חברת ביטוח טוענת כי מקרה הביטוח הנו היום בו נגרם הנזק, קרי יום אירוע התאונה. מבוטח טוען כי אין הדבר כך, וכי מקרה הביטוח, הנו המועד בו התגבש סופית הנזק שנגרם בתאונה .התגבשות המוצאת את ביטויה בקביעת הנכות הצמיתה של המבוטחת, ע"י רופא . להלן החלטה של בית משפט בנושא: החלטה התובעת המשיבה רכשה פוליסה לכיסוי סיכון נזק גופני הנגרם כתוצאה מתאונות .(ביטוח תאונה על פי פרק ג' לחוק חוזה הביטוח 1981 ) הפוליסה היתה בתוקף ביום אירוע התאונה בה נפגעה התובעת . ביום 25/9/01 , נפגעה התובעת באירוע של תאונת דרכים . בגין תאונה זו הגישה התובעת לבית המשפט השלום ברשל"צ, תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרים,התשל"ה 1975 ,במסגרתה בקשה גם מינוי מומחה רפואי בתחום הרפואה האורטופדית. בית המשפט מינה את ד"ר הנדל , וזה בדק את התובעת , והגיש את חוות דעתו , בה קבע לתובע נכויות זמניות, ונכות קבועה בשיעורו של 10% . התובעת פנתה אל הנתבעת המבקשת, ותבעה כי ישולם לה בהתאם לפוליסה לביטוח תאונות אישיות , תמלוגי ביטוח בהתאם לאותם 10% נכות כפי שנקבע . עוד יצויין, עובדתית, כי במסגרת דרישתה של התובעת לשיפוי על פי פוליסה זו, הופנתה אל מומחה מטעם הנתבעת, ד"ר וייס אשר בדק אותה וקבע לה נכויות זמניות, כפי שגם ד"ר הנדל קבע לה נכויות זמניות במסגרת התביעה על פי הפלת"ד . הנתבעת שילמה לתובעת עבור אותה תקופה בה היתה באי כושר בעקבות התאונה במסגרת הפוליסה העומדת בבסיס תיק זה .הסכומים שולמו עבור נכות בשיעור של 100% לתקופה אשר מיום התאונה 15/1/02, ובשיעור ל 50% מיום 16/1/02 ועד 31/3/02 . ביום 29/3/05 הגישה התובעת המשיבה , תביעה זו . הנתבעת, המבקשת, הגישה בקשה זו לדחיית התביעה על הסף, מחמת התיישנות. המבקשת טוענת כי תקופת ההתיישנות בתביעות על פי חוק חוזה ביטוח, לפי סעיף 31 לחוק הנה 3 שנים . זו היא לשונו של חוק חוזה הביטוח - חוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 31. התיישנות תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח. תקופת ההתיישנות בתביעות המוגשות על פי חוק חוזה הביטוח היא אם כן , שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח . מה המשמעות של המלים " מקרה הביטוח " למעשה הכרעה בשאלה זו , תקבע את גורלה של התביעה בתיק זה . פשוטו של מקרא, אליבא דהמבקשת הנתבעת הוא , כי מקרה הביטוח הנו היום בו נגרם הנזק, קרי יום אירוע התאונה . המשיבה התובעת , טוענת כי אין הדבר כך, וכי מקרה הביטוח, הנו המועד בו התגבש סופית הנזק שנגרם בתאונה .התגבשות המוצאת את ביטויה בקביעת הנכות הצמיתה של המבוטחת, ע"י רופא . כל אחד מבעלי הדין צירף שורה ארוכה של פסקי דין וטען כי הם תומכים בגרסתו ופרשנותו . הרבה דיו נשפך על הסוגיה בציטוטיהם של בעלי הדין , ובדברי חוכמה רבים מעמיתי השופטים , שכתבו את פסקי הדין שצוטטו, ולא נותרה דיו בקסת שלי היכולה להוסיף על מה שנאמר. דעתי כדעת אלו הסוברים כי , מקרה הביטוח, על פי חוק חוזה הביטוח , הוא יום אירוע התאונה . כל פרשנות אחרת, שאינה מקבעת את תחילת מנין הימים לתחילת תקופת ההתיישנות באירוע שאינו בשליטת הצדדים, והוא אירוע בעל "תכונות " הנדרשות לקיומו של אירוע "תאונה " על פי הגדרתה בדיני הנזיקין, ירוקן מכל תוכן את מוסד ההתיישנות, והמטרה אשר עומדת מאחוריו . תאונה על פי עקרונות דיני הנזיקין, הנה אירוע חיצוני בלתי צפוי , שבו נגרם לאדם נזק. "אירוע " הנו התרחשות פתאומית , ואינו תהליך, ואינו מעשה היכול להיות מושפע לענין מועד אירועו ,מהתנהגותו של אחד הצדדים . התכלית העומדת מאחורי עקרון ההתיישנות במקרים אלו , היא שמיום שמתרחש אירוע בו נגרם לאדם נזק, מאותו יום מתחילים למנות את תקופת ההתיישנות . הרעיון העומד בבסיסו של סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח הינו הרעיון עליו מושתת עיקרון ההתיישנות, אשר נועד ליצור איזון בין אינטרס המזיק לאינטרס הניזוק, ולהקנות למזיק מידת ביטחון כלכלי, בידיעה כי לאחר תקופה קצובה לא ניתן יהיה לתבוע אותו עוד. יפים לעניין זה דבריו של הנשיא ברק בע"א 165/83 - יתרו בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ ואח', פ"ד לח(4), עמ' 560-561 אשר קבע שם לאמור: "דיני ההתיישנות באים ליצור איזון עדין בין האינטרס של המזיק הפוטנציאלי לבין האינטרס של הניזוק הפוטנציאלי, תוך שמירה על אינטרס הציבור כולו ". הגינות כלפי המזיק משמעותה מחייבת להגיע לזמן, שבו יוכל המזיק לשחרר עצמו מסכנתה של תביעה. אין לדרוש ממנו שמירת ראיות לזמן בלתי מוגבל, מה גם שבמשך הזמן הדברים אובדים ונשכחים.... הגינות כלפי הניזוק משמעותה אפשרות הניתנת לו להכין תביעתו כראוי ולתבוע על נזקו. האינטרס הציבורי הוא, שזמנו המוגבל של בית המשפט יוקדש לטיפול בבעיות ההווה, וכי בתי המשפט לא יעסקו בעניינים שאבד עליהם הכלח. איזון ראוי בין אינטרסים אלה מתבטא בדין, לפיו אין תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ כל עוד לא נתגלה הנזק, אך משנתגלה הנזק, שוב אין להמתין לגיבושו השלם במלוא היקפו...". וכן יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט גולדברג בע"א 244/81 - מאיר פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית פ"ד לח(3), עמ' 690-691 אשר קבע שם: "...מה שמונח ביסוד רעיון ההתיישנות הוא שלא להעמיד את הצד שכנגד במצב יותר גרוע מאשר היה לו היתה מוגשת נגדו התביעה תוך זמן ההתיישנות. כך למשל יכול להיווצר מצב שעדים שהיו לרשות בעל-דין תוך זמן ההתיישנות לא יהיו כבר ברשותו על-מנת להוכיח טענותיו..." . וכן דבריו של כב' השופט אור בע"א 3812/91 - ג'רייס ברבארה נ' "אריה" חברה ישראלית, פ"ד מח(3), עמ' 454-455 אשר קבע שם לאמור: "...לא ניתן לקבל את הגישה הגורפת, לפיה בכל מקרה יש לפרש הוראות התיישנות באופן מצמצם. מאחורי מוסד ההתיישנות עומדים שיקולים והצדקות מסויימים. אכן, כאשר במקרה נתון לא מתקיימים שיקולים והצדקות אלו, ניתן להתייחס אל טענת ההתיישנות המועלית בו כאל טענה דיונית, טכנית, ולנסות לצמצם היקפה ככל שניתן. לא כן כאשר השיקולים וההצדקות שמאחורי מוסד ההתיישנות תקפים ורלבנטיים. במקרים כאלו יש ליתן להוראות ההתיישנות את מלוא תוקפן...". וכן דבריו של פרופסור ידין בחיבורו חוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981, פירוש לחוקי החוזים (בעריכת ג' טדסקי), אשר מבהיר בדברי פרשנותו לסעיף 31 כדלקמן: "אלמלא סעיף זה היתה חלה על התביעה לתגמולי ביטוח תקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים. אך תקופה ממושכת כזאת לא זו בלבד שלא מאפשרת התדיינות ביחס למקרי ביטוח שקשה לעמוד על פרטיהם מפאת הזמן הרב שעבר והעדויות שנחלשו וניטשטשו, אלא שהיתה גם מאלצת חברות ביטוח לשמור למשך זמן רב מדי את הרזרבות הדרושות כדי לקיים תביעות מאוחרות של מבוטחים ומוטבים...". השופט ח' כהן בע"א 169/65 רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפתוח {העברת נכסים } תש"י -1950 נגד ירקוני פ"ד יט (597 -598 ) קבע : "עינינו הרואות שאין דעת המחוקק נוחה מעצם ההתיישנות --- ללמדך כוונת המחוקק, שיש להימנע ככל האפשר מנעול, אך מחמת התיישנות בלבד, את שערי בית-המשפט בפני התובע זכותו כדין" עוד נאמר לענין זה כי: "מקובלת עלי הדעה, שהובעה לא פעם בבית משפט זה וכן בבתי המשפט באנגליה ובארצות הברית, לפיה יש לפרש את חוקי ההתיישנות ואת מצבם המשפטי של הצדדים באופן המונע את החלת ההתיישנות על המקרה העומד לדיון. --- עם זאת אין, כמובן, לפרש את החוק בדרך מלאכותית ומאולצת, שתביא לעיוות הכתוב בו." (דברי כבוד השופט ג' בך בע"א 244/81 פתאל נגד קופת חולים הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ"ד לח(673 (3, 678 והאסמכתאות שם; ראו גם ע"א 630/90 רוז'נסקי נגד ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ, פ"ד מה(368 ,365 (5 ). כלל ראשון , מכל העולה מכל האמור לעיל , בעניין יחסו של בית המשפט לעניין טענת ההתיישנות הוא אם כן כדברי כב' השופט בך ב ע"א 244/81 - מאיר פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית . פ"ד לח(3), 673 ,עמ' 677-678. שצוטטו לעיל על כן ומתוך בחינת האינטרסים של שני הצדדים ומתוך ניסיון למצוא את שיווי המשקל אשר ביניהם, אחד העקרונות שיש לדבוק בהם, הוא כי היום בו יתחיל מנין תקופת ההתיישנות לא יהיה תלוי ברצונו של זה או זה מבעלי הדין. בניסיון להתחקות אחר המשמעות של המושג " מקרה הביטוח " ניתן ללמוד עוד, מתוך " הסביבה המשפטית" של הסעיף 31 לחוק . סעיף זה מצוי בתוך הפרק " תגמולי הביטוח " . הפרק פותח בסעיף 22 לחוק הקובע 22. הודעה על קרות מקרה הביטוח קרה מקרה הביטוח, על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד לאחר שנודע לו, ועל המוטב להודיע למבטח, מיד לאחר שנודע לו, על קרות המקרה ועל זכותו לתגמולי הביטוח ; מתן הודעה מאת אחד מאלה משחרר את השני מחובתו. הנה בסעיף 22 נקבע כי עם קרות מקרה הביטוח , על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד לאחר שנודע לו ...... . סמיכות המלים " קרה מקרה הביטוח " ו"על המבוטח להודיע על כך ..." יש להבין כי הכוונה במלים מקרה הביטוח, היא אירוע התאונה המקימה עילה לתביעת תמלוגי ביטוח . סעיף 23 לחוק קובע 23. בירור חבותו של המבטח (א) משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח, על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו. שוב , סעיף 23 מדבר על בירור חבותו של המבטח , ואומר כי מרגע שנמסרו למבטח הודעה על מקרה הביטוח , ותביעה בכתב לתשלום תמלוגי ביטוח, חייב המבטח לעשות לבירור חבותו . בירור חבות במקרה זה אינו סובל פרשנות אחרת מאשר חבות יסודית וראשונית על פי הפוליסה , ולא רק היקף החבות. בירור חבות ראשונית נעשה רק עם קבלת הודעה על אירוע מקרה הביטוח, ומושג זה , לא יכול לסבול פרשנות אחרת מאשר " מקרה התאונה ". יש גם לשים לב להבדל הנוסח בין חוק חוזה הביטוח , בסעיף 31 , לבין נוסחו של סעיף 6 לחוק ההתיישנות. בעוד שחוק ההתיישנות מדבר על " תקופת ההתיישנות המתחילה ביום בו נולדה עילת התביעה " חוק חוזה הביטוח מדבר על " המועד בו אירע מקרה הביטוח " . כמו כן בהקשר זה יש לפנות אל סעיף 53 לחוק חוזה הביטוח , 53. מהות הביטוח בביטוח תאונה מקרה הביטוח הוא תאונה שקרתה למבוטח או לזולתו, בביטוח מחלה - מחלה שחלה בה, ובביטוח נכות - נכות שלקה בה. סעיף 53 , הוא הסעיף הפותח את פרק ג' לחוק חוזה הביטוח , אשר עניינו , ביטוח אתונה , מחלה ונכות . בתביעה זו מדובר על ביטוח תאונה , מחלה ונכות, ואין ספק כי פרק ג' חל על המקרה . הנה בסעיף 53 לחוק , בפרק המיוחד לביטוח תאונה מחלה ונכות, נקבע במפורש כי בבטוח תאונה מקרה הביטוח הוא תאונה שקרתה למבוטח או לזולתו אין לפרש את העובדה כי הסעיף מדבר על ביטוח תאונה , מחלה ונכות, כאילו בתביעה לתשלום תמלוגי ביטוח , בגין נכות, שיום קיבעת הנכות הוא מקרה הביטוח . במקרה שלפני, הנכות נובעת מ,תאונה " והיא כלולה בביטוח תאונה , ולא בביטוח נכות . סדר המלים בכותרת הפרק היא , ביטוח תאונה , מחלה ונכות . נכות באה אחרי מחלה ,כאירוע נפרד שאינו תלוי באירוע התאונה . כך שדינו של ביטוח תאונה , כולל בתוכו גם הנכות שנגרמה בעקבות וכתוצאה מהתאונה . ההגדרה ברורה , ולפיה , "מקרה הביטוח בביטוח תאונה הוא יום אירוע התאונה אין כל ספק כי היקף החבות בדיני הנזיקין ודיני החוזים, בנוגע לדיני ההתיישנות רחבים יותר מאלה הכפופים לדין מיוחד, הוא חוק חוזה הביטוח . הגדרת המונחים בחוק המיוחד מוגבלת וסטריקטית יותר. . הבדל נוסף בין שני החיקוקים הוא בכך שבחוק ההתיישנות קיימת הוראת סעיף 8 הקובע - 8. התיישנות שלא מדעת נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה. סעיף 8 לחוק ההתיישנות למעשה דוחה את תחילת מירוץ ההתיישנות למשך כל התקופה בה לא ידע המבוטח את העובדות המהוות את עילת התביעה שלו . נשאלת השאלה המקדמית, האם נוכח העדר קיומו של סעיף דומה לסעיף 8 של חוק ההתיישנות בחוק חוזה ביטוח , יש מקום בכל זאת להחיל את הסעיף על תביעה על פי חוק חוזה הביטוח . בעניין בודנר בו דנתי בת.א. (תל אביב יפו)41862/03 בודנר אברהם ואח'- המגן חברה לביטוח בע" , תק-של, 2005 (3) עמוד 6197 , הצעתי להחיל גם על תביעות על פי חוק חוזה הביטוח , את הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות , אך דחיתי את התביעה שם מכיוון שהתובעים לא הוכיחו את קיומם של תנאי סעיף 8 לגופם . במקרה אשר בפני , אין טענה לתחולת סעיף 8 . וגם אם התובע יטען כי עד אשר לא נקבעה הנכות הצמיתה שלו, הוא נחשב, כמי שלא ידע את העובדות המהוות את עילת התביעה ( ואין טענה כזו ) הרי שאין מקום לקבל טיעון זה , שכן התובע ידע ביום אירוע התאונה , או סמוך מאד לאחר מכן ,את העובדות המקימות לו עילת תביעה על פי הפוליסה. קיומה של עילה לתביעה לחוד , והיקף הזכות לפיצוי בעקבות אירוע מקרה הביטוח לחוד. למעשה התובעת ידעה , או לפחות טענה , עוד לפני הגשת התביעה בבית המשפט השלום ברשל"צ כי בעקבות התאונה הנדונה , נותרה אצלה נכות, ואף בקשה מבית המשפט למנות לה מומחים בתחום האורטופדי והנוירולוגי לקביעת שיעור הנכות . הא כיצד תטען התובעת כאן כי עד אשר לא נקבעה הנכות הקבועה אצלה, לא התגבש הנזק , ולא ידעה כי יש לה נכות ? אין לקבל טיעון זה כאשר מדובר בטענה של התיישנות. כמו כן בחוק ההתיישנות קיימת הוראת סעיף 9 הקובע - 9. הודאה בקיום זכות הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה;ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות. בטיעונו בפני , טען בא כוח התובעת, כי ע"י כך שהנתבעת שילמה לתובעת תשלומים , בגין תקופת אי הכושר שאושרה ע"י המומחה הרפואי מטעם הנתבעת. למעשה הודתה בקיומו של הזכות של התובעת, וכי מאותו יום , יש להתחיל את מנין ימי ההתיישנות. ראשית , אין לקבל את הטיעון של התובעת שיש לפצל , בין העובדות הדרושות להקמת עילה לתשלום תמלוגי ביטוח בגין ימי אובדן הכושר המלא, בסמוך לאחר התאונה ובין התביעה לתמלוגי ביטוח בגין הנכות הקבועה . עילת התביעה בגין שני ראשי הנזק השונים האלה , היא אחת, קרי אירוע התאונה . "מקרה הביטוח " בשני ראשי הנזק הוא , התאונה . מועד קרות מקרה הביטוח הוא יום אירוע התאונה , ואין לקבל את הטענה שיש לפצל , לעניין ההתיישנות בין תמלוגי ביטוח לתקופת אי הכושר ותמלוגי הביטוח לעניין הנכות הצמיתה . זאת ועוד, אין בחוק חוזה הביטוח הוראה הדומה להוראת סעיף 9 בחוק ההתיישנות. יש להבדיל בין סעיף 8 בחוק ההתיישנות , אותו אני מציע להחיל גם על תביעות לפי חוק חוזה הביטוח, ובין הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות . הטעם לכך נעוץ בשניים . ראשית שסעיף 8 ענינו אי ידיעה כלל על העובדות המקימות את עילת התביעה או המזכות את התובע לפנות אל המבטח בתביעה לתשלום תמלוגי ביטוח . אין לדרוש מאדם לפנות אל המבטח בתביעה לתשלום תמלוגים, שעה שלא ידע בכלל , למשל את דבר קיומה של פוליסת ביטוח המזכה אותו לכך, כמו בעניין בודנר הנ"ל . שנית, נוסחו של סעיף 31 בחוק חוזה ביטוח,אינו מותיר מקום להרחבת הפרשנות , כדי שתכלול גם את הרעיון הגלום בסעיף 9 לחוק ההתיישנות. בלשון חדה וברורה, קובע סעיף 31 שההתיישנות מתחילה ביום אירוע מקרה הביטוח, קרי אירוע התאונה . פרשנות הנתמכת גם ע"י סעיפים 22 , ו23 וסעיף 53 לחוק, מהם ניתן להבין ללא צל של ספק , שהכוונה בהם במונח " מקרה הביטוח " הוא אירוע התאונה המקימה את הזכות לתמלוגי ביטוח. וחזרה למקרה שלנו . התאונה בה טוענת התובעת כי נפגעה אירעה ביום 25.9.01 , התובעת ידעה על הנזק שנגרם לה , ואף פנתה בתביעה לתשלום תמלוגי ביטוח, ידיעה זו כללה גם את הישארותה, או האפשרות בדבר של נכות בעקבות התאונה , ואף פנתה אל המבטחת הנתבעת בעניין זה . התביעה שבפני הוגשה ביום 29/3/05 , קרי ששה חודשים אחרי תום תקופת ההתיישנות, על כן אני קובע כי התביעה של התובעת על פי הפוליסה בהתאם לחוק חוזה הביטוח, התיישנה . התביעה נדחית . בנסיבות העניין , אין צו להוצאות. פוליסההתיישנות תביעות ביטוחשאלות משפטיותהתיישנותתביעת ביטוח