החלטה 1. בבית הדין האזורי בנצרת התבררה תביעה שהגישה המבקשת, בהליך של דיון מהיר, לתשלום הפרשי שכר המגיעים לה - לטענתה - בעבודתה כסייעת לגננת וכסייעת מלווה. התביעה היתה לתשלום הפרשים בקשר לשני רכיבי שכר: הראשון - סך 2,445 ש"ח, לתקופה 1/98 - 3/99, הנובע מכך שהמבקשת הועסקה בהיקף משרה של 75% בעוד שלטענתה הובטח לה כי היקף משרתה יעמוד על 80%. השני - סך 14,926 ש"ח, לתקופה 11/00 - 6/02, בעקבות הפחתת שכר של שתי שעות נוספות ששולמו למבקשת קודם לתקופה זו. 2. בית הדין האזורי (כב' הרשמת אורית יעקבס ; תיק ד"מ 2399/02) דחה את התביעה. אשר לראש התביעה הראשון קבע בית הדין האזורי כי לא ניתנה למבקשת כל הבטחה. בית הדין האזורי קבע כי המכתב עליו התבססה המבקשת (נספח ב' לתביעה) היה מכתב פנימי שלא כוון אליה. על כל פנים, כך קבע בית הדין האזורי, לא התקיימו בעניינה של המבקשת התנאים שנקבעו בפסיקה לגבי אכיפת הבטחה מינהלית. אשר לראש התביעה השני קבע בית הדין האזורי כי אמנם שולמה למבקשת תוספת של שעתיים נוספות עד חודש אוקטובר 2000, על יסוד מכתבו של מר לוי (נספח ג' לתביעה), אלא שהוברר כי מכתב זה נכתב על בסיס נתונים שגויים שאינם תואמים את מתכונת עבודתה האמיתית של המבקשת. בית הדין האזורי פסק שהמשיבה שילמה למבקשת כספים בטעות ולכן - לפי כל הכללים - רשאית היתה המשיבה להפסיק את התשלום ולהתאימו לנתוני עבודתה הנכונים של המבקשת. 3. בבקשה לרשות ערעור טוענת המבקשת כי פסק דינו של בית הדין האזורי לא מבוסס על התשתית העובדתית כפי שנפרשה בפני בית הדין האזורי וכי בית הדין לא יישם נכונה את ההלכות הפסוקות בעניין טעות ובעניין הבטחה מינהלית. 4. לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובתיק הדיון, החלטתי לדחות את הבקשה, בלא לבקש תגובה, לפי תקנה 85(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991. על פני הדברים, פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס כראוי על התשתית העובדתית שבאה בפניו ועל ההלכות הפסוקות. אשר לרכיב התביעה הראשון - לא יכול להיות ספק שלא ניתן לראות במכתבו של מר לוי, נספח ב' לתביעה, משום הבטחה מינהלית: לא זו בלבד שהמכתב היה פנימי ולא כוון אל המבקשת, אלא שהבקשה להעלות את היקף משרתה של המבקשת מ-75% ל-80% לא אושרה על ידי הגורם המוסמך לכך במשיבה. אשר לרכיב התביעה השני - פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס כראוי על עדותו של מר לוי (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 3-5) בה הסביר כי הוברר לו שלמעשה עבודתה של המבקשת מפוצלת ולא רצופה ולכן היא זכאית לתוספת פיצול אך לא לשעות נוספות, אותן לא ביצעה. לא יכול להיות ספק כי משעה שהוברר למשיבה כי המבקשת קיבלה שכר שלא מגיע לה, רשאית היא להעמיד דברים על מכונם ולהתאים את שכרה למתכונת ההעסקה הנכונה. 5. לאחר שמצאתי כי אין בבקשה כל נימוק המצדיק מתן רשות ערעור מקום שאין זכות לכך בחוק, אני דוחה את הבקשה. הואיל ולא התבקשה תגובת הצד שכנגד, לא יעשה צו להוצאות. סייעות (גן ילדים)ערעורגננות (גן ילדים)