סכסוך עבודה - פיטורי עובדים

החלטה מבוא 1. המבקשים הגישו בקשת צד בסכסוך קיבוצי ובה עתרו למניעת פיטורי עובדים (המבקשים 3), לביטול השעיית עובדת (המבקשת 4), למניעת פגיעה בחירות ההתארגנות ולסעדים הצהרתיים בעניין צעדי הבראה ופגיעות בשכר בניגוד להסכמים החלים על הצדדים. 2. נציין כבר עתה, כי מרבית הסעדים המבוקשים אינם רלבנטיים להחלטה זו, אשר עניינה הוא אחד: האם המבקשים זכאים כי יינתן סעד, המחייב את המשיבה להעביר להם את המידע, הנוגע להפחתות שכר, שהתבצעו אצל עובדי המשיבה בששת החודשים האחרונים ולרבות היחס שבין שכר העובדים לבין שעור ההפחתה, מועד מתן הזכויות המופחתות וכל מידע אחר הרלבנטי למתן הזכות. 3. רקע עובדתי בתאריך 16.12.02 כתבה ראש ענף פיקוח ובקרת שכר ברשויות המקומיות, הגב' רווית קלפנר לראש המועצה, מר קאסם אבו סריחאן מכתב שכותרתו היתה - "חריגות שכר לכאורה". על-פי המכתב עולה כי המשיבה משלמת לעובדיה תוספות בניגוד להסכם מיום 3.3.99. במכתב נכללה רשימה של 32 עובדים המקבלים תוספת שכר בניגוד להסכם 3/99. עוד צויין במכתב, כי עובדים במועצה מקבלים תשלום בגין שעות נוספות וכוננות לפי דיווח ידני שאינו תואם את הדיווח הממוחשב, מצבת כח האדם הינה מוגזמת, עובדים נקלטו בניגוד לצו המועצות המקומיות והוצאות רכב משולמות ללא דיווח פרטני (נספח י"ח לתשובה). 4. בתאריך 7.12.03, התקיימה אצל המשיבה ישיבה, שעניינה קיצוץ שעות נוספות ואחזקת רכב. בפגישה השתתפו: ראש המועצה, הגזבר, המזכיר, מנהל כח אדם, יו"ר ועד העובדים וגזבר ועד העובדים. ראש המועצה הסביר, כי מאחר והמועצה נמצאת בגרעון, יש צורך לקצץ בשעות הנוספות ובאחזקת רכב וכן לסגור משרדים שאינם חיוניים. הגזבר הסביר באותה ישיבה, כי גרעון המועצה נע בין 5 ל- 6 מיליון ₪. יו"ר ועד העובדים הסכים להתייעלות, אך טען, כי הם דורשים שבשנת 2004 לא יגוייסו עובדים חדשים, והשעות הנוספות שהיו עד 98' לא יקוצצו (פרוטוקול הישיבה צורף לבקשה כנספח י"ד-1). 5. בתאריך 17.12.03, התקיימה ישיבה נוספת, בה סקר ראש המועצה את מצבה הכספי של המועצה, הסביר מדוע יש צורך להתייעל והודה לועד על שיתוף הפעולה. יו"ר ועד העובדים תמך בייעול המערכת תוך שהציג בקשות - לא לאשר כל הזמנה מעל 5000 ₪, לקיים ישיבה בעוד 6 חודשים להערכת מצב בנושא יישום ההחלטות והמשך תוכנית ההתייעלות, השינויים יהיו רק בתאום עם ועד העובדים, ולא יהיה גיוס עובדים חדשים. בסיום הישיבה הוחלט על ביטול השעות הנוספות, שלא מבוצעות בפועל, אחזקת רכב תינתן רק למנהלי מחלקות ועובדים המועסקים בחוזה בכירים, ודרישות משרד הפנים בנושא חריגות השכר ייושמו. (פרוטוקול הישיבה צורף לבקשה כנספח י"ד-1). 6. בתאריך 25.12.03, התקיימה ישיבה של ועד העובדים במשיבה, אשר אישר את האמור בישיבות מיום 7.12.03 ו- 17.12.03. חברי הועד ביקשו לקיים ישיבה עם הנהלת המועצה בעוד שישה חודשים כדי לדון בתוצאות והמשך או אי המשך התוכנית. הועד דרש מהמועצה לשלם לעובדים את המתנה אשר קיבלו כל השנים (פרוטוקול הישיבה צורף לבקשה כנספח י"ד-1). 7. בתאריך 30.12.03, נפגש ועד העובדים עם הנהלת המועצה והסכים, להורדת אחזקת רכב לכל העובדים כולל בכירים ועובדים בחוזה אישי. כמו כן, ביקש יו"ר הועד לקיים ישיבה ביום 11.1.04 על מנת להחזיר אחזקת רכב לעובדים שמגיעה להם. גזבר המועצה ציין, כי יש לשלוח מכתבים לכל מקבלי אחזקת רכב והעובדים יוכלו להגיב בכתב. כל חברי הועד הסכימו ואישרו את האמור בכפוף לתנאי יו"ר הועד (פרוטוקול הישיבה צורף כנספח כ"ג לתשובה). 8. בעקבות החלטות אלו קיבלו עובדי המועצה מכתבים ובהם נמסר להם, כי בכוונת המועצה להפסיק לשלם עבור שעות נוספות ואחזקת רכב. העובדים התבקשו למסור את עמדתם בכתב לעניין הפסקת תשלום אחזקת רכב (דוגמאות מכתבי המועצה לעובדים צורפו כנספחים כ"ב, כ"ד לתגובה). 9. ב- 18.5.04, נערכו בחירות לועד העובדים במועצה ונבחרו ארבעה חברים חדשים וחבר ועד שכיהן קודם לכן. 10. בעקבות כך למדו חברי הועד החדשים את העובדות הבאות לטענתם: 10.1 רכיבי אחזקת רכב והשעות הנוספות הורדו גם למי שזכה לתוספות אלו עוד לפני אוגוסט 98 (המועד הקובע לפי ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.94). 10.2 הפחתת הרכיבים הנ"ל גרמה לפגיעה משמעותית בשכר העובדים בעיקר אצל מי ששכרו נמוך. 10.3 לחלק מהעובדים לא הופחתו רכיבים אלו. 10.4 על אף ומדובר היה בתוכנית הבראה של המועצה לא ניתן לכך אישור המבקשת 1. 10.5 רכיבי אחזקת רכב ושעות נוספות נמנים עם רכיבי השכר המופחתים במסגרת ההסכם בדבר עידוד הצמיחה, ואין לבצע כפל הפחתות. 10.6 ועד העובדים היוצא סירב למסור לועד הנבחר את מלוא המסמכים הרלבנטים לפעילותו, מסרב לשתף פעולה, ובכלל זה למסור את כל המסמכים הקשורים לסוגיית הפחתת השכר. 11. טענות המבקשים המבקשים טוענים, כי לנוכח תשובת המשיבה, שציינה כי לחלק מהעובדים לא ביצעה הפחתה, יתבקש בית הדין להורות למשיבה ליתן את המידע, בעניין זהות העובדים, שזכו להשבת ההפחתה ולפרט את טעמי ההשבה. 12. הפחתת רכיבי השכר מהווה הפרה של הסכמים קיבוציים חלים. זאת ועוד. ההסכם לעידוד הצמיחה וחוקת העבודה לעובדים ברשויות מקומיות מקימים זכות למבקשת לקבל מידע. 13. המחוקק הקנה לארגון העובדים היציג מעמד עדיף על זה של העובד היחיד. לאחרונה אף הוסמך ארגון העובדים היציג לתבוע הלנת שכר. מעמד זה מקנה לארגון זכות לקבל מידע רלבנטי כפריטי השכר לצורך חישוב פיצויי הלנה. מכאן שהמחוקק הכיר באפשרות של פגיעה בפרטיות והעדיף את האינטרס הקיבוצי על פניה. 14. שליחות ארגון העובדים לקבל המידע המבוקש מחבריו מטיל עליו מעמסה שאין הארגון יכול לעמוד בה. העברת העניין להליכי פרט יקשה על העובדים להתמודד עם הדבר ויקשה על הערכאה השיפוטית. 15. המשיבה אף זורעת פחד בקרב עובדיה ונציגיהם, דבר המקשה על קבלת מידע ופוגע בחופש ההתארגנות. 16. ארגון העובדים מייצג את העובד ואין הוא צד שלישי זר למערכת היחסים במקום העבודה ועל כן אין במסירת המידע פגיעה בפרטיות. 17. זכות הציבור למידע חשובה ועולה על זכות של העובדים לפרטיות. 18. המבקשים טוענים, כי הובא לידיהם מידע, לפיו הטעם למדיניות הסלקטיבית של הפחתת הרכיבים, נגוע בשיקולים פסולים - כקרבה משפחתית או פוליטיקה. 19. "התועלת" היחידה שתצמח מאי מתן המידע, הוא שההפרה תימשך, ובכלל זה הפגיעה בשכר העובדים והמשך פעילות מנהלית בלתי תקינה. 20. טענות המשיבה ארגון העובדים אינו שליח של העובד הבודד והוא אינו יכול לוותר על הפרטיות של החברים בארגון. 21. הבקשה לקבל מידע נועדה לסרבל הליכים ולהקשות על המשיבה במהלכיה הלגיטימיים. קיום הבקשה יגרום למשיבה בזבוז של משאבים. 22. המבקשים לא נימקו את הצורך בגילוי המידע בנימוק משכנע וענייני שיש בו להפוך את המידע לרלבנטי. 23. המידע בקשר להפחתת שכר נמסר למבקשים כאמור בנספח ז' לבקשה ובנספח י"ח לתשובה (מסמכים של משרד הפנים המפרטים מהן הפחתות השכר שיש לבצע לעובדים במשיבה ). 24. ההפחתות נעשו בהסכמת ועד העובדים. 25. נושא השעות הנוספות הוא עניין לפררוגטיבה של המעביד ואילו אחזקת רכב הוא עניין הנוגע לצרכי העבודה, ומשתנה מעובד לעובד ואין בו אפליה. 26. ה כ ר ע ה החובה המוטלת על המעביד למסור לארגון העובדים מידע, נובעת מחופש ההתאגדות של העובדים. ההסתדרות זקוקה למידע מלא על מנת לייצג נאמנה את העובדים המאורגנים ולמלא את תפקידה כמייצג על פי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957. כמו כן, חובת המעסיק למסור מידע לארגון היציג נובעת גם מחובת תום הלב המוטלת על הצדדים להסכם הקיבוצי. משא ומתן בתום לב מחייב את שני הצדדים להסביר ולתת תימוכין לעמדתם. ראה: דב"ע 98/ 10- 4 "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה - האגף לאיגוד מקצועי, פד"ע ל"ג 337. אלישבע ברק, עיקרון תום הלב במשפט העבודה, ספר ברנזון 499, 551. 27. השאלה הראשונה שעל בית הדין לבחון, שעה שבאה בפניו דרישה לגילוי פרטים כמו שכר עובדים, היא הרלוונטיות של הפרטים המבוקשים, שהרי אם אינם רלבנטים אין מקום לבחון אם להיענות לבקשה ואם לאו. ראה: דב"ע מו/29-4 עמוס פרושן ואח' נ' בתי הזיקוק לנפט בע"מ, פד"ע י"ז 463, 468. דב"ע נ"ב/ 30-4 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים - מדינת ישראל, פד"ע כ"ד 479, 491 - 493. דב"ע 4-19 האיגוד הארצי של עובדי המחקר במערכת הביטחון ואח' - מדינת ישראל, פד"ע כ"ז, 107, 114. מנחם גולדברג, הגנת הפרטיות של העובד וחובות הגילוי שלו כלפי מעבידו, עבודה חברה ומשפט,שנתון האגודה הישראלית למשפט העבודה וביטחון סוציאלי, כרך ט' תשס"ב, 85, 96. 28. על כן ובשלב ראשון נבחן את מידת הרלבנטיות של המידע המבוקש. טענתם הראשונה של המבקשים היא, כי נודע להם שלחלק מהעובדים לא בוצעו הפחתות השכר הקשורות לאחזקת רכב ושעות נוספות. לטענת המבקשים מדובר באפלייה שמשמעותה פגיעה בשוויון. בסיכומיהם מציינים המבקשים בסעיף א.1, כי אין מחלוקת שחלק מהעובדים לא נפגעו או הושבה להם ההפחתה. המבקשים מפנים לנספח כ"ו לתשובה. 29. נספח כ"ו היא תשובתו של ראש המועצה לעובד כאמל חמדיה, המשמש כסגן מהנדס המועצה. קדמו למכתב זה, מכתב ראש המועצה למר חמדיה מיום 21.12.03 (נספח כ"ד לתשובה) בו ניתנה למר חמדיה הזדמנות לטעון בכתב בטרם תבוטל תוספת אחזקת הרכב שקיבל. מר חמדיה השיב ביום 25.12.03 (נספח כ"ה לתשובה) וסיפר, כי ללא שימוש ברכבו הפרטי לא יוכל לבצע את עבודת השטח. במכתב התשובה של ראש המועצה מיום 13.1.04 (נספח כ"ח לתשובה) עולה כי ראש המועצה החליט לבטל לחלוטין את החזר ההוצאות. 30. מנספח כ"ו לא עולה את שנטען על ידי המבקשים, כי אחזקת הרכב הושבה. ההיפך הוא הנכון. לעובד כאמל חמדיה נשללה לגמרי תוספת אחזקת הרכב. 31. זאת ועוד. הפכנו והפכנו בתשובת המשיבה ובסיכומיה ולא ראינו ראשית הודאה בכך, כי לחלק מהעובדים ניתנת אחזקת רכב, או שהושבה אחזקת רכב לאחר שהופחתה. לכל היותר נטען בסעיף 26 לסיכומי המשיבה , כי החזר הוצאות רכב הוא עניין הנוגע לצרכי עבודה. 32. כלומר, אין בבקשת המבקשים ולו ראשית ראיה לכך, כי המשיבה נהגה איפה ואיפה בעובדיה, בכל הקשור להפחתת שכר בגין שעות נוספות ואחזקת רכב. אין גם כל ראשית ראיה לכך, כי העובדים פוחדים או שיש פגיעה בחברי הועד ולכן לא ניתן לקבל מידע כפי שנטען על ידי המבקשים. אם כך הוא הדבר, לא ברורה מהי התשתית העובדתית לקיומה של אפליה. בחשש או בשמועה אין די. 33. המבקשים טוענים עוד, כי הפחתות השכר הן חלק מתוכנית הבראה של המשיבה וככזו היתה צריכה לקבל הסכמת ההסתדרות. עיינו במסמכים שליוו את ההידברות בין המועצה לועד העובדים בכל הקשור לתשלום עבור שעות נוספות, והורדת אחזקת רכב והם אינם חלק מתוכנית הבראה כוללת. מדובר בצעדים נקודתיים, שלא באו כחלק מצעדים נוספים. המבקשים כורכים את פיטורי העובדים, אשר עניינם הופיעה בבקשה, עם תוכנית ההבראה. אך לא כך הוא. מדובר בעובדים שפוטרו בעקבות דרישת משרד הפנים לאחר שנמצא, כי נקלטו בניגוד לצו המועצות המקומיות (עמ' 5-6 למכתב מיום 6.12.02- נספח י"ח לתשובה). על כן, אין מדובר בתוכנית צמצומים, אלא בדרישה שנכפתה על המשיבה, שאין לה אלא לקיימה. 34. המבקשים טוענים, כי יו"ר הועד הקודם, מר מוחמד אלעאסם, הוא אחיינו של ראש המועצה, חבר נוסף בועד היה מי שהתייצב ופעל פוליטית לצד ראש המועצה. בכל אלה אין כדי להפוך את הסכמותיהם של כל חברי הועד דאז לבלתי תקפית. נציין עוד, כי ועד העובדים הוא אורגן של ההסתדרות - הוא ארגון העובדים. לארגון העובדים הזכות לאשר את מועמדותם של העובדים לחברות בועד ולאחר מכן הוא מאשר את הועד הנבחר. לארגון מוקנית הסמכות לבקש את פיזור הועד, לרבות בנסיבות בהן חברי הועד מצויים בניגוד עניינים. אשר על כן, המבקשת - ההסתדרות - אינה יכולה, להתנער מהחלטות שקיבלו חברי הועד בטענה, שחברי הועד היו נגועים בניגוד עניינים ופעלו משיקולים זרים. 35. עוד טוענים המבקשים, כי חברי הועד הקודמים סרבו למסור את מלוא המסמכים הרלבנטיים לפעילותם. עם כל הצער שבדבר, עצם קיומו של סכסוך בין חברי ועד יוצאים לחברי ועד מכהנים, לא הופך את קבלת המידע לרלבנטי. בית הדין אינו יושב בדין על מנת לפתור סכסוכים פנימיים בין הארגון היציג ואורגניו. 36. יתרה מזו, המבקשים לא הוכיחו ולו בבדל ראיה, כי פנו למשיבה וביקשו להפגש עימה כמוסכם עם הועד הקודם לאחר שישה חודשים. המבקשים גם לא הראו, כי פנו למשיבה וביקשו לדעת אם יש עובדים שמקבלים אחזקת רכב, או שעות נוספות. במקום זאת, מיהרו לבית הדין וביקשו סעד קיצוני כל כך, שמדלג על הפניה המחוייבת בין צדדים להסכם קיבוצי. לא הוצגה בפנינו פניה אחת שנעשתה בכתב לקבלת המידע המבוקש בבקשה, או כל מידע אחר. 37. אין חולק גם, כי גילוי המידע לא יכול להשפיע על הטענות בקשר להיות ההפחתות מנוגדות להסכמי 3/99 וההסכם לעידוד הצמיחה, שהם נושא לדיון בתיק העיקרי; הנדרש בבקשה זו התייחס לגילוי מידע הרלבנטי לכל היותר לשישה חודשים הקודמים לבקשה זו ולא השתרע מעבר לכך. 38. עוד נטען על ידי המבקשים בסעיף 65.1 לבקשה טענו המבקשים כי הם: "זכאים לקבל את כל המידע הנוגע להפחתת שכר במשיבה, כדי להגן על עובדי המשיבה, לבצע את עבודתם נאמנה בשמירה על כוחם הארגוני ותנאי ההעסקה של העובדים, וכן במניעת הפרות הדין המנהלי". עם כל הכבוד לטיעון זה ובעיקר לאחריתו, ההסתדרות אינה משמשת תחליף לגוף המבקר את הרשות המקומית. על תפקיד זה אמונים גופים, כמשרד הפנים, משרד האוצר ומשרד מבקר המדינה. ככל שהרשות אינה מקיימת את הוראות הממונה על השכר, היא והעובדים בראשה חשופים לסנקציות פליליות. כמובן שאם היה מדובר בהליך של פיטורי צמצום, רק לגיטימי מבחינת ההסתדרות לא לתת את הסכמתה לפיטורים , ככל שאלה נדרשים, כל עוד לא תקבל מידע רלבנטי. במסגרת זו, ייתכן והיה מקום למסור את הפרטים מאחר והם רלבנטים. אך לא כך המקרה לפנינו. המבקשים ללא כל ראיה ולו לכאורה לטענותיהם מנסים לדוג מידע, שלו חפצו בכך יכלו לקבלו מהעובדים עצמם, או לפחות להזכיר שם של עובד, אשר לפי המידע שבידי המבקשים, זכה כי לא ינוכו ממנו ההפחתות. 39. מכל המקובץ עולה, כי בנסיבות בהן המשיבה לא נמצאת בתוכנית הבראה, לא מפטרת עובדים במסגרת תוכנית הבראה, לא הוכח, כי קיימת אפליה בהפחתת השכר, הרי, שאין כל רלבנטיות למידע המבוקש. 40. אף אם היינו מניחים, כי המידע המבוקש רלוונטי למבקשים בשל מחלוקת שיש לה עם המשיבה, אין להיעתר לבקשה, מאחר ומסירת המידע אסורה בהתאם לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981. 41. סעיף 9 (א)(3) לחוק חופש המידע תשנ"ח-1998 קובע: "רשות ציבורית לא תמסור מידע שהוא אחד מאלה: ... (3) מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981 (להלן - חוק הגנת הפרטיות) אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין. סעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות מגדיר "מאגר מידע" - "אוסף נתוני מידע,המוחזק באמצעי מגנטי או אופטי המיועד לעיבוד ממוחשב". 42. "מידע" - נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישיותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונתו." "מידע רגיש" - (1) נתונים על אישיותו של אדם, צנעת אישותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, דעותיו ואמונתו;"... סעיף 23 לחוק הגנת הפרטיות מגדיר "גוף ציבורי" כ - "משרדי ממשלה ומוסדות מדינה אחרים, רשות מקומית וגוף אחר הממלא תפקידים ציבוריים על פי דין". סעיף 23 ב' (א) לחוק קובע: "מסירת מידע מאת גוף ציבורי אסורה, זולת אם המידע פורסם לרבים על פי סמכות כדין, או הועמד לעיון הרבים על פי סמכות כדין, או שהאדם שהמידע מתייחס אליו נתן הסכמתו למסירה". 43. נציין גם את סעיף 33.ג לחוק יסודות התקציב התשמ"ה-1995 הקובע: "למען הסר ספק, פרסום מידע על ידי הממונה על השכר בדבר תנאי העסקה של עובדים ובעלי תפקידים בגופים מתוקצבים ובגופים נתמכים, שנמסרו לו לפי חוק זה, לא יהווה הפרה של הוראות חוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981". 44. לפני כעשור שנים, בא בפני בית הדין הארצי ערעורה של ההסתדרות, אשר בקשה מהמדינה, כמעבידה של עובדי התעשייה הצבאית: "רשימה מעודכנת של העובדים, כתובותיהם, הדרוג המקצועי בו הם מועסקים, דרגתם וכן נתונים הקשורים לתנאי העסקתם זכותם להטבה הידועה בשם "רכב שרות'". כב' הנשיא דאז מ. גולדברג הסביר בפסק דינו, כי: "הוראותיו של חוק הגנת הפרטיות ברורות, והכלל נקבע בסעיף 1 לאותו חוק: 'לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו'. מכאן - הצורך בפרשנות תכליתית אשר תגן על פרטיותו של אדם, תוך איזון בין זכויות יסוד אחרות. זאת אף זאת. סעיף 7 (א) לחוק יסוד; כבוד האדם וחירותו קובע כי:"כל אדם זכאי לפרטיות ולצינעת חייו" . משקיבלה צינעת הפרט "מעמד על" של הגנה בחוק יסוד - שומה על המערכתה המשפטית ליתן נפקות מלאה לרצון המחוקק. ... במסגרת ההוראות של חוק הגנת הפרטיות, אין כל מניעה למסור לארגון העובדים פרטים על רשימת המועמדים לפיטורים; ענין זה אינו נופל בגדר "מצבו הכלכלי" של העובד. מאידך פרטים כגון - מצבו הסוציאלי של אותו עובד הם חסויים, ואין לגלותם, גם לארגון העובדים, ללא הסכמת העובד. סביר כי עובד שיבקש הגנת ארגונו נגד פיטוריו, או ינסה להשיג תנאי פרישה טובים יותר, לא יתנגד לגילויים של פרטים כגון אלה, אך הברירה תמיד בידיו, ואין מעבידו רשאי למסור פרטים כגון אלה לאחרים ללא הסכמה מפורשת של העובד עצמו. אין כל מקום להבחין לעניין חובת ההגנה על הפרטיות של העובד כפרט, בין מסירת מידע לגביו לאחר, או לארגון עובדים, דין אחד לשניים. בית הדין הפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת "מורדוב" ושם נאמר בין השאר: "נתונים על המשכורת, שמעביד משלם לעובד, עשויים להכלל במסגרת זכות הפרטיות של העובד כלפי צד שלישי, אך לא כלפי המעביד עצמו... אכן, עלינו להבחין בין עובד מעביד לבין זכותו של צד שלישי. פרטי משכורת שהם בגדר פרטיותו של העובד כלפי צד שלישי אינם בגדר פרטיותו של העובד כלפי המעביד.. כמובן, אם המעביד מוסר את המידע לצד שלישי, עשויה זכות הפרטיות של העובד להפגש... נראה איפוא, כי גם אם הגמול הכספי שהמעביד משלם לעובד, הינו בגדר זכות הפרטיות של העובד כלפי צד שלישי (המעגל החיצוני) אין הוא בהכרח גם בגדר זכותו הפרטית של העובד כלפי מעבידו (המעגל הפנימי).. כמובן, זכות הפרטיות עשויה להיות מופרך אם החבר באורגן מוסר מידע זה לצד שלישי." בענייננו, מצא בית הדין הארצי, כי מדובר ב"גמול כספי שהמעביד משלם לעובד", והוא כפי שנפסק בפרשת מורדוב "הינו בגדר זכות הפרטיות של העובד כלפי צד שלישי". בית הדין הארצי קבע, כי את ארגון העובדים יש לראות לעניין זה, כ"צד שלישי". ראה: נד/12-4 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך כז (2), 246. בג"צ 4402/92 מורדוב נ' ראש עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד מו (3), 85. 