פסק דין 1. זוהי בקשה לביטול פסק בוררות מכח סעיף 24 ס"ק (3) ו- (8) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן- החוק), אשר זה לשונו: " בית משפט רשאי, על פי בקשת בעל דין (בחוק זה - בקשת ביטול) לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה : (3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות; (8) הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו;". 2. המשיב 1 היה עובד המבקשת משנת 67' ועד להתפטרותו ביום 13.8.98. המשיב 1 הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תביעה נגד המבקשת לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים מכח ההסכמים הרלוונטיים החלים על יחסי העבודה במבקשת (תיק 3581/99 -3). במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק, הגיעו הצדדים להסכם על פיו, תביעתו של המשיב 1 לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים תתברר בפני בורר. הסכמת הצדדים, קיבלה תוקף של פסק דין ביום 16.7.00. הצדדים העבירו לבורר את כתבי הטענות שהוגשו לבית הדין. המשיב 3 שמונה כבורר, לאחר שקיים הליך הוכחות ולאחר שהוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים, פסק, כי המשיב 1 זכאי לפיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 200% וזאת מעבר לכספים שהצטברו לזכותו בקופות הפיצויים. בנוסף קבע הבורר , כי תקרת הפיצויים שהיתה קבועה לסך 90,000 ₪, תוצמד לשינוי בשכר הפנסיוני של עובדי המבקשת בשנים 92' עד 98'. המבקשת טוענת, כי בשתי קביעותיו אלו חרג הבורר מסמכותו ועל כן, דין פסק הבוררות להתבטל. 3. בהודעת הצדדים לבית הדין שקיבלה תוקף של פסק דין, והינה למעשה הסכם הבוררות בין הצדדים נאמר כדלקמן: "1. תביעתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים תתברר בפני בורר, על פי סעיפים 8 (ג) ו- 10 להסכם ועדת המעקב מיום 2.4.1995 ( מס 7047/95), נספח א' לכתב התביעה. הצדדים לבוררות יהיו הנתבעת והסתדרות העובדים הכללית החדשה. באופן חריג, ומבלי שהדבר יהווה תקדים למקרים אחרים, מסכימה הנתבעת כי התובע יהיה אף הוא צד להליך הבוררות. למען הסר ספק, תנאי לקיום הבוררות הוא השתתפות כל הצדדים האמורים. 2. הכרעת הבורר תהיה סופית ומחייבת. 3. הבורר יהיה מר יורם אורנשטיין מהסתדרות העובדים הכללית החדשה, אשר נתן הסמכתו לשמש כבורר. .......................... 4....................". בשני הסעיפים בהחלטת ועדת המעקב שעל פיהם, אמור היה הבורר לפסוק נאמר כדלקמן: " 8. קידום עובדים עקרונות א. החל ב- 1 באפריל 1995 במשך שלוש שנים הבאות מתחייבת ההנהלה לקדם עובדים כדלקמן: 1. 1. 50% מהעובדים יקודמו ב- 5% לפחות בשכר המשולב. 2. 2. 40% עובדים נוספים יקודמו ב- 2.5% לפחות בשכר המשולב. 3. 3. לגבי יתרת העובדים רשאית ההנהלה שלא לקדמם כלל. ב. עובד שלא יקודם רשאי לערער בפני כל דרגי הניהול בחברה בסדר ההיררכי. ג. עובד שלא יקודם גם בתהליך הערעור במשך 3 שנים ובכל שנה שאחריה ב- 2.5% לפחות יהיה רשאי להתפטר ויחשב כמפוטר על פי תהליך פיטורים ופיצויים כמוסכם, בסעיפים 9,10". בהמשך נקבע בהחלטת ועדת המעקב: "10. פיצוי פיטורין: עקרונות א. א. כל עובד קבוע בהסכם הקיבוצי ב- 1 לינואר 1995 על פי רשימה סגורה שתצורף להסכם זה יהיה זכאי להביא את ענין פיצוייו בפני בורר מוסכם או בוררים מוסכמים. תוך 10 ימים יקבע בורר כאמור או על ידי ההנהלה והועד או על ידי ועדת המעקב. ב. ב. גובה הפיצויים יקבע על פי העקרונות בהסכם המיוחד של 1992 בסעיף 3 (א) בניכוי השפעת השינוי בשכר המשולב על פי הסכם זה. (בזמן חתימת ההסכם תוכן רשימה שמית כציון אחוז השפעת השינוי בשכר המשולב על פי הסכם זה לכל עובד ועובד). ג. ג. תהליך הברור נזכר גובה הפיצויים לא יאריך בכל מקרה את תהליך הפיטורין כאמור בסעיף 10 לעיל". בהסכם המיוחד משנת 92 (להלן- ההסכם המיוחד) המוזכר בסעיף 10 ב' להחלטת ועדת המעקב סוכמו בסעיף 3 א' הדברים הבאים: "עד ליום 10.5.92 יתאפשר לעובדים אשר שמם מופיע ברשימה או לעובדים חלופיים שיסכימו לפרוש מרצונם (ובאישור ההנהלה) לפרוש בתנאים המפורטים: 1. 1. עובד בעל ותק של עד 6 שנות עבודה בחברה לפי 160% פיצויים. 2. 2. עובד בעל ותק של מעל 6 שנות עבודה בחברה לפי 200% פיצויים. זאת עד תקרה של 90,00 ₪ ברוטו בכל מקרה, כאשר סכום זה ישולם תוך 15 יום מיום הפרישה". בסעיף 8 להסכם המיוחד נקבע: "עובד שפרש זכאי גם לשחרור כל הכספים שהצטברו ו/או יצטברו לזכותו של כל עובד במסגרת קופת פנסייה/ גמל ו/או ביטוחים שונים. כפי שהופרשו עבורו משך שנים וכפי שיופרשו, כדין, עד מועד סיום יחסי עובד מעביד - וכן פדיון יתרת ימי החופשה שלזכותו ביום סיום עובד מעביד - תוך קיזוז חובותיו לחברה". 4. טענתה הראשונה של המבקשת הינה, כי סעיף 3 א' להסכם המיוחד איננו קובע שהפיצויים המוגדלים ישולמו לעובדים בנוסף לסכומי הפיצויים המצויים בקרנות הפיצויים. לטענתה, מתוך הכספים שפסק הבורר , דהיינו 200% פיצויי פיטורים, יש להפחית את הכספים ששוחררו למשיב 1 מתוך קופות הפיצויים. מוסיפה המבקשת וטוענת, כי המשיב 1 קיבל מקופות הפיצויים השונות סכום של 262,286 ₪, סכום המהווה בסך הכל 141% פיצויי פיטורים. מכאן, כי המקסימום אותו הוסמך הבורר לפסוק היה סכום השווה ל-59% פיצויי פיטורים. בפועל, פסק הבורר למשיב 1 סכום הגבוה בהרבה. מוסיפה המבקשת וטוענת, כי הבורר , על דעת עצמו וללא סמכות, פנה לסעיף 8 להסכם המיוחד בעוד שעל פי סמכותו, רשאי היה לפנות אך ורק לסעיף 3 א' להסכם המיוחד. איננו מקבלים טענות אלו של המבקשת. בסעיף 3 א' להסכם המיוחד, לא נקבע האם אחוזי הפיצויים המוגדלים כוללים גם את סכומי צבירת הפיצויים בקופות הפיצויים השונות או שמדובר בפיצויים מוגדלים מעבר ובנוסף לסכומים שבקופות הפיצויים. משהועברה סמכות ההכרעה לבורר, הועברה אליו במפורש או במשתמע, אף הסמכות לפרש את סעיף 3 א' להסכם המיוחד ולהחליט האם מדובר בסכומים הכוללים את כספי הפיצויים שבקרנות או בנוסף להם. אף אם היתה מתגלה טעות בפרשנות שנתן הבורר לסעיף 3 א' - ואין אנו קובעים כך - הרי שאין מדובר בחריגה מסמכות ולא קיימת עילה לביטול פסק הבוררים (רע"א 13/87 חב' נתיבי אילון בע"מ נ' יהודה שטאנג ובניו בע"מ פד' מה' (5) 511 בעמ' 516). הבורר בחר לפרש את סעיף 3 א' להסכם המיוחד באופן שאחוזי הפיצויים שנקבעו בו הינם בנוסף לסכומים שבקרנות הפיצויים. מדובר בפרשנות אפשרית לסעיף זה ואין בכך עילה לביטול פסק הבוררות. יתר על כן. מסעיף 8 להסכם המיוחד עולה במפורש, כי סכומי הפיצויים המוגדלים שנקבעו בסעיף 3 א' הינם בנוסף לכספי הפיצויים שבקרנות הפיצויים. הבורר רשאי היה לפנות לסעיף 8 על מנת לפרש את סעיף 3 א' להסכם המיוחד וזאת על אף האמור בסעיף 10 ב' להחלטת ועדת המעקב לפיו גובה הפיצויים יקבע על פי העקרונות שבסעיף 3 א' להסכם המיוחד. כוונת ועדת המעקב, בהפניה לסעיף 3 א' להסכם המיוחד היתה, כי ישולמו פיצויי הפיטורים המוגדלים בגובה שנקבע בסעיף 3 א' ובהתאם לוותקם של העובדים. לא משתמעת מהחלטת ועדת המעקב כוונה, כי הסכומים ישולמו תוך התעלמות מהנקבע בסעיף 8 להסכם המיוחד. ממילא גם הסכמת הצדדים להסכם הבוררות להסמיך את הבורר לדון על פי סעיף 10 להחלטת ועדת המעקב , משמעותה הסכמה, כי הבורר רשאי יהיה להתחשב גם בסעיף 8 להסכם המיוחד. 5. בסעיף 3 א' להסכם המיוחד נקבע, כי שיעור פיצויי הפיטורים המוגדלים ישולמו "עד תקרה של 90,000 ₪ ברוטו בכל מקרה". הבורר קבע, כי ניתנה לו הסמכות לשערך את סכום התקרה הנ"ל על מנת ליתן תוקף ממשי לכוונת הצדדים בהחלטת ועדת המעקב ובהסכם המיוחד. בהתאם לכך קבע הבורר ,כי תקרת הפיצויים תוגדל בהתאם לעליית השכר הפנסיוני הממוצע בתקופה שבין מאי 92' לבין אוגוסט 98'. גם קביעה זו, לטענת המבקשת, איננה בסמכותו של הבורר ודינה להתבטל. לטענת המשיבים 1 ו- 2, מוסמך היה הבורר לשערך את סכום התקרה ולא קיימת עילה לביטול קביעתו זו של הבורר . סעיף 1 לחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א - 1961 קובע, כי בורר הינו בגדר "רשות שיפוטית" לענין חוק זה. בסעיפים 2 ו- 3א לחוק זה נקבע, כי רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף, או שציוותה על ביצועו של פסק כזה, או שקבעה סכום כסף המגיע על פי חיקוק, רשאית לפי שיקול דעתה לפסוק ריבית על אותו סכום ולחילופין הפרשי הצמדה וריבית במלואם או במקצתם. אין ספק, כי על פי סעיפים אלו רשאי בורר לפסוק ריבית או ריבית והצמדה על סכום שפסק וזאת מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. יתר על כן. בהעדר נסיבות מיוחדות, מן הדין שבורר אכן יפסוק את הריבית המירבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל (ס.אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל, מהדורה שלישית עמ' 342). קביעתו של הבורר לשערך את תקרת סכום פיצויי הפיטורים, איננה נופלת בגדר הסמכות הנתונה לו מכח חוק פסיקת ריבית והצמדה. חוק זה קבע במפורש, כי סמכותה של רשות שיפוטית לפסוק ריבית או ריבית והצמדה, על סכום שנפסק, דהיינו הוספת ריבית או ריבית והצמדה על סכום קרן שנפסק. במקרה דנן שיערך הבורר את סכום הקרן עצמה. סעיף 3 א' להסכם המיוחד קובע תקרה של 90,000 ₪ ברוטו ואין בו, ולא בסעיפים אחרים שבהסכם המיוחד, כל הוראה על שיערוך סכום זה או על שיטת השערוך. הצדדים לבוררות לא הסמיכו את הבורר , במפורש או במשתמע, לבצע שיערוך כלשהו בתקרת הפיצויים. אנו דוחים את טענת המשיבים 1 ו- 2, כי במהלך הבוררות לא נטענה כל טענה מצד המבקשת להעדר סמכותו של הבורר לשערך את סכום התקרה. בסעיף 4 בסיכומי המבקשת בפני הבורר , נטען במפורש, כי הבורר לא הוסמך על ידי הצדדים לקבוע מנגנון שיערוך כלשהו לתקרת הפיצויים המוגדלים. עצם העברת כתבי הטענות שהגישו הצדדים בבית הדין לבורר, אין בה בדרך כלשהי הסכמה ליתן לבורר סמכות לשערך את סכום תקרת הפיצויים. נוכח האמור ומכח סעיף 24 (3) לחוק, אנו מבטלים את קביעתו של הבורר , כי יש לשערך את סכום תקרת פיצויי הפיטורים. 6. על פי סעיף 26 (א) לחוק, רשאי בית משפט לדחות את בקשת הביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24 לחוק אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין. לטענת המשיבים 1 ו- 2 גם אם יגיע בית הדין למסקנה שקיימת עילת ביטול מכח סעיף 24 לחוק, לא נגרם במקרה זה עיוות דין. אין אנו מקבלים טענה זו. כפועל יוצא מקביעתו של הבורר ,לפיה הינו מוסמך לשערך את סכום תקרת פיצויי הפיטורים, זכאי המשיב 1 לסכומים הגבוהים בהרבה מאלו שהוא זכאי להם בהתחשב באותה תקרה. די בכך על מנת לקבוע שהשארת החלטתו זו של הבורר , יש בה משום עיוות דין. 7. לטענת המבקשת, מן הדין לבטל את פסק הבוררות הואיל והוא ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו. אנו דוחים טענה זו. על פי סעיף 26 (ג) לחוק, לא תשמע טענה זו מצד בעל דין אלא אם שמר לעצמו בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו. במקרה דנן, לא מילאה המבקשת אחר התנאי המפורט בסעיף 26 (ג) ודי בכך כדי לדחות טענתה זו. נוסיף ונציין, כי לא נגרם כל עיוות דין בשל האיחור במתן פסק הדין גם בשל כך, אין מקום לבטל את פסק הבוררים בגין האיחור בנתינתו. 8. מכח סעיף 26 (ב) לחוק רשאי בית משפט שלא לבטל את פסק הבוררות כולו אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר. סבורים אנו, כי לאור המסקנות אליהם הגענו, אין מקום להחזיר את הפסק לבורר. אנו קובעים, כי החלטתו של הבורר לשערך את תקרת פיצויי הפיטורים - בטלה. למעט קביעה זו, ישאר פסק הבוררים על כנו. המשיב 1 זכאי איפוא, לפיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 200% בכפוף לתקרה בסך 90,000 ₪ ברוטו. לסכום האמור, יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל ממדד חודש יולי 98' ועד לתשלום בפועל. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. יישוב סכסוכיםפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםבוררות