פיטורי צמצום עובדת בהריון - צו מניעה זמני

פסק דין 1. לבית הדין הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני בדבר בטלות הליך פיטורין של המבקשת שהינה עובדת בהריון אשר פוטרה במסגרת פיטורי צמצום בשירותי בריאות כללית, המשיבה. (להלן: שירותי בריאות), ואשר הסעד המבוקש בה הוא ביטול הודעת הפיטורים שנמסרה למבקשת והמשכת עבודתה של המבקשת בשירותי בריאות עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית. 2. שירותי בריאות הודיעו על התנגדותם לבקשה בתגובתם לצו המניעה, ואף בעדות עד מטעמם שסירב להצעת בית הדין להשיב את המבקשת לעבודה עד תום הריונה, והודיע לביה"ד כי תוגש בענין זה בקשה לשר העבודה והרווחה. 3. להלן מסכת העובדות והטענות כפי שעלו מההליך: א) א) המבקשת היא עובדת שירותי בריאות בתאריך פיטוריה. עובדה זו הוסכמה. ב) ב) המבקשת הועסקה דרך חברת כ"א בשירותי בריאות משנת 1995 עד 7/01 וממועד זה הנה עובדת של שירותי בריאות. עבודתה זו הינה במסגרת הקרויה "דור ב'" על פי ההסכם קיבוצי מיום 13/9/90 (להלן: הסכם 99). אף עובדה זו הוסכמה. ג) ג) המבקשת טענה כי היתה בהריון במועד הפיטורין ועובדה זו היתה מוסכמת. לא היתה מחלוקת כי גם המבקשת וגם שירותי בריאות לא ידעו על הריונה לא במועד השימוע שנעשה למבקשת ולא במועד ההחלטה לגבי פיטוריה. ד) ד) המבקשת סמכה תביעתה למתן הסעד הזמני על רקע העובדה שאיתרה בעבר מעשה שחיתות של עובד שירותי בריאות, שהינו גם חבר ועד ושהמבקשת היתה כפיפה שלו אז. שירותי בריאות טענה מאידך, כי פיטוריה נבעו משיקולים עניינים וכי לא היתה להם כל נגיעה לגילוי השחיתות הלכאורי הנטען. לפיכך, ענין השיקולים לפיטורין שנוי במחלוקת. 4. לאור שתי טענות המבקשת הראשונה חשיפת שחיתות והשניה הריונה של המבקשת, טענה המבקשת לבטלותם של הפיטורין וביקשה את הסעד של השבתה לעבודה. 5. טענה נוספת אותה העלתה המבקשת נגעה לתוקף השימוע. לא היתה מחלוקת כי נעשה שימוע וכי המבקשת ידעה על מועדו מראש. 6. לבקשת המבקשת קדם תהליך היסטורי כדלקמן: א) ההסכם הקיבוצי מיום 13.9.99 קבע תנאי עבודת העובדים בסקטור מנהל ומשק, דהיינו "עובדי דור ב'". תנאי עבודת עובדים אלה חולקו ל- 2 תקופות האחת עד 36 חודשים ממועד תחילת עבודת העובד והשנייה מתום 36 חודשים אלו, ועל כך לא היתה מחלוקת. לטענת שירותי בריאות לעניין התקופה הראשונה נקבע ע"י שירותי בריאות כי היא רשאית רשאית לפטר עובד משיקולים עניינים ובתום לב. ב. בפברואר 2003 הכריזה ההסתדרות על סכסוך קיבוצי ופתחה בשביתה. ובעקבות הליך בביה"ד נוהל מו"מ שנתגבשו להסכם קיבוצי מיום 15.1.04 (להלן: "הסכם 2004"). במסגרת הסכם זה 2004 הוסדר נושא קליטתם של חלק מהעובדים החדשים וכן סוכם עם נציגות העובדים נוכח מצבה התקציבי הקשה של שירותי בריאות על צמצום והתייעלות שבמסגרתם לא תאושר העסקתם של 350 עובדים חדשים והם לא יקלטו כעובדים קבועים במסגרת הסכם 99. עובדות אלו לא היו שנויות במחלוקת. ג. סיום העסקתם של העובדים החדשים נעשה בהתאם להוראות ההסכם ובשיתוף ובהסכמת ארגון העובדים. על עובדה זו חלקה המבקשת בטענות כנגד הלגיטימציה של מייצג פעולת "ארגון העובדים" יו"ר הועד, והנוגעות לנסיבותיה האישיות. 7. המבקשת צירפה לבקשתה העתק ממכתב הפיטורין מיום 4.11.01 וביטולו (נספחים ב1 ב2 לבקשה) וכן העתק ממכתב הפיטורים השני מיום 22.4.02 וביטולו (נספח ג1 ג2 לבקשה) מכתבי המלצה על עבודתה, ואישור היותה בהריון מיום 9.3.04 המתייחס להריונה בשבוע ה - 7 להריונה. עובדות אלו היו מוסכמות. 8. א. עוד טענה שירותי בריאות, כי הנהלת מחוז ירושלים קיבלה ב - 15.1.04 מסמך מההנהלה המרכזית לגבי מכסת העובדים שגובשה בשיתוף ובהסכמת ועד העובדים המקומי והארצי. על ענין זה עצמו לא היתה מחלוקת. ב. טענתה העיקרית של שירותי בריאות מופיעה בסעיף 14 לכתב התשובה להלן: "הרשימה נקבעה בהתאם לקריטריונים עכשווים ביניהם תפקודו של העובד, חוות דעת הממונים עליו, תפקידו של העובד, כישוריו לתפקיד, השלמתו ועבודתו של העובד בבחינות לצורך קבלת תעודת בגרות מלאה וכד'". על תוכן סעיף זה נסבה עיקר המחלוקת. נבחן לאור העובדות שעלו בכתבי הטענות בתצהירים בפרוטוקול האם יושם שיקול דעת זה לגבי המבקשת, הכל במסגרת ההליך הזמני ועל סמך מה שהוצג בו בפני בית הדין. 9. שירותי בריאות ערכה שימוע לכל אחד מ- 45 המועמדים לפיטורים וניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו - הנהלת המחוז היא זו שהחליטה לגבי הפיטורים ואף חזרה בה מכונת הפיטורים לגבי 6 עובדים. על עובדה זו לא היתה מחלוקת. המחלוקת נסבה על השימוע שנעשה למבקשת. 10. שירותי בריאות בנוסף לשני ההסכמים הקיבוציים צירפה לכתב טענותיה אגרת לעובד שנשלחה בעקבות הסכם 99 (נספח ג' ), ומסמכים הנוגעים להעסקתה הספציפית של המבקשת אליהם נתייחס בהמשך. בנוסף צורף נספח י' פרוטוקול ישיבת השימוע מיום 9.2.04 אליו הוזמנה המבקשת במכתב מיום 3.2.04 המודיע על השימוע. 11. לאחר שסקרנו את העובדות המוסכמות והשנויות במחלוקת נבדוק כיצד השתקפו מפרוטוקול הדיון כפי שהתנהל בבית הדין כדלקמן: א. א. המבקשת אכן אישרה את היותה עובדת ע"פ הסכם 99 ואף אישרה את חתימתה על המסמכים שהוגשו ע"י שירותי בריאות ביחס לתנאי העסקתה וכתב הסילוק, לרבות התנאי להשלמת ההשכלה עד תום 36 חודשים. ב. ב- 1.7.01 התחילה עבודתה בשירותי בריאות על פי נספח ד' לתשובת שירותי בריאות ב- 3.7.01 חתמה על אישור להשלמת לימודיה עד תום 36 חודשים מתחילת עבודתה. במועד הדיון טרם מלאו 36 חודשים אלו, שחסרו להם שלושה חודשים בלבד. בפרוטוקול בית הדין (עמ' 3 ש' 4-5 ) ציינה המבקשת כי נרשמה לאונברסיטה הפתוחה. הגם שלא בטוח אם תשלים לימודיה, העיד עד שירותי בריאות (פרו' עמ' 15 ועד 23 ), כי גם מי שלא השלים אך החל לימודיו לא פוטר. לפיכך לא היתה מחלוקת עובדתית כי המבקשת תתחיל לימודיה במסגרת תקופת 36 החודשים. כך גם לא היתה מחלוקת כי גם עובדים אחרים שהתחילו לימודיהם בתוך 36 החודשים ולא סיימו, נותרו בעבודה ולא פוטרו. ג. לעניין השימוע (נספחים ט, י, ויא') לתגובת שירותי בריאות. מחקירת המבקשת עולה כי לא הוגבלה בשימוע וכי יכלה לאמר ככל חפצה (פח' עמ' 3 ש' 10 עד 27) ואף אם היה השימוע קצר, נתנה למבקשת הודעה מוקדמת ראויה לפני השימוע מבחינת לוח זמנים וכן מבחינת תוכן נספח ט' המציין מפורשות כי מדובר בישיבת שימוע לצורך סיום עבודה. ד. מהפרוטוקול עלה כי חבר הועד היה נוכח בשימוע של המבקשת, כמו גם של עובדים אחרים בשירותי בריאות. אמנם נכון כי העד מר דוידי התייחס בחקירתו לכך שהחלטת הפיטורים היתה שלו בלבד, (פרו' עמ' 13 ש' 15 - 16) וכן "אני לא שאלתי את עמדתו כלל, הדגשתי בפניו שאין לו "SAY " בעניין. ההחלטה היא של ההנהלה". (ש' 25) אך כאמור נוכחות חבר הועד בשימוע היתה עובדה. הכרעת דין: כל הנסקר לעיל, הנו אך ורק בצו הזמני ולצורך צו זה ואין בכל אמירה מהאמור לעיל או להלן להשליך ולו בדבר מה על ההליך העיקרי ותוצאותיו. מהעובדות כפי שעלו בכתבי הטענות, בתצהירים ובסיכומים עולה כי אין לקבל את תצהיר המבקשת בשלמותו, וכך גם לא את תצהירי שירותי בריאות. בית הדין נדרש לשקול את הענין שבתיק זה במאזניים רגישות, כדי להסיק על פי מצבור הטיעונים לכאן ולכאן, להיכן נוטה הכף. נדון בטענות הצדדים כפי שעולה מעובדות המקרה שלפנינו, ביחס לפסיקה ולהלכות בית הדין בדבר מתן הסעד הזמני כלהלן: 1. תיפקוד המבקשת: עבודת המבקשת היתה תקינה על פי חוות הממונים ועל פי נספח ה' לבקשה (מכתבים מיום 13.6.02 ו-16.1.02 ומכתב מיום 25.2.04), וכן כעולה מעדות עדי שירותי בריאות לרבות מנהל כח האדם עצמו ולא היתה תלונה לגבי תפקודה. לפיכך, בשיקולי שירותי בריאות כפי שבאו בכתבי טענותיה לענין תפקיד העובד ותפקודו עולה דווקא כי ניתן בהחלט היה להניב תפוקה מהמבקשת וכי היה מי שחפץ בהמשך העסקתה. (דבע מז/132-3 מילכה אנגלסמן נ' אורי עמית ואח' פד"ע יט' 225). יחד עם זאת, לענין פיטוריה ולענין מתן הצו הזמני על בית הדין לשקול את גילה, וותקה של העובדת, חשיבותה ומשקלה במערכת ואת העובדה שדרך כלל הפסיקה איננה מאפשרת אכיפה בנסיבות עובדתיות דומות ונותנת סעד של פיצוי. לענין סעיף זה שקולות המאזניים בדבר מתן הצו. 2. לענין השימוע: א. בפני בית הדין הוצגו מסמכים כמו גם עדות המבקשת (בניגוד לאמור בתצהירה), כי למבקשת ניתנה הזדמנות לטעון טענותיה ולהגיש מסמכיה וכי ניתן לה די זמן להיערך לשימוע. גם מעדותה עלה כי יכלה לטעון וכי לא "אוימה" כפי שמציג זאת ב"כ בסיכומיו. מכל מקום בית הדין התרשם כי ניתנה לה הזדמנות ראויה בשימוע להשמיע כל טיעוניה ולצרף מסמכים לו רצתה. לפיכך, לא מוצא בית הדין כי נפל פגם בהליך השימוע לענין זה. ואולם לא יצא פטור בלא להסתייג מנוכחותו של חבר הועד בשימוע. ב. ב. העד מר דוידי התייחס בחקירתו לכך שהחלטת הפיטורים היתה שלו בלבד פרו' 13 ש' 15-16 וכן "אני לא שאלתי את עמדתו כלל, הדגשתי בפניו שאין לו "SAY" בענין. ההחלטה היא של ההנהלה". (ש' 25). העד דוידי, עשה רושם מהימן ומקצועי על בית הדין, לפיכך ומשהמבקשת ציינה שיו"ר הועד לא השתתף בדיון עצמו, אין בנוכחותו של יו"ר הועד אף שכאמור היתה מיותרת פגם היורד לשורשו של השימוע (פרו' עמ' 13 ש' 19-21) באופן שהיה גורם לבטלות הפיטורים. גרסת המבקשת בתצהירה מותנה עד מאד בחקירתה הנגדית, ולפיכך מקבל בית הדין את עמדת שירותי בריאות כי השימוע נערך תוך מתן הזדמנות נאותה למבקשת לפרוש טענותיה ותוך מתן הודעה מוקדמת על השימוע ותוכנו כדי לאפשר הערכותה כולל הבאת מסמכים. הכל לכאורה, ולענין הסעד הזמני בלבד, שכןל על פי הפסיקה, הפגם צריך להיות בעל משקל מהותי מבחינת בטלותו כדי להעניק סעד של אכיפה ולא של פיצוי. בית הדין התרשם מהעדויות שבפניו כי השימוע שנעשה בתיק זה, ככל שהוכח בפניו בהליך הזמני, ולענין מתן סעד האכיפה בהליך הזמני, ענה לתנאים אותם מציגה כב' השופטת נ. ארד בענין פס"ד גוטרמן וכי נוכחות יו"ר הועד לא היה לה משקל של ממש הן לענין יכולת הבאת הטענות מטעם המבקשת והן לענין ההחלטה עצמה. ג. ג. עגום עד מאוד היה הרושם שהותירה עדותו של מר עמר, וזוהי לשון המעטה. יחד עם זאת אין לייחס לעמדתו, גם לו היתה, משקל כלשהו אצל שירותי בריאות מכל מקום, הפעלת שקול הדעת, עובדה שלא נסתרה נעשתה על ידי העד דוידי, ועדותו נתקבלה ע"י בית הדין, ולא הוכח כי גיבש דעתו טרם השימוע. לענין השימוע נוטות המאזניים לצד שירותי בריאות לענין אי מתן סעד אכיפה. 3. התלונה על השחיתות. א. א. למבקשת היתה הזדמנות בשימוע להזכיר ענין זה בפרט לאור דבריה, כי בשימוע " נאמר לי על ידי דוידי שאין נגדי שום תלונה אלא ההפך הממונים עלי מרוצים מתפקודי..." (פח' עמ' 3 ש' 12). המבקשת לא כפרה בתוכן פרו' השימוע, ולא הזכירה בשימוע, בחצי מילה את עניין זה אף שהעניין היה נשוא שני פיטורים קודמים. יצויין כי המבקשת כבר עבדה זמן ממושך במקומות אחרים ותחת ממונים אחרים. בית הדין לא התרשם כי גילוי השחיתות היה בבסיס פיטוריה אלו. לדבריה בעמ' 6 לפרוטוקול (ש' 5 - 10 ) עולה כי למעשה מזה זמן לא היתה בקשר עם מר עמר ואין הוכחה של ממש בדבר רצונו לפגוע בה או בעניינה. עוד עלה כי למעשה מר אפי מהנהח"ש של שירותי בריאות הוא שיזם את הגילוי בדבר מעשי יו"ר הועד ( עמ' 7 ש' 26 עמ' 8 ש' 1-2). לפיכך, בית הדין לא התרשם כי עניין "השחיתות" היה גילוי של המבקשת בלבד ושעמד בבסיס השיקול בפיטורים אלו. ב. מר מישל עמר גלל את מסכת פרשת השחיתות נשוא טענת המבקשת. העד הודה, כבר אז, במעשיו ולמעשה ננזף ע"י מנהל המחוז עוד לפני פיטוריה הראשונים ב- 2001. כל אותם "פרשות אחרות" שניסתה המבקשת להעלות לא בוססו בפני בי"ד זה בהליך הזמני ולא נמצא להם עוגן. לפיכך לעניין פרשת שחיתות זו מבלי להתייחס לחומרתה כשלעצמה והתייחסותו של העד דוידי לעניין (פרו' עמ' 14 ש' 15-16) זו, נסתיימה זמן רב לפני פיטורים אלו. ג. אף אם יניח בית הדין הנחת היסוד שהגישה תלונה מכל מקום אף אם לא היא הגישה תלונה לפחות סייעה בכך, גם בכך לא יהיה להועיל. בחקירתה, בניגוד לתצהירה אמרה, פרו' עמ' 7 ש' 18:…."ומנהל החשבונות גילה את זיוף החתימה, שזה עבר למנהל המחוז, זמנו את מר עמר לישיבה, וזה עשה בלאגן במחוז". המבקשת נשאלה אם היא זו שגילתה ואמרה…"זה נתגלה על ידי, אני הדפסתי את המכתב…הוא העביר את המכתב למר אפי לנקרי בהנה"ח על מנת להוציא את כל התשלום ויום למחרת אפי נכנס אלי למשרד ושאל אותי מה זה המכתב הזה? מאחר ואפי ואני עבדנו יחד והוא מכיר אותי שנים בקשתי שלא יערב אותי ואם יש לו שאלה שיפנה למר עמר, הרגשתי מאד מבולבלת וחסרת אונים". (דגש שלי ש.ש.). אין מחלוקת כי המבקשת ידעה ראשונה על מעשיו של מר עמר, אך גם אין ספק מעדותה כי הנהח"ש היא שעשתה את ה"בלאגן בענינו" וכי סיועה לא היה העיקר. ד. בית הדין סבור כי יש באמירות המבקשת בסיכומיה לענין הנורמות הפסולות, והמנהל הבלתי תקין בכל הנוגע לשחיתות עצמה, בסיס של ממש, אך אין בכך די כדי לגרום לבטלות הפיטורין בענין זה אשר לא מתקיימים בו תנאים נוספים, הנדרשים בחוק ובפסיקה להופכם לבטלים מעיקרם בעילה זו. לפיכך, הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) התשנ"ז 1997 לא יעמוד למבקשת לענין מתן הצו. לדוגמא, התנאי בסעיף 3א' הוא כי "אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה או הסיוע כאמור..." וכבר חלפה יותר משנה. לא מתקיימים התנאים הנוספים בחוק הגנה על עובדים (כגון: חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות, או במנהל תקין) התשנ"ז-1997. "ו) כי המעביד פגע בתנאי עבודתו". בדיון בפני בית הדין נסתבר כי העובדת הועברה בשירותי בריאות למשרה אחרת לשביעות רצונה המלאה, ובכך עמד המעביד בנטל ההוכחה. לפיכך, גם אם הוגשה תלונה על ידה, אף שאין כל מסמך בכתב, וגם אם נעשה הדבר בתום לב בקשר להפרת חיקוק ופגיעה בטוהר מידות ומנהל תקין לרשות המוסמכת וגם אם נניח שהקב"ט היה מטיל אור על כך, עדיין, לא נתקיימו הנסיבות לפי חוק זה המצדיקות בטלות הפיטורים ומתן סעד אכיפה, ולא סעד של פיצוי על פי הוראות הפסיקה בסעד זמני. בית הדין סבור כי אף שנטל ההוכחה על המעביד כאמור בסעיף 3ו' לחוק, הרי ששירותי בריאות הרימה נטל זה לפחות לכאורה. לענין זה, "משמצא בית הדין שעובד פוטר מטעם שסייע לעובדים אחרים להתלונן...יש לפצותו על כך". (גולדברג) ד. עבודה כרך שני ש' 10 עמ' 4. גם אם הגשת התלונה הראשונית מועדה ונסיבותיה, גרמו פעמיים להשבתה של המבקשת לעבודה הרי שענין זה וטענת המבקשת כי יש לצרף את רסיסי פיטוריה הקודמים לפיטורים אלו, ולראותם כרצף לענין חוק זה ולענין ההתנכלויות, לא יכול למנוע ממעביד את פיטורי העובד לעולם ובכל נסיבה אפשרית. לפיכך יש לדחות טענה זו, במקרה שלפנינו כפי שהוצגו עובדותיו. 4. רשימות המועמדים לפיטורים הוגשו ע"י הועד הארצי וענין זה קיבל תימוכין במהלך העדויות השונות. (פרו' עמ' 13 ש' 1-2). דהיינו, מדובר בפיטורים כלליים ולא בפיטורים ספציפיים יחודיים של המבקשת אף תהליך זה תומך בנימוקי שירותי בריאות ובעמדתה כפי שהוצגו, לפיו הפעילה שיקול דעת מערכתי וספציפי. שירותי בריאות ערכו את פיטורי הקיצוצים במסגרת הסכם קיבוצי מסודר. השאלה העולה הנה האם הוכחו "שיקולים זרים" בענין המבקשת לכאורה באופן המצדיק בטלות הפיטורים בנסיבות פיטורים אלו על פי ההסכם הקיבוצי? התשובה לכך כעולה מהעדויות שלילית, מדובר בענין מערכתי כללי. בהליך הזמני שנוהל בפנינו, לא הוכחו שיקולים זרים, לפיהם נוצלה "ההזדמנות" של פיטורים המוניים. העד דוידי ענה במהימנות ולפיכך, גם אם נקבל את כל עדות המבקשת, הרי שלענין תהליך הפיטורין מדובר בתהליך כללי, מעוגן בהסכם ומלווה בהודעה מסודרת כך שגם המסגרת הכללית של ההקשר של פיטוריה לא מטה את כף המאזנים לטובת אכיפה. 5. נימוק הלימודים: בית הדין סבור כי אי השלמת הלימודים לא יכול לעמוד כנימוק בפני עצמו לפיטורי המבקשת, חרף המסמכים עליהם חתמה בין היתר בשל העובדה כי הוכח, בהליך זה שהיו עובדים אחרים שהחלו לימודיהם וטרם סיימו בחלוף 36 חודש, ואלו נותרו על כנם. ניתן לעבוד וללמוד להרות וללדת ולגדל ילדים גם יחד, אין מקום להפלות לטובה בענין זה אשה נשואה אל מול רווקה, או גבר שכן למבקשת ניתן די זמן לכלכל את עבודתה, מטלותיה, ולימודיה. 36 חודשים הנו זמן סביר ביותר להשלמת הלימודים או לפחות להתחלתם. יחד עם זאת, מאחר ובמועד הדיון טרם חלפו 36 חודשים והמבקשת מתחילה בלימודיה, בסוגיה זו נוטה הכף לטובת המבקשת ואולם נימוק זה כשלעצמו אין בו די לאכיפת יחסי עובד ומעביד לפי מבחני הפסיקה בסעד הזמני. 6. 6. בית הדין סבור כי אין בעובדות שנתבררו והובאו בפניו כדי להצדיק אכיפה ועתה לפסיקה: 1. 1. לענין השימוע, הרי הגם שבפיטורי צמצום עסקינן - נערך השימוע על פי הכללים והאסמכתאות שהובאו בענן זה בפס"ד ע"ע 001465/02 בנימין משה ואברהם קופר נ' איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה (ניתן ביום 10.3.04) (טרם פורסם) (להלן: פס"ד משה), (ע,ע 300317/98 מרדכי מיטל נ' איגוד ערים לשירותים ויטרנרים (טרם פורסם). וגם בכללים שנקבעו ע"י כב' השופטת נילי ארד בפס"ד בענין בש"א 1290/02 1388/02 מדינת ישראל נ. אלי שדה , עבודה ארצי לג(99) 36 ובענין גוטרמן. לדעת בית הדין עמדה שירותי הבריאות בכללים של הודעה לפני שימוע ושימוע עצמו כנדרש בפסיקה, לרבות ההזדמנות לעובד להשמיע דברו ולהביא מסמכיו. 2. 2. גם לענין חובת ההיוועצות עם ועד העובדים, עמדה שירותי הבריאות במבחנים שנקבעו בפס"ד משה האמור. הפיטורים נעשו במסגרת הסכם קיבוצי, ונתקיימה לכאורה, לפי מה שהוצג בפני בית הדין הוועצות עם הועד הארצי. לא נראה כי העובדות שהוצגו בפנינו, מראות סטיה מההלכות כפי שנמנו בפס"ד משה לענין קיום חובת היוועצות עם ועד העובדים, וכי היתה סטיה ממתחם הסבירות בהפעלת הזכות הניהולית. (ראה שם דבע נד/4-1 ההסתדרות הכללית נ' תעשיה אוירית, דבע נד/4-3 התעשיה האוירית ורמתא נ' ההסתדרות הכללית פד"ע כט', 601). כך גם לא הוכח כי סדר העדיפויות בבחירת המפוטרים ונחיצות הפיטורים, סטה ממתחם הסבירות. כמו פה אף שם, שאל עצמו בית הדין אם יש מקום להיעתר לבקשת המערערים ולבטל את פיטוריהם, שם לא סבר בית הדין כי יש מקום לבטל את פיטוריהם לאחר שבדק את מכלול השיקולים. 3. כפי שנאמר בפס"ד ע"ע 001067/02 ע"ע 001068/02 בענין בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' דוד גולדברג (ניתן 11.1.04) (טרם פורסם) (להלן: פס"ד בזק). שירותי בריאות עשויה להיחשב גוף "דו מהותי" כפי שנקבע בסעיף 15.א לפסק דין בזק בהיותה גוף המספק שירות חיוני לציבור, וניתן להחיל על גוף זה נורמות מתחום המשפט הציבורי שבכללן כאמור שם, חובת השימוע. ואולם גם שם מצא בית הדין כי פגם בשימוע יכול שיהא לו מרפא. אף בי"ד זה סבור כי נוכחות נציג הועד הנו פגם שיש לו מרפא משהוכח להנחת בית הדין שהשימוע נעשה על פי כללי המנהל התקין. עוד, כמו בפס"ד בזק (סע' 15(ג)) נחה דעתנו כי כל עוד יכלה סיפקה שירותי בריאות תפקידים הולמים למבקשת, ולפיכך יחול אף פה האמור בסע' 15 (ה) לפס"ד זה, לפיו: "הלכה פסוקה היא וביטוי ניתן לה בענין צויזנר(3), כי סעד האכיפה הוא סעד שבשיקול דעת. בענייננו, בחן בית הדין את כלל נסיבות הענין ובין היתר נתן דעתו לאלה: לפגם שנפל בהליך הפיטורים; לכך שאין הפגם יורד לשורשו של ענין; ולכך שאין המדובר בפיטורים הנגועים בשרירות או בחוסר תום לב. על רקע זה התקבלה הכרעתו, תוך שנעשתה כדין מלאכת האיזון המידתית והסבירות, כאשר מסקנתו שלא להורות על השבת המשיב לעבודתו, מנעה תיקון עוול בעוול". (דגש שלי ש.ש.). עוד בדק בית הדין, פסקי דין שונים ומגוונים בענין אכיפת יחסי עבודה בצו מניעה. מחד, פס"ד בהם לא נתנו צווים - 300128/98 בענין דוד ביבס נ' שופרסל בע"מ; ע"ב 1854/01 בשא 2665/01 עדות אלי נ' התזמורת הסימפונית ירושלים, ומאידך פס"ד בהם נתנו צווים 000311/03 דוד וינטראוב נ' אובריה ליניאס וע"ע 1163/00 ד' חליל עבוד נ' בי"ח המשפחה הקדושה נצרת , פד"ע לה' 440. בית הדין מצא כי עובדות המקרה שלפנינו לא נכנסות בגדר הכללים לפיהם יש ליתן צו אכיפה. מאידך, המקרה שלפנינו אינו חורג מפסה"ד בהם לא ניתן צו כזה. לאור האמור, ובמאזן האינטרסים שהוצג בפנינו ותוך עשיית שמוש במלאכת האיזון, המידתיות והסבירות אף לפי הפסיקה המפורשת הגענו למסקנה שהגענו, עד כה, לפיהם בעילות שנמנו לעיל, אין מקום ליתן סעד אכיפה. למותר לציין, כי האמור מתייחס לבקשה לסעד ביניים בלבד, ואין באמור להקיש לענין התוצאה הסופית אליה יגיע בית הדין האזורי בהליך העיקרי, אשר הוגש לבית הדין, וביה"ד יעשה מאמץ לקובעו בהקדם. 7. אחרון חביב: לעניין הריונה, הודתה המבקשת בחקירתה כי לא ידעה על הריונה במועד השימוע וכך גם לא ידעה על כך ההנהלה (פרו' עמ' 4 ש' 13 13-14 ) השימוע נערך ב- 9.2 ולמעשה גם במועד משלוח וקבלת מכתב הפיטורים. בית הדין פסק לא אחת כי אי ידיעת עובדת ההריון בעת פיטורים אין בה לפגוע בבטלותם. סעיף 9 לחוק עבודת נשים תשנ"ד 54א' קובע את הכללים אותם השלימה הפסיקה בקובעה: "העובדה שניתן לאשר פיטורי עובדת בהריון עם תוקף למפרע, אינה מצדיקה פיטורים לפני שניתן ההיתר, ואם בוצעו הפיטורים, הם בטלים מעיקרם.." (ע"ע 1138/02 דנה שני נ' חברת סטארט-נט בעמ' לא פורסם). לפיכך לענין סעיף זה, קובע בית הדין כי הפיטורים של המבקשת הנם בטלים מעיקרם ובבחינת void. לאור האמור לעיל: 1. בית הדין סבור כי אין אין המבקשת זכאית לסעד האכיפה המבוקש על ידה בכל הנוגע לטענותיה בדבר השימוע, השחיתות וכד', ולענין זה נתקבלה עמדת שירותי בריאות כללית לפיה אין להשיב את המבקשת לעבודתה וזאת לאחר בדיקת כף המאזניים בכל סוגיה לגופה. 2. לענין הריונה של המבקשת, חזקה של הפסיקה היא כי יש להשיב את המבקשת לעבודה וכי הפיטורים בענין זה בטלים לכתחילה, .void לפיכך, יש להשיב את המבקשת לעבודתה מהטעם השני כאמור. צו מניעה זמניפיטוריםהריוןפיטורים בהריוןצוויםצו מניעה