45. כפי שבית הדין הארצי דחה את ערעור ההסתדרות שם, יש לדחות את הבקשה כאן. המידע המבוקש הנוגע לשכרם של עובדי המשיבה, מצוי במחשביה שהם "מאגר מידע" כמשמעותו בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות. פרוט שכרם של העובדים, הפחתת תוספת או החזרתה מתייחס למצבו הכלכלי של העובד כמשמעות הדיבור בסעיף 7 לחוק, שלא ניתן לגלותו לאחר, לרבות לארגון העובדים, ללא הסכמת כל עובד כפרט. 46. המבקשים טוענים בסעיף 10 לסיכומיהם, כי: "שליחת ארגון העובדים לכתות רגליו בין חבריו או/ו מיוצגיו מטיל מעמסה שאין הארגון יכול לעמוד בה". טענה זו הועלתה גם בתיק נד/12-4 הנ"ל ונדחתה: "בא כח המערערת הצביע על "קושי הטכני" לבקש ולקבל ומכאן לטענתו, הצורך לדרשם מהמעביד. נימוק זה פועל נגד המערערת, אם העובד כפרט לא יהיה מוכן לגלות לארגונו אם הוא מקבל רכב שירות, ובאיזה שיעור על אחת כמה וכמה שמן הדין שהמעביד לא יגלה נתון זה." 47. יחד עם זאת, מוצאים אנו מקום להביא מאותו פסק דין גם דעה אחרת, שהגיעה לאותה תוצאה של דחיית הערעור אך מנימוקים שונים. היתה זו דעתו של סגן הנשיא כתוארו אז, ס. אדלר, אשר נתנה לעיקרון היסוד של חופש ההתארגנות משקל שאינו נחות מזה שניתן לעיקרון של הגנת הפרטיות. "הארגון היציג אינו גוף זר לעובד אלא הוא מייצגו, הן כחבר והן כמי שמשלם דמי ארגון. הארגון היציג אינו "גוף שלישי" כלפי חבריו. הארגון היציג אינו פועל נגד העובד, אלא פועל לטובת כלל העובדים במפעל, ויש לו הסמכות לקבוע את תנאי עבודתם. הארגון היציג מייצג את עובדי המפעל, בין היתר, מכוח חוק הסכמים קיבוציים. חבר ארגון עובדים, המסמיך את הארגון לייצגו, מסמיך את הארגון לקבל פרטים מסויימים הנוגעים לתנאי עבודתו, ובכך מוותר חלקית על פרטיותו. ביחסים שבין המעביד, העובד ארגון העובדים, האחרון אינו גוף זר שיש למנוע ממנו כל נגיעה לנתונים לגבי תנאי עבודתם של העובדים. עם זאת בעניין זה אין לקבוע כלל גורף." 48. השופט אדלר מוצא, כי תנאי עבודתם של עובדים העובדים לפי הסכם קיבוצי הם גלויים לציבור כולו. מי שיידע על תפקיד העובד במפעל יכול להעריך את שכרו ותנאים אחרים המגיעים לו. פרטים אישיים כמצב משפחתי, היותו בעל רכב, מצב בריאותו ידועים לחבריו בעבודה ולמעבידו. בהתחשב בכך, סבור השופט אדלר, כי קיים מספר מצומצם של "סודות" במקום העבודה, אשר יצדיקו את דחיית חופש ההתארגנות מפני ההגנה על פרטיות. 49. השופט אדלר דחה את הערעור גם הוא, מאחר ולא נטען, שהארגון אינו יכול להשיג את המידע ממקום אחר, כמו פנייה לועד עובדי המפעל, ולא הוסבר לשם מה הוא מבקש את הרשימה, מה הוא מתכוון לעשות בה ומדוע הוא מבקש רשימה שמית. 50. דעה זו של השופט אדלר, מנסה להעמיד על מישור אחד את הזכות לחופש התארגנות מול הזכות לפרטיות, תוך איזון ביניהם על יסוד עיקרון המידתיות. השאלה שעומדת לדיון היא מה מידת הפגיעה הנדרשת בזכות לפרטיות כדי שינתן תוקף לחופש ההתארגנות. בפועל, השופט אדלר מראה, שמידת הפגיעה בזכות לפרטיות היא מועטה בהתחשב בכך שמועט הוא המידע שאינו ידוע או שאינו ניתן להשגה ממקורות אחרים ולכן אינו סוד. 51. לעניות דעתנו, דעה זו של השופט אדלר, אינה גורסת, כי חבר בארגון עובדים,המסמיך את הארגון לייצגו, מסכים לוותר באופן מוחלט על פרטיותו. כל פרטיותו של עובד לצורך העניין,הם כל הנושאים הרלבנטיים לתנאי העבודה. אין חולק, כי במקרה שלפנינו, עת מדובר ברשות מקומית מדובר בשכר שאינו גבוה בלשון המעטה, שקרוב מאוד לשכר המינימום. המעט הזה הוא ההבדל בין ויתור על כל הפרטיות לבין ויתור על מרביתה, כפי שהשופט אדלר מסביר במסגרת פסק דינו, לעניין הקביעה שהארגון היציג אינו צד שלישי. חשיפת שכר שכזו, יש בה כדי לפגוע בפרטיות, בכבוד או במעט שנשאר ממנו, בהתחשב בגובה השכר. גם על פי דעתו של השופט אדלר, אין להשאיר את העובדים ערומים לגמרי מהזכות לפרטיות. 52. חשוב גם להבהיר, כי המבקשים אינם עותרים, כי ההפחתות שנעשו בשכרם יושבו להם, אלא לכל היותר, שאם הדבר לא נעשה לכל העובדים, יש לפעול כי ההחלטה תיושם באופן שוויוני. כפי ששנינו קודם, לא מצאנו רלבנטיות לטענה זו, לצורך הסעד המבוקש של גילוי המידע, גם מהסיבה שאם הדבר נעשה על פי הנחיות משרד הפנים, זהו תפקידו של משרד הפנים לדאוג לאכיפה של הנחיותיו ולא תפקידה של ההסתדרות. אם לא מדובר בהנחיות של משרד הפנים, ומדובר בהורדת שכר או בהורדת תוספות, הרי לכל היותר מדובר בבסיס לתביעות פרטניות של עובדים, ולא עניין להליך של סכסוך קיבוצי. 53. המשיבה פעלה בהתאם לסמכויותיה, וישמה את המדיניות הראויה, שהיא גלויה לכל. ישום המדיניות אינו נתון לביקורת ההסתדרות אלא לכל היותר וכפי ששנינו נתון לביקורת של גורמים אחרים, ואפילו חברי המועצה. כאמור, המבקשים לא הצביעו על כל פגיעה בעיקרון השוויון, ולו לכאורה, על מנת שנושיט להם את הסעד המבוקש. 54. לו המבקשים היו עותרים לקבל מידע, אם יש מי שמקבל שעות נוספות והאם יש מי שמקבל אחזקת רכב, ואם יש כזה, מה הסיבה, או לו היו המבקשים פונים תחילה למשיבה ודורשים כך, ולא נענים ייתכן והיינו שוקלים להחליט אחרת. אולם, הסעד המבוקש אינו כזה ואין לתיתו. 55. גם לא נעלם מעינינו הסעד הקבוע שהתבקש, בבקשה שהוא המשכה של הבקשה נשוא החלטה זו. בסעיף 77 לבקשה עותרים המבקשים ל : "צו עשה קבוע המורה על המשיבה לגלות למבקשים את המידע הנוגע לביצוע הפחתות השכר, וכן צו עשה המורה למשיבה לאפשר לגורם שיוסמך על ידי ומטעם המבקשים, גישה למאגרי המידע הרלוונטים של המשיבה לרבות מחשביה, על מנת שתוכל לאמת את הנתונים אשר יועברו לה. ככל שימצא בית הדין לנכון מסכימים המבקשים כי אותו גורם שיוסמך מטעמה יחתום על התחייבות לשמירה על סודיות, ככל שיחשפו בפניו פרטים נוספים הנוגעים בצנעת הפרט." דומה שאין צורך להרחיב מעבר לכך על מנת להבין עד כמה תהא חמורה הפגיעה בפרטיות העובדים ואסורה על פי החוק כתוצאה ממתן הסעד המבוקש שאין לו גבול, מידה ושיעור. 56. סוף דבר הבקשה לגילוי מידע, נדחית. סכסוך עבודהפיטוריםסכסוך