פיטורים בשמירת הריון

פסק דין 1. עתירתה של התובעת בהליך זה הינה לקבוע כי פיטוריה, כשהיא בשמירת הריון, בטלים ועתירה לסעדים כספיים בעקבות כך. 2. על עובדות אלו אין חולק: א. התובעת הועסקה על ידי משלחת משרד הביטחון בניו יורק מיום 18.12.95. ב. בתקופה שקדמה להעסקתה במשלחת היתה התובעת קבלן חוץ במשרד הביטחון בתל אביב. ג. מעמדה של התובעת במשלחת היה של עמ"י - עובד מקומי ישראלי. בתקופת עבודתה דאג משרד הביטחון להסדיר לתובעת ולבעלה ויזת עבודה ולשאת בהוצאות הביטוח הרפואי שלהם. ד. ביום 15.9.99 קיבלה התובעת מכתב המלצה. ה. ביום 6.1.00 קיבלה התובעת העלאה בדרגה. ו. בין הצדדים נחתמו חוזי עבודה, שהאחרון שבהם, המסיים את שנת העבודה הרביעית של התובעת, היה עד ליום 31.12.99. ז. משרד הביטחון קבע כי אף שחוזה העבודה מסתיים ביום 31.12.99 - מועד תום העסקת התובעת יהיה 30.11.99. ח. לאחר התערבות שגריר ישראל בארה"ב, הסכים משרד הביטחון להאריך את תקופת העסקתה של התובעת. ט. בפועל הופסקה עבודת התובעת ביום 28.2.00. י. בעת תום תקופת העסקתה היתה התובעת בהריון. יא. ביום 29.2.00 נשלחו לב"כ התובעת מכתבים נספחים ח' ו- ט' לכתב התביעה. (הודעה כי פיטוריה של התובעת כפופים לאישור של המפקחת על עבודת נשים והודעה בדבר המשך הביטוח הרפואי). יב. מיום 1.3.00 ואילך נשאה התובעת בעלות הביטוח הרפואי לה ולבעלה. יג. המפקחת על עבודת נשים, הגב' רבקה מקובר, נתנה היתר לפיטורי התובעת מיום 29.2.00. יד. לתובעת שולם סך השווה ל- 4,085 $ על חשבון פיצויי פיטורים. טו. שכרה האחרון של התובעת היה כמפורט בתלושי המשכורת שלה. (רשימת המוסכמות שהוגשה לתיק ביום 21.1.01). 3. התובעת טוענת כי נפלו פגמים בהחלטת הממונה על חוק עבודת נשים, משהתעלמה מהנסיבות המיוחדות בעניינה: שהיתה מצויה בשמירת הריון מוחלטת וכתוצאה ממצבה הרפואי לא יכלה לשוב ארצה; שפיטוריה גורמים לביטול אשרת השהיה שלה בארה"ב ולהפיכתה לשוהה בלתי חוקית ולכך שפיטוריה אף גורמים לכך שהיא נשארת ללא ביטוח רפואי. התובעת טוענת כי הממונה שגתה במכלול שיקוליה, משסברה שהנימוק היחיד אותו עליה להביא בחשבון הינה השאלה אם הפיטורים הם בקשר להריון אם לאו ומשסברה כי אין לה שיקול דעת או סמכות לשקול שיקולים נוספים. עוד נטען כי הממונה לא שקלה את כל השיקולים הרלבנטים. התובעת טוענת עוד כי הממונה שגתה משקבעה שהארכת החוזה שלה נעשתה טרם היותה בהריון וכן משסברה כי מועד פיטוריה הינו המועד בו הוארך החוזה ל- 3 חודשים נוספים. התובעת טוענת כי מועד פיטוריה היו בסמוך לתום תקופת החוזה ולא במועד חידושו. התובעת טוענת כי הממונה, בדרך ובאופן בה ניהלה את החקירה, פגעה בעיקרי הצדק הטבעי, כשהחליטה לנהל את החקירה על דרך של שאלונים בכתב ומשלא התירה לתובעת לקבל עותק מהתשובות לשאלון שמולא על ידי משרד הביטחון ולא איפשרה לה להתייחס לטענות שהועלו בו. התובעת עותרת לתשלום שכר עבודה מיום 1.3.00 ועד לאחר הלידה בצירוף נלווים וכן הוצאות הביטוח הרפואי לה ולבעלה בתקופה זו. התובעת טוענת כי על משרד הביטחון לפצותה בגין הפרת חוזה העבודה ופיטוריה שלא בדרך מקובלת ובחוסר תום לב וכן בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה. בנוסף טוענת התובעת כי היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה החל מחודש 12/95 ועד למועד סיום יחסי עובד ומעביד בפועל (לטענתה), בקיזוז חלק מסכום פיצויי הפיטורים אשר שולם לה ובצירוף פיצויי הלנה. 4. משרד הביטחון טען כי לא היה הצדק להמשיך ולהעסיק את התובעת, באשר תמה תקופת עבודתה במשלחת וכי סיום העסקתה נעשה על פי הדין, בתום לב וללא קשר להריונה. על פי הנטען, ההוראות הנוגעות להעסקת עובדי עמ"י מורות על תקופת העסקה מקסימלית של 4 שנים, כאשר תקופה זו נקבעה על מנת שלא לעודד ירידה. משרד הביטחון טוען כי לא היה מקום לחייב את המשלחת להעסיק העסקת התובעת בניגוד להוראות ולנהלים, בהתייחס גם לכמות הויזות המוענקות למשלחת, התלויה בתקציב המשלחת ובאישור הגורמים המוסמכים לכך. מטעם הממונה על חוק עבודת נשים נטען כי לא קיים יסוד לדרישת התובעת לבטל החלטתה להתיר את פיטוריה. על פי הנטען, לאור החקירות והבדיקות שנעשו, הגיעה הממונה למסקנה כי לא קיים קשר בין סיום העסקתה של התובעת, שלא עלה כלל לכדי פיטורים, לבין הריונה, ובדין התירה "פיטוריה". ההחלטה נתקבלה כדין, לאחר הליך תקין בו ניתנו לתובעת ולמשרד הביטחון זכות הטיעון כדין, ולאחר הליך חקירה מקיף, לאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים במסגרת החוק ולאחר שניתן לשיקולים אלה המשקל הראוי. על פי הנטען מטעם המדינה, ההחלטה היתה סבירה בנסיבות העניין והתקבלה במסגרת שיקול הדעת המוקנה לממונה בחוק, לפיו אם הפיטורים קשורים להריון, אין להתירם, ואם הם אינם קשורים להריון-נתון לממונה שיקול דעת להתיר או שלא להתיר את פיטורי העובדת. 5. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה בבית הדין. עוד הוגשו מטעמה תצהיריהם של מר חיים גורפינקל ומר שגיב לוי, אביה ובעלה, שנחקרו אף הם בבית הדין. מטעם המדינה הוגשו תצהיריהם של מר יצחק רז, מי ששימש כמנהל כח אדם במשלחת משרד הביטחון בניו יורק במועדים הרלבנטיים לתביעה והגב' אנה קוזלובסקי, מנהלת מחלקת משכורות חו"ל במשרד הביטחון, שנחקרו בבית הדין. כן הוגש תצהירה של הממונה, הגב' רבקה מקובר, שנחקרה אף היא בבית הדין. הדין החל: 6. ככלל, סמכותו של כל מעביד לפטר עובד בכל עת, כפוף למגבלות שבחוק, הסכם קיבוצי, או הסכם אישי. (דב"ע מז/4-3 שרה שלפי נ' אגד, פד"ע יט 49; בג"צ 90/86 הסתדרות עובדי המדינה נ' ביה"ד הארצי לעבודה ומדינת ישראל, פ"ד מ (3) 318). על המעביד, שעה שהוא מפעיל את ה"כוח" אשר בידו, לפעול בתום לב ומתוך שיקולים רלבנטיים. (דב"ע ש"ן/21-4 ההסתדרות הכללית נ' תדיראן בע"מ, פד"ע כב' 173; דב"ע נד/8-4 ארגון המורים נ' עירית ירושלים, פד"ע כו 483; דב"ע מט/145-9 שק"ם בע"מ נ' אלפסי, פד"ע כא עמ' 124). 7. במספר חיקוקים נקבעו הוראות מפורשות המגבילות פיטורים. לענייננו רלבנטית ההוראה הכלולה בסעיף 9 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן:"החוק"). סעיף 9(א) לחוק קובע: " לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון... לעניין סעיף קטן זה רואים סיום חוזה עבודה לתקופה קצובה, כפיטורים". סמכויותיו של שר העבודה והרווחה מכח סעיף זה הועברו למפקח העבודה הראשי. (י"פ 2021 התשל"ו - 1778). 8. מטרת הוראתו של סעיף 9 (א) לחוק היא "להגן על האשה העובדת בתקופת הריונה, בכך שבתקופת הריונה היא עשויה להיאלץ להעדר מעבודתה יותר מהרגיל. כמו כן, יתכן והמעביד שלה יפיק פחות תועלת מעבודתה והיא תהיה חשופה לפיטורים או להרעת תנאי עבודתה". (דב"ע נו/80-3 ורדה אלול נ' פנינה רוזנבלום, פד"ע ל 86; דב"ע מח/8-3 אבנר קופל - סוכנות לביטוח נ' עדי וייס ארלוביץ, פד"ע כ 57). מטרה זו מנחה את המפקח, שהוא בעל הסמכות למתן היתר על פי סעיף 9(א) לחוק. בהפעלתו של סעיף 9 (א) יש ליישם איפוא את מטרת המחוקק להגן על עובדת בהריון מפני פיטורים הקשורים בהריונה והקשיים העשויים לעמוד בפניה במציאת עבודה חדשה בתקופה זו. ההגנה הניתנת לעובדת נגד פיטוריה מסיבת הריונה, או כלשון החוק, בקשר להריונה, היא אבסולוטית, ואף שר העבודה עצמו אינו רשאי לשללה ממנה על ידי היתר פיטורים. מה שאין כן כשהפיטורים של אשה הרה נעשו לא מסיבת הריונה ולא בקשר להריונה, אלא על פי עילה אחרת שאין בינה ובין הריונה ולא כלום. פיטורים שכאלה רשאי השר להתיר ולגביהם הגנת המחוקק על העובדת ההרה אינה אבסולוטית, אלא מסוייגת בלבד. (דב"ע לו/78-3 רחל פאלק נ' מדינת ישראל, פד"ע ט 197). לשון אחר, סעיף 9 (ב) לחוק אינו קובע שמפקח העבודה הראשי במשרד העבודה והרווחה חייב לתת היתר פיטורים בכל מקרה שאלה אינם בקשר להריון, אלא משאיר את הדבר לשיקול דעתו שלו. שיקול הדעת ניטל ממנו רק כאשר סבור המפקח כי הפיטורים הם בקשר להריון. במקרה כזה אסור לו לתת את ההיתר המבוקש. (תב"ע ת"א מט/793-3 דלתא בע"מ נ' ענת אברגי'ל ומפקח העבודה הראשי, פד"ע כא,נב). 9. החלטת המפקח אם להתיר פיטוריה של עובדת בהריון, אם לאו, הינה החלטה מנהלית שלטונית. בית הדין אינו משמש כערכאת ערעור על החלטת המפקח, כי אם מפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה. בית הדין לא ימיר את שיקולי הרשות המוסמכת בשיקוליו הוא ולא יתערב בהחלטת הרשות המוסמכת לשנותה, כל עוד פעילותה, שיקוליה והחלטתה נעשו ונתנו באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בתום לב ובמסגרת הסמכות על פי הדין. בית הדין יבטל את החלטתו של המפקח רק אם היא נגועה באי סבירות קיצונית, אם קיימת הפליה פסולה, אם ניתנה בעקבות שיקול זר, אם לא הובאו בחשבון שיקולים רלבנטים, או שנפגעו עיקרי הצדק הטבעי. (דב"ע מט 133,131-3 רחל שלום נ' ברית התנועה הקיבוצית, פד"ע כא 262; דב"ע שן/115-3 מאסטרו בע"מ נ' נועה בלוך ומפקח העבודה הארצי, עבודה ארצי, כרך כג(1) 233; ע"ע 307/99, 329/99 אופיר טורס בע"מ נ' זהבה גולדנברג-חייט ומפקח העבודה הארצי, ניתן ביום 15.10.02). לכל אלו יש להוסיף עוד את החזקה בדבר תקינות ההליך המנהלי. דהיינו, החזקה היא כי רשות מינהלית פועלת כדין, אלא אם יוכח ההיפך ואין להתערב בהחלטתה אלא אם לא הביאה בחשבון את השיקולים הרלבנטיים, או שהביאה בחשבון שיקולים בלתי רלוונטיים. (ראה דב"ע נו/80-3 ורדה אלול נ' פנינה רוזנבלום הנ"ל, בסעיף 21 לפסק הדין וההפניה שם לסיפרו של כב' הנשיא (בדימ') גולדברג). 10. נדון להלן בעילות התביעה והשאלות המתעוררות אחת לאחת, בשים לב להלכות דלעיל. הליך סיום העסקתה של התובעת 11. כמפורט בתצהירה של התובעת, היא הועסקה במשלחת משרד הביטחון בניו- יורק כמתחקרת מועמדים לעבודה במשלחת. לגירסתה,מרבית מועמדים היו "פרוטקציונרים" למיניהם, "בנים ובנות של", וזאת בעיקר משום האטרקטביות של העבודה, המאפשרת לצעירים לשהות כמה שנים בניו יורק באופן חוקי, ללא דאגה לויזה ופרנסה. התובעת מפרטת אירוע שבו התקבל לעבודה במשלחת אחיין של ראש המשלחת, מר חיים אדר, שביקש לקלוט לעבודה חבר שלו. אותו חבר תוחקר על ידי התובעת ובמהלך התחקיר לא עלה שום דבר בעייתי. על פי הנוהל המקובל לדבריה של התובעת היא פנתה טלפונית לקבל אישור זמני להעסקתו ממשרד הביטחון בתל אביב. האישור התקבל, אותו חבר החל לעבוד, אך התובעת לא הקפידה לקבל את האישור הזמני גם בכתב. בדיעבד התברר, בבדיקה מאוחרת יותר שנעשתה בארץ, כי קיים חומר שלילי לגבי אותו עובד והמשלחת הפסיקה את עבודתו לאלתר. התובעת טוענת כי בשל המצב העדין שנוצר החליטו להעביר אותה לתפקיד אחר. ביולי 97 עברה לתפקיד חדש במשלחת, של עוזרת מנמ"ח. היא היתה מזכירתו של מר חיים מסיקה והקניינים באותה מחלקה. התובעת קובלת על כך שעל אף מר חיים מסיקה היה מרוצה מעבודתה וביקש להפוך אותה לקניינית במחלקה, הרי שמשיקולים של מצבת כח אדם, סירב לכך מר איציק רז, האחראי על כח אדם. טענותיה של התובעת באשר לסיום העסקתה מתייחסות בדיעבד עוד להחלטה שהתקבלה בדבר סיום העסקתה ב-1.12.99, מתום 4 שנים לשהייתה מחוץ לישראל. (מכתבו של מר יצחק רז מיום 20.10.99, נספח ה' לתצהירו). התובעת טענה כי שלא כטענת משרד הביטחון, הארכת חוזה העסקה של עמ"י לשנה חמישית אינה דבר חריג ובפועל בוצע באופן שגרתי. לטענתה, הגישה ספטמבר 99 בקשה להארכת חוזה העסקתה לשנה חמישית, בצירוף המלצתו של מר חיים מסיקה ומכתבי המלצה נוספים משנים קודמות, בקשה שבעקבותיה מתכנסת ברגיל ועדה כדי לדון בבקשה. התובעת טוענת כי כל נושא כינוס הועדה לא התנהל באופן תקין, לרבות אי שיתופו של מר יעקב צפיר, הממונה על מר חיים מסיקה בהרכב הועדה. במקומו של מר צפיר ישב בועדה אדם אחר, בעל דרגה נמוכה ממנו. עוד פירטה כי הנוהל התקין כפי שעולה מנוהלי עמ"י, הוא שצריכה להיות החלטה של ועדה בין משרדית שמתכנסת בארץ ולא בניו יורק וכי ועדה בינמשרדית כזו מעולם לא כונסה בעניינה. על פי המפורט בתצהירה של התובעת, כשנודע לה שהחוזה שלה לא הוארך לשנה חמישית היא היתה בהלם. היא פנתה במכתב לראש המשלחת , מר חיים אדר, קבלה על כך שמודיעים לה על סיום החוזה בהתראה כה קצרה, פירטה שהיא צריכה לסיים את לימודיה שהוארכו בסמסטר בשל ניתוח שעברה בשנת 98 להסרת גוש בצוואר הרחם ואף קבלה על כך שהיא היחידה שלא האריכו לה את חוזה העבודה לשנה חמישית, להבדיל מאחרים. התובעת העידה בתצהירה כי לא נותר לה אלא לנסות ולמצות את האפשרות, כמקובל לגירסתה במשלחת, ולהפעיל "קשרים". בהתאם לכך פנה אחיה, שעבד באותו זמן כמאבטח של שגריר ישראל בוושנגטון, מר זלמן שובל, אל השגריר בעניינה והשגריר פנה בשמה לראש המשלחת, מר חיים אדר. בעקבות שיחה זו הוארך חוזה העסקתה ל-3 חודשים. בינתיים כבר היתה לה מחליפה במחלקה של מר חיים מסיקה והתובעת הוצבה באמצע חודש נובמבר 99 במחלקה האחראית על אתר האינטרנט של המשלחת. התובעת הוסיפה כי באותו זמן התמנה מר ארז לתפקיד ראש חטיבה במשלחת, כאשר אישתו של מר ארז היתה המחליפה שלה בתפקיד עוזרת מנמ"ח. לגירסתה, באותו שבוע בדיוק החל מר ארז להעסיק את הבת של סגנית מנהל כח אדם. התובעת טוענת כי הדברים לא היו מקריים והתרשמותה היא שהאנשים החזקים ביותר במשלחת הם אנשי מחלקת כח אדם, החולשים על איוש התקנים והמשרות במשלחת ועל פיהם "ישק דבר". לעדותה של התובעת, בתחילת חודש פברואר 2000, בשיחה שהיתה לה עם הממונה הישיר שלה, מר דני עדי כהן, אמר לה מר כהן כי פרוייקט האינטרנט בו היא מטפלת מתקדם יפה וכי הוא ידבר עם כח אדם ויבקש כי היא תשאר בתפקיד זמן נוסף. לדבריה, "היה ברור" שחוזה העבודה יוארך עד לתום לימודי התואר השני שלה בסוף השנה, שאז גם צפוי היה הפרוייקט להסתיים. באותה שיחה סיפרה התובעת למר כהן כי היא בהריון. ממש באותו היום, לאחר שיחתם, פגש מר כהן את מר רז ועוד בטרם הספיק מר כהן לבקש הארכת תקופת שהותה של התובעת במחלקה שלו, אמר לו מר רז (כדבריה של התובעת) "אתה יודע ששלומית מסיימת ב-1/3". אז אמר לו מר כהן שהתובעת בהריון. לדבריה של התובעת, על אף שידעה כי תגובתו של מר רז לדבר הריונה היתה כעוסה, היא באה אליו למחרת לספר לו על ההריון באופן אישי ותגובתו היתה, כדבריה: "אבל את יודעת שאת צריכה לעזוב בסוף פברואר, את חשבת שההריון הזה יציל אותך?". לעדותה של התובעת, כבר למחרת קיבלה מכתב פיטורים, כאשר המועד הנקוב בו היה סוף פברואר, על אף שהארכה של שלושת החודשים היתה צריכה להסתיים (כך, לטענתה) בסוף מרץ. מאותו שלב פנתה לעזרת משפחתה בארץ ולקבלת יצוג משפטי. לטענת התובעת, משקיבל מר רז את מכתב באת כוחה בנוגע לפיטוריה, הוא החל במסכת התנכלויות כלפיה והכל, לדבריה, במגמה להוכיח שהוא ולא הריונה יקבעו מי מועסק במשלחת. לכך הוסיפה כי מר רז אף נתן הוראה למר חיים מסיקה שלא לתת לתובעת מכתב המלצה אם תבקש. התובעת טוענת כי מעשיו אלו של מר רז גרמו לה להתקף כאבי בטן והיא נזקקה לטיפול רפואי. 12. כפי שפורט בתצהירו של מר רז, לתפקיד עמ"י במשלחת יכול להתקבל סטודנט ישראלי הלומד בארה"ב או בן זוגו ובלבד ששהה מחוץ לישראל פחות מ-4 שנים. לא ניתן להעסיק במשלחת מי ששהה מחוץ לישראל יותר מ-4 שנים, או עובד במשלחת מעבר ל-4 שנים, לפי הקצר מביניהם. מר רז פירט כי ב-3 השנים הראשונות לעבודתם של עובדי עמ"י במשלחת מצוייה הסמכות להארכת הסכם העבודה בידי הועדה להארכת חוזים במשלחת. הועדה מורכבת מסגן ראש המשלחת לארגון ומנהל, מנהל כח אדם של המשלחת וממנהל היחידה הרלבנטית (ממש"ן) אשר במסגרתה מועסק העובד שעניינו נדון בפני הועדה, או בא כוחו של מנהל היחידה. ועדה זו מתכנסת אחת לחודש בערך ודנה בעניינם של העובדים שחוזי העסקתם צפויים להסתיים בחודש הקרוב. מר רז פירט כי הארכת הסכם בתום השנה הרביעית הינה בסמכות מנכ"ל המשרד, שהואצלה לסמנכ"ל למשאבי אנוש במשרד. הארכת הסכם לשנה חמישית נעשית במקרים חריגים בלבד ומטעמים מיוחדים, כדוגמת חיוניות מקצועית של עובד או תפקיד והינה בסמכות אישור של הועדה הבינמשרדית בארץ, המורכבת מנציגי משרד האוצר האוצר, משרד החוץ, משרד הביטחון וגורמים נוספים. כאשר הועדה להארכת חוזים במשלחת אינה מוצאת טעם מיוחד להארכת הסכם עבודה של עמ"י לשנה החמישית, ממילא היא לא מביאה את עניינו לאישור הועדה הבינמשרדית. 13. מר רז פירט כי התובעת התקבלה לעבודה במשלחת לתפקיד ע. קב"ט למהימנות כח אדם ומידע. במהלך שנת 97 פנה אליו קב"ט המשלחת, מר נחום אבן טל וביקש להפסיק את עבודתה של התובעת במשלחת, בנימוק שהתובעת מעלה באמון במסגרת עבודתה. (נראה כי הדברים מתייחסים לאירוע אותו פירטה התובעת בתצהירה). מר רז פירט כי מכיוון שהתובעת היתה סטודנטית באותה עת וכך גם חברה לחיים דאז (מי שכיום בעלה), הוא עצמו מנע את פיטוריה בכך שהעביר אותה למש"ן 1, לתפקיד זוטר של מזכירה. מר רז אף הוסיף כי התובעת ידעה שהוא זה אשר מנע את פיטוריה באותה עת ואף הודתה לו על כך. מר רז פירט כי חוזי העבודה של התובעת הוארכו מפעם לפעם, בכל פעם בשנה נוספת, בהמלצת הועדה להארכת חוזים במשלחת. תוקפו של החוזה האחרון, שסיים את השנה הרביעית לעבודתה של התובעת במשלחת היה עד ליום 31.12.99. לפני מועד התכנסות הועדה להארכת חוזים במשלחת, בין השאר גם בעניינה של התובעת, לקראת הארכת חוזה העסקה עימה לשנה החמישית, פנה מר רז כנהוג לממונים על התובעת לקבלת עמדתם. מר רז אישר כי הן מר מסיקה, הממונה הישיר על התובעת והן מר צפיר, מנהל היחידה, המליצו על הארכת החוזה לשנה חמישית. אלא, שמכיוון שהארכה לשנה חמישית נעשית רק במקרים חריגים, שעניינה של התובעת לא נמנה עליהם, בשים לב לתפקידה כמזכירה, החליטה הועדה שעבודתה של התובעת במשלחת תסתיים ביום 1.12.99, מתום 4 שנים לשהייתה מחוץ לישראל. מר רז פירט כי נושא הארכת העסקתה של התובעת לשנה החמישית נדון בועדה יחד עם עניינם של עובדים נוספים. ההודעה בדבר החלטת הועדה הועברה אל התובעת באמצעות מר צפיר, מנהל היחידה בה הועסקה התובעת. מר רז פירט כי בסמוך לכך פנה השגריר בוושינגטון, מר שובל, אל ראש המשלחת בבקשה להמשיך ולהעסיק את התובעת בשנה נוספת. לאחר התערבות השגריר הסכים ראש המשלחת להאריך את העסקתה של התובעת עד ליום 1.3.00 בלבד. התובעת הועברה לעבודה זמנית, לחודשיים, ליחידת המיחשוב, כעובדת על תקנית ושולבה בצוות בניית אתר אינטרא-נט של המשלחת, פעילות שהיתה אמורה להסתיים ב-2.3.00. תפקידה של התובעת, שהיתה ללא ידע וכישורים מקצועיים בתחום, היה לאסוף מכל יחידות המשלחת תכנים וחומר שישולבו באתר. מדובר היה בעבודה זמנית, לתקופת זמן קצובה וסופית. מר רז הכחיש בתצהירו כי התרגז בעקבות הודעתה של התובעת למר כהן על דבר הריונה, או כי ראה בכך כביכול פגיעה אישית בו. מר רז אישר בתצהירו כי עלה בליבו חשד כבד כי התובעת נכנסה להריון בין השאר בניסיון לאלץ את המשרד והמשלחת להאריך את חוזה עבודתה, אך ללא כל קשר לחשדו זה, שהועלה אף על ידי גורמים נוספים במשלחת, פעל בעניינה של התובעת בהתאם לדין ולהוראות היועצים המשפטיים במשרד. מר רז פנה ללשכה המשפטית של המשרד בארץ, ביקש הנחיות באשר להמשך הטיפול בסיום העסקתה של התובעת והגורמים המוסמכים בארץ פנו ביום 18.2.00 לגב' רבקה מקובר בבקשה להתיר את פיטורי התובעת מיום סיום חוזה העסקה עימה לאחר שהוארך, קרי, מיום 1.3.00. 14. עדותו של מר רז בתצהירו אוששה גם בחקירתו הנגדית. מר רז שב והבהיר את הסמכויות בנוגע להארכת חוזה העסקה לשנה חמישית: "ש. לגבי סעיף 5 - מה ההבדל בין סמכות לסמכות אישור? ת. אישור לשנה החמישית עובר שלושה שלבים: הועדה בחו"ל שהיא ממליצה, מעבירה את זה לממונה על תנאי שירות בחו"ל ולסמכנ"ל משאבי אנוש בארץ. אחר כך כשמשתכנעים בארץ שיש טעם להעביר את זה הלאה, זה עובר לועדה הבין-משרדית עם המלצה של המשרד. האישור הסופי ניתן על ידי הועדה הבין-משרדית. אם ההחלטה של הסמנכ"ל היא שלילית, זה לא עובר הלאה לועדה הבין-משרדית. בדרך כלל כשאנו בקשנו (הועדה בחו"ל) זה הועבר הלאה לועדה הבין-משרדית, למעט מקרים חריגים. נכון שהסמכות שלא להאריך לשנה החמישית נתונה בידי המשלחת. לא נכון. המשלחת בנויה על פי הצרכים שלה. אם היא לא צריכה עובד מסוים היא לא תפנה לארץ לקבל אישור. זה לא אוטומטי. לאחר שהועדה קבעה שאין צורך בהארכת חוזה העבודה של התובעת, באופן טבעי היא גם לא פנתה לארץ לקבלת אישורים". (עמ' 33 - 34 לפרוטוקול. ההדגשות לא במקור). באשר לאי נוכחותו של מר צפיר, מנהל היחידה בה הועסקה התובעת, הבהיר מר רז: "ש. מדוע לא הזכרת כי צפיר לא היה נוכח בועדה? ת. לא חשבתי שזה רלבנטי להזכיר את זה מכיוון שהסגן שלו היה בועדה. זה כתוב גם במסמכים. צפיר היה בארץ באותה תקופה. ... ש. מדוע לא הקדמת/אחרת את מועד הועדה בהעדרו של מר צפיר? ת. אני לא קובע דיון ספציפי לעובד מסוים, אלא לכלל עובדי המשלחת. הועדה הזו גם לא נקבעת על ידי אלא על ידי סגן ראש המשלחת לארגון ולמנהל, שהוא גם יו"ר הועדה. הוא קבע את התאריכים. הדיונים מתקיימים אצלו." (עמ' 34 לפרוטוקול). בעדותו הבהיר מר רז כי גם אם נתנה המלצה על ידי ראש היחידה להמשך העסקתה של התובעת לשנה חמישית, אין זה מעיד בהכרח על כך שגם בועדה היה מחזיק באותו דעה: "ש. לגבי נספח ז' לתצהיר התובעת - איך הועדה עובדת? ת. לכל אחד יש זכות דעה. אם מ"מ הממש"ן 1 חתום על פרוטוקול הועדה זה אומר שהוא הצביע כמונו. אני לא מסכים איתך כי אם צפיר היה נוכח הוא היה ממליץ לאשר המשך העסקה. הוא לא היה ממליץ. ש. איך זה מתיישב עם הכתוב בנספח ה לתצהיר התובעת? ת. זה לפני הדיון. בדיון הכל מתנהל אחרת. ההמלצות האלו דוגמת נספח ה' הינן אוטומטיות. הם לא יכולים לעמוד בלחצים של העובדים ולכן קיימת ועדה שהיא הסוברנית לקבל החלטה. הארכת חוזה לשנה חמישית נעשית במקרים חריגים, בדרך כלל אנשי מקצוע קניינים שאחרי שעוברת תקופה ארוכה של שהייתם במשלחת והם הופכים למקצועיים, חלקם אנו ממליצים להשאיר שנה חמישית". (עמ' 34-35 לפרוטוקול). 15. עדותו של מר רז באשר למגבלות על משך זמן העסקתו של עובד עמ"י ושיקול הדעת המוקנה להארכת ההעסקה לשנה חמישית תואמת גם את הכללים שנקבעו בהוראות שכר ותנאי שירות בחו"ל לגבי עובד עמ"י (עובד מקומי ישראלי), המוגדר כאזרח ישראלי השוהה באורח זמני בחו"ל ואשר נציגות ישראל שם קיבלה אותו לעבודה במעמד של עובד מקומי ומעסיקה אותו באורח זמני ועל פי חוזה מיוחד. 16. לא שוכנענו, כטענת התובעת, כי נפל פגם כלשהו באי הארכת העסקתה לשנה חמישית. כעולה הן מההוראות המסדירות העסקתם של עמ"י בחו"ל והן מעדותו של מר רז בתצהירו ובחקירתו הנגדית, שהיתה מהימנה עלינו, הארכת ההעסקה לשנה חמישית בהחלט אינה ולא היתה "עניין שבשגרה", כטענת התובעת. בודאי שהדבר לא היה בבחינת זכות המוקנית לתובעת, ההיפך הוא הנכון. הארכת ההעסקה לשנה חמישית טעונה היתה אישור מיוחד וחריג. עצם קביעת "מנגנון כפול", קרי: ראשית, בחינת הבקשה על ידי הועדה, להארכת חוזים ורק אם ועדה זו מצאה מקום להמליץ על ההארכה -העברת עניינו של העובד בפני הועדה הבינמשרדית המתכנסת בארץ ואף הרכב הועדה, די בה כשלעצמה כדי להעיד כי בהחלט אין מדובר בעניין פרוצדורלי או פורמלי גרידא, כפי שניסתה התובעת להציג זאת. 17. כמו כן לא שוכנענו כי נפל פגם במועד כינוסה של הועדה או בהרכבה. ראשית, כפי שהעיד מר רז (אשר התובעת ייחסה לו באופן אישי כוונה להתנכל לה), לא הוא אשר קבע את מועדי ישיבות הועדה. הישיבה הנדונה תואמה לדיון, בין כלל הבקשות שעמדו על הפרק באותו מועד. קביעת המועד נעשית על ידי סגן ראש המשלחת לארגון ומנהל ולא על ידי מר רז. באשר להרכב הועדה: סגנו של מנהל היחידה ישב כחבר הועדה, כבא כוחו של מנהל היחידה , כפי שגם היה מקובל במקרה של העדרות מנהל היחידה הרלבנטית עצמו. יתרה מכך, אין כל ודאות כי דעתו של מר צפיר (לו אכן היה עומד עליה בועדה), היא זו שהיתה מתקבלת דוקא על דעת שני חברי הועדה הנוספים. עצם אמונתה של התובעת כי כך יכול היה להיות אין בה די במיוחד בשים לב לעדותו של מר רז בעניין זה, בעמ' 34, שורות 34-33 ובעמ' 35, שורות 4-1 לפרוטוקול. עדות זו לא נסתרה בכל ראיה מטעם התובעת. לכל אלו יש להוסיף עוד כי את טענותיה בהקשר למועד כינוס הועדה והרכבה העלתה התובעת לראשונה בהליך זה. התובעת לא העלתה כל טענה בעניין זה בפני ראש המשלחת בפנייתה אליו סמוך לאחר שנודע לה דבר החלטת הועדה. (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 17-21). 18. אין גם בטענות התובעת באשר לעובדים אחרים, "בעלי קשרים" כדבריה, כדי להצביע על פגם שנפל בעניינה או כדי להקנות לה זכות, מקום שזו אינה מוקנית לה על פי ההוראות וההנחיות המחייבות. התובעת לא יכלה להצביע בעדותה מה היו הנימוקים להארכת העסקתו של עובד או עובדת אחרים לשנה החמישית. אך גם אם נניח לטובתה של התובעת כי נפל פגם בהפעלת שיקול הדעת לגבי עובד פלוני, כטענתה, והארכת העסקתו נעשתה בשל "קשריו" ולא בשל כישוריו או נחיצותו, אין מקום ליתן סעד שמשמעותו אכיפה של "כלל" או "נוהל" פסול, שהרי האינטרס הציבורי מחייב תיקונו של פגם או עיוות כאמור, אם אכן נפל, כטענת התובעת, לגבי עובדים אחרים, דבר שכאמור בהחלט לא הוכח. 19. דוקא התובעת, שמלינה בהליך זה על העדפתם של ה"מקושרים" (ולא המוכשרים או הנחוצים) וטענה לאפלייתה שלה לרעה כלפיהם, לא היססה (לדבריה-בלית ברירה) לפעול בדיוק באותה דרך פסולה שכנגדה היא קובלת. לא זו אף זו, התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי נמנעה מלציין בפני הממונה על חוק עבודת נשים כי הארכת העסקתה בשלושה חודשים נעשתה רק בעקבות התערבותו של השגריר בעניינה (באמצעות אחיה, ששימש כמאבטח השגריר). לא רק שעניין זה לא הועלה ונפרש בפני הממונה על ידי התובעת, אלא שהתובעת אף ציינה בפני הממונה כי חוזה העבודה עימה "הוארך כמקובל". האמנם?? תשובות מספקות לכך לא ניתנו על ידי התובעת בחקירתה: " ש.ת. סעיף 52 לתצהירי - נכון שלא ציינתי בפני הממונה את התערבות השגריר בענייני. ש. גם בתשובות לשאלון - נספח כג' לתצהירך נמנעת במפורש מלציין את התערבות השגריר. מפנה אותך לסעיף 12 א' לנספח כג'. את כתבת "הוארך כמקובל" ת. לא כתבתי את זה כמו עורך דין. לא היתה לי שום כוונה מיוחדת שכתבתי כמקובל. לא התביישתי בהתערבות השגריר. הממונה כבר ידעה את זה. זה כבר לא היה סוד. ש. תסכימי איתי שזה לא מקובל שהשגריר יתערב בהארכת חוזה. ת. מה זה מקובל? דני נוה לא התערב בעניין פיטורים של עובד במשלחת? לשאלת בית הדין: נכון שבסעיף 12 א' כשכתבתי "כמקובל" לא התכוונתי להתערבות השגריר. היום קשה לי בדיעבד לומר למה התכוונתי. לא שמתי לב לכל הדקויות". (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 35-25). 20. לא מצאנו גם כל פגם בקביעת מועד סיום ההעסקה למועד שחל מתום 4 שנים לשהותה של התובעת בחו"ל (1.12.99). מכל מקום, גם על פי חוזי ההעסקה עצמם רשאית המשלחת להפסיק את עבודתו של העובד המועסק מכוחו לפני תום מועד תקופת ההעסקה שנקבעה בחוזה, תוך מתן הודעה מוקדמת או תמורתה. בנוסף שוכנענו, כעולה גם מנספח ו' לתצהירו של מר רז (מכתבו מיום 29.10.99) כי מועד סיום ההעסקה של התובעת, לאחר התערבותו של השגריר בעניינה, נקבע ליום 1.3.00. 21. כמו כן שוכנענו כי סיום העסקתה של התובעת, הן במועד שנקבע לכך מלכתחילה, בהתאם להחלטת הועדה בעניינה והן במועד המוארך (1.3.00) שנקבע לאחר התערבותו של השגריר בעניינה, לא היה קשור או כרוך בכל דרך שהיא להריונה. גם לגירסתה של התובעת בתצהירה, עוד בטרם הספיק מר דני עדי כהן לבקש ממר רז את הארכת העסקתה הזכיר לו מר רז את דבר סיום ההעסקה במועד שנקבע לכך. (דהיינו - עוד לפני שדבר ההריון נמסר למר רז על ידי מר כהן). 22. עוד נוסיף כי טרונייתה של התובעת בנושא "שליטתם" של אנשי כח אדם בנוגע להעסקת עובדים או המשך העסקתם אינה ברורה: העסקה בשירות המדינה או על ידי המדינה כפופה לאישור הגורמים המוסמכים לכך. איוש משרות ותקנים כפוף לאישורם של גורמי כח אדם שהדבר בתחום סמכותם ולא בידי הממונים הישירים, כאלו או אחרים. האם יש להתערב בהחלטת הממונה על עבודת נשים? 23. בתום שמיעת העדויות ובחינת כלל הראיות ולאחר ששקלנו את טענות הצדדים, לא שוכנענו כי הורם הנטל להוכיח כי החלטתה של הממונה נגועה בחוסר סבירות קיצונית שיש בו כדי להצדיק התערבותו של בית הדין. לא הוכח גם כי נשקלו שיקולים זרים כי לא נשקלו שיקולים רלבנטים, או כי נפל בהחלטה פגם מתחום שמירה על כללי הצדק הטבעי שיש בו כדי להביא לביטול החלטתה של הממונה. לא הוכחה גם כל הפליה פסולה ושוכנענו כי ההחלטה התקבלה תוך מתן זכות טיעון כראוי. מסקנותיה של הממונה במקרה זה לא לקו בחוסר סבירות, בודאי לא במידה שתחייב התערבותו של בית הדין. 24. בעדותה בבית הדין פרשה הגב' מקובר את גדר השיקולים שהנחו אותה בקבלת החלטתה. הממונה העידה כי משקשרה התובעת את הפסקת העסקתה להריון, היא התמקדה בסוגיה הזו על מנת לבדוק את הקשר בין ההריון לפיטורין: "ש. גיבשת כבר את ההחלטה? ת. לא. היתה לי נקודה שבקשתי להבהיר והבהרתי אותה, לגבי נקודת ידיעת ההריון של המעביד והאם היה לה משקל בהחלטת משרד הבטחון לגבי הפיטורים באיזה שהוא אופן. לגבי סעיף 6.2 - לא כל הנקודות שהועלו על ידי משרד הבטחון היוו משקל על להחלטה שלי. מה שרציתי מבחינתי שיהיה ברור לי זה נקודת ההריון ומידת השפעתה, אם בכלל, על נושא סיום ההעסקה. ש. לאיזה שאלות לא קבלת תשובה מספקת מהתובעת? ת. קשה לי כרגע בכמה דקות האלו להכנס בדיוק לתוך הניואנסים. בגדול מה שהיה חשוב לי לבדוק זה שהיתה כאן סיטואציה שהתובעת ניסתה לקשור את סיום העסקה להריון ואת הנקודה הזו רציתי לחדד בכל כוון אפשרי כדי לבדוק מה עומד מאחרי המחשבה הזו שלה לגבי הקשר להריון. הדבר הזה הוא אקוטי ואני משערת שהתשובות שקבלתי עדיין לא ספקו אותי במובן הזה שהרגשתי שעדיין אני רוצה לברר נקודה או שתיים כדי ללבן את הדבר לעצמי." (עמ' 25 לפרוטוקול). ועוד: " התובעת טענה שיש באפשרותו להעסיקה עוד זמן. זה יוצר חשד שאם הוא לא מעסיק אותה זה יוצר חשד לקשר להריון. לא היא - כי אותו ממונה אמר שמלכתחילה אמרו לו למצוא לה תעסוקה. אין לו תקן עבורה וממילא אין לו מה לעשות איתה". (עמ' 27 לפרוטוקול). גם אנו שוכנענו, כמו גם הממונה, כי לא היה קשר בין סיום העסקתה של התובעת להריונה. כאמור, על סיום העסקתה הוחלט על ידי הגורמים המוסמכים עוד בחודש אוקטובר 99, משלא אישרה הועדה לעניין הארכת חוזים את הארכת העסקתה של התובעת לשנה חמישית והכל - עוד טרם הריונה של התובעת. המשך העסקתה, לתקופה מוגבלת בלבד, עד ה-1.3.00, אושר על ידי ראש המשלחת רק לאחר פנייתו של שגריר ישראל בענייננה וזאת, במשרה על תקנית, למשימה מוגדרת וזמנית. 25. הממונה העידה כי במכלול השיקולים נתנה אף משקל לעובדה שלו לא הייתה מוארכת העסקתה של התובעת ב- 3 חודשים, היתה עבודתה מופסקת טרם כניסתה להריון: " ש. לגבי העובדה שנשאר לה לסיים עוד סמסטר לא הבאת בחשבון? ת. מי מפריע לה להמשיך את הסמסטר. גם הנתון שהיא עובדת עד לתקופה מסוימת צריך להיות חלק מהתוכניות שלו והארכה לשלושה חודשים נוספים נעשתה באמת לפנים משורת הדין. לולא אותה הארכה כל הסיטואציה הזו היתה עומדת בפניה עוד לפני שההריון "נולד" ואז היתה עומדת בפני אותה מציאות ללא ההריון". (עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 34-29). לא מצאנו בשקילת נתון זה כל פסול. 26. הממונה העידה כי נתנה משקל לרצון החופשי של התובעת להכנס להריון במועד זה. הממונה אף הגיעה למסקנה, לאחר בחינת החומר שהונח לפניה, כי התובעת ידעה שעתידה היא לסיים עבודתה לפני שנכנסה להריון: " לא הייתי עויינת. אני בקטע הזה ראיתי שעובדת יודעת שצריכה לסיים עבודתה. לצערי הרב ההריון נכנס פנימה. לצערי הכוונה לא לענין ההריון, אלא לעניין המוגבלות שלה, כשאדם בהריון הסיטואציה שלו שונה מסיטואציה של אדם רגיל וקשה לה יותר לסיים את העבודה במצב כזה. שסיום ההעסקה קורה בזמן ההריון. יותר נוח כשאת בהריון להמשיך לעבוד... ... אני חושבת שמה שכתבתי כאן אינו התעלמות או הטפת מוסר. הוא ציון העובדה שאדם שחותם על חוזה שיודע שמסתיים בתאריך איקס מודע לכל מה שכרוך בסיום ההעסקה בתאריך זה". ( עמ' 29 לפרוטוקול, שורות 5-1, 29-27). ועוד: " לא אמרתי שהיא לא הייתה צריכה להיכנס להריון, אלא שאדם שיודע שחוזה ההעסקה שלו מסתיים בנק' זמן מסוימת, מאותו זמן ואילך מקור ההכנסה שיש לו לא יהיה קיים יותר ועליו להערך בהתאם". (עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 4-2). גם בשיקול זה לא מצאנו כל פגם. 27. הממונה לא התעלמה מעובדת המצאותה של התובעת בארץ זרה. בהקשר זה סברה הממונה כי לא ניתן לנתק את עובדת המצאותה של התובעת בחו"ל מרצון, מתוך בחירתה שלה, מהסיטואציה אותה היה עליה לבחון לצורך מתן ההיתיר, אם לאו: " ש. לא חשבת שהעובדה שהתובעת נמצאת בחו"ל היא שיקול מיוחד שיש לשקול? ת. נסיבות הימצאותה בחו"ל היו מרצון. אדם כשיש לו בחירה חופשית את מקום העבודה והחתימה על חוזה על מגבלותיו. אי אפשר לקחת נקודה מסוימת ולנתק אותה מהמציאות כולה. ש. היית משנה את תשובתך אילו היית יודעת שהיא עבדה במשרד הביטחון בארץ והזמינו אותה לעבוד בחו"ל? ת. שוב, גם אם הייתה הזמנה כזו, הבחירה היא שלה מרצון ". (עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 20-13. ההדגשות לא במקור). ועוד: " כשאדם בוחר לעבוד בחו"ל הוא לוקח בחשבון את העובדה כי הוא ללא המשפחה ואי אפשר להטיל את זה על המעסיק". ( עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 10-9). גם בהקשר זה לא מצאנו פגם או חוסר סבירות קיצוני בשיקול דעתה של הממונה. 28. הממונה בחנה גם את טענת התובעת בנוגע להמצאותה בשמירת הריון, בהתאם לאישורים הרפואיים שהועברו אליה, וקיבלה החלטתה בהסתמך עליהם: " ש. לקחת בחשבון שהיא בשמירת הריון ולא יכולה לטוס לארץ? ת. לקחתי בחשבון כי היא בהריון וקבלה 4 ימים שמירת הריון. הדברים מאותו רגע ואילך הדברים יכולים להתפתח לכוון כזה או אחר". (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות7-5). בשים לב למסמכים הרפואיים שהוצגו - לא מצאנו חוסר סבירות קיצוני בהחלטה גם בהקשר זה. 29. הממונה התייחסה גם לטענת התובעת ביחס למעמדה ולתקפות הויזה: " ש. מה לגבי העובדה שהתובעת הייתה יכולה להפוך לשוהה בלתי חוקית בהעדר ויזה? ת. זה נימוק שהתובעת העלתה. לא הובאו המקורות לגבי נימוק זה. אינני מתמצאת בעניני הגירה. אני רק יכולה להגיד שאדם ששוהה 4 שנים לא מסולק מהיום למחר. אני מניחה שיש פרוצדורה. לא חשבתי שזה נימוק שהוא כל כך כבד משקל שאני צריכה להתייחס אליו. לא ראיתי בשום דרך שהנימוק הזה הועלה בשיחה מלב אל לב. הוא רק נאמר. היו הרבה דברים שהועלו". (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 21-13). גם בעניין זה לא ראינו חוסר סבירות קיצוני בהפעלת שיקול דעתה של הממונה. כאמור, לוליא פנייתה להתערבותו של השגריר בעניינה, היתה התובעת אמורה עוד בסוף חודש נובמבר 99' להמצא באותו מצב, עם סיום העסקתה. כאשר הוארך חוזה העסקתה לפנים משורת הדין ב-3 חודשים, ניתן היה לצפות כי התובעת, כאדם סביר, תכלכל צעדיה ותערך לקראת סיום ההעסקה הצפוי והידוע מראש, גם לעניין אשרת השהייה בארה"ב. הוא האמור גם באשר לביטוח הרפואי והזכאות לקבלת דמי אבטלה: " לגבי הנקודה של הביטוח הרפואי בלבד - אני יודעת שמשרד הביטחון אמר שהנושא הזה ממשיך. לגבי יתר הדברים היא הייתה מודעת לכך מראש. זה לא נפל מהשמים. ( עמ' 29 לפרוטוקול, שורות 36-31). ועוד: " ש. לא הבאת בחשבון את העובדה כי בארץ זרה לא תוכל לקבל דמי אבטלה? ת. עד כמה שאני זוכרת התובעת ציינה כי תקבל דמי אבטלה מהארץ. הנושא של דמי אבטלה עלה. מפנה לנספח כ"ד לתצהיר התובעת (מכתב של ב"כ התובעת מיום 5.3.99) סעיף 8ג-ד בעמ' האחרון למכתב". (עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 25-22). שוב - השיקולים הרלבנטיים נשקלו ולא מצאנו חוסר סבירות קיצונית בהחלטתה של הממונה בהקשר להם. 30. הממונה לקחה בחשבון במכלול שיקוליה את נימוקי המשרד להפסקת עבודתה של התובעת ובחנה אם המשרד פעל לפי הנהלים בעניינה: " מלכתחילה התובעת ידעה שהיא עובדת לתקופה קצובה. נגמרה התקופה ויכול להיות שהוא המליץ להאריך את החוזה אבל במשרד הביטחון לא ההמלצה שלו קובעת את סדרי העבודה. יש נהלים במשרד הביטחון. יש שקולים שלהם שהם לא מעונינים שעובדים יעבדו יותר שנים והעובדים המתקבלים לעבודה יודעים את זה. כאשר עובד רוצה להיות מועסק מעבר למה שמשרד הביטחון קובע בנהלים שלו יש ועדה המיוחדת לכך במשרד הביטחון, מעין ועדת חריגים. התובעת הייתה בועדה ולא אושרה העסקתה. היא אושרה לשלושה חודשים בלבד בעל פה ללא חוזה כתוב". (עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 32-25). ועוד: " לקחתי בחשבון את נוהלי משרד הביטחון כפי שפרטתי לעיל. זה מופיע בהסבר של משרד הביטחון או בבקשה או באחד המסמכים שהוגשו. אם אני לא טועה גם כתוב שזה נועד לא לעודד ירידה מהארץ". ( עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 3-1). בנוסף העידה הממונה: " אני יודעת שחוזה עמ"י הוא חוזה המוארך כל שנה עד גבול מסוים. אם ההריון נופל בתקופה של עד ה- 4 שנים, שהם אין להם בעיה עם הארכת החוזה באותה מסגרת של 4 שנים, אז הם ימשיכו להעסיק אותה. ש. אם זה היה במסגרת אותן ה- 4 שנים היית שוקלת שיקולים שונים? ת. בוודאי. אבל אז צריך היה לבדוק לגופה את הבקשה אם לגבי אי שביעות רצון או משהו אחר. ש. למה את רואה הבדל בין המסגרת של השנה הרביעית לחמישית? ת. כשמעביד יבקש לפטר עובדת במסגרת השנה השלישית מה יהיה הנימוק שלו. ש. בהנחה שהנימוק היה נגמר החוזה כפי שנימקו את זה? ת. אם השאלה הייתה רק לנושא סיום החוזה ואכן יתברר שאין קשר בין סיום העבודה להריון, יתכן שהייתי נותנת היתר". (עמ' 29 לפרוטוקול, שורות 20-7). ועוד: " ש. התובעת נתנה לך מספר שמות של סטודנטים שהאריכו להם את החוזה לשנה החמישית. למה לא שאלת במשרד הביטחון לגבי הנוהל להארכה לשנה חמישית? ת. הנוהל להארכה הוא חיוניות העובד לפי טעמו המעסיק להמשך החוזה. משרד הביטחון לא חשב שהיא חיונית ולכן לא ביקש להאריך לה את החוזה. משרד הביטחון אמר בצורה ברורה שהמשך העסקתה אינו חיוני. נתנו לה תפקיד אחר באותם שלושה חודשים לפנים משורת הדין. זה נאמר ברור שאין להם תקן מעבר לכך. לא היה מה לבדוק". (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 26-19). כאמור, גם אנו שוכנענו כי לא נפל כל פגם באי הארכת העסקתה של התובעת לשנה החמישית, שהיא בבחינת החריג. הארכת העסקתה של התובעת נעשתה לפנים משורת הדין, בעקבות פניית השגריר בענייננה, לתקופה מוגבלת וידועה מראש, כעובדת על תקנית. 31. כאשר נשאלה הממונה בחקירתה הנגדית האם בחנה את השיקול הסוציואקונומי, השיבה: " הנושא של המצב הכלכלי של המפוטרת הוא נושא שנתון לשיקול דעת על פי הפסיקה. בעקרון השיקול הזה ילקח בחשבון כאשר המצב יהיה כזה שאך ורק שיקול כזה יוכל לעזור בהחלטה שלי. לגבי השיקול הסוציו-אקונומי - כדי להפעיל שיקול זה יש צורך לערוך בדיקה עובדתית יסודית ככל הניתן וכך עשיתי גם במקרה מסוים כאשר חשבתי שאולי שיקול זה ישנה את החלטתי, כאשר עובדת טענה כי משכורת בעלה מעוקלת והתברר לאחר בדיקה כי אכן המשכורת מעוקלת אך לטובתה של העובדת. אם כל השיקולים האחרים מנחים אותי לתת את ההיתר אזי לא אקח את השיקול הסוציו-אקונומי כשיקול מכריע בהחלטתי." ולגבי התובעת בפרט העידה הממונה: "לגבי עניינה של התובעת המצב העובדתי שהיה בפני הוא שהגב' התקבלה לעבוד בתקופה קצובה והחוזה הסתיים. לא מצאתי שיש מקום להשתמש בשיקול הזה כדי להכריע אחרת ממה שחשבתי. לא סברתי גם שיש צורך לנסוע לארה"ב כדי לבדוק במקום את הנושא הסוציו-אקונומי. אילו חשבתי שיש בשיקול הזה כדי לשנות, אולי הייתי מנהלת חקירה. אבל לא חשבתי כי השיקול הזה הוא שישנה את החלטתי ". (עמ' 23 לפרוטוקול). לא סברנו כי שיקוליה של הממונה בעניין זה חרגו ממתחם הסבירות, בשים לב למכלול הנסיבות, כפי שפורטו לעיל. 32. הממונה התייחסה בעדותה גם לאופן ביצוע החקירה המיוחדת (באמצעות שאלונים), עקב הימצאותה של התובעת בחו"ל: "לגבי סעיף 6.1 - באופן רגיל ברוב החקירות לא אני מנהלת את החקירות. הן מנוהלות על ידי מפקחות ואני מקבלת את חומר החקירה אלי ונותנת החלטה באם העובדות ברורות לי. אני מחזירה את התיק בחזרה למפקחת אם החומר לא ברור לי ומבקשת להשלים. "פניתי אף" - זה רק ציון עובדה. אין בכך שום דבר חריג. בחקירה הזו בגלל שהיא הייתה מחוץ לגבולות המדינה והחקירה נעשתה בשאלונים לשני הצדדים ולא הייתה התרשמות אישית של מפקחת, כשרציתי להבהיר נקודות מסוימות ביתר שאת פניתי לתובעת. בחקירות נהוג להזמין את המפוטרת ולשמוע אותה, אך יש מקרים חריגים בהם לא ניתן להזמין את המפוטרת (שמירת הריון, נמצאת במקום מרוחק במיוחד למשל) ואז פונים בדרך של שאלונים". (עמ' 24 לפרוטוקול. ההדגשות לא במקור). הממונה אף שוחחה עם הצדדים באופן אישי באמצעות הטלפון, על מנת להבהיר נקודות מסוימות לצורך קבלת החלטתה: " לגבי סעיף 5 ש. 3 - שוחחתי עם התובעת ועם המעביד הישיר - מר עדי כהן. רשמתי תרשומת מהשיחה עם עדי. לא היו לי עוד שיחות איתו. ... עם התובעת הייתה לי שיחת טלפון אחת ומכתב שהיא שלחה אלי. לגבי סעיף 6.2 - "היו לי שיחות איתה" זו טעות, הייתה לי שיחה אחת. אני משערת שזו לא הייתה שיחה של דקה, אך אינני זוכרת את אורכה. ... שלחתי לה פקס' ובקשתי ממנה שאם היא רוצה להבהיר או להוסיף משהו היא מוזמנת להתקשר אלי ואכן היא התקשרה. הדברים שאני הייתי צריכה להבהיר היו נקו' או שתיים. זה מה שהיה חשוב לי לצורך ההבהרה שלי. הדברים שהיא חזרה עליהם שהיו במכתב שלה או בתשובות שלה לשאלון לא נרשמו בתרשומת, כי זה לא הוסיף לי שום מידע". (עמ' 24 ו-25 לפרוטוקול). הממונה הבהירה כאמור כי דרך חקירה בכתב הינה אמנם חריג, אך הוא מבוצע גם במקרים אחרים ולא רק בעניינה של התובעת. מכל מקום, הממונה עצמה שוחחה במקרה זה באופן אישי (טלפונית) הן עם התובעת והן עם הממונה הישיר עליה, מר כהן. ברגיל נותנת הממונה החלטתה על יסוד חומר חקירה בכתב המובא בפניה, מבלי לשוחח עם הצדדים עצמם, הואיל ובאופן רגיל לא היא המנהלת את החקירה וגובה את עדויות הצדדים , אלא המפקחות הכפופות לה. במקרה זה היה איפוא אף יתרון במעורבותה של הממונה באופן אישי במהלך הבירור והחקירה עצמה. בהקשר זה טענה עוד התובעת כי השאלון שהופנה אליה לא הועבר לה על ידי משרד הביטחון. אלא שגם לגירסתה היא, שמשפנתה התובעת למזכירתו של מר דני עדי כהן- קיבלה את השאלון בהתאם לפנייתה. (סעיף 56 לתצהירה). מכל מקום, אין מחלוקת כי התובעת מילאה את השאלון ועמדתה הובאה כראוי ובאופן מלא בפני הממונה. התובעת קבלה גם על כך שלא נמסרו לה על ידי הממונה התשובות לשאלון של משרד הביטחון ולפיכך היא לא יכלה להתייחס אליהן. בעניין זה העידה הגב' מקובר כי הצורך בהעברת תשובותיו של מר כהן אל התובעת התייתר, הואיל ולגבי הנקודות השנויות במחלוקת שבה ובדקה הממונה באופן ישיר עם התובעת וביקשה התייחסותה. עוד טענה התובעת כי בניהול החקירה נפל פגם בכך שתשובותיו של מר עדי כהן נכתבו בסיוע גורמים נוספים במשלחת: מר יצחק רז ועו"ד וכטל. על כך העידה הגב' מקובר כי מהשעלתה התובעת בפניה טענתה בעניין זה, פנתה אל מר כהן וקיבלה אישור, הן בשיחה טלפונית והן בכתב, כי הוא זה שערך את המסמך. לא סברנו כי בדרך פעולה זו נפגמה זכותה של התובעת מבחינת זכות הטיעון או השימוע בפני הממונה בטרם קבלת החלטתה. ההליך כפי שנוהל על ידי הממונה, בנסיבות המיוחדות הנובעות מהמצאות הצדדים הנוגעים בדבר בחו"ל, היה תקין ולא נפל בו פגם המחייב ביטולה של ההחלטה. 33. בפני הממונה הובאו עמדות הצדדים וכל הנתונים הרלבנטיים לקבלת החלטה. ההליך שנוהל היה תקין, תוך מתן זכות טיעון הוגנת לתובעת. עמדתה נשמעה ומהעדויות שהובאו עולה גם שהממונה לא התעלמה מכל טענה שהתובעת העלתה בפניה ופעלה באופן מיידי לבירורה. החלטתה של הממונה לא חרגה בכל דרך ממתחם הסבירות ונתנה על יסוד מכלול הנתונים שהובאו בפניה, לרבות אי הקשר בין ההריון לסיום ההעסקה; העובדה כי התובעת הועסקה לתקופה קצובה שהסתיימה והוארכה לפנים משורת הדין לתקופה קצרה נוספת וסופית בלבד; ידיעתה של התובעת עוד קודם להריון כי חוזה העסקתה עתיד להסתיים; העסקתה של התובעת בתקופה הנוספת כעובדת על תקנית ועמדתו של הממונה הישיר על התובעת כי הוא מעדיף לקלוט בתקן איש מחשבים מקצועי. הממונה סברה גם כי לא היה מקום ליתן משקל מכריע לטענתה של התובעת באשר להוצאות הכספיות הנכבדות שיש לה (שכר לימוד, שכר דירה, יוקר המחיה בארה"ב). הואיל והתובעת היתה מודעת היטב לנטל הכספי לו היא מחוייבת מחד ולמועד סיום העסקתה מאידך, כולל המשמעויות הכספיות שינבעו ממנו עוד בטרם נכנסה להריון, לא מצאנו כל פגם או אי-סבירות באופן הפעלת שיקול דעתה של הממונה בעניינה של התובעת. אף אנו סברנו כי נכון היה לו התובעת היתה נערכת לכל אלו מבעוד מועד בתקופת הארכה שנתנה לה. חלף זאת בחרה התובעת (כעדותה בעמ' 11 לפרוטוקול), לא לקחת כלל בחשבון את האפשרויות שהעסקתה לא תמשך מעבר ל-1.3.00, על אף שמועד זה נקבע באופן ברור וסופי, לפנים משורת הדין, לאחר פניית השגריר בעניינה. כדבריה: "זו לא אופציה שנלקחה בחשבון". משבחרה התובעת לפעול כך ולא נערכה בכל דרך לסיום ההעסקה שנקבע והיה ברור וידוע מראש, לא סברנו כי יש לתלות את האשם במשרד הביטחון, או בממונה, רק בשל הריונה. 34. לסיכום - התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי התקיימה עילה המחייבת ביטולה של החלטת הממונה בעניינה. החלטת הממונה נשוא התביעה עומדת איפוא בעינה ובהתאם לכך קובעים אנו כי לא נפל פגם בסיום העסקתה של התובעת. נוכח המסקנה דלעיל, נדחית התביעה בכל הרכיבים הנובעים מהטענה בדבר בטלות הפיטורים. לא שוכנענו גם כי הליך סיום ההעסקה היה נגוע בחוסר תום לב או נעשה בדרך שאינה מקובלת, כטענת התובעת. מכאן, שהתביעה נדחית גם באשר לסעדים הכספיים הנתבעים בגין הליך סיום ההעסקה, לרבות פיצוי בגין עגמת נפש. כאמור - בכל הנוגע לאשרת השהייה של התובעת בארה"ב וביטוחה הרפואי, סברנו כי על התובעת היה להערך עוד בתקופת הארכה שנתנה לה לסיום העסקתה, לפנים משורת הדין. 36. לעניין התביעה להפרש פיצויי הפיטורין: הגב' אנה קוזלובסקי העידה בתצהירה כי בהתאם להוראות שכר ותנאי שירות בחו"ל המסדירות את תנאי עבודתם של עמ"י בחו"ל, ובמיוחד בהתאם להוראות פרק 19, סעיף 1 (13), שכר המשולם לעמ"י בחו"ל לא ישמש בסיס לתשלום פיצויי פיטורין. זאת, הואיל ומשכורת עמ"י בחו"ל מורכבת משכר משולב ורכיבים נוספים המשולמים בארץ לכלל עובדי המדינה בדירוג האחיד, בתוספת מיוחדת המשולמת לעובדים המועסקים בחו"ל, המיועדת להתאמת השכר לתנאי המחיה בארץ השירות (פרק 19 סעיף 1 סעיף משנה 5(3) להוראות). הוראות אלו קובעות כי הבסיס לתשלום פיצויי הפיטורים של עמ"י הינו השכר המשולב, בתוספת הרכיבים הנוספים המשולמים לעובדי המשרד בארץ. ההוראות בעניין זה הן ברורות והתובעת לא הביאה כל טעם מדוע יש לחרוג מהן בעניינה דוקא. משכך, אין בסיס לתביעתה של התובעת גם ברכיב זה, לרבות הדרישה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. סוף דבר 37. התביעה נדחית, על כל מרכיביה. 38. התובעת תישא בהוצאות משפט לטובת המדינה בסך כולל של 5,000 ש"ח. הריוןפיטורים בהריוןשמירת הריוןפיטורים