פסק דין ממתי מתחילים לספור התיישנות פיצויי פיטורים ? בדב"ע לג/2-3 זילבר - גלוביס, פד"ע ד', 153 נפסק: "העילה לפיצויי פיטורים, ככל עילה אחרת, ה"המעשה שבדין" הגורר אחריו זכות לפיצויי פיטורים, ככל "מעשה שבדין" אחר, מתגבשים ובשלים ברגע מוגדר. לעניין פיצויי פיטורים, קמה העילה ברגע שהמעביד מודיע לעובד כי הוא מפטרו או שהוא עושה מעשה המעיד ברורות על כך כי הוא מפטרו, או כשהעובד מודיע על התפטרותו, או עושה מעשה המעיד ברורות על כי הוא מתפטר, ובשני המקרים - הסיבה היא זאת הפועלת אותה עת כמניע למעשה." באותו מקרה נדונה השאלה בהקשר לבחינת עצם קיומה של עילת תביעה לפי סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, בהינתן שמועד קיומו של המניע לפיטורים, הינו חלק קונסטיטוטיבי של העילה כאמור בסעיפים אלו לחוק. זאת בשונה מענייננו, בו מתעוררת השאלה בהקשר למועד שבו נולדה העילה במובנה הפרוצדורלי דהיינו, "מסכת עובדות אשר בהתקיימן זכאי התובע לסעד שלו הוא עתר", ודוק יש לזכור כי הסעד המבוקש הוא פיצויי פיטורים, כך שהשאלה בהקשר זה, היא החל ממתי, נולדה לתובע הזכות לדרוש פיצויי פיטורים. ואמנם כאשר נדרש בית הדין הארצי לשאלה מתי נולדה עילת התובענה לתשלום פיצויי פיטורים בדיוק בהקשר לשאלת המועד ממנו מתחילים למנות את תקופת ההתיישנות, נקבע כי יש למנותו ממועד תום יחסי העבודה ולא ממועד מסירת ההודעה על סיומם [ראה: דב"ע נד/212-3 יואב צמחוני - ציון לוי ואח', עבודה ארצי כרך כח(1), 232]. באותו מקרה, נדון עניינו של עובד אשר ביום 29.5.1983 נמסר לו מכתב פיטורים, הנושא תאריך של אותו יום ובו נאמר בין היתר " ... אבקשך להפסיק עבודתך ב- 30.5.1983". העובד שם סיים את יום העבודה של 29.5.1983, ולא עבד ביום 30.5.1983. כתב התביעה הוגש לבית הדין האזורי ביום 31.5.1990. ובית הדין הארצי קבע באותו מקרה: "טענתו הבאה של בא כוח המערער התייחסה למועד בו קמה עילת התובענה, הינו - המועד בו מתחילים למנות את תקופת ההתיישנות. סעיף 20(א)(1) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע, כי "המועד לתשלום פיצויי פיטורים", בנסיבות שלפנינו, הוא "יום הפסקת יחסי עובד ומעביד". לדבריו של בא כוח המערער, מועד זה היה 30.5.1983, משום שיחסי עובד-מעביד נותקו ביום 30.5.1983, על פי הנאמר במכתב הפיטורים. לו נתקבלה טענה זו, תביעתו של המערער לא היתה נדחית מחמת התיישנות, שכן יום 30.5.1990 היה חג השבועות ולצורך חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, היום האחרון של שבע שנות ההתיישנות הינו 31.5.1990, ואכן זה יום הגשתו של כתב התביעה בפועל. הכלל הוא, כי הודעת פיטורים, בה נקבע יום לסיום עבודה, מהווה הודעה מוקדמת על פיטורים, כאשר הפיטורים ייכנסו לתוקף ביום שנקבע כמועד סיום יחסי עובד-מעביד. כך בדב"ע מט/15-4 ההסתדרות הכללית - תדיראן, פד"ע כ 389,386 נאמר: '... הפיטורים תופסים מרגע מסירת הודעה עליהם לעובד דהיינו מאותו מועד העובד הוא בחזקת "מפוטר", אך ניתוק הקשר החוזי, יחסי עובד-מעביד, נדחה על לגמר תקופת ההודעה המוקדמת'. גישת בית דין זה אומצה גם על ידי בית המשפט העליון, בבג"צ 566/76 אלקו" נ' בית הדין, פ"ד לא(2) 197, 206, בו נאמר: '... עם מתן הודעה כזאת [הודעה מוקדמת - ס.א.] על התפטרות, היא נכנסת לתוקף בתום תקופת ההודעה המוקדמת'. (הנאמר בדב"ע לג/3-2 זילבר - גלוביס, פד"ע ד' 153 ובדב"ע נה/3-90 זיק-אל -מדינת ישראל (לא פורסם) הוא היוצא מן הכלל ואינו נוגע לענייננו)." וכאשר נדרש ליישום העקרונות הנ"ל על המקרה שבפניו קבע בית הדין הארצי: "לאור האמור לעיל יש לפרש את מכתב הפיטורים שנמסר למערער כך, שמועד הודעת הפיטורים היה 29.5.1983, ניתנה הודעה מוקדמת של יום על הפיטורים, ומועד סיום יחסי עובד-מעביד היה 30.5.1983. מכאן, כי תובענת המערער לא התיישנה, ואנו מקבלים את הערעור". יישום העקרונות שנקבעו בדב"ע נד/212-3 לעיל על ענייננו, מורה כי יש לפרש את מכתב הפסקת הקשר (מכתב הפיטורים כטענת התובע) שנמסר לתובע כך, שמועד הודעת הפיטורים הנטענת היה 6.4.95, ניתנה הודעה מוקדמת לתובע של 30 יום ונקבע בהודעה עצמה כי ההתקשרות תסתיים ביום 7.5.95 או כלשונו של התובע, מועד סיום יחסי עובד-מעביד הינו 7.5.95. לפי הוראות סעיף 20 לחוק הגנת השכר במועד זה (7.5.95 לכל המוקדם) היה על המעביד לשלם לעובד את פיצויי הפיטורים. משכך הם פני הדברים התוצאה היא שרק במועד זה (7.5.95) קמה החובה לשלם לעובד פיצויי פיטורים, וכפעל יוצא מכך רק אם עד לתום יום זה לא שולמו פיצויי פיטורים, נולדה עילת תביעה לעובד, במובן של מסכת עובדות אשר בהתקיימן זכאי התובע לסעד שלו הוא עתר. דהיינו רק מתחילת יום 8.5.95 קמה לתובע הזכות לסעד של פיצויי פיטורים. על תביעה שהיתה מוגשת לפני מועד זה, היינו אומרים כי היא תביעה מוקדמת שטרם בשלה. ומכאן שיש למנות את תקופת ההתיישנות החל ממועד זה, קרי החל מיום 8.5.95. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםהתיישנות