחליף ביהמ"ש את שיקול דעתו בשיקול הבורר ראה דברי השופט שינבויים בע"א 388/81 תימורים, מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' משתלות ויצמן סול כהנא בע"מ, פ"ד לו(4) 253, בעמ' 264: "אף אם טעה הבורר בדבר הלכה או בשיקול הדעת אין בהם כדי לבטל את הכרעתו, שהרי על מנת כן קיבלוהו הצדדים עליהם". 16. באשר לטענה של ביטול לפי סעיף 24(7) לחוק הבוררות יש להבחין האם טעה הבורר ביישום הדין המהותי לבין המצב בו התעלם הבורר מהדין ביודעין ובמתכוון. כאמור, אם הבורר טעה בשיקול הדעת אין בכך לבטל את הכרעתו, אולם כאשר התעלם כליל מהדין המהותי ולא פעל על פיו הרי זו תהא עילה לביטול הפסק (ראה ע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' שטאנג סעיף 5 לפסה"ד). בפסק הבורר שלפנינו עולה שהבורר קובע כי יש להחיל את תחום החוזים על העניין שהובא בפניו אך עם זאת הוא בוחר אף לדון ע"פ תחום דיני העבודה כפי שהוא מגדיר אותם. ממבט ראשון נראה כי קשה לקבוע האם התעלם הבורר מהחלת דיני החוזים או שמא משום שהבורר במקצועו מהנדס ולא משפטן הרי שלא יכל הגדיר נכונה את המונחים המשפטייים או שטעה בהחלת הדין המהותי דבר שלא מהווה עילה לביטול כאמור. משום היותו של הבורר מהנדס ולא משפטן, אין לבוא אליו בטרוניה אם לא דייק במונחים המשפטיים או שהשתמש במונחים משפטיים מסויימים כאשר כוונתו ככל הנראה היתה אחרת. כך לדוגמה, המבקשת טענה כי נטל ההוכחה במשפט אזרחי אינו "מעל ספק סביר" כפי שדרש ממנה הבורר כעולה מדבריו: "... את זה תורג לא הוכיח מעל ספק סביר". יתכן והבורר השתמש במונחים משפטיים שכאלה עליהם הצביעה המבקשת לא במשמעותם המשפטית אלא במשמעות הבנתם של אדם מן הישוב להבדיל ממשפטן ועל הצדדים היה לקחת סיכון זה עליהם ברגע שביקשו לעצמם בורר מאגודת האנג'נרים והאריכטקטים ולא בורר מתחום המשפטים. לעניין זה נאמר בפסיקה: "כשמקבלים הצדדים על עצמם למסור את חילוקי הדעות שביניהם לבוררות, מקבלים הם עליהם את שיקול דעתו ואת הבנתו של החוק ואת העובדות, ואינם יכולים לקבול, כי אלה מוטעים היו. על כן, אף אם טעה הבורר בדבר הלכה או בשיקול הדעת אין בכך כדי לבטל את הכרעתו, שהרי על מנת כן קיבלוהו הצדדים עליהם" (ע"א 388/81 תימורים נ' משתלות וייצמן סול כהנא בע"מ, פ"ד לו (4) 253). לכן, המסקנה היא כי יש לדחות את טענת המבקשת כי חרף הצהרת הבורר להחלת דיני החוזים הוא לא החיל את הוראותיו ולו פעם אחת. המבקשת לא הראתה גם מה היתה התוצאה אילו הוחל הדין, דין החוזים ולכן טענותיה בעניין זה נותרו במישור התאורטי. 17. כפי שנאמר קודם, גם אילו מצא ביהמ"ש כי קמה לצדדים עילה מהעילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, רשאי ביהמ"ש לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות אם הוא סבור שלא נגרם עיוות דין למבקשת. ככלל, יתן ביהמ"ש פירוש מצמצם לעילות הביטוי, הפסק וזאת על מנת לעודד את הפניה לבוררות. בת"א (ב"ש) 375/76 עלי אל גרינאווי נ' ניר עקיבא פס"מ תשל"ז (1) 439, אמר כב' השופט י. טירקל: "סבורני כי עידוד הפניה לבוררות- הם מטעמים של מהירות ויעילות והן מחמת העומס המוטל על בתי המשפט - מחיב את בתי המשפט לנקוט בדרך של פירוש מצמצם של עילות ביטול הפסק, ושימוש גמיש, ככל שהדבר ניתן, בסמכותם לפי סעיף 26(א)...". במקרה שלפני, מסרו הצדדים סמכויות נרחבות לבורר להכריע בעניינם באופן ובדרך ש: "הבורר יפעל בדרך הנראת לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה בסכסוך ויפעל על פי מיטב שפיטתו" (סעיף 5 רישא לשטר הבוררות). לא שוכנעתי כי יש בפסיקת הבורר משום עיוות דין שנגרם למבקשת ועל כן ועל אף הפגמים הלשוניים והמשפטיים שמצביעה עליהם המבקשת, סבורני כי לנוכח סעיף 26(א) לחוק הבוררות דין הבקשה לביטול פסק הבוררות להדחות. הבורר לא הכריע בעניינים שנמסרו להכרעתו: 18. הטענה השניה של המבקשת הינה כי הבורר לא הכריע בעניינים שנמסרו להכרעתו. לפי הטענה עפ"י סעיף ג' למבוא בהסכם הבוררות וכן בסעיפים 2 ו3- להסכם הבוררות, הצדדים מסרו לידי הבורר את המחלוקות בדבר ההסכמות שהיו ביניהם, לרבות המחלוקת בדבר ההסכם ביניהם וכל הנובע ממנו, כולל קיום ההתחייבויות שקיבל על עצמו מי מהצדדים. סוכם כי כל צד יכין כתבי טענותיו לידי הבורר גם אם כתבי הטענות יהיו שונים מכתבי הטענות שהוגשו במסגרת ההליך המשפטי שקדם לבוררות. לאור הסכמת הצדדים, הבורר אמור היה להכריע בכל השאלות השנויות במחלוקת ביניהם כפי שאלו עלו מכתבי הטענות של הצדדים ובמהלך הדיונים שנערכו בפני הבורר . המבקשת מפנה לעותק מכתב ההגנה של המבקשת המסומן כנספח ג', עותק מכתב התביעה של המבקשת המסומן כנספח ד', עותק הפרוטוקולים כנספח ה'. לטענת המבקשת הגם שנטענו בפני הבורר טענות רבות באשר למחלוקות השונות בין הצדדים, ראה הבורר שלא לבדוק ולברר את רוב הטענות לעומקן ולפיכך נמצאת מלאכתו לוקה בחסר. המבקשת מונה את המחלוקות המהותיות שנמסרו לבורר והבורר לא דן בהן, הן: א. טענת המבקשת לפיה דרישת המשיבה להחזרת הערבות הבנקאית לידיה, מהווה הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים (סע' 10 לכתב התביעה מטעם המבקשת). ב. טענת המבקשת לפיה המשיבה הפרה את ההסכם בין הצדדים הפרה יסודית בכך שנמנעה מלשלוח פועלים לאתר הבניה וזאת מתוך מטרה לסחוט מהמבקשת תנאים משופרים (סעיפים 12-15 לכתב התביעה מטעם המבקשת וסעיף 7 לכתב הגנתה). למעשה נמנע הבורר לחלוטין מלקיים דיון בטענה החוזית של הפרת ההסכם מטעם המשיבה ובמקום זאת קבע ללא כל נימוק, שלאור מערכת יחסי העבודה בין המבקשת לבין המשיבה, פיטוריה של המשיבה בוצעו בהליך שאינו תקין. ג. טענת המבקשת לפיה המשיבה ניפחה סכומים בחשבונות שהגישה למבקשת (סעיף 7 (יא) לכתב התביעה מטעם המבקשת). ד. הטענה לפיה מחדלי המשיבה מנעו מהמשיבה לצקת בתאריך 24.3.97 את תקרת המרתף, והטענה כי אי יציקת התקרה היוותה אמצעי לחץ מצד המשיבה והסבה למבקשת פגיעה רבה ומשמעותית בעבודות (סע' 12 לכתב התביעה מטעם המבקשת וסעיף 7 (ג) לכתב ההגנה מטעם המבקשת). הבורר לא התייחס כלל בפסקו לעניין יציקת התקרה, סלע המחלוקת המשמעותי בין הצדדים, כפי שניתן לראות מפרוטוקולי הדיונים. ה. הבורר לא דן במחלוקת, האם נציגי המשיבה באתר אמרו לנציגי המבקשת כי הוא מפסיק את העבודות ובכך למעשה הביא להפסקת ההתקשרות, אם לאו (ישיבה 3). ו. מה אחוז העבודות שבוצע בפועל ע"י המשיבה טרם הפסקת העבודות. (ישיבה 4 עמ' 1). ז. הבורר לא דן כלל בשאלת אופן ביטולו של ההסכם בין הצדדים ומסירתה של הודעת הביטול למשיבה (ישיבה 5 עמ' 6). 19. המשיבה כופרת בטענותיה של המבקש בענין זה וטוענת כי טענת המבקשת כי הבורר לא הכריע במרבית המחלוקות שהועברו להכרעתו אין בה ממש. לטענתה, די לענין זה לפנות לחלק האופרטיבי בפסק הבוררות בו מפרט הבורר את התביעות שאושרו ואת התביעות שנדחו לכל אחד משני הצדדים כדי להווכח שטענה זו חסרת בסיס ומופרכת. יתרה מכך יצויין כי רשאי ביה"מ לפרש את השתיקה כדחית התביעה ולקיים את הפסק. 20. שקלתי את טענות הצדדים ונראה לי כי גם בעניין זה הדין עם המשיבה. בספרו של זוסמן המנוח "דיני בוררות", בסעיף 149 (הציטוט מופיע גם בפס"ד ע"א 318/85 כוכבי נ' גזית קונסליום השקעות ופיתוח), נאמר כי: "עול כבד מועל על בעל הדין המבקש את ביטול הפסק, כי בית המשפט יטה תמיד לקיים את הפסק, כיוון שחזקה היא מעשי הדיין שבעלי הדין עצמם בחרו בו- מעשים כשרים הם. לפיכך, אם לא הזכיר הבורר בפסקו את תביעות התובע והתובע טוען שפסק הבורר פגום כיוון שלא דן בכל התביעות, רשאי בית המשפט לפרש את שתיקת הבורר כדחיית התביעה לקיים את הפסק". במקרה שלפני, כאמור הסכימו הצדדים כי הבורר רשאי לנמק את פסק הבוררות בנימוק קצר. לא ניתן ליישב בין דרישת המבקשת לתת הנמקה לשבעת הנושאים (סעיף 18א' עד ז' לעיל), שלטענתה לא הכריע בהם הבורר לבין ההסכמה להנמקה קצרה. עם זאת, התרשמתי כי הבורר דן בכובד ראש בבוררות שבין הצדדים, ניהל פרוטוקולים של הישיבות ונתן פסק בוררות המתייחס לתביעות שהועלו בפניו ולנוכח האמור, המסקנה היא כי עניינים שלא מוזכרים בפסק הבוררות, יש לפרשם כעניינים שאותם דחה הבורר . יחד עם זאת, מצאתי מקום להתערב בעניין אחד והוא סכום הפיצוי שנפסק בגין טרחה ועוגמת נפש על אי כיבוד שיקים (סעיף 5 לפסק הבוררות) וזאת מאחר ונקבע בפסיקה כי מקום שהנפגעת הינה חברה בע"מ, אין לומר כי היא "סבלה" מעוגמת נפש (ראה ע.א. 345/89, נאות דוברת נ' ניהול והשקעות בע"מ, פ"ד מו(3), 359, סעיף 20 לפס"ד ואסמכתאות המצוטטות שם). לפיכך, הסכום בסך 5,000 ש"ח שנפסק בגין עוגמת נפש ימחק מפסק הבוררות. 21. אשר על כן, הבקשה לביטול פסק הבורר נדחית, בכפוף לביטול סעיף 5 כאמור בסעיף 20 לעיל. משנדחתה הבקשה לביטול פסק הבוררות, בהתאם לסעיף 28 לחוק הבוררות, אני מאשר את פסק הבוררות. בהתחשב בתוצאה ובתיקון חלקי של פסק הבוררות, המבקשת תשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא ובפועל. יישוב סכסוכיםבוררשאלות משפטיות