תקופת ההודעה המוקדמת לעובד שפוטר, הן זו החוקית והן זו החוזית, מיועדות ליתן לעובד שהות להתארגן ולמצוא מקום עבודה אחר, בתקופה זו, אמור העובד להמשיך ולעבוד בעבודתו הרגילה ואכן בתקופה זו ממשיכים ומתקיימים יחסי עובד ומעביד. מקום שהמעביד מוותר על עבודתו של העובד בתקופת ההודעה המוקדמת, חייב הוא ליתן לעובד את תמורתה. מקום שהעובד מסיבותיו שלו, איננו מעוניין לנצל תקופה זו ולהתחיל מייד לעבוד אצל מעביד אחר, אין הוא זכאי לתמורת ההודעה המוקדמת. להלן: פסק דין בנושא: פסק דין 1. בפניי תביעה לתשלום תמורת הודעה מוקדמת חוזית עבור חמישה חודשי עבודה ובסך 187,750 ₪. 2. התובע עבד בנתבעת כסמנכ"ל תפעול החל מיום 14.5.98 ועד לפיטוריו נכון ליום 30.5.99. העסקתו בנתבעת, היתה על סמך מכתב מיום 8.5.98 (נספח נ/1לתצהיר ברק). אין מחלוקת, כי נ/1 מהווה את תנאי ההעסקה המוסכמים של התובע. תביעתו של התובע נסמכת על סעיף 2 (ב) לנ/1 אשר זה לשונו: "סיום ההתקשרות בששת החודשים הראשונים של ההתקשרות, בהודעה של תשעים יום מראש ובכתב, של צד למשנהו, ולאחר מכן החל מהחודש השביעי בהודעה של 180 יום מראש ובכתב של צד למשנהו". 3. בראשית שנת 99' נודע לנתבעת, כי התובע מקיים קשרים עם חברה מתחרה בשם תפרון. התובע הודה בפני מנהל משאבי אנוש של הנתבעת, כי הוא אכן מקיים מגעים כאלו וכי הוצעה לו עבודה בחברה זו והוא דחה אותה. לאחר שידיעות בענין זה שבו וגברו, ולאחר אי שביעות רצון מתפקודו של התובע כסמנכ"ל, הוחלט לסיים את ההתקשרות עם התובע. התובע זומן לפגישה עם מנכ"ל הנתבעת ביום 2.5.99. באותה פגישה, הודיע המנכ"ל לתובע על כוונתה של הנתבעת לסיים את ההתקשרות עימו. המנכ"ל אף הודיע לתובע, כי ינתנו לו 180 ימי הודעה מוקדמת כקבוע בסעיף 2 (ב) לנ/1 וכי תחילה של ההודעה המוקדמת הינה ביום 2.5.99. באותו יום, הורה המנכ"ל למנהל משאבי אנוש להוציא מכתב לתובע ברוח אותם דברים. מנהל משאבי אנוש אכן כתב באותו יום מכתב לתובע בנוסח הבא (נספח נ/2 לתצהיר ברק): "הנדון: סיום ההתקשרות ביננו. בהמשך לשיחתנו ובהתאם לסעיף 2 (ב) בהסכם העסקתך בחברה, הננו להודיעך גם בכתב על סיום ההתקשרות ביננו. אנו מודים לך על תרומתך לחברה ומאחלים לך הצלחה". למחרת הודעת הפיטורים, ביקש התובע להפגש עם המנכ"ל ובשיחה זו ביום 3.5.99, הודיע לו התובע, כי סיכם על עבודה בחברת תפרון וכי הוא מעוניין להתחיל לעבוד שם בהקדם האפשרי. המנכ"ל דיווח על כך לדירקטוריון ביום 4.5.99 (נספח נ/2 לתצהיר לוי). המנכ"ל ביקש מהתובע להמשיך ולעבוד עד סוף חודש מאי. התובע הסכים לכך ובתנאי שיוכל להשתחרר למספר ימים במחצית השניה של אותו חודש על מנת להתארגן לקראת עבודתו החדשה. מועד סיום העבודה נקבע ליום 30.5.99. יש לציין, כי התובע סיכם עם המעסיקה החדשה, כי יתחיל את עבודתו כבר בתחילת חודש מאי 99' כשבתקופה הראשונה שתהא בת 45 יום, העבודה תהיה חלקית תוך הקצאת לפחות מחצית מזמנו לעבודה אצל המעסיקה החדשה (ת/1). הנתבעת שיחררה לזכות התובע את ביטוח המנהלים, קרן ההשתלמות ושילמה לו את משכורת חודש מאי 99' וכמו כן, העבירה לבעלותו ללא תשלום את רכב החברה. 4. התביעה שבפניי, הינה לתשלום תמורת הודעה מוקדמת עבור חמישה חודשים נוספים. תקופת ההודעה המוקדמת לעובד שפוטר, הן זו החוקית והן זו החוזית, מיועדות ליתן לעובד שהות להתארגן ולמצוא מקום עבודה אחר (ע"ע 299/99 קציר רובינזון נ' איתם פד"ע לח' 49). בתקופה זו, אמור העובד להמשיך ולעבוד בעבודתו הרגילה ואכן בתקופה זו ממשיכים ומתקיימים יחסי עובד ומעביד. מקום שהמעביד מוותר על עבודתו של העובד בתקופת ההודעה המוקדמת, חייב הוא ליתן לעובד את תמורתה (דב"ע 98/ 197-3 ארבל נ' הרבלייף פד"ע לב' 156). מקום שהעובד מסיבותיו שלו, איננו מעוניין לנצל תקופה זו ולהתחיל מייד לעבוד אצל מעביד אחר, אין הוא זכאי לתמורת ההודעה המוקדמת. מהעובדות במקרה דנן, עולה באופן ברור, כי התובע ביקש להפסיק את עבודתו אצל הנתבעת בסוף חודש מאי 99' וזאת בשל התחייבותו להתחיל את עבודתו אצל מעסיקו החדש בסמוך לאותו מועד. התובע ויתר איפוא במודע על זכותו החוזית לעבוד תקופת נוספת בת חמישה חודשים. ויתור זה נעשה לאחר שהנתבעת הודיעה לו במפורש, כי היא מוכנה לממש זכות זו (נספח נ/2 לתצהיר ברק). בנסיבות אלה, אין כל ספק שהתובע איננו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת נוספת כלשהי. 5. התובע הגיש את תביעתו רק ביום 5.9.02, דהיינו כשלוש וחצי שנים לאחר פיטוריו. עד למועד הגשת התביעה, לא טען התובע בפני מי מאנשי הנתבעת, כי הינו זכאי לתמורת ההודעה המוקדמת הנוספת. יתר על כך. עם סיום עבודתו, ציין התובע על גבי תלוש השכר לחודש מאי 99' (נספח ג' 1 לכתב התביעה) את דרישותיו בשל סיום עבודתו ואלו אינן כוללות תשלום בגין תמורת הודעה מוקדמת. בשיחת טלפון עם מנהל משאבי אנוש בענין זה, לא ציין התובע, כי הינו זכאי לסכומים נוספים על אלה שקיבל בפועל. בשיחה אחרת עם מנהל משאבי אנוש, התייעץ איתו התובע בשאלת ההודעה המוקדמת לה היה הזכאי מהמעסיק החדש וגם בהזדמנות זו, לא העלה את טענתו, כי הינו זכאי מהנתבעת לסכומים כלשהם בגין הודעה מוקדמת. נתונים אלו, תומכים בטענת הנתבעת, כי התובע ידע ידוע היטב שאין הוא זכאי לסכומים נוספים בגין הודעה מוקדמת ותביעתו זו שהוגשה תקופה כה ארוכה ממועד הפסקת העבודה, אין בה כל ממש. 6. התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ש"ח בצרוף מע"מ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. הודעה מוקדמתשאלות משפטיות