שעות נוספות - שומר

פסק דין 1. התובע, שהועסק אצל הנתבעת כשומר החל מחודש מרץ ועד לחודש אפריל 1999, הגיש נגד הנתבעת, תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה וגמול עבודה בשעות נוספות בסכום כולל של 136,839 ₪ (קרן). יצויין כי ברכיב של גמול עבודה בשעות נוספות תבע התובע סך של 120,000 וזאת ללא כל פירוט. 2. בכתב התביעה טען התובע כי עם תחילת עבודתו הציעה לו הנתבעת לעבוד 8 שעות ביום על בסיס שכר לפי שעות עבודה בפועל וכי במידה ויעבוד יותר מ-8 שעות תשלם לו הנתבעת את המתחייב מהחוק. התובע הוסיף וטען כי בשלושת החודשים הראשונים עבד 8 שעות ביום והחל מחודש אוגוסט 1997 עבד יותר מ-8 שעות ליום אך הנתבעת לא שלמה לו גמול עבודה בשעות נוספות. עוד טען התובע כי, למרות שפנה לנתבעת פעמים רבות בבקשות ובדרישות לשלם לו את המגיע לו בגין שעות נוספות - לא נענה, ועל כן עקב הסירוב לשלם גמול עבודה בשעות נוספות במשך כמעט שתיים הוא נאלץ לעזוב את עבודתו. כן טען התובע כי הנתבעת לא שלמה לו דמי הבראה ופדיון חופשה. לכתב התביעה צורפו המסמכים כדלקמן:- א. תלושי שכר של התובע ב. מכתב, ללא תאריך, חתום על ידי התובע, מופנה למנהל הנתבעת שכותרתו "בקשה לקבלת דמי הבראה ופדיון חופשה". 3. בכתב ההגנה טענה הנתבעת, בין השאר, כי מעולם לא הובטח לתובע לעבוד 8 שעות ביום וכי התובע לא פנה לנתבעת בנושא שעות נוספות מאחר ולא עבד יותר מ- 10 שעות ביום. לעניין פדיון חופשה וקצובת הבראה - טענה הנתבעת כי פנתה מספר פעמים לתובע בבקשה שיגיע למשרדה לסיכום חשבון בנושא אולם תשובתו הייתה "שלמו לי פיצויי פיטורין ולא נפגש בבית המשפט". עוד טענה הנתבעת כי התובע עזב את עבודתו בנתבעת מאחר ומצא עבודה טובה יותר. בהמשך להחלטת בית הדין המציאה הנתבעת לתיק דו"חות עבודה של התובע לחודשים נובמבר 1998 ועד יולי 1999. 4. בדיון ההוכחות שהתקיים בפני העידו התובע, ומטעם הנתבעת העיד מר שמואל אלבחר, מנכ"ל הנתבעת (להלן-מר אלבחר). במהלך הדיון הוגשו לתיק המסמכים הנוספים כדלקמן:- א. א. עותק של דו"חות שעות לחודשים יולי 1998 עד יולי 1998 (ת/1) ב. ב. טבלת הפרשי שכר המתייחסים לתובע (נ/1) ג. ג. "ריכוז פעילות במשימות" לחודשים נובמבר 1998 - יולי 1999 (נ/ 2) ד. ד. "נתונים נבחרים על שכר עבודה" מתוך ירחון חשב אפריל 1997 (נ/ 3). 5. המסגרת המשפטית 5.1 התובע גמול עבודה בשעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שבהן הועבד, וזאת על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב. תביעה לגמול עבודה בשעות ה נוספות היא תביעת ממון מוגדרת ואין לפסוק בה לפי אומדן או לפי עקרונות של שכר ראוי, ועל כן על העובד להביא בפני בית הדין את כל הנתונים העובדתיים הנחוצים לצורך קביעת הסכום המגיע ולהוכיחם. התובע "חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שהועבד כך על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב". (דב"ע לב/32-3 מרלן פרוימוביץ נ' בר-אדון, פד"ע ז, 39). מקום בו קיימת מסגרת שעות קבועה והעובד לא עבד עבודה חלקית, ההנחה המשפטית היא שהעובד עבד אותן שעות. מקום שהעובד לא הוכיח "מסגרת מסודרת" של שעות עבודה הכוללות שעות נוספות, אין להעביר את נטל הראייה אל המעביד. (דב"ע לב/32-3 מרלן פרוימוביץנ' בר-אדון, פד"ע ז, 39, דב"ע לז/ 1-2 תופיק מחמוד נ' דקל מרקט-שותפות, פד"ע ח, 343, דב"ע נה/ 21-2 איזידור עבו נ' יעקב הרוש, עבודה ארצי, כרך כט(1), 76). האפשרות לש חישוב "לפי ממוצע" נשללה על ידי בית הדין הארצי אשר קבע בהקשר זה: "משלא הוכיח התובע את כל הטעון הוכחה לעניין קביעת הסכומים לפי סעיף 16 לחוק, לא יכול בית הדין להשלים את המלאכה ולפסוק לפי אומדן, או כפי שהתבקשנו, לפי ממוצע...ער בית דין זה לקשיים העלולים לעמוד בדרכו של עובד...בבואו לתבוע את אשר חוק בא להקנות לו, אם יצטרך לעמוד בנטל ההוכחה כמשתמע מהאמור לעיל. אך הדרך להתגבר על קושי זה אינה בהתעלמות מקיום הלכות בסיסיות מתחום הראיות, אלא ביישומו המלא של החוק, על תקנותיו ועל המתחייב לעניין ביצוע ופיקוח. התרופה אינה בידי בית הדין..." (דב"ע נה/ 28-3 יצחק בוהדנה - בזק בע"מ ואח', לא פורסם, ראה גם: דב"ע נה/ 21-2 איזידור עבו נ' יעקב הרוש, עבודה ארצי, כרך כט(1), 76, בעמ' 11 לפסק הדין) 5.2 הפסיקה הקפידה, כאמור, על דרכי ההוכחה של השעות הנוספות, ולכן כאשר אין ודאות מספקת ביחס לתביעה מעין זה - דינה להידחות. 6. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובכל המסמכים שהוגשו לתיק, בפרוטוקול הדיון ובסיכומי הצדדים - אני קובעת כדלקמן:- 6.1 התובע החל עבודתו בנתבעת בחודש מרץ 1997, כשושמר. 6.2 במהלך שלושת החודשים הראשונים לעבודתו עבד התובע באזור התעשייה החדש בראשון לציון. 6.3 בין הצדדים סוכם כי התובע יקבל שכר מינימום (עדותו של התובע, עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 20-21). 6.4 בשלושת החודשים הראשונים לעבודתו עבד התובע 8 שעות ביום. (סעיף 3 לכתב התביעה, עדותו של התובע, עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 36). 6.5 כעולה מתלושי השכר, בחודש מרץ 1997 עמד שכרו של התובע על סך של 718 ₪, בחודש אפריל 1997 על סך של 1993 ₪ ובחודש מאי 1997 על סך של 1,845 ₪. 6.6 לאחר שלושת חודשי העבודה הראשונים עבד התובע מעבר ל- 8 שעות ביום. כעולה מתלוש השכר לחודש יוני 1997, עמד שכרו של התובע על סך של 5,456 ₪, בחודש יולי 1997 על סך של 5,414 ₪, ובחודש אוגוסט 1997 על סך של 6,038 ₪. כעולה מנספח נ/3, שכר המינימום בחודש מרץ 1997 עמד על סך של 10.98 ₪ לשעה, ובחודשים שלאחר מכן על סך של 12.30 ₪ לשעה. 6.7 חישוב שכרם של עובדי הנתבעת, כמו גם של התובע, נעשה על פי נתוני השעות של כל עובד ועובד המועברים לרואת החשבון של הנתבעת, לאחר בדיקת מנהל החשבונות ומנכ"ל הנתבעת, המחשבת את השכר "על פי שכר מינימום את מספר השעות הבסיסיות של העובד, שזה שמונה או עשר שעות, מעל לזה את השעות הנוספות הראשונות שזה שעתיים ביום, מחשבים לפי 125%, שעה שלישית 150%, בהתאם לזה מחושב השכר". (עדותו של מר אלבחר, עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 23-26). 6.8 בכתב התביעה טען התובע כי "החל מתחילת חודש אוגוסט 1997 התובע עבד יותר מ- 8 שעות ליום, אלא שהנתבעת לא שילמה לו שעות נוספות". (סעיף 4 לכתב התביעה), ובהמשך תבע 120,000 ₪ ברכיב השעות הנוספות ללא כל פירוט. משנקבע בהלכה הפסוקה, כי התובע גמול עבודה בשעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות - אלא גם את מספר השעות שהועבד, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב. כמתחייב מהאמור לעיל, ומשלא הוכחה בפנינו מתכונת העסקה קבועה - דין התביעה לשעות נוספות להידחות. עוד אדגיש ואציין כי טענתו של התובע, כעולה מהאמור בסעיף 18 לסיכומים, כי בנסיבות העניין יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע שעות נוספות כפי שצוין בכתב התביעה או כאלטרנטיבה, לחייב את הנתבעת לשלם לתובע תשלום גלובלי עבור כל תקופת עבודתו - אינה עולה בקנה אחד עם העקרונות שנקבעו בהלכה הפסוקה באשר לעמידה בנטל ההוכחה לעניין קביעת הסכומים לפי סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה, כפי שפורט בסעיף 5 לפסק הדין. 6.9 שוכנעתי כי התובע לא קיבל דמי חופשה במהלך עבודתו בנתבעת ובאשר לקצובת הבראה קיבל בחודש יוני 1999 סך של 1,250 ₪. כמתחייב מהאמור לעיל, אנו קובעים כי התובע זכאי לקצובת הבראה בסך של 1,250 ₪ ולפדיון חופשה בסך של 3,128 ₪. 6.10 לא שוכנעתי כי התובע התפטר מעבודתו עקב הסירוב של הנתבעת לשלם לו שעות נוספות, כפי שטען בכתב התביעה. יצויין כי במכתבו לנתבעת (נספח ב' לכתב התביעה שכותרתו "בקשה לקבלת דמי ופדיון חופשה") כלל לא הזכיר התובע דרישתו לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות. זאת ועוד לא הובאה בפני כל ראיה על פיה העמיד התובע, עובר להתפטרותו, את הנתבעת על כוונתו להתפטר במידה ולא ישולם לו גמול עבודה בשעות נוספות. לאור האמור לעיל, תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים נדחית. 7. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין את התשלומים כדלקמן:- 7.1 קצובת הבראה בסך של 1,250 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.5.1999 ועד היום. 7.2 פדיון חופשה בסך של 3,128 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.5.1999 ועד היום. 7.3 לאור התוצאה, מצאתי מקום לחיוב הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1000 ₪ בלבד בתוספת מע"מ כחוק. שומריםשעות נוספות