פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. המערערת - חברת עמישב בע"מ המספקת שירותי שמירה ואבטחה (להלן: החברה) העסיקה את המשיב בתפקיד של מנהל עבודה ומפקח. תפקידו כלל בין השאר שיבוץ שומרים והסעתם למקום השמירה, ברכבו הפרטי. בתאריך 18.6.98 המשיב נפגע בתאונת דרכים במהלך העבודה ושהה בחופשת מחלה במשך עשרים ושלושה ימים. עם תום חופשת המחלה המשיב ביקש לחזור לעבודה בחברה וביקש שישבצו אותו בתפקיד שאינו כרוך בנהיגה וזאת עקב מצבו הבריאותי. החברה סרבה והציעה לו לחזור לתפקידו הקודם. בית הדין האזורי (השופט אילן סופר ונציגי הציבור גב' אסתר בכר וגב' גילה קליין - עב1059/99) קבע, כי המשיב התפטר עקב מצב בריאותי לקוי ובהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 זכאי לפיצויי פיטורים. 2. המשיב ביקש כי בחישוב שכרו הקובע לצורכי חישוב פיצויי הפיטורים יש להוסיף לשכר היסוד גם את תוספת הנסיעות, הוצאות הטלפון ותוספת שעות נוספות. בית הדין האזורי קיבל טענתו זו של המשיב וחישב את שכרו הקובע של המשיב על פי שכר היסוד והתוספות. בנוסף בית הדין האזורי חייב את החברה לשלם למשיב תמורת עבודה בימי המנוחה, פדיון חופשה שנתית, יתרת דמי הבראה, הפרשי שכר בגין אי תשלום תוספת יוקר. 3. הערעור שבפנינו נסוב על חלק מן הרכיבים שהחברה חוייבה לשלם והם: חיובה בתשלום פיצויי פיטורים, הכללת התוספות בשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים ופדיון החופשה השנתית וחיובה בשכר בגין עבודה בשבת ובחג. נדון בהם ראשון ראשון ואחרון אחרון: א. החיוב בתשלום פיצויי פיטורים בית הדין האזורי, לאחר שבחן את מסכת הראיות, שהובאה בפניו, קבע כי "הגם שדרך המלך היא קבלת אישור מרופא שבדק את העובד קודם לסיום עבודתו, הרי אין בכך כדי לשלול מהעובד להוכיח את זכאותו בדרכים אחרות ולאו דווקא באישור רופא תעסוקתי". בית הדין האזורי סמך את מסקנתו גם על פסק דין שניתן בעע1214/02 ישראל שטרית - סטופאש בע"מ. לא מצאנו שיש מקום להתערב במסקנת בית הדין האזורי, שבחן את הראיות והתרשם מן העדויות וקבע כי למרות שלא הגיש תעודה רפואית מראש של רופא תעסוקתי, יש לקבל את גרסתו של המשיב כי התפטר עקב מצב פוסטראומטי שלאחר תאונת דרכים, מצב שלא איפשר לו לחזור ולנהוג מיד לאחר התאונה. ב. גובה פיצויי הפיטורים בית הדין האזורי קבע כי יש לכלול בשכרו הקובע של המשיב לצורך חישוב פיצויי פיטורים גם את תוספת הנסיעות, תוספת הטלפון ותוספת השעות הנוספות הגלובליות. ב"כ החברה טען כי מחומר הראיות ברור כי אין מדובר בתוספות פיקטיביות אלא בתוספת שהיו מחויבות עפ"י תנאי עבודתו של המשיב ועל פי החוק. דין טענתו זו של ב"כ החברה להתקבל רק לגבי תוספת הנסיעות ותוספת בגין אחזקת הטלפון. אין חולק כי המשיב השתמש ברכבו לצורך עבודתו ועל כך קיבל תוספת נסיעות. המשיב גם אישר שנזקק לשוחח בטלפון לצורך ביצוע עבודתו ועל כן תשלום תוספת אחזקת טלפון הוא בגדר החזר הוצאות. באשר לתוספת השעות הנוספות הגלובליות - התוספת באה לאור עבודתו של המשיב בשעות לא שגרתיות וגם בשעות שלאחר שעות העבודה והתוספת הגלובלית שולמה למשיב לאור תנאי עבודתו המיוחדים בעבודה בשעות לא שגרתיות. ומכאן שמתכונת עבודתו הרגילה של המשיב בשעות עבודה לא שגרתיות. החברה מצאה לנכון לפצותו בדרך של תוספת שעות נוספות גלובליות בגין מתכונת זו של עבודתו. ומאחר והיתה זו עבודתו הרגילה של המשיב, הרי שזוהי תוספת המהווה חלק משכרו לכל דבר ועניין. יפים דברי כב' השופטת ברק וכב' השופט רבינוביץ שנאמרו לעניין זה בעע 300312/95 יעקב נחמני ואח' - עיריית באר שבע כי: "עובד שתפקידו יחודי או שיש לו תפקיד נוסף לתפקידיו הרגילים התוספת לשכרו משולמת לו כדין בגין עבודתו הרגילה ואין נפקות לכינוי שינתן לאותה תוספת". ב"כ החברה מסכים ואף טוען לכך כי תוספת השעות הנוספות ניתנה בגלל תפקידו המיוחד שדרש עבודה בשעות לא שגרתיות ועל כן תוספת זו אינה בבחינת החזר הוצאות אלא בבחינת שכרו הרגיל. סופו של האמור לעיל הוא כי הערעור מתקבל בכל הקשור להכללת תוספת הנסיעות ותוספת הטלפון בחישוב פיצויי הפיטורים ובאשר להכללת תוספת השעות הנוספות לשכר הקובע דין הערעור להידחות. לאור החישוב השונה של השכר יש לחשב את שכרו האחרון של המשיב בגובה של 3,950 ש"ח ובהתאם לשכר זה לחשב את פיצויי הפיטורים. ומכאן ששיעור פיצויי הפיטורים שהיה על החברה לשלם למשיב הוא 12,343.75 במקום 14,218 ש"ח, הסכום שחויבה עפ"י פסק דינו של בית הדין האזורי. ג. פדיון חופשה שנתית לאור קביעתנו בעניין גובה שכרו הקובע של המשיב לעניין חישוב פיצויי הפיטורים, אותו הדין חל גם לעניין חישוב פדיון החופשה השנתית ובהתאם לקביעתנו כי השכר הקובע הוא בגובה של 3,950 ש"ח הרי שיתרת פדיון החופשה השנתית שעל החברה לשלם למשיב היא - 2,318 ש"ח במקום 3,206 ש"ח, הסכום שחויב על פי פסק דינו של בית הדין האזורי. ד. תשלום שכר בגין עבודה בימי מנוחה בית הדין האזורי קבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951 חל על המשיב ולא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעתו זו המנומקת היטב. בית הדין האזורי חייב את החברה לשלם למשיב בגין רכיב זה של התביעה על דרך האומדנא, דהיינו, מחצית מן הסכום שנתבע על ידי המשיב. גם כאן לא מצאנו כי יש מקום להתערב בפסיקתו זו של בית הדין האזורי שבמידה רבה הלך לקראתה של החברה בכך שהפחית מן הסכום שנתבע על ידי המשיב, סכום שלא נסתר על ידי החברה, בחומר הראיות בבית הדין האזורי. 4. סיכומו של האמור לעיל הוא כי הערעור מתקבל בחלקו בכל הקשור להכללת תוספת הנסיעות ותוספת הטלפון ב"שכרו הקובע" של המשיב וטענותיו האחרות של ב"כ החברה - נדחות מטעמיו של בית הדין האזורי. 5. מאחר והחברה כבר שילמה למשיב את הסכומים שנפסקו בפסק הדין מושא הערעור הרי שעל המשיב להשיב לחברה את ההפרשים בגין פיצויי הפיטורים בסך 1,874 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.7.98. והפרשי פדיון חופשה שנתית בסך 888 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין של בית הדין האזורי - 19.2.03 ועד למועד התשלום בפועל. 6. לאור תוצאת הערעור שהתקבל באופן חלקי ביותר, החברה היא שתישא בהוצאות הערעור בסכום מופחת של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ שישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק עד למועד התשלום פועל. רפואההצעת עבודה חלופיתהתפטרות