פסק דין 1. התובעת ילידת 20.6.52, נשואה ואם ל - 3 ילדים, עקרת בית, תושבת חיפה. היא ובעלה (הוא התובע מס' 2) הגישו את התביעה דנן נגד הנתבעים: רופא מרפאת קופת חולים "לין" בחיפה (הוא הנתבע מס' 1) וכנגד קופת החולים הכללית המפעילה את המרפאה וכן את בית החולים "כרמל" בחיפה, בגין רשלנות רפואית בשל כאבי הגב מהם סובלת התובעת. 2. תיאור נסיבות המקרה, בסעיף 6 של כתב התביעה אינו נכון. מדובר שם על אירועים שקרו ביום 16.4.87, אבל הנכון הוא שאנו מדברים בפעולתו של הרופא מיום 1.6.87, כאשר הזריק אל השרירים בצד השמאלי ליד עמוד השדרה של התובעת בגב התחתון זריקת לידוקאין, שזהו חומר מרדים ומשכך כאבים. לטענת התובעת, הזריקה האמורה גרמה לכאבים עזים עד כי "קפצה לשמיים", למחרת היא התייצבה שוב אצל הרופא, הוא הפנה אותה לאמבטיות חמות ולפיזיוטרפיה, אך ללא הועיל. לטענת ב"כ התובעת כל בעיותיה בתחום הגב מקורם אך ורק באירוע האמור, ואילו עד אז היתה בריאה. 3. המציאות היא שונה. פרופ' שטיין הסביר בחוות דעתו מיום 18.1.98 ובעדותו (עמ' 30) כי ישנה סיבה אנטומית לכאבי הגב של התובעת והיא היצרות של התעלה הגרמית בעמוד השדרה. בסיכום המחלה נ7/ מפורט כי "ב - 1974 בזמן ההריון החלו כאבים ברגל השמאלית שלא פסקו עד עצם היום הזה. בזמן ההריון + לידה גם בפעם השניה התחזקו הכאבים ברגל השמאלית... מ - 1974 - עד 1987 היתה בטיפולים אצל אורטופדים רבים מטעמם עשתה התעמלות, היתה עם חגורה - זה לא עזר". רק לאחר מכן בשנת 1987 היא טופלה על ידי הנתבע שלטיפולו מייחסת התובעת את כל בעיותיה בגין כאבי הגב. 4. בעדותה תיארה התובעת את מה שקרה במרפאת "לין" ביום 1.6.87. היא העידה בעמ' 53-54 לפרוטוקול: "היה לי כאב גב... הסתכל עלי, וסיפרתי לו כי יש לי כאבי גב רגיל, כמו כל אישה לאחר עבודות בית, אמר לי כי יש לי דיסקוס חמור מאוד, ... עשיתי צילום אמר כי עכשיו אני נותן לך זריקה כי יש לי דיסקוס חמור מאוד. כמו כל מטופלת צייתתי לו... הוא גם לא שאל אם אני רגישה לתרופה מסויימת. אמר כי מה שהוא עושה אני חייבת לשתוק ולא לדבר. אמר לי תשכבי על הבטן, ואני נותן לך את הזריקה בדיוק בגב התחתון... למחרת כשבאתי אליו הוא דקר אותי שוב שלוש דקירות. פתאום צעקתי צעקה, אלוהים. אמרתי לו מה אתה עושה אתה מכאיב לי. אמר לי אל תעשי הצגות תעשי זאת לבעלך פה תצייתי לי. אמר לי תשכבי עד שאומר לך מתי תלכי הביתה. שכבתי כשעה לאחר מכן שאל אם אני עוד שוכבת פה? ואז אמר כי אלך הביתה. הרגשתי משהו רטוב מאחורה כל הגב שלי דם... בעלי אמר לי כי יש לי דם על החולצה עשיתי אמבטיה ואז לא יכולתי לקום. בהמשך, אחרי יומיים שלושה בעלי לקח אותי... לנתבע 1 על הידיים ביקש כי יכניס אותנו, הרופא אמר תצאו החוצה אתם מפריעים לי... הרופא אמר אני לא מכיר אותך... הלכנו אל ד"ר לשץ הוא אמר כי הנתבע מס' 1 לא היה צריך לתת לי את הזריקה הזאת... ד"ר לשץ בדק אותי והיפנה אותי לבית חולים כרמל... אושפזתי כשבוע ימים". אמנם, התובעת אושפזה בבית החולים "כרמל", ועברה בירורים ובדיקות, גם המשיכה לקבל טיפול תרופתי בתרופות נגד כאבים ובפיזיוטרפיה, ללא הטבה. אולם, ברור בהחלט שנעשתה בדיקה כדי לבדוק את רגישותה ללידוקאין. מסופקני אם ניתן לקבל את תיאור הדברים כפי שהיא מתארת לעיל, כתיאור אשר מייצג נאמנה את אשר התרחש במרפאת "לין" ביום 1.6.87. 5. ד"ר מיגל שוורץ תמך את תביעתה של התובעת בחוות הדעת ת1/. הוא העריך כי לאחר מתן הזריקות בגב מצבה החמיר, וכי היא לוקה בנכות של 20 אחוזים בגלל פגיעה רדיקולרית ברגל הימנית; נכות של 10 אחוזים בגלל היפראלגיה באותה הרגל, וכן נכות של 20 אחוזים בגלל פגיעה באונות. בעדותו הוא אישר שככל הנראה הזריקה היתה בצד שמאל של הגוף ובמקרה כזה חוות דעתו אינה יכולה לעמוד (עמ' 42). לאחר עיון בנ1/ הוא אישר כי קרוב לוודאי שהפגיעה בתובעת "היא כנראה לא אורגנית אלא ממקור פסיכוגני". הבעיות הנפשיות של התובעת מתבטאות בחוות הדעת של הפסיכיאטר ד"ר נפתלי (ת5/) אשר העריך כי לתובעת נכות של 30 אחוז בתחום הנפשי, עקב הפרעות נוירוטיות, וכן בחוות דעתה של ד"ר אילנה קרמר (נ4/), אשר העריכה כי "מדובר בהפרעות אישיות עם קוים נרציסיסטיים, המודגשים על רקע "בעיית גב" ממושכת". עוד יש לציין את דבריו של ד"ר שוורץ מיגל בעמ' 43 כי "הנכות שניתנה לא קשורה לזריקה אלא למצבה הכללי בעת שראיתי (אותה) בלא קשר לשאלה האם זה כתוצאה מהזריקה". כמו כן נתמכת התביעה בחוות דעתו של האורטופד ד"ר משה יוסים (ת3/) אשר העריך כי "קיימת אפשרות שהנזק לאורך רגל ימין שלא היה קיים קודם נגרם כתוצאה מהפעולה הפולשנית". הוא קבע נכות של 20 אחוזים בגלל הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני, וכן נכות של 20 אחוזים בגלל נזק לעצבי הרגל הימנית. בעדותו הוא אישר כי "את הנכות הראשונה לא הייתי קושר לזריקה אלא למצבה שלא קשור לזריקה. את הנכות השניה, אני קושר לזריקה". ברור לי כי הזריקה ניתנה בצד שמאל של הגב, ולא בצד ימין. אינני יכול על כן לבסס הוכחה מספקת לנכות שנגרמה לתובעת עקב הזריקה, על סמך חוות הדעת שהוגשו מטעם התובעת. 6. באשר למצבה הרפואי של התובעת, אני מעדיף את חוות דעתו של ד"ר רופמן (נ3/) אשר העריך כי היא סובלת מנכות של 10 אחוז לפי סעיף 37(10)ב תוך הפניה לסעיף 32(2)אII למבחנים שלפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956. מקובלת עלי מסקנתו כי התובעת "סובלת מבעיית עמוד שדרה מותני על רקע בלט או אפילו פריצת דיסק בין חוליות 5L - 1S וזאת משנים רבות. בתיקה הרפואי ישנה עדות לכך עוד משנת 1979. התהליך החל עם סבל ברגל שמאל ובהמשך בא לידי ביטוי גם מימין. אמנם הגב' לאפג'יאן קושרת התפתחות זו לזריקה ואולם אין הדבר סביר כלל ועיקר... לדעתי כל המצב הינו תהליך ניווני מתפתח ללא קשר לזריקה!". 7. על מנת לבדוק אם היתה סטיה מרמת רפואה נדרשת בטיפול הרפואי שקיבלה התובעת מאת הנתבע מס' 1 במרפאת "לין" בחיפה, ניסיתי להיעזר במומחה רפואי מטעם בית המשפט, הוא פרופ' צ. איל מבית החולים "הדסה" עין כרם בירושלים. הוא נתן חוות דעת מיום 15.6.97. הוא ציין כי "אין הגיון אנטומי או נוירולוגי בין התלונות והמהלך הקליני לאחר הזריקות לבין הזריקות שניתנו לשרירים שלא יכולים לפגוע ב - “reflex arch. פרופ' איל התייחס לחוות דעתו של ד"ר יוסים ואמר: "בחוות דעתו של ד"ר יוסים נטען שקיימת אפשרות שהנזק ברגל ימין נגרם כתוצאה מפעולה פולשנית. טיעון זה רק יכול להיות אמירת סרק לא הגיונית ואין לה על מה להתבסס". בהתייחס לחוות הדעת של ד"ר שוורץ וד"ר יוסים הוא העריך כי הן "אינן משכנעות כלל, מתעלמות מהתמונה הקלינית והתהליך הניווני בעמוד השדרה, הן שטחיות ולא מחייבות... כמובן, גם אחוזי נכות של 10% כפי שקבעו ד"ר הוניגמן וד"ר רופמן בגובה 10% לא מתייחסים לנזק שעלול היה להיגרם מהזריקה בגב, אלא הם תוצאה של תהליך פתולוגי ניווני בעמוד השדרה בלבד". מסקנתו היתה כי אין הוא רואה "שום קשר בין הזריקה לבין התמונה הקלינית שהתפתחה אצל החולה, ... אני חושב שלא היתה פה בעיה של מיומנות רפואית פגומה ולא קיים קשר בין הטיפול והנכות המוזכרת". פרופ' איל לא נחקר על חוות דעתו. 8. בא כח התובעת לא השלים עם הערכתו של פרופ' איל. הוא העלה טענות בקשר לכך באריכות בעמ' 17 עד 19 לפרוטוקול, ובין היתר טען שראוי שהבדיקה תיעשה על ידי אורטופד. בסופו של דבר השאיר בא כח התובעת לשיקול דעת בית המשפט למנות מומחה נוסף, הפעם אורטופד, לבדוק את התובעת ולקבוע את נכותה ואם הנכות היא תוצאת הטיפול הרפואי שניתן על ידי הנתבע מס' 1. מונה פרופ' שטיין, כמומחה של בית המשפט, והוא נתן חוות דעת מיום 18.1.98. בסיכום חוות דעתו הוא קובע: "1. קיימת עדות להיצרות גבולית במבנה תעלת השדרה המותנית, דבר היכול לגרום בפני עצמו לכאבי גב תחתון חוזרים. 2. לא מצאתי כל עדות לקיום נזק עצבי שורשי בפלג הגוף התחתון, לא בסוגר פי הטבעת, לא בתפקוד כיס השתן ולא בגפיים התחתונות. 3. לא מצאתי כל מגבלה אובייקטיבית ביכולת התנועה של עמוד השדרה המותני. 4. לכן אני מסכם שלא מצאתי מחד גיסא כל עדות לקיום מגבלה או נכות במערכת התנועה בגין פגימה כלשהיא בעמוד השדרה המותני התחתון, ומאידך גיסא גם לא מצאתי כל עדות היום כי הטיפול שניתן לה בקופת חולים ע"י ד"ר פאצי ב1.6.87- גרם לה לנזק ו/או היה טיפול שמרני, באשר אין כל עדות לא לקיום נזק ולא לרשלנות". פרופ' שטיין נחקר על חוות דעתו (עמ' 29 עד 35 לפרוטוקול). הוא ציין כי בטיפול מהסוג שנתן הנתבע לתובעת "אפשר להיכשל אם פוגעים ישירות בעצב או בגרימת זיהום. במקרה זה אין הוכחה לפגיעה בעצב וגם אין ממצא שמתאים לזיהום" (עמ' 31). הוא שלל בתקיפות את האפשרות שמא הזריקה שניתנה לתובעת פגעה בעמוד השדרה. 9. לסיכום: התובעת סובלת שנים רבות מכאבי גב. היא טופלה בקשר לכך על ידי רופאים שונים ובהזדמנויות שונות במשך השנים. אחד הטיפולים האלה היתה זריקת הלידוקאין אל שרירי הגב בצד שמאל ביום 1.6.87 על ידי הנתבע מס' 1. טיפול זה לא הועיל לתובעת, ותלונותיה גברו. היא לוקה כיום בגלל כאבי הגב בנכות בשעור של 10 אחוז לצמיתות כפי שקבע ד"ר רופמן בחוות דעתו המקובלת עלי. אין לנכות זאת קשר לזריקה האמורה. לא הוכח שבמתן הזריקה היתה התרשלות. 10. מכך מתחייבת דחיית התביעה. 11. היה מקום להטיל על התובעים הוצאות, אף בשעור גבוה, לאור זה שלא הסתפקו והתמידו בתביעה הן לאחר קביעתו של פרופ' איל, והן לאחר הערכתו של פרופ' שטיין, שלא היה רשלנות בטיפול הרפואי שניתן לתובעת. אמנם, הקביעה בנדון זה מסורה לבית המשפט, ודעתם של המומחים היא אך כלי עזר בידו, ובמקרה דנן לא היתה סיבה לקבוע אחרת מדעתם. אך משום הרקע הקשה, המשפחתי והאחר הנוגע לשני התובעים, אינני מטיל על התובעים את הוצאות המשפט, במקרה דנן. 12. התביעה נדחית, ללא הוצאות. עמוד השדרהרפואהרשלנות רפואית (רופאים)תביעות רשלנות רפואיתרשלנותפריצת דיסק