החלטה המבקש (להלן גם: "העובד") עבד אצל המשיבה (להלן גם: "חברת התעופה" או "המעביד") במשך למעלה מ- 19 שנים. בתאריך 15.1.03 זומן העובד להנהלת המעביד ונמסר לו על פיטוריו שיכנסו לתוקף למחרת היום (16.1.03). הודעת הפיטורים נכתבה בספרדית ותרגום שלה הוגש וסמן ת/1. המבקש שעובר לפיטוריו שימש כמנהל תחנה של הנתבעת בשדה התעופה בן-גוריון, משיג על פיטוריו. בבקשה לסעד זמני הוא עותר מביה"ד כי יחזירו לעבודתו. לדבריו פיטוריו נבעו משיקולים שאינם ענייניים, מחמת גילו המבוגר (63.5), ועל מנת לאפשר קידום עובדת אחרת אצל המעביד. המשיבה מצידה מכחישה כל קשר בין הפיטורים לגילוי של העובד, ומצדיקה אותם בשיקולים של צמצומים ויעילות העבודה. אין לנו צורך לדון כעת בשאלה האם הפיטורים אכן נובעים מחמת הפליה פסולה, או מהווים הם מימוש ראוי של כוחו של המעביד בקניינו. על מנת להכריע בהליך הנוכחי, די לנו בכך שהעובד פוטר מבלי שקיבל "זכות טיעון" נאותה קודם לפיטוריו. כב' השופטת נילי ארד מביה"ד הארצי לעבודה, הובילה הלכה משפטית ברורה המושתתת על בסיס חוקתי איתן. בפרשת ד"ר יוסי גוטרמן, היא פסקה לאמור: "זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה 'טקס' גרידא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו" (ר' ע"ע 001027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, סע' 14 לפס"ד מיום 7.1.03). לדעתנו קיימת כיום נטיה בפסיקת בתי הדין לעבודה לחייב גם "גוף פרטי" ולא רק גופים "ציבוריים" או "דו-מהותיים", לשמוע את המועמד לפיטורים קודם לפיטוריו. הדבר גם עולה מהפסיקה של כב' השופטת ארד בפרשת גוטרמן, שצוטטה לעיל. אנו מתחזקים בדעתנו זו בשים לב לכך שלא מדובר כאן בעובד שעבד תקופת מה, אלא בעובד שעבד 19 שנים. אובדן מקום עבודה בגילו של התובע הוא למעשה אובדן של סיכוי ממשי להשתלב מחדש במעגל העבודה. לאחרונה הדגישה כב' השופטת אלישבע ברק בפסיקתה, לאמור: "הנה כי כן הבאת עובד, ובעיקר עובד ותיק, לכך שהוא ישב, לאחר עשרות שנות עבודה, בחוסר מעש, היא פגיעה קשה בסיפוק מהעבודה, בהערכה העצמית של האדם ובהערכת הסובב אותו, משפחתו והחברה. על כן יש לבחון את מהות השיקולים להעברת עובד מתפקידו בו עסק במשך קרוב לשלושים שנה ולבחון האם הנימוקים עומדים במבחן המידתיות ...". (ע"ע 701008/98 מאיר בנימין נ' שר האוצר ואח', עמ' 10 לפסק דין מיום 16.3.03). לא מן הנמנע כי הנתבעת נמנית על הגופים שהם "דו-מהותיים", מהם נדרשת רמה גבוהה יותר של הגינות ותום לב. שכן מדובר בחברת תעופה לאומית, שגם אם היא מתנהלת כגוף פרטי, מדובר בחברה שקיבלה זיכיון לפעול בארץ מכח הסכמים שבין מדינות ובין חברות תעופה לאומיות. סוף דבר: לשיטתנו העובד פוטר ללא כל הודעה מוקדמת, תוך הפרה גסה של זכותו הראשונית להשמע קודם לפיטוריו. לטעמנו יש מקום להחזירו לעבודתו, וכך אנו מחליטים. יחסי עובד ומעביד ימשכו מהיום (1.4.03) ואילך. אין הדבר שולל את זכותה של הנתבעת, לפתוח מחדש ב"הליך הפיטורים", תוך הקפדה על כללי התנהגות הנובעים מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ועקרונות תום הלב כפי שגובשו בפסיקת בתי המשפט ובתי הדין לעבודה. לא מצאנו מקום לצוות על הנתבעת לשלם לתובע את שכרו מיום פיטוריו (16.1.03). זאת, משום שהתובע השתהה בפנייתו לביה"ד. בקשתו לפנינו הוגשה לראשונה רק ביום 10/2/03, ובכל מקרה מדובר ב"שיפוי כספי" ששאלת ההצדקה לפסיקתו יכולה להיבחן במסגרת הליך של תובענה כספית, ולא במסגרת דיון בבקשה ל"צו עשה". המשיבה תשלם למבקש סך של 2,000 ₪ בצרוף מע"מ, הוצאות שכ"ט עו"ד בקשר לבקשה הנוכחית, ללא קשר עם תוצאת המשפט העיקרי (אם יתקיים בכלל משפט כזה). פיטורים