פסק דין 1. זוהי תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בגין הבטחה חוזית ולחילופין, בגין התפטרות בשל הרעת תנאים מוחשית. העובדות 2. התובע הועסק בחברת פבליקום ישראל בע"מ החל מיום 23.12.97 ועד ליום 31.12.01 בתפקיד מנהל צוות פיתוח. החל מיום 1.1.02 ועד ליום 4.5.02, עבד התובע בנתבעת. ביום 1.1.02 נחתם בין הנתבעת לתובע הסכם עבודה אישי על פיו, יישמר ויתקו לענין זכויותיו הסוציאליות אצל הנתבעת החל מיום תחילת עבודתו בחברת פבליקום ישראל בע"מ. ביום 3.3.02 התקיים במשרדי הנתבעת כנס יועצים בו הציגה הנתבעת את הרפורמה המתוכננת בשכר העובדים. על פי רפורמה זו, בסיס שכרם של העובדים יופחת בשיעור של כ-10% אך במידה והעובד ידווח באותו חודש על 185 שעות לחיוב לקוח, שכרו לא ישתנה כלל ויתרה מזו, החל מהשעה ה-201 לחיוב הלקוח, אף אמור היה עובד לזכות בבונוס. בעקבות ישיבה זו, נשלחה לעובדים הודעה ביום 11.3.02 בזו הלשון: "לכבוד קומסק בע"מ הנדון: עדכון שכר הריני לאשר בזאת כי החל מתאריך 1.3.02 שכרי יופחת ויעמוד על 14,400 ₪ ברוטו לחודש. במידה ואבצע 185 או יותר שעות חודשיות מאושרות ע"י הלקוח לחיובו, אקבל בונוס בסך 1,600 ₪ ברוטו. במידה ואבצע מעל 200 שעות חודשיות מאושרות ע"י הלקוח לחיובו, החל מהשעה ה-201 אקבל 77.83 ₪ ברוטו בגין כל שעה עודפת. הובהר לי כי באם עבדתי למעלה משנה בחברה, עקב השינוי אני רשאי להתפטר מן החברה ולקבל פיצויי פיטורין, אך החלטתי להמשיך עבודתי בחברה. מסמך זה יצורף כנספח להסכם העסקתי בחברה. בכבוד רב, שם העובד חתימת העובד". הואיל והתובע לא השיב להודעה זו, התקשר אליו ביום 19.3.02 מר ארנסט קוצ'ילרו (להלן - קוצ'ילרו) אשר היה ראש תחום טלקום בנתבעת והיה מנהלו הישיר בכל הקשור להיבט התפעולי המקצועי. באותה שיחה הודיע קוצ'ילרו לתובע שהוא חייב להודיע את תשובתו להודעה זו עד לתאריך מסויים ואם לא, הרי המשמעות היא שהוא עוזב את החברה (סעיף 3 לתצהיר קוצ'ילרו. עדותו עמ' 15 לפר'). מנכ"ל הנתבעת מר יואב ויינברג, מאשר בחקירתו הנגדית, כי אכן הורה לקוצ'ילרו לתת לתובע אולטימטום לתשובתו (עמ' 8 לפר'). התובע מצהיר, כי קוצ'ילרו הודיע לו שעליו להודיע עד ליום 21.3.02 האם בכוונתו לחתום על המסמך האמור ואם לא, תופסק עבודתו בנתבעת. ביום 21.3.02 שוחח התובע עם עם קוצ'ילרו וכשנדרש ליתן תשובה חד משמעית, השיב התובע, כי אין הוא מסכים להרעת תנאים שפורטו בהודעה מיום 11.3.02. קוצ'ילרו אמר, כי כבר ביום א' הקרוב תדאג גב' ענת רזיאל - מאירי מנהלת כ"א בנתבעת ( להלן - ענת) לכל העניינים הפרוצדורליים הכרוכים בהפסקת העבודה (עדות קוצ'ילרו עמ' 15 לפר'). ביום 1.4.02 שיגר התובע הודעת דואר אלקטרוני לענת ולקוצ'ילרו ובו כתב: "ענת שלום, בהמשך למכתבך מיום 11.3.02 ולשיחתנו הריני להודיעך, כי אני לא מסכים לקבל את תנאי ההעסקה החדשים כמפורט במסמך המצורף וכפי שאמרתי לארנסט ביום חמישי ה-21.3.02. על סמך הכתוב במסמך העסקה המצורף: "הובהר לי כי באם עבדתי למעלה משנה בחברה, עקב השינוי אני רשאי להתפטר מן החברה ולקבל פיצויי פיטורין, אך החלטתי להמשיך עבודתי בחברה". על סמך האולטימטום שהועמד בפני ע"י ארנסט ביום שלישי ה-19.3.02 בשיחת טלפון, כי עלי להחזיר תשובה נחרצת עד יום חמישי 21.3.02 (כפי שכאמור עשיתי), אבקשך לקבל את הודעתי זו ולמסור לידי בהקדם מכתב פיטורין". 3. בעקבות הודעתו של התובע בדבר אי הסכמתו לשינוי תנאי עבודתו, זומן התובע לפגישה אצל מנכ"ל הנתבעת מר יואב ויינברג (להלן - ויינברג) ביום 4.4.02. לגירסתו של ויינברג באותה פגישה הוא הודיע לתובע, כי פיטוריו אינם מתקבלים וכי הוא יעשה ככל שידרש כדי להשאיר את התובע בחברה. התובע השיב, כי אינו מוכן לעבוד עוד אצל הנתבעת בגלל הנסיעות ממקום מגוריו בקריית חיים למקום העבודה בפתח תקווה וכן כי אשתו בהריון ועל כן, ברצונו לעבור לעבודה באזור מגוריו. מוסיף ויינברג ומצהיר, כי בעקבות דברים אלו, הוא הציע מיד לתובע ששעות הנסיעה שלו יוכרו כשעות עבודה ברות חיוב וכן, הציע לו לפתח ולנהל את פעילות מערך היעוץ באבטחת מידע באזור הצפון. הצעות אלו, נראו לויינברג כהצעות שיש בהם קידום עבור התובע הן מבחינת תנאי השכר והן מבחינת תנאי עבודתו אשר תתנהל בקרבת הבית. לגירסת ויינברג באותה שיחה, הוא הודיע לתובע על ביטול הרפורמה כלפיו. התובע טוען, כי הצעתו של ויינברג הייתה לנסות ולשווק את פעילות הנתבעת בצפון הארץ למשך שלושה ימים למשך שבוע ויומיים הנותרים, להמשיך בעבודה באזור המרכז. בחקירתו הנגדית מציין התובע, כי אכן הוצע לו לפתח את פעילותה של הנתבעת בצפון הארץ ו"יכול להיות" שהציעו לו להכיר בשעות הנסיעה כשעות ברות חיוב (עמ' 4 לפר'). לטענת התובע, לא חזר בו ויינברג מהרפורמה. גירסתו של ויינברג נתמכת בעדותה של ענת, אשר השתתפה באותה פגישה. גירסתו של ויינברג לענין זה, מקובלת עלינו. עדותו עשתה רושם אמין והיא כאמור נתמכת בעדותה של ענת. לעומת זאת, התובע בתצהירו לא פירט במלואה את תוכן שיחתו עם ויינברג ורק בחקירתו הנגדית הודה, כי הצעותיו של ויינברג אכן הוצעו לו באותה ישיבה. אין מחלוקת בין הצדדים, כי באותו יום מספר שעות לאחר הפגישה, הודיע התובע לענת, כי אין הוא מקבל את הצעותיו של ויינברג. 4. ביום 7.4.02 כתב התובע לענת כדלקמן: "ענת שלום רב, לבקשתך והמשך לשיחת הטלפון הריני מעלה על הכתב את תוכן ה-EMAIL מיום 1.4.02. 1. אנני מסכים לתנאי העסקה החדשים כפי שמופיעים במסמך ששלחת לי ביום 11.3.02. 2. על כן הריני להודיעך על סיום עבודתי בחברת קומסק. 3. הודעה בדבר הפסקת עבודתי נמסרה לארנסט לבקשתו בתאריך 21.3.02. 4. הודעה כזו נמסרה ב- EMAIL לך וארנסט בתאריך 1.4.02. 5. כמו כן לאחר שיחה עם יואב ויינברג מנכ"ל הקבוצה בתאריך 4.4.02 מסרתי הודעה זו גם לו באותו יום. 6. על סמך הכתוב במסמך העסקה המצורף: "הובהר לי כי באם עבדתי למעלה משנה בחברה, עקב השינוי אני רשאי להתפטר מן החברה ולקבל פיצויי פיטורין ...", אבקש לקבל את כל הזכויות המגיעות לי (לרבות פיצויי פיטורין) כדין עובד מפוטר. 7. לאור האמור אבקשך להמציא לי מכתב פיטורין או לחילופין מכתב המאשר את קבלת הודעה זו ואישרו החברה כי היא רואה את התפטרותי בנסיבות המפורטות לעיל כפיטורין, על כל המשתמע מכך". באותו יום, שוחח התובע עם ענת וזו אמרה לו, כי הוא יסיים את עבודתו ביום 4.5.02. ביום 30.4.02 התקיימה במשרדי הנתבעת מסיבת פרידה מהתובע בה השתתפו מר ניסים בראל נשיא החברה וכן, מנהלים ועובדים נוספים. התובע קיבל מכתבי המלצה ממנכ"ל חברת פבליקום ומקוצ'ילרו. ביום 16.5.02 התקיימה פגישה בין התובע לויינברג ובאותה פגישה, אמר ויינברג כי הנתבעת אינה מקבלת את הודעתו של התובע בדבר הפסקת עבודתו והודיע לו שלא יקבל פיצויי פיטורים. ביום 22.5.02 שיגר התובע באמצעות באת כוחו דרישה לתשלום פיצויי פיטורים. בתשובה למכתב זה, כתבה ענת לתובע מכתב מיום 23.5.02 בנוסח הבא: "הנדון: ביטול מכתבינו מתאריך 11.3.02 בהמשך לשיחות שקיימת עם נסים בר אל, נשיא קבוצת קומסק, ויואב ויינברג מנכ"ל החברה אנו חוזרים ומודיעים לך על ביטול מכתבנו שבנדון. לאחר בחינת עיניינך כפי נאמר לך בשיחות אלו החלטנו להמשיך את העסקתך בחברתנו ע"פ תנאי העסקתך הקודמים למכתבנו ללא כל שינוי בשכרך. לפיכך אנו מבקשים ממך לבטל את מכתב ההתפטרות שהגשת לחברתנו ולשוב ולהתייצב בעבודה לאלתר." 5. ביום 5.5.02 החל התובע לעבוד במקום עבודה אחר בחברת אלדין מערכות חברה בע"מ. המועדים הרלוונטיים למגעים שבין התובע לחברת אלדין הינם כמפורט להלן. ביום 12.3.02 שלח התובע את קורות חייו לחברת אלדין וזומן לראיון (עמ' 3 לפר'). ביום 24.3.02 התקיים ראיון בחברת אלדין עם סמנכ"ל טכנולוגיות באלדין (ת/1). יום לאחר מכן, התקיים ראיון נוסף עם סמנכלית משאבי אנוש גב' מיכל בן פרץ (עמ' 7 לפר'). חוזה העסקה בחברת אלדין, נחתם עם התובע ביום 31.3.02 (ת/1. ת/2). לענין זה יש לציין, כי גירסתו הראשונה של התובע היתה אחרת ולפיה, רק ביום 8.4.02 קיבל תשובה סופית דבר קבלתו לעבודה בחברת אלדין. רק ביום הדיון בפנינו, הוא הודיע על שינוי גירסתו. ההיבט המשפטי 6. בהודעה מיום 11.3.02 צויין מפורשות, כי התובע נדרש להסכים לשינוי בתנאי עבודתו. בהמשך נאמר, כי הובהר לתובע שהוא רשאי להתפטר מן החברה ולקבל פיצויי פיטורים עקב אותו שינוי. למעשה נדרש התובע לחתום על הסכמתו לשינוי בתנאי העבודה או להפסיק את העבודה בחברה ולקבל פיצויי פיטורים. התובע נדרש פעם נוספת להודיע על עמדתו באשר להמשך עבודתו בתנאי ההעסקה החדשים והודיע ביום 21.3.02, כי אין הוא מסכים לשינוי המוצע על ידי הנתבעת. עמדתו זו הובהרה גם בהודעה בכתב מיום 1.4.02. נתונים אלו מלמדים, כי הוצעה לתובע האפשרות להפסיק עבודתו בנתבעת ולקבל פיצויי פיטורים. התובע נענה להצעה זו והודיע על הפסקת עבודתו. מדובר איפוא בהצעה וקבלה כמשמעותם בחוק החוזים ועל כן, חייבת הנתבעת לעמוד בהצעתה ולשלם לתובע את פיצויי הפיטורים. נפסק, כי התפטרות של עובד תוספת מרגע מסירתה למעביד ורק סיום הקשר החוזי, נדחה עד לגמר ההודעה המוקדמת ואין בכוחו של המתפטר באותה תקופה, להתחרט על מעשיהו ולחזור בו מההתפטרות בלי הסכמת המעביד. הוא הדין בפיטורים. הפיטורים תופסים מרגע מסירת ההודעה לעובד ומאותו מועד, הוא בחזקת מפוטר כשמועד