פסק דין 1. בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש אשר ארעו לרכב מבוטח התובעת בעקבות תאונת דרכים מיום 5.3.05. בעת התאונה היה נהוג הרכב המבוטח על ידי מר אורי פינקרפלד (להלן : "הנהג"). 2. לטענת הנהג, נסע הוא ביום התאונה בכביש המוביל מבאר שבע תל אביב, כשבסמוך לצומת עוזה הגיח רכב מסוג סובארו טנדר (להלן : "הסובארו") מהנתיב הנגדי, חצה לפתע לנתיב נסיעת רכב המבוטח, חסם את דרכו וגרם לתאונה. התביעה הוגשה כנגד הנתבע 1 שהינו בעל הרכב וכנגד הנתבעת 2, שצויינה בכתב התביעה כנהגת. 3. לטענת ההגנה, נסע רכב הסובארו בכביש מבאר שבע לת"א, בסמוך לצומת עוזה האטה הנהגת והחלה בפניה ימינה, או אז פגע בהז הנהג מאחור בעוצמה רבה. בנוסף ולחלופין חלקו הנתבעים על גובה הנזק - זה המקום לציין כי בעקבות התאונה הושבת רכב המבוטח והוכרז כאובדן כללי. 4. בתיק זה התקיימו שתי ישיבות הוכחות : בראשונה נשמע הנהג, ובשניה השמאי מטעם התובע, אשר נחקר לבקשת ב"כ הנתבעים, וכן הנתבעת 2 ונוסע נוסף אשר היה עמה ברכב, מר אבו כף עדנאן (להלן : "עדנאן"). 5. בתום ישיבות ההוכחות ומאחר וב"כ הנתבעים טען כי קיים תיק משטרה, התרתי לצדדים לפעול לאיתורו ולצרפו לתיק זה, ולצורך כך הקצבתי חודש ימים. מאחר ותיק המשטרה לא הוגש בפרק זמן זה, יש מקום ליתן את פסק הדין על סמך החומר שבפני. 6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את הראיות אשר הונחו בפני, אני קובעת כי דרך התביעה להתקבל, במלואה. 7. גרסת הנהג היתה סדורה ועקבית והעד הנו עד אמין ומהימן : הנהג הודה כי הוא זה שפגע ברכב הסובארו, עקב חדירתו של זה האחרון למסלולו ; הנהג נפגע בתאונה אך לא הגיש תלונה ו/או תביעה לנזקי גוף ; הנהג טען כי ברכב נהג בחור וכי עיקר המכה ברכב הנתבעים היתה בדופן צד ימין ; מתמונת הנזק ברכב המבוטח ניתן ללמוד כי נקודת האימפקט היתה בכנף שמאל קדמי, דבר אשר גרם לסדיקת השמשה הקדמית בחיבור השמאלי לדלת ולקימוט הדלת הקדמית כולה. תיאור הנזקים ומיקומם ברכבי הצדדים, כפי שתואר על ידי הנהג, מתיישב עם אופן התאונה הנטענת על ידי הנהג: חסימת נתיב על ידי רכב הפונה מהמסלול הנגדי. 8. לעומת זאת, גרסת הנתבעים אינה עולה כלל ועיקר עם מיקום הנזק ברכב המבוטח : ההגנה העלתה טענה של פגיעה מאחור, עקב האטה וביצוע פניה ימינה, הכיצד עיקר הנזק הינו בדופן שמאל של רכב המבוטח ? ! זאת ועוד - הנתבעת 2 העידה בעדותה כי הרכב המבוטח נפגע "מקדימה" - תמונת הנזק ברכב המבוטח שוללות גרסה זו מכל וכל. 9. לכך אוסיף את העובדה שהנתבעים טרחו לצלם את רכבם רק כשנה לאחר התאונה, כשרכב זה מפורק לחלוטין, (נ/1) ומצולם אך ורק בחלקו האחורי ללא התיעוד של הדפנות והחזית. ברור כי התמונות אשר צולמו כשנה לאחר התאונה אינן יכולות ללמד דבר, ואין כל וודאות שמדובר ברכב סובארו אשר היה מעורב בתאונה. למותר לציין כי התמונות לא צולמו על ידי שמאי מוסמך. 10. ואם לא די בכך, אזי הנתבעים - למרות טענתם שנפגעו מאחור, לא הגישו תביעה כנגד הנהג ו/או התובעת, ויש לייחס משקל גם לממצא זה, במיוחד לאור העובדה כי רכב הסובארו לא היה מבוטח. לאור כל האמור לעיל, אני מעדיפה את גרסת התביעה לארועים וקובעת כי האחריות לתאונה במלואה מוטלת על הנתבעים. לא מצאתי מקום לייחס רשלנות תורמת לנהג - וזאת לאור העובדה כי טענה זו לא הועלתה כלל בכתב ההגנה ולאור עדותו של הנהג כי נהג במהירות המותרת (80 קמ"ש), בלם והאט כאשר הבחין בסטיית הסובארו לנתיבו אך לא הצליח למנוע את התאונה. 11. באשר לגובה הנזק - הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית הסותרת את האמור בחוות הדעת מטעם התובעת. ב"כ הנתבעים העלה בכתב ההגנה וכן בחקירת השמאי מטעם התובעת טענה של "חוסרים ברכב" וזאת בהתבסס על הערה שנכללה בדו"ח, ולפיכך בקש לחלוץ את המסקנה שהבדיקה לא שקפה את מצב הרכב לאשורו לאחר התאונה. 12. טענה זו נשללה מכל וכל בחקירתו של השמאי מטעם התובעת - זה האחרון העיד כי בדק את הרכב יום לאחר התאונה, והדו"ח משקף את מצב הרכב כפי שנבדק לאחר התאונה. בהתאם נערכה שומת הנזקים. יש לציין כי השמאי לא חייב את הנתבעים בעבור אותם "חוסרים" נטענים. 13. לפיכך, ומשמצאתי את חוות הדעת של השמאי מטעם התובעת אמינה ומשקפת את המצב לאשורו, ומשזו לא נסתרה, לא בחקירה ולא באמצעות חוות דעת נגדית - יש לקבלה במלואה. 14. סוף דבר, הנתבעים ישלמו לתובעת את סכום הנזק, בניכוי השרידים ובתוספת שכר טרחת השמאי והגרירה, סה"כ 51,383 ₪, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה, ה- 5.3.00 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, ישלמו הנתבעים הוצאות משפט הכוללות את האגרה כפי ששולמה, שכ"ט עדי התביעה בסך 750 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 10% מהסכום שנפסק בתוספת מע"מ כדין. סכום ההוצאות ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסה"ד ועד התשלום במלא בפועל. פיצוייםנזקי רכוש