פסק דין הנשיא סטיב אדלר פתח-דבר המערערת הנה קרן השתלמות המהווה קופת גמל כמשמעותה בפקודת מס הכנסה [1] (להלן: הקרן). המשיבה הנה מועצה מקומית החברה במרכז השלטון המקומי אשר מעסיקה עובדים שהנם עמיתים בקרן (להלן: המועצה). המועצה, המצויה לטענתה בקשיים כלכליים חריפים, לא העבירה לקרן את ההפרשות בגין עובדיה - הן סכומים שנוכו משכר העובדים והן סכומים שהיה על המועצה להפריש - עבור החודשים 5/02 ועד 8/02. בתחילת חודש נובמבר, 2002 תבעה הקרן, בבית הדין קמא, את המועצה בגין הסכומים האמורים, שהיו צריכים להיות מועברים אליה, בצירוף פצויי הלנת שכר ולחלופין הפרשי ריבית בשיעור ריבית חשב, מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל (להלן: ההליך העיקרי). בד בבד, הגישה הקרן בקשה למתן צו עיקול זמני על כספי המועצה (להלן: הבקשה למתן צו עיקול זמני), עד למלוא סכום קרן התביעה בצרוף ריבית החשב, המוחזקים או שיוחזקו בעתיד על ידי אוצר השלטון המקומי בע"מ. המועצה לא הגישה כתב הגנה בהליך העיקרי ולפיכך, ניתן בידי הקרן פסק דין על סמך כתב התביעה. [2] בית הדין קמא קבע, כי על המועצה לשלם את סכום התביעה, אך הפחית את פיצויי ההלנה לכדי ריבית החשב הכללי, מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. על כך ועל גובה שכר הטרחה שנפסק בפסק הדין לבאי כוחה (1000 ₪) מלינה הקרן בערעור שבפנינו (עע 4/03). אשר לבקשה למתן צו עיקול זמני - בתחילה היא נדחתה על-ידי רשם בית הדין קמא. [3] אולם לימים, במסגרת ערעור שהגישה הקרן לבית הדין קמא, התקבלה הבקשה חלקית, [4] והוטל עיקול על שיעור ההפרשה של העובדים, קרי 25% משיעור הקרן. לטענת הקרן, שגה בית הדין קמא משלא הטיל עיקול על כל קרן התביעה, לאמור גם על חלקו של המעביד בהפרשות לקרן, בצירוף ריבית החשב. מכאן הערעור השני שבפנינו (עע 73/03). הדיון בשני הערעורים אוחד. [5] להלן נדון בכל ערעור כסדרו. פיצויי הלנה ושיעור שכר טרחת עו"ד 2. גדר הערעור ערעור זה (עע 73/03) עניינו פסק הדין בהליך העיקרי. השאלות הניצבות להכרעתנו הן, האם כדין הפחית בית הדין קמא את פיצויי ההלנה לכדי ריבית החשב הכללי, והאם שיעור שכר הטרחה שנפסק לבאי כוח הקרן נמוך באופן חריג מהמקובל בבית הדין, ועל-כן בלתי סביר. 3. טענות הצדדים בערעור תמצית טענות הקרן: (א) על-פי הדין והפסיקה אין מקום להבחין בין "קופת קרן השתלמות" לבין קופת גמל אחרת. משכך, יש להחיל בעניננו את הלכת תע"ש, [6] לפיה אין מקום להפחית כלל מפיצויי ההלנה על חלק העובד בהפרשות לקרן השתלמות, להבדיל מחלק המעביד. מחלק המעביד ניתן להפחית מפיצויי ההלנה אם יוכח, כי נתקיימו הנסיבות המצדיקות זאת, כאמור בסעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958. המועצה לא עמדה בנטל הוכחת נסיבות . (ב) הערעור דנן מוגש במסגרת תביעה רביעית כנגד המועצה אשר עשתה לה למנהג שלא להגיש כתבי הגנה ביודעה שבית הדין קמא לא יחמיר עמה ולא יעשה שימוש בסמכותו להטיל עליה פיצויי הלנה. לשון אחרת, אי חיובה של המועצה בפיצוי הלנה יוצר מבחינתה כדאיות כלכלית בהפרת החוק. (ג) הסכומים שעל המועצה להעביר לקרן נגזרים ישירות מגובה שכרו של כל עמית. אי העברת תשלומים לקרן משמעה, בין היתר, שאין בידי הקרן נתונים מדויקים בדבר הסכומים המגיעים לה. משכך, גם התביעה נסמכת על הערכה ועשויה להמצא בחסר. פסיקת פיצויי הלנה יהא בה כדי להתגבר על חסר אפשרי של הקרן. (ד) שכר הטרחה שפסק בית הדין קמא לבאי כוח הקרן נמוך באופן קיצוני וחריג מהמקובל והראוי בהליכים ממין זה והינו בשיעור של 5.2% בלבד מזה הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (שכר הטרחה המינימלי המומלץ), התש"ס - 2000. הדבר מצדיק את התערבותו של בית דין זה, כפי שאף בא לידי ביטוי בפסיקתו. תמצית טענות המועצה (א) המועצה מצויה במצוקה כלכלית חריפה הבאה לידי ביטוי בחובות לתשלום שכר עובדיה, חובות לשלטונות המס, חובות לביטוח הלאומי, חובות לחברת מקורות ולגורמים נוספים הנאמדים בלמעלה מ - 40,000,000 ₪. כך, מתנהלים נגד המועצה במסגרת תיק איחוד בהוצל"פ תיקים שערכם הכולל מגיע כדי 30,000,000 ₪. נסיבות אלה הן מעבר לשליטת המועצה ועל-כן מצדיקות הפחתת פיצויי ההלנה. (ב) ריבית חשב עולה על התשואות שהתקבלו בשנים האחרונות על צבירות העובדים בקרן ומשכך, כמוה כפיצויי הלנה חלקיים. יתר על-כן, בית הדין פסק לקרן אחד מבין הסעדים החלופיים שביקשה ומכאן שאין לערעורה בסיס משפטי. (ג) אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית אם לפסוק פיצויי הלנת שכר אם לאו. (ד) מאחר שאין מדובר בעניננו במעביד אשר יכול היה לשלם את חובותיו אך התחמק, הרי שמחד, לא יהא בהשתת פיצויי הלנה כדי למנוע הישנות התופעה של עיכוב העברת התשלומים לקרן. מאידך, השתת פיצויי הלנה תרע מאד את מצבה של המועצה ותמנע כל סיכוי שתוכל לעמוד בהתחיבויותיה. (ה) פסיקת שכר טרחה הנו עניין המסור כל כולו לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. בדין לא פסק בית הדין קמא לבאי כוח הקרן שכר טרחה בשיעור גבוה יותר. בכך ניתן ביטוי למצוקתה הכלכלית של המועצה, להיותו של ההליך בפני בית הדין קמא טכני וקצר, שכל תכליתו קבלת מתן פסק דין שבגינו ניתן יהיה לפתוח תיק הוצאה לפועל. בהנחה שאכן יפתח תיק הוצאה לפועל כאמור, הרי שיתווסף לו שכר טרחה בסכומים גבוהים והדברים הם בגדר ידיעה שיפוטית. 4. דיון והכרעה בית דין זה חזר ופסק, כי יש לראות ב"קרן השתלמות" "קופת גמל" כמשמעה בחוק הגנת השכר וכי: "החוק אינו מבחין בין מטרותיהן של קופות הגמל. גם "קרן השתלמות", הן במקורה והן כמות שהיא היום, באה להבטיח מטרה מסוימת: במקור - השתלמות לעובד, וזה שנים - ניתן לנצל את קרן ההשתלמות גם כ"קופת תגמולים" רגילה, שהעובד רשאי למשוך את הכספים ממנה שש שנים לאחר פתיחתה. בכך אין קרן ההשתלמות שונה כהוא זה מקופת גמל בנקאית שנכללה במונח "קופת גמל", גם בהגדרה המקורית שבחוק הגנת השכר". [7] כן נפסק, כי לאור העובדה שאי העברת כספים שנוכו מהעובד ליעדם מהווה עבירה פלילית שעונשה בצידה: "יש להתייחס בחומרה למקרה של ניכוי מכספי עובדים שלא הועברו ל"קרן השתלמות", שהשימוש בהם נעשה למטרות אחרות של המעביד. במקרה זה אין להפחית מפיצויי ההלנה כלל. מאידך, בנסיבות מסוימות ניתן להפחית את פיצויי ההלנה על כספי המעביד שלא הועברו ל"קרן השתלמות" [ההדגשה אינה במקור - ס.א.]. [8] צא ולמד, בית הדין קמא לא היה מוסמך להפחית מפיצויי ההלנה, ככל שאלה נגעו לכספי העובדים. מנגד, לגבי כספי המועצה נתון לבית הדין האזורי שיקול הדעת להפחית את פיצויי ההלנה. אולם זאת, רק ככל שהמועצה מוכיחה הגנה מתאימה. ברם בעניננו המועצה כלל לא טרחה להגיש כתב הגנה. משמע, לא הוצגה, וכפועל יוצא, גם לא הוכחה כל הגנה מפני תשלום פיצויי הלנה. לנוכח האמור, היה על בית הדין קמא להטיל על המועצה תשלום פיצויי הלנה על פי חוק ולא הייתה הצדקה להפחית את פיצויי ההלנה כפי שהחליט בית הדין האזורי. [9] נציין, כי ככל שמצבה הכלכלי של המועצה הוא שהכתיב את פסיקת בית הדין קמא הרי, שהמחוקק בסעיף 19 לחוק הגנת השכר הביא בחשבון מצב כלכלי קשה של חברה אך ורק שעה שאותו מצב כלכלי מביא לפשיטת רגל או לפירוק תאגיד, מה שאין כן במקרה דנן. 5. לפיכך, אנו מקבלים את הערעור בנקודה זו ופוסקים, כי על סכום החיוב שנקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי יצטרפו פיצויי הלנה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. 6. נטען בפנינו כי המועצה עשתה לה למנהג לזלזל בהוראות בית הדין באשר להגשתה כתבי הגנה. מנהג זה, ככל שאכן הפך למנהג, מן הדין שיחלוף מן העולם בטרם יכה שורש. זאת ועוד, ראוי שהיועץ המשפטי לממשלה יתן דעתו למנהג זה ואף לעובדה שהמועצה לא העבירה את כספי העובדים לקרן ההשתלמות שכן מלבד היות הדבר, לכאורה, עבירה פלילית הרי שמדובר בזלזול בכספי ציבור על-ידי נבחריו. שכר טרחת באי כוח המועצה 7. אשר לשכר הטרחה שפסק בית הדין קמא לבאי כוחה של המועצה. ככלל אין בית דין זה, כערכאת ערעור, ממהר להחליף את שיקול דעתו של בית הדין קמא בעניין שיעור הוצאות המשפט בשיקול דעתו שלו. לדידי, נסיבות המקרה דנן אינן מצדיקות סטיה מן הכלל האמור. הבקשה למתן צו עיקול 8. גדר הערעור ערעור זה (עע 4/03) עניינו החלטת בית הדין קמא, במסגרת ערעור על החלטת רשם בית הדין קמא, להטיל עיקול על שיעור ההפרשה של העובדים לקרן בלבד. השאלה בה מתבקשת הכרעתנו היא האם כדין הבחין בית הדין קמא בין שיעור ההפרשה של העובדים לקרן לבין שיעור ההפרשה של המעסיק. 9. ההליך בבית הדין האזורי בהחלטתו מיום 5.11.2002, דחה הרשם קוגן את בקשת הקרן להטלת צו עיקול זמני על כספי המועצה המוחזקים או שיוחזקו בעתיד על ידי אוצר השלטון המקומי, מן הטעם שסבר שלא הונח בפניו בסיס ראיות מהימן לכאורה, לקיומה של עילת התביעה, כמצוות תקנה 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשס"א - 2001. לאמור, הבקשה נעדרה פרוט כיצד חושב סכום התביעה, כמה עובדים היו למועצה בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה ומה היתה משכורתם הקובעת. בנוסף, קבע הרשם קוגן כי לא ניתן היה לדעת באיזה מועד קיבלה הקרן את הנתונים מהנהלת החשבונות של המועצה והאם הנתונים נכונים גם למועדים הרלוונטיים לכתב התביעה. על החלטה זו הגישה הקרן ערעור לבית הדין קמא, אשר התקבל בחלקו. בפסק הדין שבערעור קבע מותב ברשות השופטת עדנה קוטן, [10] בין היתר, כי המועצה לא הסתפקה, כקביעת הרשם, בהגשת תדפיס מחשב מטעמה לגבי שיעור פיצויי הלנה, אלא צירפה עותק מהודעה על הסדר פשרה ובקשה למתן תוקף של פסק דין בתיק אחר שהתנהל בין הצדדים ושבמסגרתו הודתה המועצה בחובה לקרן עבור חודשים סמוכים ביותר לחודשים הרלוונטיים להליך דנן. לאמור, הובא ביסוס ופירוט לנתוני הנהלת החשבונות של המועצה, על דרך הודאה מטעמה. משכך, ולאחר שנסקרו בקצרה ההלכות המנחות בנושא, הורה המותב על הטלת עיקול בגובה כספי הקרן שנוכו משכרם של העובדים, קרי 25% משיעור הקרן. 10. טענות הצדדים בערעור תמצית טענות המערערת (א) נודעת חשיבות רבה להטלת עיקולים זמניים על מלוא סכום התביעה שכן יתכן ויהא בדבר כדי לסייע לקרן להיכנס לרשימת הנושים בדין קדימה. (ב) המותב ברשותה של השופטת קוטן גזר, שלא כדין, גזרה שווה בין ההליך דנן לבין זה שבפסק דינו של השופט שפיצר בעניין קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ - מועצה מקומית פסוטה ואח' (עב 3166/02, 3167/02, 3168/02, ניתן ביום 28/10/02). (ג) אין מקום להפלות בין חלק העובד בהפרשות לקרן ההשתלמות לבין חלק המעביד בהפרשות אלה. משכך, מקום בו עומדת התביעה בתנאים למתן עיקול זמני יש להטילו על שני הרכיבים כאחד. פסיקה ברוח זו תעלה בקנה אחד עם הוראות סעיף 19א לחוק הגנת השכר. (ד) עם מתן פסק הדין בהליך העיקרי הפכה ההכרעה בערעור זה "ללא אקוטית" אולם, לנוכח היותה של הסוגייה עקרונית, מתבקש בית הדין להכריע בה. 11. תמצית טענות המשיבה (א) משהודיע המחזיק (אוצר השלטון המקומי - ס.א.) כי אין בידיו נכסים השייכים למועצה, ומשחלפו שלושה חודשים מאז המצאת צו העיקול, הרי שהעיקול פקע והערעור הפך תיאורטי. (ב) בדומה, משניתן על ידי בית הדין קמא פסק דין ומשלא אושר במסגרתו העיקול, בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, הרי שהעיקול פקע. 12. דיון והכרעה עם מתן פסק הדין בהליך העיקרי הפך ערעור זה במידה רבה לתיאורטי. בפסק הדין בעניין פויכטונגר [11] עמדה חברתי, השופטת נילי ארד, על כך שתפקידו של בית הדין הוא להכריע בסכסוכים, ושככלל, אין בית המשפט ובית הדין לעבודה בכלל זה - נדרש לבירורה של סוגיה אקדמית או תיאורטית והוא אף אינו נותן חוות דעת אקדמיות בשאלות בעלות עניין תאורטי. בהתאם, אין מקום לשיטתי להידרש לערעור זה לגופו וניתן להשאיר את השאלה העולה בו לעת אחרת. אוסיף, כי מקרה זה אף אינו בא בגדר המקרים אותם מניתי בפסק הדין אוניברסיטת בר-אילן, [12] בהם יש מקום להידרש לשאלה תאורטית. מעביר לצריך, יאמר כי החלטה בדבר הטלת עיקול נתונה לשיקול דעת בית הדין על בסיס הראיות המובאות בפניו. ככל שקיימת תשתית ראייתית מספקת להטלת עיקול ובית הדין מחליט לעשות שימוש בסמכותו בעניין זה, ככלל ובהעדר נימוק מיוחד, אין הצדקה להבחין בין כספי העובד לכספי המעסיק. עם זאת, בית דין זה לא יתערב בשיקול דעתו של בית הדין קמא כל עוד הוא אינו חורג ממתחם הסבירות. 13. סוף דבר - הערעור בהליך 73/03 מתקבל חלקית, כאמור בסעיף 5 לעיל. הערעור בהליך 4/03 נדחה, כאמור בסעיף 12 לעיל. המשיבה תשלם למערערת הוצאות בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. המזכירות תמציא עותק מפסק הדין ליועץ המשפטי לממשלה. קרן השתלמותהשתלמות