זקוקים לעורך דין דיני עבודה בקרית מלאכי ? מתי כדאי לתבוע מעסיק באמצעות עו"ד לענייני עבודה ? בין אם אתם מעסיקים ובין אם אתם עובדים, מומלץ להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון, מיומן ובקיא בתחום דיני עבודה.

מטרת דיני עבודה בקרית מלאכי להגן על גם על העובדים וגם על המעסיקים. עורכי דין דיני עבודה בקרית מלאכי מעניקים ייצוג משפטי וייעוץ בענייני עבודה במגוון הליכים משפטיים. כל מעסיק וכל עורך דין המתמחה בדיני עבודה בקרית מלאכי, חייב להכיר בשינוי המהותי שעבר תחום דיני העבודה בשנים האחרונות, אנו מאמינים כי שיתוף הלקוח באסטרטגיית ניהול המשפט מהווה את הבסיס להצלחה ולכן אנו מעמידים לרשותכם "מדריך דיני עבודה" שבאמצעותו תוכלו לקבל הצצה לעולם דיני העבודה. לרשימת הפוסטים המלאה - 🔍 עורך דין דיני עבודה קרית מלאכי ##מחיר (שכר טרחה) עורך דין דיני עבודה:## מרבית העובדים והמעסיקים שהחליטו לבחור באופציה של "עורך דין דיני עבודה זול" - כלומר לייצג את עצמם...ולא להיות מיוצגים על ידי עורך דין מומחה בדיני עבודה בקרית מלאכי, מצאו את עצמם מתמודדים עם סיטואציות שהם לא בהכרח מבינים כראוי. האם עורך דין שעובד על אחוזים נחשב "עורך דין זול"? לא בהכרח. לעיתים שכר טרחת עורך דין דיני עבודה באחוזים נגזר מהפחתת תשלום. (1) תביעות בבית הדין לעבודה

##(א) התפטרות בטענת מעבר לגור בקרית מלאכי## התובעת התפטרה מעבודתה עקב העברת מקום מגוריה לעיר הפיתוח, קריית מלאכי ביום 23/03/09. התובעת לא הצביעה על קיומו של קשר סיבתי בין המעבר לקרית מלאכי לבין התפטרותה, ולא הוכיחה כי עברה לקריית מלאכי בחצי השנה שלאחר התפטרותה. התובעת טענה כי התפטרה בעקבות העברת מקום מגוריה לקריית מלאכי, בתמיכה לטענתה היא צירפה רישום של מנהל האוכלוסין לפיו היא מתגוררת בקרית מלאכי וטופס משירות התעסוקה בעיר. התובעת טענה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים בהתאם להוראות סעיף 8 (2) לחוק פיצויי פיטורים. הנתבעת טענה כי אין קשר סיבתי בין המעבר הנטען לקריית מלאכי לבין התפטרות התובעת, וכי התובעת לא הוכיחה שהיא גרה שם במשך ששת החודשים שלאחר התפטרותה ובכל מקרה, קריית מלאכי. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## לאור עדותה של התובעת מצאנו כי התפטרותה לא נעשתה עקב העברת מגוריה לקריית מלאכי אלא עקב בעיות משפחתיות אישיות שנתקלה בה, התובעת אישרה כי בכוונתה להתפטר גם אם לא תצטרך לעבור. מגוריה ומכאן התפטרותה אתה זכאי לפיצויי פיטורים. ##(ב) ערעור על העברת כספים לעובדים בקרית מלאכי## המערער עבד בשירות המועצה הדתית קריית מלאכי עד לפרישתו בשנת 1994. עוד צוין כי עיריית קריית מלאכי לא העבירה את התקציבים למשיב כמתוכנן וכתוצאה מכך עיכוב תשלומי השכר לעובדים, כולל המערער. לאחר הגשת התביעה קיבל המשיב כספים מעיריית קריית מלאכי ושילם למערער את טובתו. לדבריו, במקרה אחר בו נתבעה עיריית קריית מלאכי, פסק בית הדין האזורי את פיצוי הלנה בשיעור של 25% בשנה. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו מחליטים לדחות את הערעור - אין מחלוקת שהמשיבה ניזונה מתקציבים ציבוריים שהועברו אליה דרך עיריית קריית מלאכי, לפני בית המשפט היו מספיק נתונים המצביעים על כך שהמשיב מנוע מלשלם. עובדיה וגמלאיה עקב אי העברת תקציבים או עקב אי העברת תקציבים מלאים הנדרשים. ##(ג) תביעה של מורה לתשלום גמלה מממעסיק בקרית מלאכי## לפנינו תביעת התובעת במסגרת עתירה לסעד הצהרתי לשלם לה 4% נוספים לגמלה המשולמת לה כיום, החל מיום 1 בדצמבר 2013, אז הגיעה התובעת לגיל 62, במשך כל השנה תקופת הזכאות ליהנות מהנתבע 1. מתיעוד משרד החינוך עולה כי בשנים 1969-1970 ו- 1970-1971, לפני שהתקבלה כעובדת במשרד החינוך, עבדה התובעת בגני ילדים לא רשמיים במועצה המקומית קריית מלאכי. התובע חתם על טפסי התביעה לפרישה מוקדמת ביום 20.5.97, ואלה הועברו ללשכת היחידה לעובדי הוראה במחלקה להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך. ביום 14 בינואר 1999 נשלח מכתב תשובה לתובע מטעם סגן מנהל מדור הפרישה במשרד החינוך, לפיו לא ניתן לאשר הסכם המשך לבקשת התובע, שכן הסכם רציפות יכול רק מוחל על מורה שכבר נמצא בשירות. עוד נכתב במכתב כי גם אם מועצת קריית מלאכי תביע את הסכמתה בכתב להשתתף היום בתשלום קצבת התובע, משרד החינוך יביא את עניינה לדיון בוועדת החריגים. משרד החינוך אכן פנה מיד עם קבלת הבקשה לשדרות ולקריית מלאכי ביום 24 באוגוסט 1997 וביקש את אישורם לבקשת התובעת לשלם פנסיה מוקדמת גם עבור שנות עבודתה בשדרות ובקרית מלאכי. נטען כי התובע לא הגיש עד היום הסכם המשכיות שנחתם על ידי משרד החינוך ועיריית קריית מלאכי. לא רק העדים מטעם המדינה טענו כי אין הסכם רציפות, העד מטעם עיריית קריית מלאכי העיד גם כי לא נמצא שום הסכם רציפות בין המדינה לעיריית קריית מלאכי. התובעת עצמה הודתה כי מלבד הטפסים שהתבקשה למלא בכוח אדם במשרד החינוך, היא לא בדקה וטענה שזה לא תפקידה לבדוק ולא ראתה צורך לבדוק הסכמים אחרים. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות. ##(ד) ערעור על תביעה על הלנת שכר של עובדי עיריית קרית מלאכי## בבית הדין האזורי הוגשו למעלה מ -2,000 תביעות של עובדי עיריית קריית מלאכי בגין תשלום פיצויי הלנת שכר, בגין שכרם לשנים 2000-2004. בערעור שלפנינו טוענת העירייה כי יש להפחית את שיעור פיצויי הלנת השכר לריבית של רואה חשבון כללי, העומדת כיום על 12%. לטענת העירייה, היא עדיין נמצאת בקשיים כלכליים וסכום הלנה, על פי פסיקת בית הדין האזורי, מגיע ל -600,000 ₪ ואין שום הצדקה להטיל הוצאה זו במקום שאין לעירייה את המשאבים להוצאות חיוניות אחרות. . היועץ המשפטי לממשלה הסכים לטענת העירייה וטען גם כי מטעמי מדיניות, יש לקבוע את הפיצויים בריבית רואה חשבון כללית. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## בנסיבות המקרה שלפנינו, מכיוון ששכר העובדים כלל לא שולם באופן חלקי, ונוכח ההפרה הנובעת מכך מזכותם לקיום מינימלי ביחס לפרי עבודתם, וכדי להשיג מטרת ההרתעה של פיצוי הלנה - בריבית שנתית של 25%. ##(ה) תביעה בגין הפרשות לקרן פנסיה בקרית מלאכי## בתביעה שהגישה התובעת בספטמבר 2003, התובע דרש תשלום שכר בגין חודשים מאי, יוני, יולי ואוגוסט 2003; והפרשות לקרן הפנסיה מבטחים ולקרן השתלמות לעובדים סוציאליים, לתקופה שהחלה בפברואר 2002. הנאשם שלפנינו, הקרן לפיתוח קריית מלאכי, הוא גוף שמקבל כספים שהועברו אליו, מעיריית קריית מלאכי. כתוצאה ממשבר פיננסי קשה ומתמשך בו נקלעה עיריית קריית מלאכי, העירייה לא העבירה כספים לנאשם. בנסיבות דומות, בית הדין האזורי לעבודה קבע בעקבות פסק דין של בית הדין הארצי כי עובדים זכאים לפיצויים של הלנה בשיעור של 25% בשנה. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## ההפרשות ל"מבטחים "שנתבעו בכתב התביעה לא הועברו לקרן. (2) מהם חובות המעביד כלפי העובד ?

החוק מטיל על כל מעסיק בקרית מלאכי חובה למסור לעובד הודעה לעובד על תנאי העסקה לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו. (3) מהן זכויות עובדת בהריון ולאחר חופשת לידה ?

החוק אוסר על פיטורים בהריון בקרית מלאכי ללא היתר, גם במקרים בהם המעביד לא ידע כלל על ההיריון בעת ההחלטה על הפיטורים, וגם אם הפיטורים אינם קשורים להיריון. (4) האם ניתן להגביל את חופש העיסוק ?

במקרים מסוימים ניתנה למעסיק אפשרות להגביל את חופש העיסוק של עובדיו. הגבלת חופש העיסוק בקרית מלאכי נעשית בדרך כלל באמצעות תניית אי תחרות בחוזה עבודה כל עוד מטרתה להגן על אינטרס לגיטימי של המעביד והיא אינה חורגת מעבר לסביר. (5) מה ההבדל בין חוזה עבודה לבין חוזה רגיל ?

בחוזה רגיל היחסים בין הצדדים לחוזה בקרית מלאכי בדרך כלל מסתיימים לאחר חתימת החוזה, יחודו של חוזה עבודה אישי הוא בכך שהוא יוצר יחסים מתמשכים, כלומר לאחר חתימת החוזה היחסים בית הצדדים רק מתחילים ותנאיהם משתנים מעת לעת. (6) רכיבי השכר

החוק קובע שכר מינימום לעובדים וחל גם על תשלום על התלמדות בעבודה בקרית מלאכי, כאשר שכר יסוד הנו השכר "הרגיל" לעניין גמול שעות נוספות משמעו, השכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות. תשלומים ישירים או בלתי ישירים המשתלמים לעובד שלא בעד פרקי הזמן שבהם לא עבד ולא העמיד עצמו לרשות העבודה הם בתחום התנאים הסוציאליים כגון: ##(א)## דמי הבראה - צו ההרחבה הכללי בדבר תשלום דמי הבראה קובע כי הזכאות לדמי הבראה, קמה רק לאחר שהשלים העובד את שנת עבודתו הראשונה. ##(ב)## דמי חגים - מענק חג הוא הטבה כספית טהורה, שממנה נהנה העובד בלבד, לכן בהיותה טובת הנאה לעובד מדובר בזכות נלווית אשר ניתנת לפדיון גם לאחר תום יחסי עובד-מעביד. ##(ג)## דמי חופשה שנתית - חוק חופשה שנתית מקנה לעובד זכות לקבל חופשה שנתית, ובמקביל מוטלת על המעביד בקרית מלאכי חובה לתת אותה. פדיון חופשה, המשולם מכוח חוק חופשה שנתית, תכליתו לפצות את העובד שמסיבה זו או אחרת לא ניצל בתקופת עבודתו אצל המעסיק את ימי החופשה השנתית המגיעים לו. ##(ד)## דמי מחלה - חוק דמי מחלה מעניק לעובד זכות לקבל דמי מחלה בעד תקופת מחלתו. גם כאן ראוי לשים לב שהוראות הפטור למעביד מתשלום דמי מחלה מתייחסת לדמי מחלה לפי חוק דמי מחלה ולא לפי חוקים אחרים. ##(ה)## דמי נסיעות - על המעביד החובה להשתתף בהוצאות הנסיעה של עובדיו לפי תעריף תחבורה ציבורית, גם כאשר העובד עושה שימוש ברכבו הפרטי, כאשר תקרת החזר הוצאות הנסיעה ליום עבודה נקבע בצו ומתעדכן מעת לעת. ##(ו)## תשלומי אש"ל - זכות זו אינה בגדר שכר עבודה במובן הצר של המילה, היינו תמורה בעד עבודה שנעשתה. חובת המעביד להשתתף בתשלום אש"ל במהלך תקופת העבודה אינה ניתנת לפדיון אלא אם כן הוסדרה הזכות לפדיון בחוק או בהסכם. ##(ז)## תשלומים לקרן פנסיה - כל עוד לא מתאפשר להפריש עבור העובד את ההפרשות הנדרשות לקרן הפנסיה, זכאי העובד לפיצוי בגין אי-ביצוע ההפרשה לפנסיה, כאשר גיל הפרישה בישראל הינו אחיד וקבוע ולא המתחשב בנתוניו הפרטניים של כל עובד בקרית מלאכי. רכיבי שכר נוספים ניתן למצוא, בעיקר בענף ההי-טק, במקרים של הסדר של הענקת אופציות לעובדים לרכישת מניות של חברה שנועד להעניק הטבה כלכלית לעובד. (6) הלנת שכר

על מנת להרתיע מעבידים בקרית מלאכי מלא לשלם לעובדים את שכרם בזמן ולמנוע מקרים של הפרשי שכר בין השכר שהעובד קיבל לבין השחר שמגיע לו, חוק הגנת השכר קבע כי במקרה של הלנת שכר לעובד ישולמו לו פיצויים. (7) שעות עבודה ומנוחה

##(א) שעות נוספות ## - לנוכח הגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים בקרית מלאכי מחובות רישום שעות עבודה המגמה כיום בעניין הוכחת שעות נוספות של עובד היא לקבוע כי בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד ע"י המעביד כמתחייב מהוראות החוק, יועבר נטל ההוכחה על שעות נוספות למעסיק. ##(ב) עבודה בשבת ## - תכלית איסור העסקה בשבת היא סוציאלית, תכלית זו באה לחייב את העובד לנוח שלושים ושש שעות בשבוע עבודה. התכלית השנייה היא תכלית המבקשת לשמר את צביונה היהודי של מדינת ישראל. ##(ג) הפסקה בעבודה## - החוק מחייב את המעביד להעניק לעובד הפסקות בעבודה. המונח "הפסקה" הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה תלוי במכלול העובדות של כל מקרה. ##(ד) עבודה בחגים## - זכות עובד יומי לדמי חגים בגין עבודה בחג אינה מעוגנת בחוק כלשהו. זכות זו יכול ותבוא מהסכם קיבוצי, צו הרחבה ##(ה) עבודת לילה ## - חוק שעות עבודה ומנוחה מגדיר "עבודת לילה כעבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22 ובין 06.00. (8) שימוע לעובד לפני פיטורים

מהי זכות השימוע ? זכות שימוע לעובד היא זכותו לדעת מהן הטענות המועלות כלפיו, ולהשמיע את טענותיו בפני הגורם שאמור להחליט על פיטוריו ולנסות לשכנעו להחליט אחרת. כנגד חובתו של המעביד בקרית מלאכי לערוך לעובד שימוע טרם פיטוריו, ניצבת חובתו של העובד להופיע להליך השימוע, אי התייצבות לשימוע - משמעות אי התייצבות לשימוע היא ויתור של העובד על זכות הטיעון (9) פיטורים

השכר הקובע לפיצויי פיטורים מחושב בדרך כלל לפי ממוצע 12 החודשים האחרונים לעבודתו ועל מנת לזכות בתביעתו, על העובד להוכיח כי תקופת ה"הפסקה" לא הביאה לקטיעת רצף העבודה לצורך פיצויים. חוק פיצויי פיטורים מכיר ברציפות בעבודה לא רק אצל אותו מעביד אלא גם במקום עבודה אחד. במקרה של פיטורים שלא כדין הסעד אותו ראוי להעניק לעובר - פיצויי פיטורים בלבד או אכיפתם של יחסי העבודה, וכן היקפה הראוי של האכיפה - נתון לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה. (10) יחסי עובד מעביד

במשפט הישראלי למונח יחסי עובד מעביד אין הגדרה מוחלטת ומובנו של מונח זה משתנה עם ההקשר בו הוא מופיע. קיימים 3 סוגים של עובדים: "עובד", "משתתף חופשי" ו"עצמאי", כאשר רק "עובד" זכאי לזכויות ולהגנות שמקנה משפט העבודה ואילו "משתתף חופשי" ועצמאי אינם זכאים להן. (11) אפליה הטרדה מינית ופגיעה בפרטיות עובדים

לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות הטרדה מינית בעבודה, תביעה מכח החוק למניעת הטרדה מינית בעבודה באזור קרית מלאכי יכולה להיות מוגשת כנגד המטריד, על עצם מעשה ההטרדה, וכנגד המעביד, כמי שנושא באחריות בהתאם לחוק. (12) ארגוני עובדים

זכות ההתארגנות במישור יחסי העבודה הקיבוציים בישראל מוגשמת באמצעות ארגון עובדים יציג אחד העומד בתנאים הנדרשים בחוק, והמוגדר כ"ארגון העובדים היציג" והוא זה אשר יכול להיות צד להסכם קיבוצי מול המעסיק ותפקידו בין היתר לדאוג להשוואת תנאים בין עובדים שונים בקרית מלאכי. (13) סוגיות נוספות בדיני עבודה

##(א) ##עובדי מדינה בקרית מלאכי - על המדינה כגוף שלטוני חלה חובה מוגברת לנהוג , ללא שיקולים זרים, על פי כללי הצדק הטבעי וללא ניגוד אינטרסים, אך לא תמיד זהו המצב. קיימים מקרים בהם בית הדין לעבודה יבחן את סבירות ההחלטה של המדינה כגון העברה יזומה של עובדי הוראה, שכר עידוד, אישור שקילות לתואר לצורכי שכר, קיצור תקופת צינון ועוד. ##(ב)## עובדי שטחים - חוקי מדינת ישראל לא חלים באזור יהודה ושומרון אלא מוחלת בו תשתית המורכבת מן הרובד של הדין הירדני, ומצווים שהוציא המפקד הצבאי מתוקף הסמכות שהוקנתה לו על פי כללי המשפט הבינלאומיים. ##(ג) ## דיני עבודה בקיבוצים - "חבר קיבוץ" לא מוגדר כ"עובד" של הקיבוץ כשהוא מועסק במסגרת סידור העבודה הפנימי של הקיבוץ. במסגרת זו, חבר הקיבוץ לא מקבל "שכר" תמורת עבודתו. הקיבוץ לא משלם לו משכורת, לא מנפיק לו תלושי שכר ולא משלם לו זכויות סוציאליות. ##(ד) ## זכויות עובדים בפירוק חברה בקרית מלאכי - קיימים מקרים בהם חברה נסגרת מבלי ששילמה לעובדיה את שכרם, במקרים מסוימים בית המשפט יכול לחייב את בעלי החברה באופן אישי לחובות העובדים בהליך המכונה "הרמת מסך", אולם הרמת מסך בדיני עבודה תיעשה רק במקרים חריגים.

 

הלנת שכר - עובדי עיריית קרית מלאכי

פסק דין מבוא 1. עובדי עיריית קרית מלאכי הגישו תביעות לתשלום פיצויי הלנת שכר, עבור שכר מולן מאז שנת 2000 ועד שנת 2004. 2. התובעים בתיק זה הם הסתדרות המעו"ף, יו"ר ועד העובדים, וכן כל עובדי עיריית קרית מלאכי . 3. הנתבעת הינה עירייה הפועלת בהתאם לפקודת העיריות ( להלן:"העירייה). 4. מאז 1999, נמצאת העירייה בקשיים כספיים, ובחוסר יכולת תמידית לפרוע את חובותיה לעובדים ולספקים. על חשבונות העירייה בבנקים ובבנק אוצר השלטון המקומי הוטלו עיקולים. הלוואות שנטלה העירייה לתשלום משכורות, נבלעו בגרעון ההולך וגדל, ושביתות של העובדים שיתקו את עבודת העירייה כמעט לחלוטין. 5. בעקבות המשבר בשלטון המקומי, אשר תוצאותיו היו אי תשלום שכר במספר רב של רשויות מקומיות, ובמשך תקופות ארוכות תוקן חוק יסודות התקציב התשמ"ה - 1985(תיקון מס. 31) ביום 16.6.04. מטרת התיקון היתה לאפשר לרשויות מקומיות להתארגן במסגרת תוכנית הבראה, תוך הגנה מפני עיקולים והבטחת תשלומים לעובדים ולספקים. 6. בתאריך 23.6.04 נחתם בין העירייה לבין הסתדרות הפקידים עובדי המנהל והשרותים וועד עובדי העירייה, הסכם קיבוצי מיוחד, שעיקרו תוכנית הבראה מוסכמת, שבאה לצד מינוי חשב מלווה לעירייה מטעם משרד הפנים (נ/1). 7. בתאריך 28.6.04 אישר משרד הפנים את תוכנית ההבראה של העירייה בהתאם לסעיף 31 (1) לחוק יסודות התקציב (תיקון מס. 31 והוראת שעה תשס"ד 2004) (נ/2). פירוט התביעות 8. התביעות בתיקים ע.ב 2947/03, 2207/03 עוסקות בהלנת שכר בגין משכורות אפריל 2000 עד מאי 2003 (המשכורות שולמו באיחור של בין 10 ימים לכ- 40 ימים - המועדים לקוחים מנספח ג' לתצהירו של גזבר העירייה - מר גבי שוורץ). 9. התביעה בתיק ע.ב 3275/03 עוסקת בהלנת שכר חודש יולי 2003 (שולם ב- 1.1.04). 10. התביעה בתיק ע.ב 3933/03 עוסקת בהלנת שכר לחודשים אוגוסט 2003, אוקטובר 2003 עד דצמבר 2003. בתאריך 6.1.04 ניתן פסק דין חלקי בתביעה זו בעניין תשלום השכר (השכר שולם ב- 2.2.04, 26.2.04 וב- 14.3.04). 11. התביעה בתיק ע.ב 1567/04 עוסקת בהלנת שכר חודש ינואר 2004, פברואר 2004. בתאריך 10.3.04, ניתן פסק דין חלקי לגבי שכר העבודה בחודשים אלו (שולם ב- 14.3.04 ב- 30.3.04 וב- 26.4.04). (כל מועדי התשלום שהוזכרו עד כה לקוחים מנספח ו' לתצהירו של מר שוורץ). 12. התביעה בתיק עב 2298/04 עוסקת בהלנת שכר לחודש מרץ 2004 (שולם בתחילת יולי 2004). 13. התביעה בתיק עב 2299/04 עוסקת בהלנת שכר חודש אפריל - 2004. (שולם בתחילת יולי 2004). 14. התביעה בתיק עב 2585/04 מתייחסת להלנת שכר חודש מאי 2004 (שולם בתחילת חודש יולי 2004). 15. הסוגיה העומדת להכרעתנו היא, מהו שעור פיצויי ההלנה אותו יש להשית על העירייה. נביא בקצרה את טענות הצדדים. בנקודה זו נציין, כי התובעים יוצגו על ידי שני באי כוח נפרדים ועל כן יובאו טענותיהם בנפרד. 16. בתאריך 15.8.04 הודיע היועץ המשפטי לממשלה על התייצבותו בהליכים ובתאריך 13.9.04 הוגשה עמדתו, נביא בקצרה את עיקריה ולאחריה נביא את תגובת הצדדים שהתבקשו, מאחר והעמדה הוגשה לאחר שסיכומיהם נמסרו לביה"ד. 17. טענות התובעים העירייה התנהלה בדרך כושלת ובזבזנית ואופן התנהגותם של בכירי העירייה כעולה מעדותו של גזבר העירייה, הביא לשקיעת העירייה בחובות כבדים. 18. הלנת השכר, אשר היתה קבועה ומתמשכת, נעשתה לעיתים במכוון במטרה להציג מצג כלכלי קשה מול משרד האוצר. 19. טענת העירייה לפיה, פסיקת פיצויי הלנה תביא לפיטורי עובדים נוספים, מהווה איום שאין מאחוריו דבר. עובדים יפוטרו ללא קשר לפסיקת פיצויי הלנה. 20. התובעים שלא קיבלו שכר תקופות ארוכות, נאלצו ללוות כספים ולרבות בשוק האפור, ועקב כך סבלו מתשלומי ריבית נשך, שספק אם יעמדו בה אם יופחתו פיצויי ההלנה בצורה ניכרת. 21. אם יופחתו פיצויי ההלנה בצורה ניכרת, תהפוך הלנת השכר כדאית יותר לעירייה מקבלת הלוואה בבנק. 22. על פי דוחות כספיים ודוח מבקר המדינה המתייחסים לעירייה וצורפו לסיכומי התובעים, ניתן ללמוד, כי מצבה הקשה של העירייה לא נגרם בשל הפחתת מענקים שהועברו לה ממשרד הפנים, מאחר ואלו גדלו משנה לשנה, אלא בשל התנהלות ראוותנית. 23. על בית הדין לשקול את תכלית חוק הגנת השכר, המתייחס בחומרה למעבידים המלינים שכר עובדיהם, למוסר התשלומים הנמוך של העירייה, לצורך להרתיע את העירייה, לחוסר תום הלב שלה, לקשיים הכלכליים שנגרמו בשל התנהלותה הפגומה של העירייה, ועל כך שהעירייה לא עשתה דבר, לבד מלפנות למשרד הפנים לקבל מענקים מיוחדים, במקום לגבות ארנונה מתושביה. 24. התובעים דוחים את טענת העירייה, לפיה יש לקזז מפיצויי ההלנה, שכר שקיבלו על התקופה שבה שבתו, מאחר ולא ניתן להגדיר כמה עובדים שבתו בפועל, מי שבת ובאיזה תקופה. 25. טענות נוספות של התובעים (ע.ב 2207/03) ההלכה הפסוקה קובעת, כי מצבו הקשה של מעסיק, לרבות רשות מקומית אינו נסיבה שלמעביד אין שליטה עליה. רשות מקומית אינה שונה מכל מעביד אחר. 26. יש לתת משקל לביטחון הסוציאלי שמקום העסקה ציבורי מעניק, בשונה מהשוק הפרטי. עובד בשירות הציבורי מניח, כי מנגנוני הפיקוח על הרשויות מבטיחים את פרנסתו. 27. פיצויי הלנת שכר מאזנים בין הנזק, הנגרם כתוצאה מהפגיעה החברתית, לבין ההוצאות הכרוכות במניעת הנזק. 28. העובדים בעירייה לא היו שותפים להפקרות, לחריגות השכר, ואף התנגדו לקיום חגיגות כאשר הולן השכר. 29. נטל הראיה להוכיח, כי לעירייה לא היתה שליטה על הנסיבות שהובילו להלנת השכר מוטל עליה. משהביאה העירייה תמונה חלקית, אין לראות בכך הוכחה של העדר שליטה. 30. גם אם היה קיים נוהג שלא לתבוע את העירייה, בגין הלנת שכר בתקופה בה היו שביתות, הרי, שמדובר בזכות קוגנטית מכוח חוק הגנת השכר שלא ניתן לוותר עליה. 31. טענות העירייה העיריה טוענת, כי עשתה ככל שיכלה על מנת לשלם את משכורות העובדים, עד אשר איבדה את היכולת לעשות כן, בשל מצבה הכלכלי הקשה, מיעוט הכנסות מארנונה, מצב סוציואקונומי נמוך של תושביה, צרכי העירייה ותושביה, העולים על הכנסותיה, וקיצוץ בתקציבה באופן רטרואקטיבי. 32. התובעים קיבלו פיצוי בגין הלנת השכר בצורת תשלום עבור ימי השביתה בהם העובדים לא עבדו. העובדים הסכימו במפורש או מכללא כי תשלום ימי השביתה מהווה פיצוי על הלנת שכר. טענה זו רלבנטית לתביעה המתייחסת להלנת שכר בין השנים 2000 עד 2003. העירייה טוענת, כי יש לקזז את התשלום עבור ימי השביתה מכל תשלום של פיצויי הלנה שייפסק. 33. התביעה לתשלום פיצויי הלנה רטרואקטיביים, נועדה להעניש את העירייה, לאחר שהחלה לפעול בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, ולא שילמה לעובדים עבור ימי שביתה. התביעה בקשר לתקופה זו התיישנה, ואין להאריך את תקופת ההתיישנות על תביעה זו, מאחר וההארכה נועדה, כעולה מדברי ההסבר לחוק הגנת השכר, להגן על עובדים החוששים מפיטורי בשל תביעת הלנה. עובדי העירייה לא חששו למקום עבודתם, מאחר והגנת ההסכם הקיבוצי החל עליהם. 34. הגזבר סיפר בעדותו על הוצאות חריגות בשנת 2000 - כ- 400,000 ₪ בנושא חגיגות ובשנת 2002 חריגה של 46,000 ₪ בנושא שכר וארועים; בכך אין כדי להסביר את המשבר הכלכלי שאליו נקלטה העירייה. עדותו של הגזבר הוכיחה, כי במקום בו יש שליטה על ההוצאות המתוקצבות, אין חריגה מהן, ואילו בתחומי החינוך והרווחה החריגות הן בלתי ניתנות לשליטה. 35. לפי עדות הגזבר, מאז שנת 2000 ועד שנת 2004 העירייה העדיפה את תשלום משכורות העובדים על פני תשלום לספקים, לרשויות המס ולמקורות. 36. לגבי שאר התביעות, טוענת העירייה, כי הטלת פיצויי הלנה תפגע בתפקודה, לא תקדם את תכלית ההרתעה , תפגע בפועל בקופה הציבורית, תביא לפיטורי עובדים נוספים ותפגע בתוכנית ההבראה בה נמצאת העירייה כעת. 37. עמדת היועץ המשפטי לממשלה הסיוע שניתן לעירייה במסגרת תוכנית ההבראה, חושב לפי ערך חובות נומינליים, בלי התחשבות בפיצויי הלנה. במסגרת תוכנית זו כשם שהספקים, הנושים, בעירייה מוותרים על חלק מהחוב, על העובדים לוותר על הפיצוי בגין הלנת שכרם. על כן, חיוב בפיצויי הלנה, יחייב את העירייה למצוא מקור מימון שיבוא מצמצום הוצאות העירייה, ובכלל זה פיטורים נוספים, צמצום בשירותים וכיו"ב. 38. מצבה של העירייה הוא כשל מעביד בפשיטת רגל, שעל פי סעיף 19 לחוק הגנת שכר אין לחייבו בפיצויי הלנת שכר. בשונה ממעבידים פרטיים שדיני פשיטת רגל חלים עליהם, הרי שהתכלית של רשויות מקומיות הוא לתת שרותים מוניציפליים לפי דין. כך שרשות מקומית אינה יכולה להיות נושא להליכי פירוק. יחד עם זאת, מדובר במצב של חדלות פרעון, שבו נדרשים מקורות ציבוריים חריגים לאפשר המשך תפקוד הרשות. 39. לפי סעיף 19 המבטא את חלקם הראוי של העובדים, ביחס לכלל הנושים, בנכסי המעביד המצוי בפשיטת רגל, אין מקום, כי עובדי העירייה יגדילו את חלקם בנכסי החייב, ויתעשרו על חשבונו ועל חשבון שאר הנושים, באמצעות פסיקת פיצויי הלנה. 40. עמדת היועץ המשפטי לממשלה, היא כאשר רשות מקומית נקלעת למשבר תקציבי עמוק בעטיו אין היא משלמת שכר בעקביות ועל רקע המשבר הארצי בשלטון המקומי, קמה סמכותו של בית הדין להפחית את פיצויי הלנה עד לגובה הפרשי ריבית והצמדה, מאחר ופסיקה מעבר לכך לא תגשים את תכלית ההרתעה ורק תביא להעמקת המשבר התקציבי של הרשות ותביא לפגיעה בלתי מוצדקת בתושביה ועובדיה. 41. תגובת התובעים התובעים מתקוממים על כך שמשרד הפנים אשר יזם את הקיצוצים, גרם לפגיעה קשה בשלטון המקומי, לא מוכן כעת לפצות את העובדים בגין ההלנה בשכרם שהוא גרם לכך. על כן ראוי, כי משרד הפנים ייחד כספים לתשלום פיצויי ההלנה ולא יטיל זאת על תקציב העירייה. 42. התובעים טוענים, כי עמדת היועמ"ש מתעלמת לחלוטין מהניהול הכושל של העירייה, ומהנזקים שנגרמו לעובדים בשל הלנת השכר. העמדה גם מתעלמת מכך, שהזכות לקבל שכר, נובעת מעיקרון כבוד האדם, חרות, עיקרון הקניין. השמירה על עקרונות אלה מטיבה עולה כסף. 43. מעמדם של העובדים כנושים של העירייה שונה מזה של הספקים. עובדים נותנים את השירות היחיד שלהם למעסיקים בעוד שספקים נותנים שירותים לגורמים נוספים. יכולת האשראי של העובדים היא בלתי קיימת וניידותם בשוק העבודה מוגבלת. 44. עת מדובר בפירוק, או בפשיטת רגל, פיצויי הלנה שנפסקו לעובדים בטרם ניתן צו פירוק מהווים חלק מסך החוב של העובדים מול הנושים האחרים. ברם, אין חולק שמרכיב ההלנה אינו משולם על ידי המוסד לביטוח לאומי. 45. חלוקת הנזק באמצעות הטלתו על המדינה הוא מעשה נכון וראוי, שכן הוא יוטל על הקופה הציבורית הגדולה. 46. המדינה התעלמה ממצבה של העירייה במשך 4 השנים האחרונות ולא השתמשה בסמכויות הנתונות לה, למנות ועדה קרואה, למנות חשב מלווה, המדינה גם בוחרת שלא להביא לדין את האחראים למצבה של העירייה. 47. לו רצה המחוקק היה מתייחס במסגרת תיקון 31 לחוק יסודות התקציב לחובות הנובעים מתשלום פיצויי הלנת שכר והיה יוצר הסדר מחילת חובות. משנמנע המחוקק מלהסדיר את המבוקש על ידי המדינה, אל לבית הדין לפרש את החוק באופן שאינו מתיישב עם לשונו ותכליתו של סעיף 18 לחוק הגנת השכר. 48. ה כ ר ע ה סעיף 18 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 קובע: "בית דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דיעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, בלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו". בטרם נבחן את השיקולים להפחתת פיצויי הלנה, נסביר מדוע בחר המחוקק בסנקציה הקיצונית של פיצויי הלנה כדי להבטיח תשלום שכר. כדי להבין את סדר הגודל של הפיצוי - מדובר בגבוה מבין 515% לשנה לבין הפרשי הצמדה בתוספת 20% לחודש, דהיינו כ- 240% שנתית. הנשיא אדלר הסביר הרקע לבחירת הסנקציה: "המחוקק הושפע ממוסר התשלומים הירוד, הן במגזר העסקי והן במגזר הציבורי, ומן העובדה שמעבידים רבים ניצלו את כוחם על ידי הלנת שכר עבודה ופיצויי פיטורים. לפיכך, נקבע מנגנון של פיצוי הלנה, המיועד לשרש את תופעת השכר המולן ופיצויי הפיטורים המולנים. פיצוי הלנה בא להרתיע מעביד מלהלין שכר, פיצויי פיטורים או תשלום הנוגע לקופת גמל. " ראה: סטפן אדלר, פיצויי הלנה; חוק ופסיקה שנתון משפט העבודה ו', עמ' 20-21. אליהו בן טובים ומנחם פסטרנק, פיצויי הלנת שכר - הצורך ברפורמה, הפרקליט מ"ד, 483, 485. 49. שר העבודה דאז, מרדכי נמיר, בהציגו את החוק לכנסת אמר - "אני מאמין כי סנקציה ישירה זו, שהחוק מטיל על המלין שכר עבודה, תוכיח במשך הזמן את יעילותה, כי עד מהרה ילמד המעביד לדעת כי הלנת שכר - שכרה יוצא בהפסדה". ראה: ד"כ תשט"ז 375, קריאה ראשונה - 3.12.1956; הובאו בדב"ע נג/137-3 ידידיה - בלומנפלד, פד"ע כו' 557. 50. בפרשת טל נ' שירותי כימאויר נקבע, כי: "פיצוי הלנה מכוח חוק הגנת השכר בא להרתיע מעביד מהלנת שכר עובד, לעשותה לבלתי כדאית מבחינה כספית; הוא אינו ריבית או פיצוי על נזק בנזיקין, או במשמעות החוזית.הוא למעשה פיצויים in terrorem . " ראה: דב"ע מד/73-3 טל - שירותי כימאויר , פד"ע ט"ז 203, 207. 51. בפרשת מנדל נ' מפעלי טקסטיל נקבע כי: "החיוב בתשלום פיצוי על הלנת שכר שנתחדש בחוק הגנת השכר בא, כידוע, מחמת ההרגל שהיה נפוץ ביותר שלא לשלם לעובדים את שכרם במועדים מתקבלים על הדעת, ושהפך למכת מדינה ממש בשנים שלפני פרסומו של החוק. מכאן הסנקציה הדרקונית שבחוק המוטלת על מעבידים שאינם משלמים את השכר במועד בצורת פיצוי הלנת שכר בשיעורים גבוהים ומעיקים ביותר..." ראה: ע"א 12/60 מנדל נ' מפעלי טכסטיל נצרת, פ"ד יד 660, 663. 52. בסעיף 18 לחוק הגנת השכר, נקבע, כי אם בית הדין נוכח ששכר העבודה לא שולם במועדו בשל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה, יוכל להפחית או להטיל כלל פיצויי הלנה. בשורה של פסקי דין נפסק, כי קשיים כלכליים של מעביד במהלך הרגיל של העסקים אינם נחשבים לנסיבה של מעביד לא היתה שליטה עליה. "...מטרתו של החוק, בסעיפים שעניינם להבטיח שלא יעברו על "בל תלין", היא להבטיח שהשכר ישולם במועדו, החוק בא למנוע הפיכתו של העובד למממן פעילות המעביד, והפיכתו של העובד למקור אשראי. החוק יוצא מההנחה, שהמעביד הוא השולט על כספי המפעל והיקף הפעילות, והוא חייב לכלכל את מימון פעולות המפעל כך, שיהא בידיו הכסף לתשלום שכר העבודה במועד. " ראה: דב"ע לב/3-3 מרכז החינוך העצמאי - שוורץ, פד"ע ג' 318, 323 מח/1-1 אחמד טהה - עירית אום אל פחם, פד"ע כ' 136, 139. דב"ע לב/9-3 האופרה הישראלית - ורסנו, פד"ע ג' 351, 354. 53. הנשיא אדלר, במאמרו מציין כי יש לאבחן בין מקרה שבשליטתה של הנהלת המפעל, לבין מקרה שהחסר בכספים אינו בשליטתה. יתרה מזו, כאשר שיעור פיצוי ההלנה גבוה בהרבה מאוד משיעור האינפלציה, היינו: מהערכים הריאליים של החוב, וכאשר בית הדין רשאי להפחית חלקית את פיצויי ההלנה, יש טעם להרחיב את הגדרת "נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה" על מנת להעניק לבית הדין שיקול דעת בדבר שיעור ההפחתה, ותוך כדי כך להתחשב במכלול נסיבות העניין. 54. בפרשת ד"ר מיכל שרף וד"ר צבי מלאכי נדון מקרה בו שולם שכר באיחור לספרנים בעיריית לוד בגלל בעיות כספיות הקשורות למימון פעולות הספריה. במהלך המשפט, כחמישה חודשים לאחר תום החודשים עבורם לא שולם שכר הספרנים, הגיעו נציגות עובדי הספריה ועירית לוד להסכם, על פיו תפעיל העיריה ישירות את הספריה, ותחפש מימון לכסות את חובות העמותה מהעבר. תוך כחודש שולם שכרם של העובדים בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, והשאלה היתה, האם יש להטיל פיצוי הלנת שכר על התשלום באיחור. בית הדין האזורי הטיל פיצוי הלנה מלא, ואילו בית הדין הארצי ביטל את פיצויי ההלנה והסתפק בריבית והפרשי הצמדה ששולמו עם שכרם המולן. הטעמים להפחתת פיצוי ההלנה היו, כי השכר לא שולם עקב משבר כספי קשה שפקד את המעביד, וכן לאור חוסר תום הלב של העובדים, שהתבטא בהמשך ההתדיינות, שעה שנציגות העובדים הגיעה להסכם לסיום הסכסוך. ראה: דב"ע נה/86-3ד"ר מיכל שרף וד"ר צבי מלאכי - ספריה משותפת 'לדורות' - לוד, פד"ע כ"ט 301. 55. ניתוח הפסיקה מעלה כי, בתי הדין לעבודה הפעילו שיקול דעת שלא היה מצומצם לנסיבות המפורטות בסעיף 18. כך נשקלו בין השאר השיקולים הבאים : 1. יש להתייחס לתום הלב של העובד. האם המתין העובד זמן רב עד להגשת התביעה. אם השהה העובד את הגשת תביעתו, יתן בית הדין את דעתו לשאלה אם היה בכך ניצול מכוון של המצב, במטרה להגדיל את פיצויי ההלנה. ראה: דב"ע ל"ג 55-0 שמחה ניר - אשר היפש בנגב בע"מ, פד"ע ה', 54, 56. 2. בית הדין יבחן אם המעביד עשה פעולות אחרות שיש בהן כדי לנצל את מעמדו וכוחו, האם הלין את השכר באופן קבוע, האם עשה זאת במזיד. כאשר המעביד אינו מתכוון להלין שכר יש הצדקה להפחית או לבטל את פיצויי ההלנה. ראה: ע"ע 300215/98 דומוס תעשיות רהיטים בע"מ - מירב בן הלל, עבודה ארצי כרך ל"ג (84) 23. ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים - ג'וליה מימון,עבודה ארצי, כרך לג (36). 3. יש לשים לב לשעור הגבוה של פיצוי ההלנה, ההופך אותו לכלי קיצוני, ללא כל יחס למחדלו של המעביד. ראה: תב"ע נב/479-3 חזבון - המוסד הקתולי לשירותי הצלה (לא פורסם) דב"ע נו/267-3, המוסד הקתולי לשירותי הצלה - חזבון (לא פורסם). 4. הזכות לקבל שכר, הינה זכות חברתית שפגיעה בה הינה פגיעה בעובד, בכבודו ובמצבו הכלכלי. 56. כאשר מדובר ברשות מקומית, עמדת בית הדין הארצי היתה, שמצב כלכלי קשה של רשות, אינו מצדיק הפחתת פיצויי הלנה מאחר והמחוקק כלל בסעיף 19 לחוק הגנת השכר רק מצב כלכלי קשה של חברה שהביא לפשיטת רגל או לפירוק תאגיד, שבנסיבות כאלו אין לחייב בפיצויי הלנה. סעיף זה אינו ישים לגבי רשויות מקומיות. ראה: ע"ע 000073/03 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ נ' עראבה מועצה מקומית, פס"ד מיום 3.12.03 (טרם פורסם). 57. אולם מדיניות זו השתנתה לאחרונה במקרה של עיריית לוד. בית הדין האזורי בת"א פסק, כי בגין הלנת שכר ישולמו פיצוי בגובה 60% מהשעור הקבוע בחוק (דהיינו 300% שנתית). בית הדין הארצי הפחית את פיצויי ההלנה לשעור של 25% שנתית וזאת מתוך התחשבות בתוכנית ההבראה שהתגבשה ומתוך רצון לסייע בהצלחת התוכנית; בקביעת שיעור הפיצוי נלקחה בחשבון הריבית החריגה מעבר למסגרת המאושרת, בגין משיכת היתר המוטלת על לקוחות שכירים בחשבונות עובר ושב, שהם מנהלים בבנק, בתוספת פיצוי בגין הלנת השכר המתמשכת לעובדים. ראה: ע"ע 1242/04 עיריית לוד נ' אבלין דהן ואח', פס"ד מיום 9.9.04 (לא פורסם). 58. עתירה לבג"ץ שהוגשה כנגד פסק הדין, נמחקה. הדיון הוחזר לבית הדין הארצי על מנת להתייחס לטיעוני המדינה שלא היו בפניו עת הכריע בעניינה של עיריית לוד. ראה: ג"ץ 8596/04 עיריית לוד נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פס"ד מיום 28.9.04. 59. מן הכלל אל הפרט רבות דובר בתיק זה על האופן בו ניהלה העירייה את ענייניה. לטענת התובעים, ניהול לקוי זה גרם בסופו של דבר למצבה הכלכלי הקשה של העירייה ולהלנת שכרם של העובדים. בחקירתו הנגדית של גזבר העירייה, מר גבי שוורץ, מצאנו בין השאר את העובדות הבאות: 1. חגיגות ה- 50 לעירייה שנערכו ב - 2001 שתוקצבו ב- 940,000 ₪ חרגו והגיעו ל- 1,347,000 ₪. מר שוורץ הסביר זאת כך: "ברור לכל בר דעת שראש עיר בארוע כזה עם גזבר שלא עומד על שלו מגיע לחריגות כאלה. מדובר בחגיגות 50 לקרית מלאכי. היה גזבר שלא ידע לעמוד על שלו. זה ראש עיר שלא נעצר ע"י הגזבר" (עמ' 5 שורות 11-13). 2. הוצאות חריגות על איסוף אשפה בשנת 2000, שעמדו על - 1,6000,000 ₪ ללא שמר שוורץ ידע להסבירן ( עמ' 5 שורות 15-17). 3. חריגה בשכר מנהל ארועים בשנת 2002 - סך - 46,000 ₪ ( עמ' 6 שורות 16-19). 4. העירייה נהגה באופן קבוע להגדיל באופן פיקטיבי את תחזית ההכנסות מארנונה על מנת ליצור איזון תקציבי ( עמ' 7-8). 5. במצבה הקשה של העירייה, היו שני סגנים לראש העיר, האחד במשרה מלאה והשני ב- 60% משרה, כאשר עלות שנתית סגן ראש עיר במשרה מלאה היא חצי מליון ₪ (עמ' 8-9). 60. כאמור, אלו העובדות שדלינו מחקירתו הנגדית של מר שוורץ. בנוסף, התובעים צרפו לסיכומיהם דוחות ביקורת של משרד הפנים לגבי העירייה לשנים 2001 - 2002 - 2003. העירייה התנגדה לצרוף ראיות אלו בשלב זה ואנו מסכימים, כי אכן צרוף זה אינו ראוי בשלב זה של הדיון. למעלה מזה נציין, כי גם לאחר קריאת דוחות אלו, שהם מקוטעים וחלקיים, ברור שנפלו ליקויים בניהול העירייה במשך השנים האחרונות. 61. יחד עם זאת, ניתן לציין לזכותה של העירייה, כי לקחה הלוואות לצורך תשלום משכורות בשנים 2002-2003 בהיקף של כ- 10 מליון ₪ (סעיף 10 לתצהירו של מר שוורץ). אין חולק כי העירייה שילמה לעובדיה שכר בזמן ששבתו בשנים 2000 עד 2003,שעה שלא היתה חייבת לעשות כן. בנוסף יש לציין, כי לא הוכח, כי העירייה העדיפה לשלם לספקים במקום לשלם לעובדים גם לא הוכח, כי העירייה קלטה עובדים חדשים. 62. על כך נוסיף. לצערנו, עניינה של עיריית קרית מלאכי, אינו חריג, והינו חלק ממשבר השכר הכולל בשלטון המקומי. לפי נתוני משרד הפנים, הגרעון השוטף של השלטון המקומי עתיד להיות ב - 2003 2.3 מליארד ₪ לעומת 1.2 מליארד ₪ ב- 2002, כלומר מדובר בגידול של כ- 80%. הגרעון המצטבר ב- 2003 הגיע ל- 7.1 מליארד ₪ לעומת 2002, שאז עמד הגרעון המצטבר של הרשויות המקומיות על 5.5 מליארד ₪. זהו גידול של כ- 30%. בעקבות כך בא לעולם תיקון 31 לחוק יסודות התקציב בשנת 2004, שמטרתו היתה בין השאר לאפשר לחשבונות הבנקים של הרשויות המקומיות הגנה מפני עיקולים שהוטלו על ידי נושים למשך תקופה של חצי שנה. 63. עיריית קרית מלאכי יחד עם 37 רשויות מקומיות נוספות חתמו על הסכם הבראה ונהנות כיום מתחולתו של תיקון 31. יחד עם זאת, עומס המלוות המצטבר של הרשויות המקומיות הסתכם ב- 2003 ב- 14.2 מליארד ₪ בשעה שב- 2002 הוא עמד על 14.4 מליארד ₪. כלומר, שיעור ההלוואות של המערכת הבנקאית לשלטון המקומי קטן ב- 2003. עובודת אלו מדברות בעד עצמן ואין צורך להוסיף עליהן. 64. קראנו בעיון את עמדת היועץ המשפטי לממשלה , לפיה יש להפחית את פיצויי ההלנה עד שיעור של ריבית והצמדה כחוק . גישה זו - שבאה לאחר שבית הדין הארצי בעניין עיריית לוד , כבר הפחית את פיצויי ההלנה למינימום , שהוא קצה קצהו של השיעור המקסימלי הקבוע בחוק , אין בידינו לקבל . למציאות שאליה נקלע השלטון המקומי למשבר כה קשה,אחראית גם המדינה, בתקציביה, בשליטתה, ויכולתה לפעול במקרים מסויימים. כל אלו נעשו, אבל לא מתוך ראיה כוללת של כל האינטרסים הרלוונטים. כאשר עובדי הרשויות אינם מקבלים את שכרם חודש אחר חודש, והמדינה לא מתערבת בכך , אלא לאחר זמן רב , אין היא יכולה כעת לעמוד מהצד , ולצפות כי את מחיר הלנת השכר ישלמו דווקא העובדים. 65. זאת ועוד. היועץ המשפטי לממשלה, מבקש כי נקרא מכללא לתוך תוכנית ההבראה סעיף שבו העובדים מוותרים על פיצויי הלנת שכר. סעיף כזה, לא קיים, ולא במקרה. הזכות לפיצויי הלנה קיימת לעובדים ורק הם יכולים בעצם בחירתם להגיש תביעה או מלהימנע מלהגיש תביעה, להחליט אם ברצונם לעשות שימוש בזכות זו. אבל הזכות אינה ניתנת להתנייה. העובדים בחרו להגיש תביעות ולא חזרו בהם. העובדים בחרו כי ינתן פסק דין ולא חזרו בהם. כעת הזכות עומדת לעובדים אם לאכוף את פסק הדין, אם לאו. 66. על כן הפתרון של קביעת שיעור הפיצוי צריך להעשות באופן שישקף את כל האינטרסים, כאשר ברור לנו כי על פי פסיקת בית הדין הארצי - מצבה הקשה של העיריה הוא שיקול מרכזי בהפחתת פיצויי הלנה , אך לא עד כדי כך שהפיצויים ישללו לחלוטין. 67. על כן, בהביאנו בחשבון את השיקולים שמנינו, מוצאים אנו להחליט כדלקמן: 1. לגבי התביעות המתייחסות להלנת שכר בשנים 2000 עד מאי 2000 - אין אנו מוצאים, כי יש לחייב בפיצויי הלנה ובפיצוי כלשהו בהתחשב בכך, שהתובעים קיבלו שכר עבור 65 ימי שביתה,בגינם לא היו זכאים לקבל שכר (נתון אשר לא נסתר על ידי העובדים), במשך 3 שנים ולנוכח העובדה, כי לא טרחו להגיש כל תביעות להלנת שכר המתייחסות לתקופה זו. לאור האמור, ובהתחשב במשך ההלנה, כאשר הסכום שקיבלו כשכר מגלם בתוכו מעל ומעבר למה שבית הדין היה פוסק, לו היה פוסק פיצויי הלנה - התביעה ביחס לתקופה זו נדחית. למעלה מכך, אין חולק, כי חלק מהעובדים הינו עובדי חינוך (סעיף 29 (א) לתצהירו של מר שוורץ), אשר בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות למטרות חינוך) תש"ס-2000 קיבלו את שכרם במועד בשנים 2000 עד 2003 וזאת בהתאם לחוק שהבטיח את השכר מפני כל עיקול. 2. לגבי שאר התביעות, אנו מאמצים את פסק דינו של בית הדין הארצי בעניין עיריית לוד, אשר העמיד את שעור ההלנה על שעור הריבית החריגה על משיכת יתר בחשבונות עו"ש בבנקים, וכן פיצוי נוסף. 3. על כן, ומתוך ששקלנו מצד אחד כי הרשויות המקומיות נמצאות במצב מיוחד בו אינן יכולות לשלוט באופן בלעדי בהכנסותיהן ובתקציביהן, כמו גם כאשר קיימים הסכמים קיבוציים, הקובעים את יחסי העבודה שלעיתים מביאים לקשיחות ולקשיים בהשגת תוכנית הבראה, ומאידך יש להתחשב בכך, כי לעובדים נגרמו נזקים, שחוק הגנת שכר אמנם לא בא כדי לפצות עליהם, אך עדיין הלנת השכר פגעה קשות בזכותם לקיום בכבוד - יעמדו פיצויי הלנה על ריבית שנתית בשעור 25% בלבד. ממועד תשלום השכר ועד התשלום בפועל ישאו סכום פיצויי הלנה ריבית והצמדה כחוק. למען הסר ספק, פיצויי ההלנה יתייחסו רק לרכיבי שכר שהם בגין עבודה בפועל ולא להחזר הוצאות. 68. התובעים בתיק 2947/03, עתרו גם לתשלום ריבית והצמדה כחוק בגין אי תשלום קצבות הבראה וביגוד במועדים הנקובים בחוקת העבודה וזאת מאז 1995. לטעמנו, תביעה זו, אשר זנחו אותה התובעים בסיכומיהם, יש לדחות על הסף, הן בשל מעבר הזמן והן לאור הסכמתם לאיחור שבתשלום הזכויות הנלוות. 69. לנוכח הנסיבות שפורטו, אין אנו מוצאים מקום לחייב בהוצאות. דיני עבודה