החלטה הבקשה בתיק זה היא ליתן צו מניעה זמני המורה למשיבה שלא לפטר את המבקש, ולאפשר לו להמשיך בעבודתו או בתפקידו ובמעמדו עד למתן פסק דין סופי בתיק התביעה שהוגש. לחלופין, נתבקש מתן צו הצהרתי זמני הקובע כי יחסי עובד-מעביד יסתיימו לא לפני 14.9.03. בנימוקי הבקשה נטען כי מנכ"ל המשיבה החליט על פיטורי המבקש בחוסר תום לב, מתוך התנכלות ועקב מניעים פסולים ובלא שאף נערך למבקש שימוע הוגן. החברה המשיבה הנה חברה ציבורית, והמבקש הועסק בה מאז אוקטובר 99' על פי חוזה העסקה אישי. המבקש מילא תפקידים של מנהל משאבי הידע של המשיבה, במעמד של ראש אגף, ואף היה חבר ההנהלה. המבקש לטענתו קיבל שבחים רבים על עבודתו מהמנכ"ל הקודם, ממנהלים בכירים ומגורמי חוץ. לטענתו, לאחר שהמנכ"ל הנוכחי של המשיבה נכנס לתפקידו בספטמבר 2002, החל המנכ"ל לגלות עוינות כלפי המבקש ללא סיבה עניינית, כאשר הסימן הבולט ביותר היה רצונו של המנכ"ל להפסיק את ביצוע פרוייקט נ.ת.מ. שלב א, וזאת ללא בסיס, דבר שעלול היה לגרום למשיבה נזק ממשי. נוכח התנגדותם של המנהלים הבכירים במשיבה לביטול אותו פרוייקט הסכים לבסוף המנכ"ל לסיום הפרוייקט אשר זכה להצלחה רבה, אלא שבעקבות זאת החליט המנכ"ל שלא להמשיך בפרוייקט נ.ת.מ. שלב ב, והודיע על כך לוועדת ההיגוי של המשיבה בינואר 2003. דבר זה הוא בגדר גילוי בולט ביותר של עוינות המנכ"ל כלפי המבקש. ביום 21.5.03 זימן המנכ"ל את המבקש והודיע לו על החלטתו לפטרו, בלא נימוק ברור, בלא שאיפשר לו להשמיע טענות, ובלא לתת הודעה מוקדמת של 60 יום בכתב כפי שנקבע בחוזה ההעסקה האישי. לא רק זאת, אלא התובע הוצא ממקום העבודה אצל המשיבה תחת ליווי של אחד המנהלים במטרה לחסום גישת המבקש למערכות המידע של המשיבה, והמנכ"ל אף נתן הוראה להחליף את מנעול חדרו. המבקש טוען, כי הנימוק לפיטוריו נובע מדעה קדומה, ולאחר שהמבקש התריע בפני המנכ"ל על תופעות פסולות במשיבה. אחת התופעות היתה הוצאת חשבוניות כפולות, והשנייה - מניפולציה של ערך המלאי. מאחר שהמנכ"ל המשיך לנהל את החברה באותן שיטות, חשש הוא מהמבקש. לאחר שהמבקש פנה לבית הדין בבקשה קודמת לביטול פיטוריו, הגיעו באי כוח הצדדים להסכמה בדבר עריכת שימוע למבקש, ביום 2.7.03 נערך שימוע למבקש בפני צוות שכלל שני דירקטורים של המשיבה ואת היועצת המשפטית. המבקש טוען, כי השימוע המאוחר לא ריפא את הפגמים שנפלו בפיטורים. ועדת השימוע לא שמעה את המבקש בלב פתוח ובנפש חפצה, ובכך נתנה גיבוי להתנכלות המנכ"ל ולהחלטה הבלתי כשרה שלו. מכל מקום, מאחר שמכתב הפיטורים נושא תאריך 14.7.03 הרי שהפיטורים ייכנסו לתוקף בחלוף 60 יום, ואין לתת תוקף להודעת פיטורים באופן רטרואקטיבי. צו המניעה הזמני נחוץ כדי שלא לרוקן מתוכן את זכיית המבקש בתביעתו אם יזכה בה. גם מאזן הנוחות פועל לטובת עניינו של המבקש אשר עלול להיפגע פגיעה חמורה עקב פיטוריו, וקטנים סיכוייו למצוא עבודה בתחום בו הוא בקיא, אם לא יוחזר לתפקידו תוך שמירה על מעמדו, כבודו ושמו הטוב. בתגובת המשיבה נטען, כי דין הבקשה להידחות מכל וכול. המדובר בפיטורים של עובד בכיר, המועסק על פי הסכם עבודה אישי, אצל מעסיק במגזר הפרטי, וזאת לאחר שנערך למבקש שימוע על ידי ועדת שימוע מיוחדת, שאיפשרה לו לטעון את טיעוניו באריכות, ואף עיינה במסמכים נוספים על פי בקשת המבקש. ועדת השימוע אישרה את החלטת הפיטורים וקבעה שבמצב הדברים הנוכחי אין המבקש יכול להמשיך לעבוד במשיבה. הודעת הפיטורים נמסרה למבקש ב-21.5.03, ולכן 60 ימי ההודעה המוקדמת נסתיימו ב-21.7.03 , ואין מקום להורות על ביטול הפיטורים והחזרתו של המבקש לעבודה בפועל. בתגובתה המשיבה הפנתה להליך השימוע ולהסכמתו של המבקש להרכב ועדת השימוע, ולכן נטען כי המבקש מנוע מלטעון כעת כנגד הרכב הוועדה. ב"כ המשיבה הפנה גם לעובדה שהתבררה בפני ועדת השימוע, והיא שהמבקש מחזיק ברשותו מסמכים רבים השייכים למשיבה, שחלקם מסמכים חסויים, ואף אינם נוגעים לתחום עבודתו בחברה. את המסמכים האלה סירב המבקש להחזיר למשיבה, על אף פנייה בכתב של מנכ"ל המשיבה. המשיבה מוסיפה, כי התנהגותו ומעשיו של המבקש במהלך השימוע רק ביססו את מערכת היחסים העכורה שנוצרה בינו לבין המנכ"ל, אותו תקף בצורה בוטה מעליבה, הן בתחום המקצועי והן בתחום האישי. לטענת המשיבה לא נמצאה בטיעוני המבקש בשימוע תמיכה לכך כי פוטר בעקבות דיווחיו על ליקויים בניהול החברה. בדיון במעמד הצדדים נחקר המבקש על תצהיר עדותו התומך בבקשה למתן צו מניעה זמני. מנכ"ל המשיבה נחקר אף הוא על תצהיר עדותו, ובאי כוח הצדדים הגישו סיכומים לתיק בית הדין. לאחר שעיינו בסיכומי באי כוח הצדדים הגענו למסקנות כדלקמן: לכאורה לא שוכנענו כי פיטוריו נבעו מהסיבה שהתריע בפני המנכ"ל בעת כניסתו לתפקיד על התנהלות פסולה של החברה המשיבה. כמוכן לא מצאנו כי הוכח בפני בית הדין כי אותם נושאים לא תוקנו, והמשיבה המשיכה בנושא החשבוניות הכפולות ודיווח על מלאי מוגזם, דבר שיש בו כדי לתמוך את גרסת המבקש, כי המשיבה המשיכה בהתנהגות הפסולה, ובחרה בנימוק מלאכותי להצדקת פיטורי המבקש. למבקש נערך שימוע כדין, והרכב ועדת השימוע שכלל את היועצת המשפטית של המשיבה מלמד כי השימוע נעשה מתוך נכונות להשתכנע בדבר אפשרות לפגמים שנפלו בהחלטת הפיטורים, זאת גם בלא צורך בשמיעת עדותו של חבר ועדת השימוע בבית הדין. אפשרות החזרת המבקש לעבודה במשיבה היא בלתי אפשרית נוכח מערכת היחסים העכורה ואובדן האמון המוחלט בינו לבין מנכ"ל המשיבה. יש ממש בחששו של המנכ"ל כי המבקש עלול לקחת חומר סודי של המשיבה. זאת לאחר שב"כ המשיבה מפנה לכך שהמבקש הוציא מסמכים חסויים ממשרדי המשיבה, וזאת בתקופה של למעלה משנה ולא נעתר לפניות להחזיר את החומר. תוך שהמבקש האשים את המנכ"ל במעשים חמורים. לכן אין מקום צו מניעה זמני המורה על החזרת המבקש לעבודה בפועל. כאשר גם קביעת ועדת השימוע היא כי הצדדים אינם יכולים להמשיך ולעבוד יחדיו. סבורים אנו בשלב זה , כי אין בפנינו תשתית ראייתית מתאימה לביסוס טענתו של המבקש, כי יש להחזירו לעבודה בפועל תוך ביטול החלטת הפיטורים. המבקש לא הצביע על נימוקים שיש בהם כדי לבסס ,לכאורה,טענותיו באשר לפיטורים בחוסר תום לב ועקב שיקולים פסולים, אשר על פיהם על בית דין מתערב בהחלטת פיטורים. במיוחד נכונים הדברים כאשר על פי טענת המשיבה מדובר בחברה פרטית, בשלב זה אין בפנינו תשתית המבססת היותה של המשיבה חברה ציבורית, כטענת המבקש. למבקש נערך שימוע רחב היקף, וגם בעקבות השימוע לא נמצאו נימוקים להשבתו לעבודה ולביטול החלטת הפיטורים. אכיפת יחסי עובד-מעביד במגזר הפרטי הוא דבר השמור למקרים יוצאי דופן, ומקרה זה איננו נמנה עליהם לפחות ככל ששוכנענו בשלב זה. אשר על כן, ומאחר שסבורים אנו כי מאזן הנוחות פועל במקרה זה לטובת המשיבה המבקשת להגן על המידע הסודי שלה, אין מקום להורות על ביטול פיטורי המבקש, והבקשה למתן צו מניעה בתיק זה נדחית. המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ. התנכלותתום לבפיטורים