פסק דין 1. לפנינו תביעה למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת להדיח את התובע מתפקידו כראש דסק הספורט ב"קול ישראל" ולמנוע ממנו המשך עבודתו הסדירה, בעיקר הגשת תכנית הרדיו "שירים ושערים". 2. התובע הינו עובד רשות השידור משנת 1969, ובעל דרגה 44, שהינה מהדרגות הבכירות ברשות השידור. בשנים 1983-1993 שימש התובע כראש דסק הספורט ברדיו, מגיש ועורך את תכנית הספורט הפופולרית "שירים ושערים" ברשת ב' ועוד. 3. להליך זה קדם הליך זמני אחר, בו פנה התובע לביה"ד בבקשה לצו מניעה זמני למניעת הדחתו כאשר מינויו היה עדיין בתוקף - ובדיון בפני כב' השופטת עציון מיום 3.6.03, הגיעו הצדדים להסכמה כי "המבקש יישאר בתפקידו כראש דסק הספורט - על כל סמכויותיו ותפקידיו כפי שהיו לו עד כה, עד לסיום תקופת הנסיון וזאת מבלי לפגוע בסמכויות המשיבה הכפופה לתקשי"ר". 4. במהלך חודש יולי 2003 הוצא לתובע מכתב המדיח אותו מתפקידו החל מיום 31.7.03, בטענה כי נכשל בתקופת הנסיון. מכאן - בקשתו של התובע למתן צו מניעה בתיק דנן. על פי החלטה מיום 3.8.03, וכדי לייעל את הדיון, אוחד הדיון בהליך הזמני וההליך העיקרי. 5. להלן טענות התובע: א. במהלך תקופת עבודתו, היה התובע במשך 10 שנים (83' - 93') ראש דסק הספורט, מגיש ועורך תכניות הספורט הפופולרית "שירים ושערים". כמו כן נחשב התובע כאחד מבני הסמכא ורבי הידע בתחום הספורט באופן כללי ובכל הקשור להגשת תכניות הספורט. ב. ב-26 לאוגוסט 2002 מונה התובע לתפקיד ראש דסק הספורט ברדיו - לשנה. תחילת המינוי אמורה להיות מ-1.8.03, אך בפועל התובע החל תפקיד זה ב - 1.9.03. במסגרת תפקידו, עורך ומגיש התובע את תכניות "שירים ושערים" בשבתות, עורך ומגיש תכניות ספורט יומיות ברדיו ומשדר מהארץ ומחו"ל משחקי כדורגל וכדורסל. ג. במאי 2003 מונה מר יוני בן מנחם כמנהל הרדיו של "קול ישראל" - וב- 29.5.03 כינס מר בן מנחם את אנשי רשת ב' למפגש הכרות עם כניסתו לתפקיד מנהל הרדיו. בפגישה זו, בנוכחות כל העובדים, וללא כל הודעה מוקדמת לתובע, הודיע מר בן מנחם כי התובע כבר אינו ראש דסק הספורט ומעתה הוא כפוף למר בלסנבוים, ראש מערכת תל-אביב. הודעה זו פגעה קשה בתובע - הן במעמדו ובכבודו המקצועי. ד. לטענת התובע, היה ברור כי מר בן מנחם בא לתפקידו עם מחשבה מוקדמת להדיח את התובע מתפקידו - ללא קשר ליכולתו המקצועית. ה. למרות הסכמת הנתבעת בעת הדיון בפני כב' השופטת עציון ביום 3.6.03, פעלה הנתבעת - ע"י מר בן מנחם ומר בלסנבוים בניגוד למוסכם, והחלה לנטרל את התובע מכל תפקיד וסמכות שהיו לו כראש הדסק הספורטיבי, לדוגמא: הפסיקו פינת ספורט בלא להתייעץ עם התובע, שינו שעת שידור פינת ספורט, נטרלו את התובע משידורים של ארועי הספורט - משחק נגד סלובניה, משחק מכבי ת"א בליגת אלופות, ביטלו את הרשאתו כמורשה חתימה, הורדו לתובע שעות נוספות על אף שעבד אותן בפועל וכו'. ו. התנהגות חמורה זו באה לידי ביטוי נוסף כאשר ב- 23.7.03 התובע זומן לפגישה עם מר בן מנחם, בה נדונו נושאי הספורט ברדיו, כולל תכנונים עתידיים וכאשר יצא התובע מפגישה זו הודלף לו, ע"י אחד מעמיתיו לעבודה, כי הוא יודח מתפקידו ב-31.7.03 וכי כבר נשלח אליו מכתב בעניין. התובע נדהם ממידע זה שכן לא נאמר לו דבר על כך ממנהלו מר בן מנחם. ז. התובע ברר מידע זה והסתבר לו כי ב 11.7.03 הוצא לו מכתב - ושלעולם לא נמסר לו - ובמכתב נמסר כי התובע מסיים את תפקידו ב-31.7.03 מאחר ולא עמד בהצלחה את תקופת הנסיון, וכל זאת ללא מתן נימוקים להחלטה זו. ח. התובע טוען כי הנתבעת פעלה בניגוד לכל נוהל תקין, כאשר העלימה ממנו את מכתב ההדחה ולא יידעה אותו על קיומו. התובע טוען עוד כי הנתבעת, שהינה רשות ציבורית פעלה באופן חד צדדי ובדרך הנוגדת את המינהל הציבורי. התובע טוען כי הנתבעת הדיחה אותו ללא כל סיבה מקצועית, פגעה בחופש עיסוקו, וכי יש בהחלטה זו משום שיקולים זרים. ההחלטה הבלתי מקצועית גרמה וגורמת לתובע נזק תדמיתי ומקצועי שנרכש במשך שנים רבות של עבודה רבה. ט. התובע העלה את טענותיו במכתב למר בן מנחם אך קיבל תשובה מתחמקת, כשבתשובתו מר בן מנחם אינו מסביר ולו טיעון אחד לשאלה במה לא עמד התובע בנסיון. התובע טוען כי מאז שמנהל הרדיו, מר בן מנחם משמש בתפקידו הנ"ל, הוא לא טרח להסביר לתובע שיש לו "תפיסה ניהולית ומקצועית" מיוחדת - השונה מאלה שהיו למנהלי הרדיו שלפניו, ולכן עד היום התובע לא יודע במה הוא לא מילא אחר "תפיסתו הניהולית והמקצועית". י. התובע טוען עוד כי מעולם לא היו לו בעיות מקצועיות או ניהוליות, וכי תמיד שירת את רשות השידור בנאמנות, מקצועיות ובמסירות וטעוני הסרק של מר בן מנחם באים לחפות על רצונו 'להעיף' כל אדם המזוהה עם המנהל הקודם, ולהציב במקומם אנשים משלו. יא. התובע טוען כי על ביה"ד לתת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת להדיח את התובע מתפקידו כראש דסק הספורט מתוך שיקולים זרים וחוסר תום-לב וכן למנוע מהתובע המשך עבודתו הסדירה על מכלול תפקידיו כפי שהיו עד כה. יב. התובע טוען כי ההליך בו נקטה הנתבעת לביטול מינויו לא היה תקין. ביטול המינוי נעשה בחוסר תום לב ומשיקולים זרים, וללא מתן זכות שימוע לתובע. 6. להלן טענות הנתבעת (בתמצית): א. מר בן מנחם, משמש כמנהל הרדיו בנתבעת מאז 21.5.03, ועובד ברשות השידור מאז 1983 בתפקידים שונים. לדבריו - כינס, עם כניסתו לתפקיד, את כל עובדי מערכת החדשות בת"א לישיבת הכרות שבמהלכה הודיע למר דבורין כי נוכח השינויים בהנהלת הרדיו יהיה מר דבורין מעתה כפוף ישירות למר יעקב בלסנבוים. ב. טענתו של התובע כי מר בן מנחם החליט להדיחו מסיבות אישיות, משוללת כל יסוד מכיוון שטרם היכנסו לתפקיד מר בן מנחם כלל לא הכיר את האיש. כמו כו טוען מר בן מנחם כי מעולם לא אמר לתובע כי הוא מודח מתפקידו כמנהל מדור הספורט ולא אמר דבר על פגיעה כלשהי בתפקידו. ג. כטענת הנתבעת - מאותה ישיבה החל התובע בביצוע הפרות משמעת חמורות, כגון: ראיון ל"ידיעות אחרונות" - בניגוד להוראות התקשי"ר, חוסר שיתוף פעולה עם מר בלסנבוים וכו', כמו כן פנה התובע לפוליטיקאים, בנסיון להפעיל על מר בן מנחם לחץ כדי להשפיע על החלטותיו. הנתבעת טוענת עוד כי כבר מהשנים 91' - 92' יש לתובע רקע של הפרות משמעת והתנהגות בניגוד לתקשי"ר. ד. ביום 11.7.03 נשלח למבקש מכתב המודיע לו על סיום תקופת הנסיון וכי מינויו בתפקיד מתבטל מיום 31.7.03. השיקול לכך היה כי התובע לא עבר את תקופת הנסיון בהצלחה מסיבות מקצועיות וניהוליות. החלטתו של מר בן מנחם ניתנה נוכח מכלול השיקולים העיניינים שעמדו בפניו והפררוגטיבה שעמדה לפניו כמנהל הרדיו. ה. עוד טוענת הנתבעת, באמצעות מר בן מנחם, כי התובע לא נוטרל מתפקידים וסמכויות ובאשר לביטול הרשאתו כמורשה חתימה, הרי שמדובר בצעד שננקט כלפי כ-30 בעלי חתימה במסגרת קיצוצים בתקציב. באשר לשעות הנוספות, הרי שהתובע חרג ממכסת השעות הנוספות שהוקצבה לו מבלי לבקש רשות מהממונים עליו, פינת הספורט שהופסקה, הופסקה משיקולים מקצועיים בלבד. ו. הנתבעת טוענת כי מר בן מנחם סבר וסבור כי התובע אינו מתאים לכהן בתפקיד ראש דסק הספורט הן בהיבט האישי והן בהיבט המקצועי, וכן סבור מר בן מנחם כי הוא והתובע לא יוכלו לעבוד יחד מאחר שאינם רואים עין בעין את אופן ניהול דסק הספורט - מצב אשר יפגע בניהול התקין של דסק הספורט. ז. הנתבעת טוענת כי אם ייכפה על מר בן מנחם כי התובע ימשיך בתפקידו ייגרם נזק רב יותר לשידורי הספורט ברדיו, גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה ניהולית , והדבר יפגע ברקמת יחסי העבודה העדינה ברדיו. הנתבעת מוסיפה כי המבקש ימשיך בעבודתו כשדר ספורט בכיר ולא יגרם לו כל נזק. לאחר שמיעת העדויות, קריאת הפרוטוקול, המוצגים וטעוני הצדדים, אנו קובעים כדלקמן: 1. בבוא בית הדין לבחון את טענות הצדדים, הוא אינו שם עצמו במקום אחד הצדדים, ואינו שוקל את שיקוליו. תפקידו של בית הדין הוא להעביר ביקורת שיפוטית על תקינות ההליך, קיום כללי הצדק הטבעי והמשפט המנהלי, בחינת תום הלב, וכן - בדיקה של סבירות השיקולים והיותם ענייניים. ולעניין זה כבר נאמר ע"י כב' הנשיא (בדימוס) מנחם גולדברג בספר לנדוי, כרך ב': " הכלל הוא שאין בית משפט מתערב בהחלטתה של רשות הפועלת בתחום ולמטרה שהוגדרה לה ע"פ דין, אלא אם לא הביאה בחשבון את השיקולים הרלבנטיים או שהביאה בחשבון שיקולים בלתי רלבנטיים" (דב"ע מ/63-3 ש.א.ש בטחון ימי קרל זינגר נ' עמליה הראל, פד"ע י' 21) ובהמשך נאמר " אין בימ"ש מתערב בשיקולי רשות מוסמכת ואין הוא ממיר את שיקוליה בשיקוליו שלו, כל עוד פועלת הרשות ושוקלת את החלטתה באופן ענייני, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכויות שהוענקו לה ע"פ דין. ביה"ד לעבודה נהג בסוגיית ההתערבות בשיקול דעתה של רשות מוסמכת באותה דרך". (דב"ע מט/131-3 רחל שלום נ' ברית התנועה הקיבוצית פד"ע כא' 262,268 ). 2. הנתבעת הינה רשות ציבורית ממלכתית, אשר לגביה קיימת חובה מוגברת של קיום הליכים תקינים, וביצוע החלטות לפי שיקולים ענייניים, סבירים ובתום לב והגינות. ההלכה הכללית לענין העברת עובד מתפקידו סוכמה בפסק הדין מרגלית אילת - שרות התעסוקה (דב"ע נד/71-3, פד"ע כ"ז 169) ולפיה - "הכלל הוא כי במסגרת זכותו של מעביד לנהל את מפעלו על הצד הטוב והמועיל ביותר לפי הבנתו ושיפוטו, מוסמך הוא גם להעביר עובד מתפקיד לתפקיד, הכל כמובן בכפוף למגבלות המסייגות סמכויות אלה, מכוח הסכם קיבוצי או הסכם אינדיבידואלי". כלל זה, של ניוד עובדים ממשרה למשרה כחלק מפררוגטיבת הניהול של המעביד, ככול שמדובר בעובדי מדינה, בפיסקה 11.211 לתקשי"ר, שם נאמר: "קביעת מקום עבודתו הקבוע או הזמני של העובד בכניסתו לשירות ובהמשך שירותו היא בסמכותו של האחראי. האחראי רשאי להעביר עובד ממקום עבודה אחד למשנהו בקביעות או לזמן מוגבל אגב התחשבות בצורכי השירות ובכפיפות להוראות התקשי"ר". 3. הטעם להעברת עובד ממשרה למשרה עפ"י התקשיר באופן זמני או קבוע יכול להיות מסיבות שונות, אך מאחר שמדובר בהפעלת כוח של מעביד, יש להפעילו משיקולים רלוונטיים בתום לב, ובהגינות תוך מתן אפשרות ראויה לעובד להשמיע טענותיו בטרם יוחלט על העברתו ממשרתו. לגבי ענין זה של זכות השימוע של העובד ראוי להקפיד בכך, במיוחד כשמדובר בהעברה על בסיס אינדיבידואלי, כבמקרה שלנו, משקיימת אפשרות של פגיעה של ממש בתנאי עבודתו של העובד או במעמדו. הליך השימוע לכן, חייב להיות כן ואמיתי ולא הליך הנעשה כדי לצאת ידי חובה (תב"ע נז/2489-3 שמחה שלם נ' מדינת ישראל; דב"ע נו/3-2 שגב - מדינת ישראל, לא פורסם). 4. אחת הטענות המרכזיות שעולה מטענות התובע היא כי לא נערך לו כל שימוע או אפשרות להשמיע את דברו לעניין ההחלטה שננקטה בעניינו. הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתינו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי עבודה. בפס"ד גוטרמן נאמר כי " זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו". עוד מוסיפה השופטת נילי ארד כי " עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד - להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגינות, ובתום לב, מבלי לכחד דבר מן העובד. דרכי קיומו של השימוע נקבעו זה מכבר. יכול שייעשה בכתובים ויכול שיתקיים בפני מי שהוסמך לכך. עיקרו של דבר בחובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי, ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו". (ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל). 5. בדב"ע מו/4-13 מדינת ישראל נ' הסתדרות עובדי המדינה, פד"ע יז', 181 - פסק בית הדין בעניין פיטורים, תוך התייחסות להעברת עובד מתפקיד לתפקיד וקבע כי על המעביד, במיוחד גוף ציבורי, לפעול בתום לב, בהגינות, וכי ה"כוח" הניתן למעביד אינו כוח לפעול על פי שיקול דעתו או כעולה על רוחו אלא רק משיקולים רלוונטים שיש בהן תום לב והגינות. זאת ועוד - העברה מתפקיד לתפקיד תדרוש גם היא הענקת זכות השימוע. (דב"ע מז/21-3 שם טוב נ' מדינת ישראל פד"ע יח 311). עוד נאמר כי "לדעתנו, דרושה מידה רבה של הקפדה לנהוג בתום לב בדרך זימונו של עובד להליך שימוע בכך, שהזימון ייעשה זמן סביר מראש קודם לביצוע השימוע בפועל, זאת כדי שיהא סיפק בידי העובד להכין את טיעוניו בהליך". ובהמשך, "הליך השימוע אינו הליך שנעשה כדי "לצאת ידי חובה". (י.לובוצקי, סיום יחסי עבודה, ע"מ 18). 6. על פי חומר הראיות אנו קובעים כי הנתבעת פעלה באופן שאינו עולה בקנה אחד עם כללי המנהל התקינים, וחובת תום הלב שלה כמעסיק ציבורי. מר בן מנחם כינס את כל העובדים לישיבת מערכת ובה הודיע לתובע לראשונה, בנוכחות עובדים אחרים כי סיים את תפקידו כראש דסק הספורט. הודעה זו ניתנה עוד בטרם הסתיימה שנת הנסיון של התובע, ויתר על כן - להודעה מפתיעה זו לא קדמה שיחה עם התובע, ואפילו לא הודעה בכתב. מעשה זה, הוליד כאמור את הבקשה לצו מניעה שנשמעה בפני כב' השופטת עציון. 7. התובע נפגש עם מר בן מנחם ביום 23.7.03, לפגישת עבודה. בפגישתם זו, לא אמר מר בן מנחם לתובע דבר וחצי דבר על כך שלמעשה הוא אמור לסיים את מינויו כראש דסק הספורט בעוד כשבוע. מר בן מנחם אישר את הדברים בעדותו: "לא הודעתי לו במפורש על כוונתי להעבירו מתפקידו ולא נתתי לו הזדמנות להשמיע דברו כנגד החלטה זו" (עמ' 26 לפרוטוקול, שורה 10). כאשר נשאל מר בן מנחם האם זה לא נראה לו תמוה שבמשך כל שיחתו עם התובע לא הוזכר כלל עניין ההדחה, השיב מר בן מנחם: "זה נראה לי בסדר" (עמ' 26 לפרוטוקול, שורה 1). בכך פעלה הנתבעת בחוסר תום לב מובהק, וללא כל התחשבות בתובע, במעמדו ובכבודו האישי. 8. לתובע לא ניתנה כלל זכות שימוע, והוא אף לא זכה להנמקה בסיסית של החלטת הנתבעת לבטל את מינויו. מר בן מנחם עצמו הודה בכך בעדותו, וכאשר נשאל על ידי בית הדין אם ערך לתובע שימוע - ענה בפירוש כי לא ערך לו כל שימוע. לתובע לא ניתנה איפוא כל הזדמנות לדעת מדוע רוצים בהעברתו, וגם לא ניתנה לו כל הזדמנות להשמיע את דברו או להתגונן בפני החלטת הנתבעת. למעשה - השמיע התובע הסברים כנגד הטענות שהועלו נגדו רק בעת הדיון בבית הדין. 9. למרות טענתה של הנתבעת, כי מר בן מנחם כלל לא הכיר את התובע לפני שנכנס לתפקידו, ולכן פעל משיקולים ענייניים בלבד, אנו קובעים כי לא הוכח ששיקוליו של מר בן מנחם היו תקינים. מר בן מנחם נכנס לתפקידו ביום 21.5.03, וביום 29.5.03, כשבוע לאחר כניסתו לתפקיד, כבר הודיע לתובע בנוכחות יתר העובדים כי מעתה יהיה כפוף למר בלסנבוים, ראש מערכת תל אביב. מדובר בפרק זמן קצר ביותר (ואף - קצר מידי), בו ניתן היה לתהות על קנקנו של התובע, שמר בן מנחם טען כי לא הכירו כלל קודם לכן. מאידך - עולה מחומר הראיות כי למר בן מנחם היתה היכרות קודמת עם מר בלסנבוים, אשר אותו מינה במקום התובע. 10. מר בן מנחם העיד כי שמע מעובדים שונים תלונות רבות לגבי התובע, ועל כן - קיבל החלטה שלא להמשיך את מינויו של התובע. נראה כי דרך קבלת החלטה זו לא היתה עניינית. כניסת מנהל חדש לתפקידו, שאין לו היכרות קודמת עם עובדיו, יכולה לשמש אנשים שונים לצורך "עריכת חשבונות" עם בעל תפקיד מסויים, ויש לשמוע את כל הצדדים כדי לקבל החלטה שקולה ומאוזנת. אנו תמהים על כך שמנהל חדש, אינו מביא בחשבון אפשרות כי אנשים הבאים אליו להתלונן על התובע יכולים להיות בעלי אינטרס שאינו ענייני, ואינו טורח כלל לקבל גם את תגובת התובע לתלונות שהושמעו נגדו. הנתבעת כרשות ציבורית, היתה צריכה להקפיד על קיום כל הכללים ושמירת זכויות עובדיה. 11. בעדויות שבפנינו נשמעו - מחד - שבחים רבים לגבי עבודתו של התובע (מעדי התביעה), ומאידך - תלונות רבות על עבודתו (מעדי הנתבעת). בית הדין אינו בא להחליט אם התובע ראוי לשבחים או לגינוי. בחינת תפקודו המקצועי היא בתחום סמכותו של הממונה עליו. כאמור לעיל, תפקידנו לקבוע האם ביטול מינויו של התובע נעשה בדרך תקינה. עם זאת, בחנו גם את הטענות שהועלו כלפי התובע לגופן, ולא מצאנו כי נשקלו בכובד ראש על ידי הנתבעת. מר בן מנחם העלה טענה לפיה התובע נשלח לשדר משחקים בחו"ל מסיבות "פוליטיות". טענה זו לא נתמכה בראיות כלשהן. התובע העיד כי מזה 30 שנה הוא נשלח לשדר משחקים מחו"ל. בידיעה שיפוטית הוא כי במהלך תקופה כה ארוכה התחלף השלטון במדינה פעמים רבות, ואין תימוכין לטענה זו. מאידך - הוכח על ידי התובע ועדיו, כי באסיפת עובדים שכינס מר בן מנחם, הוא ביקש מהם לפעול אצל פוליטיקאים למען הנתבעת שמצבה בכי רע. 12. נטען גם כנגד התובע כי לא קיים ישיבות מערכת, בעוד שהתובע הסביר כי למעשה אין לו "מערכת". שני העובדים היחידים הקבועים הם התובע ומר בני פייסיק, ויתר המשתתפים בשידורי הספורט הם אנשים המועסקים במקומות אחרים ועושים מלאכתם בנתבעת כ"משתתפים חופשיים". עוד נטען כנגד התובע כי נסע לחו"ל פעמים רבות כדי לשדר משחקים. התובע העיד, ומר אמנון נדב שהיה מנהל הרדיו הקודם - אישר זאת, כי כל נסיעה קיבלה את אישור המנכ"ל וכי התובע לא היה חופשי לעשות בנושא זה כבתוך שלו. 13. הנתבעת טענה עוד כי התובע אינו מתאים לכהן בתפקיד ראש דסק הספורט הן בהיבט האישי והן בהיבט המקצועי, וכי השיקולים שהפעיל מר בן מנחם הינם לגיטימיים ומתחייבים מעצם תפקידו, וכי טובת קול ישראל וניהולו התקין הם שעומדים בראש מעייניו של מר בן מנחם. לא הוכחו טענותיו של מר בן מנחם על הפרות משמעת חמורות שביצע התובע. כבר קבענו לעיל כי ביה"ד אינו ממיר את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות, אך הוא בוחן את סבירות החלטתה בהתחשב בנסיבות המקרה. את החלטתו קיבל מר בן מנחם מבלי שטרח להשמיע בפני התובע את השגותיו בעניין תפקודו ומבלי לשמוע את תגובתו של התובע. לא רק שקיבל החלטה בלא ששמע את עמדת התובע בעניין אלא אף מסר אותה לתובע בצורה שאינה מכבדת אותו ובלא נימוקים. 14. הטענות והמענות אשר הושמעו כנגד התובע, זכו להסברים מצידו, אשר אין לבטלם. עם זאת - אנו חוזרים ומציינים כי אותם הסברים לא היו אמורים להינתן לראשונה במהלך עדותו של התובע בבית הדין, אלא - בפני פורום ראוי לעריכת שימוע לתובע. לפי העדויות והראיות שהונחו בפנינו אנו קובעים כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי ההדחה נבעה משיקולים עניינים של חוסר מקצועיות. 15. העולה מכל האמור לעיל הוא כי הנתבעת קיבלה החלטותיה בעניינו של התובע שלא כדין, בכך שלא איפשרה לו לשמוע ולהשמיע עמדתו בעניין העברתו מתפקידו ושיבוצו לתפקיד אחר, ובכך פעלה בחוסר תום לב. אנו קובעים איפוא כי העברת התובע מתפקידו, נעשתה שלא כדין. 16. באיזון האינטרסים בין סמכותו הניהולית של מעסיק והפררוגטיבה שלו, אל מול זכויותיו הבסיסיות של עובד לשימוע נאות, פעולה בתום לב ושמירה על מנהל תקין וכבוד העובד - אנו סבורים כי האינטרס של התובע גובר על אינטרס הנתבעת. 17. אשר על כן - אנו קובעים כי העברת התובע מתפקידו נעשתה בהליך לא תקין, והיא בטלה. לפיכך - אנו מורים לנתבעת להחזיר את התובע לתפקידו כראש דסק הספורט - על כל סמכויותיו ותפקידיו כפי שהיו לו לפני העברתו לרבות הגשת תוכנית הרדיו "שירים ושערים". התביעה - מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ו שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ + מע"מ וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. שערצוויםצו מניעה