פסק דין 1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת, לתשלום הפרשי שכר הכוללים, תוספת בגין שעות נוספות, אחזקת רכב, כוננות וגמול השתלמות. 2. התובע הועסק על-ידי הנתבעת מיום 1.6.92, עד 10/00. 3. בתאריך 25.8.92, סוכמו תנאי העסקתו של התובע כעולה ממכתב מזכיר הנתבעת, מר אפרים סעדון. לפי סיכום זה התובע היה זכאי להשתתפות באחזקת רכב - 1500 ק"מ, שעות נוספות - 40 שעות, שעות כוננות - 20 שעות ( נספח א' לתצהיר התובע). 4. התובע החל לעבוד כמנהל מחלקת תברואה ומנהל מח' רישוי עסקים. 5. החל מ- 1.10.95 עד 31.10.96, הועסק התובע כמנהל מח' רישוי עסקים בלבד. 6. בין התאריכים 1.11.96 עד ל- 8/99, הושאל התובע למשרד החקלאות בתפקיד עוזר שר החקלאות. 7. החל מ- 8/99 ועד 10/00, היה התובע בחל"ת. 8. התובע טוען, כי החל מאמצע 1993, שולם לו שכר בחסר ובניגוד למוסכם בנספח א' לתצהירו. 9. הנתבעת טוענת, כי התשלום בגין שעות נוספות ונסיעות, היו מותניים בדוחות שעל התובע היה להגיש. בחודשים בהם לא הוגשו דוחות ע"י התובע, לא שולם לו בגין רכיבים אלו. 10. בנוסף, טוענת הנתבעת, כי ב- 20.5.94, סיכם ועד העובדים בנתבעת עם הנתבעת, על חיסכון וצמצומים. בין השאר הוסכם, כי החל מ- 1.6.94, יבוטל האישור לתשלום שעות נוספות ואישור להחזר הוצאות רכב לכל עובד הנתבעת ( נספח ה' לתצהיר מר סעדון). 11. בהתחשב בתפקיד התובע, לא בוטלו לו התשלומים בגין שעות נוספות ואחזקת רכב אלא צומצמו. כך, אחזקת רכב צומצמה ל- 750 ק"מ. 12. החל מ- 1.10.95, כאשר התובע שימש רק כמנהל מח' רישוי, לא היה מקום להמשיך ולשלם לו תוספת כוננות ועל כן זו הופחתה משכרו. 13. הנתבעת טוענת, כי במשך כל תקופת עבודתו בנתבעת לא פנה התובע לנתבעת או לעובדיה והתלונן על הפגיעה בשכרו. 14. הנתבעת שילמה לתובע במשכורת חודש 12/99, סך של - 6478.50 ₪ עבור גמול השתלמות, בגין התקופה שמ- 6/92 עד 9/94. 15. ה כ ר ע ה טרם דיון בטענות הצדדים לגופו של עניין בעניין התוספות שהובטח לתובע ומהותן, יש לבחון את ממשותה של טענת הויתור שהעלתה הנתבעת ומצאה ביטויה בסעיף 9 לפלוגתאות (דיון מיום 10.1.01): "האם התובע בהתנהגותו במהלך תקופת עבודתו ובעצם הגשת הדו"חות במהלך תקופת עבודתו, ויתר על זכות שהיא או מושתק מלתבוע כל תשלום שהוא בגין שעות נוספות, שעות כוננות והוצאות רכב מעבר לסכומים ששולמו לו בפועל במהלך תקופת עבודתו." בתצהירו סיפר התובע: "16. פניתי פעמים רבות לממונים עלי בטרוניה על כך שהעירייה אינה ממלא את התחייבויותיה כאמור בנספח א' לכתב התביעה ואיימתי בתביעה. התשובה שקיבלתי תמיד מסגן ראש המועצה מר שעובי, "בני אתה צודק אבל לא כדי לך להתלונן יותר מדי כי ראש המועצה יתנקם בך". לכן המתנתי עד שראש המועצה התחלף. 17. מאוחר יותר דרשתי סכומים אלו מהעירייה, באמצעות בא כוחי, במכתבים עם דואר רשום, אך לא זכיתי לכל מענה." המכתב אליו מתייחס התובע וצורף לתצהירו, הוא מאת בא כוחו ומיום 14.12.98 (נספח ה' לתצהיר). בחקירתו הנגדית סיפר התובע: "הגשתי תביעה נגד העירייה כי גם לא כל כך נעים לתבוע וגם לעבוד ולכן ביקשתי את השנה חופש. מספיק עברתי סיוטים ואיימו עלי שיורידו לי במשכורת... אני המתנתי למצב שבו יהיה יותר טוב בשבילי... ראש העיר התחלף. זה לא סוד שאני פחדתי מראש העיר הקודם. כל העירייה ידעה את זה. כל העובדים פחדו מראש העיר הקודם..." (עמ' 25 לפרוטוקול). "כשאומרים לי שאחרי הבחירות פניתי לראש העיר החדש וגם ללוי סילוק וטענתי בשעתו שקיפחו אותי ואני מבקש שישלמו לי את מה שמגיע לי אני אומר שזה לא נכון. לשאלה האם נכון שההסכם נספח י' מוסכם עלי ושיקף את ההסכמות שלי עם משרד החקלאות, אני משיב, בחיוב..." (עמ' 26 לפרוטוקול). "אני בעל פה התלוננתי המון בפני מר שאובי, אבל התריתי גם בכתב ואיבדתי את המכתבים. דאגתי שנתתי את המכתב למזכירתו של שאובי דאגתי שהיא תחתום על המכתב ואני איבדתי את זה..." (עמ' 28 לפרוטוקול). 16. מר הרצל שאובי, אשר היה ממלא מקום ראש העיר ויו"ר ועדת מנגנון בנתבעת בשנים 93 - 94, סיפר בעדותו בפני ביה"ד: "ש. התובע התלונן בפניך על זה שמורידים לו באופן שרירותי? ת. היתה תקופה שהיחסים שלו עם ראש העיר לא היו תקינים. ש. זכור לך מה אמרת לבני לגבי התלונות שלו? ת. הוא רצה לתבוע את העיריה וייעצתי לו לא לתבוע את העיריה. אני מייעץ לא לתבוע את העיריה. ש. בני פחד שיפטרו אותו ? ת. שייפגעו בו עוד יותר. " (עמ' 4 לפרוטוקול). ש. אתה טוען, שבשלב מסויים, בני פנה אלייך כי הוא הסתכסך עם ראש העיר, וייעצת לו לא לתבוע את העירייה האם נכון שהוא הסביר לך מה הבעיות ומה הטענות שיש לו לגבי העיריה? ת. לא התעמקתי בבעיות שלו. ש. הוא בא אליך ואמר לך פוגעים במשכורת שלי, בתנאי השכר שלי הוא אמר לך דבר כזה? ת.כן. " (עמ' 7-8 לפרוטוקול). 17. אחיו של התובע, יששכר כהן, אשר שימש כחבר בועד העובדים בנתבעת, בתקופה הרלבנטית סיפר בעדותו: "ש. זכור לך כשרצו להעביר את התובע מהתפקיד? ת. כן באותה תקופה הייתי בועד עובדים. ש. איך זה נעשה ולמה זה נעשה? ת. התובע בא ואמר שרוצים להעביר אותו מהתפקיד שלו וועד עובדים אמר לו לא לעזוב את המשרד. אז התברר שאחרי כמה ימים החליפו לו את המנעול של המשרד אז הוא פנה אלי, לא בגלל שהוא אחי, בגלל שהייתי נציג עובדים, באחת הישיבות שהתקיימו עם ראש העיר, העליתי את הנושא של התובע, למה מעבירים אותו מתפקידו ואנו התנגדנו