ניתוק יחסי עובד ומעביד, נדחה עד לגמר תקופת ההודעה המוקדמת. המעביד רשאי לחזור בו מהודעת הפיטורים רק בהסכמת העובד (בג"ץ 566/76 אלקו בע"מ נ' בית הדין הארצי ואח' פד' לא' (2) 197. דב"ע שן/103-3 אילוז נ' מדינת ישראל פד"ע כב' 69. דב"ע מט/15-4 ההסתדרות הכללית נ' תדיראן בע"מ פד"ע כ' 386. דב"ע נב/ 215-3 שוחרי סלאם נ' ליר תעשיות לבידים בע"מ פד"ע כה' 358). הדברים נכונים גם במקרה דנן. הצעתה של הנתבעת קובלה על ידי התובע ומשכך, לא היתה הנתבעת רשאית לחזור בה מהצעה זו. הנתבעת חזרה והציעה לתובע את תנאי שכרו הקודמים רק בשיחה שבין ויינברג לתובע ביום 4.4.02. שיחה זו התקיימה לאחר שהתובע הודיע בכתב ובעל פה על כך שאין הוא מסכים לרפורמה המוצעת והוא מבקש להפסיק את עבודתו ולקבל את פיצויי הפיטורים. ערים אנו לכך שבשיחה ביום 4.4.02 עם ויינברג, הוא יצר את הרושם שההצעות שהוצעו לו, עשויות להתקבל על דעתו. התובע לא טרח להודיע לויינברג, כי כבר מספר ימים קודם לכן, ביום 31.3.02, הוא חתם על חוזה עבודה עם חברת אלדין. יתר על כן. גם מכתבו של התובע מיום 1.4.02 נכתב רק לאחר שהבטיח את עבודתו בחברת אלדין. מדובר בהתנהגות שגובלת בחוסר תום לב. עם זאת, אירועים אלו התרחשו לאחר שגובשה זכותו של התובע לפיצויי פיטורים ועל כן, אין בהתנהגותו זו כדי לשלול את פיצויי הפיטורים שהובטחו לו על ידי הנתבעת. מקובלת עלינו הטענה העובדתית אשר חזרה ונשנתה בדברי עדי הנתבעת, כי הסיבה העיקרית לרצונו של התובע להפסיק את עבודתו בנתבעת, היתה הנסיעות הארוכות מביתו למקום העבודה. גם נתון זה אין בו כדי לשלול את פיצויי הפיטורים מהתובע. משקיבל התובע את הצעת הנתבעת כמפורט לעיל, הרי שכוונותיו הינם בגדר דברים שבלב שאין לקחתם בחשבון לצורך ההכרעה בשאלה שבפנינו. הנתבעת היתה זו שהחלה בהליך אשר בסופו עזב התובע את עבודתו וגם אם מצא התובע לנכון לנצל הליך זה ולסיים את עבודתו מסיבות שאינן קשורות בהליך זה, אין בכך עילה לשלילת זכויותיו בגין הפסקת עבודתו. נוכח מסקנתינו זו, אין מקום להמשיך ולדון בשאלה האם התפטר התובע בנסיבות המפורטות בסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963. יצויין רק, כי גובה השכר הוא אחד התנאים היסודיים שביחסי עובד ומעביד והפחת שכר היא הרעה מוחשית של תנאים אלו (דב"ע מז/108-3 עבד אלייאס נ' עזבון חאג' ראשיד פד"ע יט' 382). מנוסח הודעת הנתבעת מיום 11.3.02 עולה בבירור, כי מדובר בשינוי תנאי השכר ולכאורה בהרעת תנאים. אנו דוחים את התביעה לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. מהנתונים דלעיל עולה באופן ברור, כי קיימים היו חילוקי דיעות של ממש בין הצדדים באשר לזכותו של התובע לפיצויי פיטורים ועל כן, אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 7. נוכח האמור, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 69,878 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.5.02 ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. חוזהפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים