בקשת אישור תביעה ייצוגית - חוק ניירות ערך

החלטה 1. בפנינו בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית, וזאת, כמוגדר בבקשה, עפ"י פרק ט1 לחוק ניירות ערך התשכ"ח1968- (להלן: חוק ניירות ערך) ו/או עפ"י תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984- (להלן: תקנה 29). באופן תמציתי ניתן לאמר, כי התביעה במקרה זה, נסבה על טענות של קיפוח קיצוני ומתמשך של בעלי מניות המיעוט באלסינט בע"מ (להלן: אלסינט) ואשר הסב לבעלי מניות אלה נזקים כספיים כבדים ונגרם על ידי בעלי השליטה והדירקטורים בחברה. אין חולק כי אלסינט היא חברה ציבורית הרשומה בישראל, אשר הנפיקה מניותיה לציבור עפ"י תשקיף ומניותיה נסחרות בבורסה של ניו-יורק, NEW - YORK STOCK EXCHANGE . לגירסת התובעות-המבקשות להכיר בתביעה כתובענה ייצוגית, נעוץ ראשיתו של הקיפוח בסדרת מהלכים במסגרתם גרמו בעלי השליטה בחברה, אלרון, אלביט הדמיה ונושאי המשרה שניהלו את החברה ונתמנו מכח זכויות השליטה של אלביט הדמיה בחברה, למימוש עיקר עסקי החברה. את תמורת המימוש, בהיקף של כ- 370 מליון דולר, בחרו בעלי השליטה להותיר בקופת החברה למרות שלא היה לחברה כל שימוש מועיל לעשות בה. טוענים התובעים, כי זאת עשו הנתבעים או חלקם, מתוך כוונה ליהנות לבדם מכספי התמורה ומבלי לשתף בה את ציבור בעלי המניות האחרים - בין שיתוף בדרך של חלוקת דיבידנד ובין שיתוף בדרך של חלוקת הון עודף, כפי חובתם. לטענת מבקשות האישור, נעוץ המשכו של הקיפוח במכירת השליטה בחברה למר מרדכי זיסר, (נתבע מס' 5 בתביעה ובבקשה) אשר הסכים לשלם לבעלי השליטה מחיר שכל רוכש פוטנציאלי אחר לא היה מוכן לשלם, וזאת בשל כוונתו לנצל את קופת החברה. בתוך כל אלה, עוד הספיקו בעלי השליטה, לטענת מבקשות האישור, להתחייב, כי אלביט הדמיה תבצע הצעת רכש למניות בעלי המיעוט באלסינט וגרמו בהודעה זו לעליית שער מניות אלסינט, עקב ציפיית בעלי מניות אלה כי ההתחייבות תמומש, ולבסוף - בתום חצי שנה של המתנה, הודיעה אלביט הדמיה, באופן שרירותי וללא כל צידוק, על ביטול הצעת הרכש. עוד טוענות מבקשות האישור, כי עם חילופי השליטה, נמשך והועצם הקיפוח. מר זיסר גמל ליו"ר דירקטוריון אלסינט על חשבון אלסינט, ומאוחר יותר גרם מר מרדכי זיסר לאלביט הדמיה, להודיע על ביטול הצעת הרכש, לה התחייבה, והוא העדיף לקחת את הכסף לעצמו על פני תשלומו לבעלי המניות באלסינט. סבורות מבקשות האישור, כי המשיבים בבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית (הנתבעים בתביעה), הפרו כמעט כל הוראת דין שניתן היה להפר מדיני החברות, ניירות ערך, החוזים והנזיקין, הכל כמפורט בסעיף 10 לבקשה לאישור התביעה הייצוגית ובסעיפים 78-86 ו- 104 ב' לתביעה. לדוגמא: במהלך התקופה בה נתקיים המו"מ למכירת השליטה ולאחריה, התחייבו המשיבים כי תבוצע הצעת רכש למניות הציבור באלסינט במחיר של 14 דולר במזומן, ובדרך זו גרמו להעלאה של שער מניות החברה בכ- 15 אחוז - משער של 11.56 דולר (ב- 17.2.99), לשער של 13.25 דולר (ב- 24.2.99). עוד טוענות מבקשות האישור כי רק לאחרונה הודיעו המשיבים (הנתבעים) כי אין בכוונתם לקיים את הצעת הרכש וגרמו בכך לקריסה של כ- 31 אחוז במחיר המניות - למחיר של 9.19 דולר (ב- 7.9.99). נביא דברים במקורם, בעניין זה ובעניינים אחרים, מתוך הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, (סעיף 10), בו אומרות המבקשות (התובעות): "מעשים אלה מהווים הפרת חוזה, תרמית בניירות ערך ועוולות נזיקיות; המשיבים פרסמו דיווחים מטעים בנוגע לעסקים המיועדים לחברה תחת ההנהלה החדשה ולא מסרו דיווחים כחוק על אירועים המחייבים דיווח בחברות; את ההחלטות השונות שנועדו להביא לבזיזת קופת החברה והמנוגדות למטרת החברה, לא אישרו המשיבים במנגנונים הקבועים בדין לאישור עסקות עם בעלי שליטה ולשינוי תזכיר ההתאגדות של החברה; המשיבים מייעדים את קופת אלביט הדמיה ואת קופת החברה, למימון השקעתו של זיסר ברכישת השליטה בחברה תוך הפרת הוראות פקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג1983- (פקודת החברות) האוסרות על חברה לסייע ברכישת מניותיה". ובסעיף 11: "עקב מעלליהם אלה של המשיבים, פחת שווי מניות אלסינט בתקופה שמ- 24.2.99 ועד למועד הגשת בקשה זו, בכ- 45 אחוז, ממחיר של 13.25 דולר למנייה, למחיר של 7.25 דולר למנייה..., זאת כאשר בתקופה הנדונה עלה מדד מניות המעו"ף בבורסה בתל אביב ב- 21 אחוז, מדד המניות הכללי בבורסה בתל אביב עלה ב- 31 אחוז, ומדד דאו ג'ונס עלה ב- 10 אחוז ועוד ידם של בעלי השליטה ונושאי המשרה נטויה להוסיף ולעשוק את אלסינט והכל כמתואר בהרחבה בכתב התביעה". כאן נציין כי בכתב התביעה מבקשות התובעות שני סעדים מרכזיים ועוד סעדים נוספים לחילופי חילופין, כאשר הסעדים המבוקשים המרכזיים בתביעה הם: א. לחייב את אלביט הדמיה לבצע הצעת רכש למניות אלסינט במחיר של 14 דולר למנייה במזומן. סעד זה מבוקש גם כתביעה נגזרת מטעם אלסינט, לאור מחדלם של הדירקטורים באלסינט, מלנקוט כל הליך משפטי לאכיפת ההתחייבות של אלביט הדמייה כלפי אלסינט בעניין. ב. לחילופין - בשל הקיפוח המתמשך של בעלי מניות המיעוט באלסינט, ליתן צו המחייב את אלסינט ו/או את אלביט הדמיה ו/או את גליל ו/או את גיל ו/או את לובין שכולם בעלי מניות באלסינט, לרכוש את מניות אלסינט שבידי התובעים, בסכום שייקבע עפ"י שווייה של אלסינט, בניטרול ההשפעה השלילית שתיגרם לאלסינט מהעסקות עם בעלי השליטה (המתוארות בסעיפים 68-77 לתביעה), אם אלה יבוצעו, ולמנות לשם כך מומחה אשר יקבע את שוויה כאמור של אלסינט. כאן נציין כי התובעות מבקשות מהנתבעים לפצות אותן על כל הנזקים שנגרמו וייגרמו לערך החזקותיהן באלסינט, תחת שליטתו של מר זיסר. לצורך השלמת התמונה נציין כאן כי החזקות המבקשות במניות אלסינט, בגינן מוגשת הבקשה להכרת התביעה כתובענה ייצוגית, הסתכמו במועד הגשת הבקשה (2.11.99) ב- 620,405 מניות, המהוות 3.8 אחוז מהונה המונפק והנפרע של אלסינט ו- 8.7 אחוז מכלל החזקות הציבור במניות אלסינט. מבקשות האישור מחזיקות את מניותיהן, נשוא הבקשה, באמצעות בנקים ובאמצעות חברי הבורסה לניירות ערך בתל אביב בע"מ, כמקובל בהחזקה בישראל של ניירות ערך הנסחרים מחוץ לישראל. בבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, מציינות המבקשות כי היא הוגשה בתום לב וממניעים הוגנים. לא קיים ניגוד עניינים בין המבקשות למי מחברי הקבוצה המוצעת. התובענה מראה שאלות מהותיות של עובדה ומשפט. כל השאלות של עובדה ומשפט העולות מכתב התביעה, משותפות לכלל הקבוצה. השאלות העולות מכתב התביעה מתייחסות לאופן שבו החברה נוהלה ואשר בעקבותיו נגרמו הנזקים לה ולבעלי מניותיה מהקבוצה ולא למעשים הנוגעים לבעל מניות זה או אחר. כל נזק שנגרם בעקבות מעשי ומחדלי המשיבים, נגרם לכל אחד מחברי הקבוצה, עפ"י שיעור החזקותיו במניות החברה. סיכויי התביעה טובים והסעדים המבוקשים בכתב התביעה, משותפים לכל הקבוצה. האינטרס הציבורי מצדיק, לדעת המבקשות, את ניהול התובענה במתכונת של תובענה ייצוגית. עוד מציינות המבקשות, כי במקרה הנוכחי קיימת קבוצה גדולה של משקיעים, חלקם משקיעים זרים, אשר אינם מעורים בשוק ההון הישראלי, כאשר מרביתם מחזיקים מספר קטן של מניות. המבקשות מייצגות, לטענתן, בדרך הולמת, את עניינם של כל חברי הקבוצה וניהול התביעה כתובענה ייצוגית ישיג אינטרס ציבורי המהווה מטרה עיקרית של חוק ניירות ערך, היינו חיזוק האמון של הציבור בארץ ושל ציבור משקיעי חוץ, בשוק ההון הישראלי. הסכום הכולל שאמור היה להיות משולם לקבוצה שייצוגה מבוקש בבקשה, אילו בוצעה הצעת הרכש, ואשר לא שולם כתוצאה מהפרת ההתחייבות לביצוע הצעת הרכש, נאמד בכ- 94 מליון דולר. המבקשות סבורות, כי ההיקף הכספי של החזקותיהן באלסינט ומיומנויותיהן המיוחדות ואמצעיהן כמנהלי השקעות מובילים בשוק ההון, הופכים אותן למייצגים הראויים ביותר בתביעה ייצוגית. לא נוכל גם להתעלם מקטע נוסף בבקשה (סעיף 39 לבקשה עמ' 16), אשר על פיו טוענות המבקשות לגבי הצד העונשי של מעשיהם של המשיבים כי: "הפעולות אשר בוצעו על ידי המשיבים והמפורטות בתביעה, הכוללות העלמת מידע מציבור בעלי מניות אלסינט, הפרת התחייבות להצעת רכש, יצירת מצגי שווא בנוגע להצעת הרכש, תרמיות בניירות ערך, התקשרות לרכישת מניות מבעלי עניין שנקשרה משיקולים זרים ובניגוד לטובת החברה, רכישת מניות תוך ניצול מידע פנים, עסקות עם בעלי שליטה באלסינט בתנאי עושק הנובעות מהעדפה אסורה של האינטרסים של בעלי השליטה על פני טובות אלסינט, קיפוח שיטתי של המיעוט ועושק החברה ובעלי מניותיה מהציבור, ושורה ארוכה של הפרות דיני החברות, ניירות ערך, החוזים והנזיקין, אם לא יובאו לבירור משפטי, עשויות ליצור תחושה בקרב משקיעים בשוק ההון הישראלי ומשקיעים זרים בכללם, כי מדובר בשוק בו אין דין ואין דיין. הדברים חמורים במיוחד דווקא בשל קרותם באלסינט, אשר היתה חברת הייטק מפוארת, עד לריקונה מתוכן על ידי בעלי השליטה בה והפקרתה בידי בוזז חברות, חברה שמניותיה נסחרות בבורסה האמריקאית החשובה ביותר NEW - YORK STOCK EXCHANGE . ניהול התביעה כתובענה ייצוגית ישיג אינטרס ציבורי המהווה מטרה עיקרית של חוק ניירות ערך - חיזוק האמון של הציבור בארץ ושל ציבור משקיעי חוץ בשוק ההון הישראלי". המבקשים את הסילוק על הסף, טוענים כי אין לתביעה כאן עילה כלל, ולשיטתם: זכות התביעה בשל עושק של חברה על ידי בעלי השליטה בה ובשל קיפוח שיטתי של בעלי מניות המיעוט בחברה, נתונה לבעלי השליטה בה. לדעת המשיבות, הדעת והדין אינם סובלים ואינם יכולים לסבול את הדברים. "יש דין ויש דיין בארצנו, ואם בעל שליטה עושה שימוש בכח השליטה שבידיו כדי לבזוז חברה, ועושי דברו שמינה לעושי משרה בה, נמנעים מלפעול כנגדו בשם החברה - רשאים בעלי מניות המיעוט בה לתבוע אותו, ואת עושי דברו, בשם החברה, וכן עומדת להם זכות תביעה אישית בשל ניהול החברה בדרך של קיפוח. כך הדבר בענייננו". (סעיף 1 לסיכומי התשובה מטעם המשיבות בבקשות לסילוק על הסף). העובדות דלעיל, עליהן חולקים המבקשים את הסילוק על הסף, אינם מסכימים, כלל, לתיאורן ולמשמעויות הנובעות מהן, הובאו בהרחבה כאן, מתוך מגמה לתת תמונה שלמה לרקע שממנו צמחה הבקשה לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית. 2. כאמור בפתח החלטה זו, הבקשה היא לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית (בש"א 10029/99), וזאת בשם הקבוצה המוצעת: "עפ"י פרק ט1 לחוק ניירות ערך התשכ"ח1968- (להלן: חוק ניירות ערך) ו/או עפ"י תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: תקנה 29)" (עמ' 5 לבקשה). בתביעה שצורפה לבקשה מתבקשים הסעדים של צווי עשה, צווי מניעה וסעדים הצהרתיים (ראה עמ' 5 לתביעה שצורפה לבקשה כנספח 1). לא נרחיב את הדיבור לגבי התביעה עצמה כאשר בשלב זה עלינו לדון, אך ורק בשאלה אם יש מקום לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית. 3. המשיבים לבקשת האישור הגישו לי מספר בקשות בכתב לסילוק על הסף של הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית. הבקשות הן: בש"א 11711/99 שנתקבלה בבית המשפט ביום 16.12.99 בש"א 12012/99 שנתקבלה בבית המשפט ביום 26.12.99 בש"א 12040/99 שנתקבלה בבית המשפט ביום 26.12.99 בש"א 12041/99 שנתקבלה בבית המשפט ביום 26.12.99 חוט השני המקשר את כל הבקשות דלעיל, לסילוק על הסף, נעוץ, בעיקרו, בשניים: 1. פרק ט1 לחוק ניירות ערך תשכ"ח1968- אינו יכול לשמש בסיס כלשהו לבקשת האישור וזאת משום שאלסינט היא חברה ציבורית הרשומה בישראל, שמניותיה הונפקו לציבור מחוץ לישראל (בארה"ב) והן רשומות למסחר בבורסה של ניו-יורק (NEW - YORK STOCK EXCHANGE .) בנסיבות אלה, כך טוענים המבקשים, לא חל על אלסינט - כחברה שמניותיה הוצעו לציבור בארה"ב ורשומות למסחר שם, חוק ניירות ערך, לרבות פרק ט1 שבו, המסדיר את התובענה הייצוגית בניירות ערך. בהיבט דיני ניירות הערך, חל על אלסינט הדין האמריקאי ולא חוק ניירות הערך הישראלי, ומכאן שלא ניתן, מכח ההחזקה במניות אלסינט, להגיש תובענה ייצוגית על סמך פרק ט1 לחוק ניירות ערך. 2. תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי אינה עומדת למבקשים, זאת משום שהתקנה זכתה לפרשנות מצמצמת ביותר על ידי בית המשפט העליון, פרשנות שבנסיבות המקרה דנן, משמיטה את הבסיס תחת הבקשה. ההלכה הפסוקה והמנחה קבעה, בשורה של פסקי דין, כי כדי להגיש תביעת ייצוג לפי תקנה 29 הנזכרת, חייבת להיות זהות, הן במערכת העובדתית היוצרת את עילת התביעה והן בסעד המבוקש, ודי בהעדרו של אחד מהם כדי למנוע את אישורה של התביעה כתובענה ייצוגית. עיון בתובענה, כך טוענים המבקשים את סילוקה על הסף, מגלה בבירור כי התובענה אינה עומדת בתנאים המקדמיים שנקבעו בהלכה הפסוקה להגשת תביעת ייצוג מכח תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי. עוד טוענים המבקשים כי הסעדים המבוקשים בתביעה ואשר צויינו לעיל (צווי עשה, צווי מניעה וסעדים הצהרתיים) רובם ככולם הם סעדים כספיים, ומאחר שלא ניתן להגיש תביעת ייצוג מכח תקנה 29 לגבי תביעות פיצויים המגיעים לתובעים שונים, אפילו תובעים כולם בשל הפרת אותו החוזה או בשל נזק שנגרם להם על ידי אותה העוולה, היה ברור למשיבים כי אם היו מגדירים את סעדיהם כסעדים כספיים, לא היו מקבלים היתר להגיש תביעה ייצוגית, ולכן הגדירו באופן מלאכותי את הסעדים המבוקשים. הגדרה מלאכותית זו מונעת את הגשת הבקשה עפ"י תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי. 4. הועלו עוד טענות נוספות בבקשות לסילוק על הסף וביניהן גם הטענה שכתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה אישית של המשיבות כנגד המבקשים או מי מהם וזאת כאשר המוקד של התביעה, עניינו בעסקאות בהן התקשרה אלסינט, כאשר המשיבות, כבעלות מניות באלסינט, לא היו צד לעסקאות האמורות, לא התקשרו עם המבקשים או מי מהם בעסקאות האמורות, ואם קיימת עילת תביעה במקרה זה למישהו, עילת התביעה היא של אלסינט, היינו של החברה שהתקשרה בעסקאות האמורות ולא של בעלי מניותיה. לדעת המבקשים את הסילוק על הסף, המדובר כאן במקרה מובהק שבו אין לבעלי המניות בחברה מעמד בנוגע לעסקאות שנקשרו בין החברה לבין צד שלישי שהתקשר עימה, ואין כל יריבות בין בעל המניות לבין הצד השלישי. בנסיבות אלה ועפ"י ההלכה הפסוקה, אין לבעל המניות גם עילת תביעה אישית כנגד נושאי משרה בחברה. עילת התביעה בגין אכיפת הזכות הנטענת בתביעה של החברה או פיצוי על נזקים שנגרמו לחברה, שייכים לחברה עצמה (אלסינט) ולא לבעלי מניותיה. קיימות עילות נוספות, שהעלו באי כח המבקשים, לסילוק הבקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית על הסף, והכל כמפורט בבקשותיהם השונות שהוגשו לבית המשפט. החלטנו כאן להתייחס רק לטענות המרכזיות שהועלו בפנינו והן השאלה אם פרק ט1 לחוק ניירות ערך ותקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, חלות בנסיבות המקרה, אם לאו. אמרתי כבר שהבסיס והמוקד לבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, כפי שהעלו המבקשים בבקשה לתובענה הייצוגית, נעוץ בשני מקורות משפטיים אלו ומכאן שאם תתקבל עמדת המבקשים, לא יהיה מנוס מלסלק את הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית על הסף. קבלת עמדת המבקשים בשתי הטענות המרכזיות הנזכרות, מייתרת את הדיון בעילות הנוספות. 5. האם חל פרק ט1 לחוק ניירות ערך על הבקשה נשוא הדיון כאן? פרק ט1 לחוק ניירות ערך תשכ"ח1968- עניינו בתובענה ייצוגית לפי חוק זה. בפרק זה נקבעים הכללים לגבי מי רשאי לתבוע בתובענה ייצוגית ומהם התנאים לאישור התובענה כתובענה ייצוגית (סעיף 54ב' לחוק). בדרישות אלה נזכרים התנאים של הגשת התובענה בתום לב, גודלה של הקבוצה, העובדה שהתובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר להכרעה במחלוקת, בנסיבות העניין, וקיומו של יסוד סביר להניח כי התובע מייצג בדרך הולמת את עניינם של כל חברי הקבוצה. דא עקא שסעיף 40(ב) לחוק הנזכר קובע, כי רק הוראות הפרקים ו' ו- ט' יחולו גם על תאגיד הרשום בישראל אשר ניירות ערך שלו נסחרים בחו"ל. נביא את הדברים בלשון החוק: "הוראות פרק ו' והוראות פרק ט' המתייחסות אליהן יחולו גם על תאגיד הרשום בישראל אשר ניירות ערך שלו נסחרים בחוץ לארץ". מכאן (וכן מן האמור בסעיף 40(א), על פיו הוראות פרקים ג' ד' ו- ה', פרט להוראה שבסעיף 23(ג)(2) והוראות פרק ט' המתייחסות אליהן, יחולו גם כשניירות ערך של תאגיד הרשום בישראל מוצעים לציבור בחוץ לארץ, בין שההצעה נעשית בידי התאגיד עצמו ובין שהיא נעשית מטעמו או בהסכמתו) עולה באופן חד משמעי, כי הוראות פרק ט1 הדנות בתובענה ייצוגית עפ"י החוק, אינן חלות על תאגיד הרשום בישראל אשר ניירות ערך שלו נסחרים בחוץ לארץ. ברור מלשון החוק, כי כאשר ביקש המחוקק להגדיל את תחום הפריסה של חוק ניירות ערך, בתחומים מסויימים, על תאגידים הרשומים בישראל, כאשר ניירות הערך של אותו תאגיד הוצעו לציבור מחוץ לישראל ונסחרים שם, הוא נזקק להוראה מפורשת בהקשר זה, הוראה המצוייה בסעיף 40 לחוק. הרחבה זו אינה כוללת בחובה את הוראותיו של פרק ט1 לחוק. במילים אחרות, אין בסעיף 40 לחוק ניירות ערך, כדי לשנות מן המסקנה כי לא ניתן מכח סעיף זה, להגיש תביעה כתובענה ייצוגית עפ"י פרק ט1 לחוק ניירות ערך, כאשר מדובר בתאגיד הרשום בישראל ואשר ניירות הערך שלו נסחרים בחוץ לארץ. כל פרשנות אחרת, המנסה להחיל את פרק ט1 במסגרת סעיף 40 האמור, איננה אפשרית, וזאת מלשון הסעיף עצמו, אשר מנה את אותם פרקים בחוק שניתן להחיל גם על ניירות ערך הנסחרים בחו"ל ולא מנה ביניהם את פרק ט1 לחוק. לא זאת גם זאת: הוראותיו של פרק ט1 לחוק, המסדיר את הגשת התובענה הייצוגית, הוספו לחוק ניירות ערך במסגרת תיקון מס' 9, תשמ"ח1988-. באותו תיקון לחוק ניירות ערך, תוקן סעיף 40 הנזכר וזאת מבלי שהוסף, לסעיף זה, גם פרק ט1 לחוק. לא מתקבל על הדעת כי היתה כאן השמטה באקראי מצד המחוקק. גם אם נפנה לסעיף 54ו' לחוק (הסעיף מצוי באותו פרק ט1 שעניינו תובענה ייצוגית), נמצא כי תובע המגיש תובענה ייצוגית, צריך להודיע על כך בכתב ליועץ המשפטי לממשלה, לרשות לניירות ערך ולבורסה שבה ניירות הערך רשומים למסחר. מדרישת ההודעה בכתב לגופים שלטוניים ישראליים אלה, ע"י המחוקק, ברור כי חייבת להיות זיקה בין החברה שהיא נשוא התובענה הייצוגית, לבין הבורסה שבה רשום למסחר נייר הערך שהנפיקה, היינו, הבורסה בישראל. בדקנו ומצאנו כי הגדרת המושג "בורסה" בסעיף 1 לחוק ניירות ערך, היא כדלקמן: "'בורסה' - בורסה לניירות ערך שקיבלה רשיון לפי סעיף 45". סעיף 45 עוסק במתן רשיון לבורסה לניירות ערך ונקבע בו, בסעיף (א) כי: "לא יפתח אדם ולא ינהל בורסה לניירות ערך אלא ברשיון מאת שר האוצר שניתן לאחר התייעצות עם הרשות". מדובר כאן, כמובן, בשר האוצר והרשות שהם גופים שלטוניים ישראליים. זה המקום להזכיר כי המבקשות לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית, הגישו לנו בקשה (בש"א 10109/00) שבה ביקשו לצרף היתרי רשות ניירות ערך לתשקיפי אלסינט מחודש ספטמבר 1972, חודש אוקטובר 1980 וחודש ינואר 1983. החלטנו ביום 24.7.00, לצרף את ההיתרים, תוך הדגשה כי נושא הפרשנות המשפטית של שלושת התשקיפים, יישקל בעת מתן ההחלטה בבקשות לסילוק על הסף. לאחר עיון בתשקיפים, עלינו לקבוע כי אין התשקיפים האמורים מעלים או מורידים בשאלה של תחולתו של פרק ט1 לחוק ניירות ערך תשכ"ח1968-. התשקיפים הוצאו עפ"י פרק ג' לחוק הנזכר שנושאו "תשקיף והיתר לפרסומו", ופרק ג' הרי נכלל במסגרת סעיף 40 לחוק לגבי הצעות ומסחר בחו"ל. אין התביעה כאן מוגשת עפ"י פרק ג' והנושא הנדון כאן, עניינו, תחולתו של פרק ט1 לחוק, כאשר ניירות הערך מוצעות לציבור בחוץ לארץ. אין אנו דנים כאן, בתחולת כל פרקי חוק ניירות ערך על תאגידים אשר ניירות הערך שלהם נסחרים בחו"ל, אלא בשאלת תחולתו של פרק ט1 בלבד, שעניינו הגשת תביעה ייצוגית. העובדה שפרקים אחרים בחוק הוחלו גם על תאגיד הרשום בישראל ואשר ניירות הערך שלו נסחרים בחו"ל, אין בה כדי לשנות מן המסקנה כי פרק ט1, לא הוחל על תאגיד הרשום בישראל ואשר ניירות הערך שלו נסחרים בחו"ל. אין מחלוקת, והדברים נזכרים גם בבקשה בסעיף 2 ("רקע עובדתי לבקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית") כי אלסינט היא חברה ציבורית הרשומה בישראל, אשר הנפיקה מניותיה לציבור עפ"י תשקיף, ומניותיה נסחרות בבורסה של ניו-יורק, NEW - YORK STOCK EXCHANGE . גם בסעיף 28 לבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, נאמר כי מבקשות האישור מחזיקות את מניותיהן, נשוא הבקשה, באמצעות בנקים ובאמצעות חברי הבורסה לניירות ערך בתל אביב בע"מ, כמקובל בהחזקה בישראל של ניירות ערך הנסחרים מחוץ לישראל. גם בתביעה גופא שהוגשה בצמוד לבקשה, (עמ' 10 סעיף 26) נאמר: "אלסינט, הנתבעת 1, היא חברה ציבורית הרשומה בישראל אשר הנפיקה מניותיה לציבור על פי תשקיף ומניותיה נסחרות בבורסה של ניו-יורק NEW - YORK STOCK EXCHANGE ". המסקנה העולה מן האמור לעיל היא, כי מניות אלסינט נסחרות בבורסה של ניו-יורק. לאור עובדה זו ולאור הנאמר בהוראות חוק ניירות ערך, הנזכרות לעיל, לא חלות הוראות פרק ט1, על פיו הוגשה הבקשה להכרת התביעה כתובענה ייצוגית, על הבקשה שבפנינו. 6. האם חלה תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-, על הבקשה נשוא הדיון כאן? תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, קובעת, כי אם היה מספר המעוניינים בתובענה אחת גדול, יכולים מקצתם - לבקשת תובע, אם הם תובעים, או לבקשת תובע או נתבע אם הם נתבעים, וברשות בית המשפט או הרשם, לייצג באותה תובענה את כל המעוניינים. נאמר בפתח הדברים, כי לדעתנו, אם הביע המחוקק את עמדתו בחוק ספציפי, דוגמת חוק ניירות ערך תשכ"ח1968-, בנושא של התנאים הנדרשים להגשת תובענה ייצוגית, יהיה קשה מאוד לקבל את העמדה על פיה ניתן לעשות שימוש בתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, בכל מקום בו החוק הספציפי, הדן בהגשת התובענות הייצוגיות (לענייננו פרק ט1 לחוק ניירות ערך), אינו חל. אינני סבור שתקנה 29, צריכה להיות "פתח מילוט" למבקשים כאשר קיים חוק ספציפי בנושא, דוגמת חוק ניירות ערך. תקנה זו, כפי שאנו למדים, שימשה בעבר כלי עזר לתובענות ייצוג קבוצתיות כאשר בחוקים הספציפיים טרם נקבעו אז ההוראות הנוגעות להגשת התביעה הייצוגית. עם חקיקת החוקים הספציפיים או תיקונם ובהם דרכי ודרישות הגשת בקשות לתובענות ייצוגיות, (דוגמת חוק ניירות ערך), יש למצוא בחוקים אלו מענה בלעדי לנושא הגשת התביעה הייצוגית. בעניין זה, כמובן, נדחק השימוש בתקנה 29, כאשר קיים חוק ספציפי (דוגמת חוק ניירות ערך) אשר בו יש למצוא מענה בלעדי לנושא הגשת התביעה הייצוגית. הלכה בנושא הפרשנות של תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, ניתן למצוא בע"א 86,79/69, פרנקישה פלצאינדוסטרי מרקלה ושות', ו- 2 אח' נגד אורל רבינוביץ ו- 3 אח' וערעור שכנגד, (פ"ד כג (1) 645). כאן מתייחס בית המשפט העליון לפרשנות הביטוי "מעוניינים בתובענה" בתקנה 29 וקובע, כי כאשר הסעד המגיע לכל אחד מן המעוניינים שונה, וכשהעילה לתביעת סעד זה אינה למשל, תרמית אחת שהפילה קורבנות רבים אלא עסקה מיוחדת ומסויימת שנעשתה עם תובע פלוני בלבד, אין מקום להרשות תביעה ייצוגית. עוד נקבע בפסק הדין האמור כי המעוניינים בתובענה אחת הם בעלי עניין זהה באותה תובענה ואין להרחיב את יריעת התקנה, לאמור שעניינם של המעוניינים השונים, יכול ויהא שונה אצל כל אחד מהם. הלכה פסוקה היא, שאין מרשים תביעה ייצוגית לגבי תביעות פיצויים המגיעים לתובעים שונים, אפילו תובעים כולם בשל הפרת אותו חוזה ולא לגבי תביעות פיצויים המגיעים לתובעים שונים, אפילו תובעים כולם בשל נזק שנגרם להם על ידי אותה העוולה. ולהמחשה: מ"מ הנשיא, השופט זילברג, נותן בפסק הדין האמור דוגמא על פיה יש לשקול מתן פרשנות מצמצמת למושג "המעוניינים בתובענה": אותו נוכל המרמה בחדא מחתא נשים מרובות על ידי פרסום מודעת נישואין בעתון, האם תוכל אחת הנשים לנהל, באורח ייצוגי, את משפטי הפרת הבטחת הנישואין של כל הכלות המרומות? נפנה את הצדדים גם למאמרו של פרופ' סטיבן גולדשטיין, "על תביעת ייצוג קבוצתית - מה ועל שום מה?" כפי שמופיע במשפטים ט', תשל"ט, הכותב בעמ' 438 כדלקמן: "לקראת סיום הפרק הזה, עלינו לציין שלמרות המשמעות הרחבה לכאורה של תקנה 29, הרי שהפסיקה הישראלית צמצמה את משמעותה כל כך עד כי נותרה כמעט בלא משמעות מעשית". ובעמ' 434, מציין פרופ' גולדשטיין: "... אבל בשום פנים ואופן אין להגיש תביעת ייצוג קבוצתית לפי תקנה 29 במקרה הנובע מסדרת מעשים שלגביהם הסעד המבוקש הוא פיצוי נזק שונה שנגרם לכל אחד מן המעוניינים בנפרד". על הפרשנות המצמצמת, עמד גם כב' הנשיא ו. זיילר מבית המשפט המחוזי בירושלים, בפסק דין אזרחי 545/91, עטייה נ' עירית ירושלים (פס"מ תשנ"ג (1) 452). ב"כ המבקשים לסילוק התובענה על הסף, בסעיף 7 לבש"א 12040/99, מפרט, בהתייחסו לתביעה, לשלוש תקופות זמן שונות הנזכרות בה: א. התקופה בטרם נמכרה השליטה באלביט לאירופה ישראל, כאשר לטענת המבקשות את אישור התביעה הייצוגית כאן, נמנעה אלסינט, שלא כדין, מלחלק לבעלי המניות את ההון העודף שנותר בה עקב מימוש עיקר נכסיה. ב. תקופת מכירת השליטה באלביט לאירופה ישראל, כאשר בתקופה זו טוענות המבקשות כי אלסינט לא פעלה לאכיפת התחייבות אלביט כלפיה לבצע הצעת רכש ואלסינט התקשרה בהסכם עם מר עמנואל גיל לרכישת חבילת מניות מידיו, בעסקה נטולת כל צידוק כלכלי. ג. תקופת ביצוע העסקאות עם אירופה ישראל ומרכזי שליטה, כאשר בתקופה זו, טוענות המבקשות דלעיל, אלסינט התקשרה בהסכמים עם בעלי השליטה בה, שלא כדין, בתנאים מקפחים ותוך חריגה ממטרות ההתאגדות הקבועים בתזכירה. ביתר פירוט כי אלסינט לא דיווחה כחוק על המו"מ שניהלה לרכישת עסקי המלונות ואף פרסמה דיווחים מטעים לגבי המו"מ לקראת צאתן של העסקאות מן הכח אל הפועל. עוד טוען ב"כ המבקשים לסילוק התובענה על הסף, כי התביעה אינה מעוגנת באותם מעשים בעסקאות המשותפות לכל התובעים: בבקשת האישור שהוגשה לנו, הוגדרה קבוצת התובעים שייצוגם מתבקש, ככל מי שהחזיקו במניות אלסינט ביום 6.9.99 ומוסיפים להחזיק בהן במועד בקשה זו, אך בתובענה ניתן למצוא עילות תביעה שמועד התגבשותן אירע לפני המועד הקובע, היינו לפני יום ה- 6.9.99. כך, למשל, התביעה לגבי התקופה בטרם נמכרה השליטה באלביט לאירופה ישראל, או תקופת מכירת השליטה באלביט לאירופה ישראל, או תקופת ביצוע העסקאות עם אירופה ישראל ומרכזי שליטה, התגבשה לפני יום 6.9.99. מכאן, צא ולמד, כי כל חבר בקבוצת התובעים, שייצוגם מתבקש, אשר רכש את מניותיו באלסינט לאחר מועד ההתגבשות של אחת מאותן עילות תביעה, אינו זכאי לתבוע בגין אותה עילה, ולכן תביעתו אינה מעוגנת באותם מעשים ועסקאות כמו תביעות התובעים האחרים בקבוצה. כמו כן טוען ב"כ המבקשים לסילוק התובענה על הסף (בש"א 12040/99), כי בתביעה לא מתבקשים סעדים בשיעורים זהים לכל התובעים שייצוגם מתבקש על ידי המשיבות. אכן, יש ממש בטענות אלה. נכון, אמנם, שהתביעה מתייחסת לסעדים שהם "צווי עשה, צווי מניעה וסעדים הצהרתיים", אך לאמיתו של דבר, הסעד העיקרי כאן (והגלוי לעין) הוא סעד כספי מובהק, ששיעורו שונה ביחס לכל תובע ותובע מקבוצת התובעים שייצוגם מתבקש, והכל בהתאם לשיעור החזקותיו במניות של אלסינט בתקופות שונות. לסיכום - הסעד האמיתי המתבקש בתביעה, לכן, איננו סעד הצהרתי גרידא אלא סעד כספי מובהק. סעד זה שונה בשיעורו ובמהותו מתובע לתובע מתוך קבוצת התובעים שייצוגם מתבקש. הסעד הכספי שונה גם בשיעורו ובמהותו מקבוצה לקבוצה בהתייחס לשלושת המועדים שצויינו לעיל, היינו, התקופה בטרם נמכרה השליטה באלביט, תקופת מכירת השליטה בה ותקופת ביצוע העסקאות עם אירופה ישראל ומרכזי שליטה. אם התביעה אינה מעוגנת באותם מעשים ועסקאות המשותפים לכל התובעים, ואם בתביעה לא מתבקש סעד זהה לכל התובעים, לא ניתן לעשות שימוש בתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי ולא ניתן לקיים דיון הולם ויעיל של התביעה כאן על דרך של שמיעת תובענה ייצוגית. 7. ב"כ המבקשים לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית, מתייחסים גם לסעיף 207 של חוק החברות התשנ"ט1999-, אשר עניינו תובענה ייצוגית. על פי חוק החברות, רשאי בית משפט לאשר תובענה ייצוגית כאשר נתקיימו ארבעה תנאים הנזכרים בסעיף 210 לחוק. איננו סבורים כי סעיף 207 האמור, חל על המקרה שלפנינו. חוק החברות התשנ"ט1999-, נכנס לתוקפו ביום כ"ה בשבט התש"ס, 1.2.2000, היינו, כ- 3 חודשים לאחר הגשת הבקשה להכיר בתביעה כתובענה ייצוגית. לכן, איננו סבורים כי ניתן לפנות כאן להסדר התובענה הייצוגית, עפ"י חוק החברות התשנ"ט1999-. לטעמנו, תיקון של חוק הנותן זכות תביעה הוא תיקון מהותי, וככזה אין לו תחולה רטרואקטיבית. ניתן לקבוע כי הוראות החוק העוסקות בתובענות ייצוגיות, הינן הוראות חוק מהותיות ולכן חלות רק ממועד כניסת החוק לתוקף ואילך. אין לתת להן תחולה רטרואקטיבית לגבי מעשים שבוצעו לפני כניסת החוק לתוקפו. הליך התביעה הייצוגית הוא הליך יוצא דופן שמקופלת בו, מעצם טיבו ומהותו, חריגה מהליכה בתלם הרגיל של בירור מחלוקות בבית המשפט. חריגה זו אינה יכולה להתפרש כעניין דיוני בלבד, אלא יש לראותה כעניין מהותי. 8. העובדה, לה טוענים המבקשים לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית, כי רשות ניירות הערך החליטה ביום 21.12.99, מתוקף סמכותה לפי סעיף 54ז(ב) לחוק ניירות ערך תשכ"ח1968-, להענות בחיוב לבקשה למימון התובענה כאן, בסכום ובתנאים שייקבעו על ידי הרשות בהמשך, אינה מעלה ואינה מורידה, לצורך העניין. נכון כי עפ"י סעיף 54ז(ב) הנזכר, צריכה הרשות להשתכנע כי יש בתובענה עניין לציבור, וכי יש סיכוי סביר שבית המשפט יאשר אותה כתובענה ייצוגית, אך ההחלטה בעניין זה, לגבי ההכרה בתביעה כתובענה ייצוגית, תתקבל רק עפ"י העובדות והפרשנות המשפטית שיקבע בית המשפט הדן בעניין, והחלטת הרשות בעניין זה, עם כל הכבוד, אינה חלק מהעובדות והפרשנות המשפטית שאליה יש להתייחס בבקשה זו. 9. כאמור, לא התייחסנו כאן לטענות בדבר העדר עילת תביעה אישית או למחיקה עקב אי תשלום אגרה מספקת וטענות נוספות שהועלו על ידי ב"כ מבקשי הסילוק על הסף. אנו סבורים כי ההחלטה המתייחסת לאי תחולתם של פרק ט1 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח1968-, ותקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-, שהן העילות המרכזיות לבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית וההחלטה על אי תחולתו הרטרואקטיבית של חוק החברות התשנ"ט1999-, מייתרים את הדיון בשאלות נוספות שהועלו על ידי ב"כ מבקשי הסילוק על הסף. 10. כלל הוא, מן הפסיקה, כי תובע המבקש לבוא בשעריה של התובענה הייצוגית, נדרש לעמוד במבחן מחמיר יותר בהשוואה לתובע בתביעה רגילה המבקש למנוע את סילוקה על הסף. לגבי המבחן המחמיר יותר, מצאנו לנכון להביא את הדברים שנאמרו בעניין זה, בע"א 2967/95, מגן וקשת בע"מ ואח' נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ ואח', פ"ד נא חלק שני, עמ' 312, בעמ' 328, מול האותיות ב', ג' ו- ד'. אומרת כב' השופטת ט. שטרסברג-כהן: "ההבדלים בין סילוק תביעה רגילה על הסף לבין בקשה למתן רשות להגיש תובענה ייצוגית, מהותיים ועקרוניים הם. יסוד מוסד הוא בשיטתנו כי כל אדם זכאי לפנות לבית המשפט, לשטוח עצומותיו בפניו, וראוי הוא ליומו בבית המשפט. לכל תובע נגישות לבית משפט ללא הגבלה מראש. בתביעה רגילה, אם סבור הנתבע כי אין היא מגלה עילה, עליו לפנות לבית המשפט בבקשה לסלקה על הסף. הנטל רובץ על מבקש הסילוק להראות לבית המשפט שגם אם התובע יוכיח את כל העובדות שבכתב תביעתו, לא יזכה הוא בסעד המבוקש. סילוק על הסף נעשה במשורה וביד קמוצה כדי לא לפגוע בזכות הבסיסית של כל אדם המבקש מבית המשפט סעד בגין פגיעה בו. בתובענה הייצוגית התהפכו היוצרות. אין לאיש זכות להגיש תובענה כזאת, אלא עליו לקבל רשות מבית המשפט לעשות כן. את הרשות עליו לבקש על ידי בקשה בדרך המרצה (תקנה 2 לתקנות ניירות ערך (סדרי דין לעניין תובענה ייצוגית), תשנ"ב1991-). בקשה כזו צריכה - עפ"י תקנות סדר הדין האזרחי - להיתמך בתצהיר, והעובדות שבתצהיר ובחקירה עליו משמשות תשתית לבית המשפט בקבלת החלטתו". (ההדגשה שלי - מ.ל.) על הלכה זו, של "התהפכות היוצרות" בדרישות הסילוק על הסף בתובענות ייצוגיות לעומת תביעות רגילות, חזר בית המשפט העליון גם ברע"א 4474/97, טצת נ' זילברשץ, פ"ד נד (2) עמ' 577, בעמ' 587 מול האות ב'. שם אומר בית המשפט העליון (מפי כב' השופטת ט. שטרסברג-כהן) "...כאן נדרש התובע לעמוד ברף גבוה יותר של דרישות בטרם יורשה לייצג את הרבים. רף זה בא לידי ביטוי בנטל ובמידת ההוכחה הנדרשים לצורך מילוי התנאים המקדמיים לאישורה של התובענה כייצוגית. בפרשת מגן וקשת (אליה התייחסנו קודם לכן - מ.ל.) נקבע, כי התובע המבקש לבוא בשעריה של התובענה הייצוגית נדרש לעמוד במבחן מחמיר יותר בהשוואה לתובע בתביעה רגילה המבקש למנוע את סילוקה על הסף". (ההדגשה שלי - מ.ל.) 11. סוף דבר: מן הטעמים האמורים לעיל, אני מוחק על הסף את הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית (בש"א 10029/99, במסגרת ת.א. 1318/99). רשם בית המשפט המחוזי בחיפה, יפעל עפ"י סמכותו לפי סעיפים 98 ו- 99 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד1984-, בנושא פסיקת ההוצאות לטובת מבקשי הסילוק על הסף ושומת אגרת בית המשפט בפרשה זו. דיני חברותתביעה ייצוגיתשוק ההון / ניירות ערך