לזה ראש העיר אמר אני מחליט ואני קובע. אז ניגשתי לבני ואמרתי לו המצב ככה אני מציע לך לא להכנס לעימותים עם ראש העיר תשמור על מקום העבודה שלך הציעו לך תפקיד אחר תלך אל תתנגד. ש. נטען כאן על ידי נציגי העיריה, שההעברה של בני היתה בהסכמה שלו נכון? ת. אני לא יודע. אני הצעתי לו שלא יכנס לעימותים כי זה לא יעזור לו, הוא צריך לפרנס משפחה. " (עמ' 20 לפרוטוקול). ש. בא בני ואומר בשנת 95, 96 , קיצצו לי שעות נוספות, קיצצו לי כוננות, אחזקת רכב הוא בא אליך עם הבעיות האלה? ת. לא . הוא בא רק בעניין העברתו לתפקיד אחר. ש. האם נכון שבני בא אליך עם הנושאים של פגיעה בשכר בדמות פגיעה בשעות נוספות, בנושא של כוננות בנושא של אחזקת רכב רק כאשר הוא הגיש את התביעה ב 4/99, רק לאחר מכן הוא בא אליך עם הדברים האלה נכון? ת. הוא אמר לי לפני כמה שנים שהוא נפגע עקב ההעברה שלו שהתנאים שלו נפגעו. " (עמ' 21 לפרוטוקול). "ש. עד אז הוא לא בא אליך בבעיות? ת. הוא בא אלי בקשר להעברה... ש. נכון שעד שהעבירו אותו ב 10/95 הוא לא בא אליך בטענה כלשהי של פגיעה בתנאי שכרו? ת. לא זוכר. " (עמ' 22 לפרוטוקול). 18. הנתבעת טענה, באמצעות מר סעדון, כי התובע לא פנה אליו או לכל נציג אחר בקשר להפחתה בשכרו (סעיף 14 לתצהיר מר סעדון). זאת ועוד. הנתבעת טוענת, כי תנאי העסקתו במשרד החקלאות היו בדיוק באותם תנאים בהם הועסק ע"י הנתבעת (נספח י' לתצהיר מר סעדון). כך עולה מסעיף 4 להסכם בין התובע, נציבות שירות המדינה והנתבעת. בהתאם לסעיף זה, הנתבעת המשיכה לשלם לו את שכרו גם בתקופה בה עבד במשרד החקלאות על פי אותם רכיבים, תשלומים ובכלל זה, אחזקת רכב, נסיעות ועוד. התובע כזכור, לא תובע הפרשי שכר בגין תקופת עבודתו במשרד החקלאות. 19. בבג"ץ "מילפלדר" נקבע, כי צד לחוזה עבודה אישי אינו רשאי ואינו יכול ע"י מעשה חד צדדי, להביא לשינוי בתניה מפורשת או מכללא, בלא להביא את החוזה לידי סיום. לכלל זה נקבעו מספר חריגים וביניהם, כאשר הצדדים לחוזה העבודה האישי, כורתים ביניהם חוזה חדש, לפיו יחול שינוי בתניה פלונית תוך שמירת שאר הוראות החוזה בעניין. הסכמה זו של הצדדים יכול שהיא מפורשת או משתמעת. "לעיתים מעצם התנהגותם של הצדדים על פי ההסדר החדש ניתן להסיק הסכמה לשינוי בתניה הישנה. כמובן, לא יהא מקום להסיק הסכמה במשתמע, מקום שאחד הצדדים מודיע במפורש, כי אין הוא מסכים לשינוי המוצע בתנייה. " ראה: בגץ 239/83 מילפלדר ואח' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מא (2) 210, 216. דב"ע לח/ 4-3 מערכות מידע מ.ב.ד בע"מ - אהרון אבידן, פד"ע י', 309, 329. דב"ע לז/26-2 קרן קיימת לישראל נ' סלמן מחטבי, פד"ע ט' 102, 107. 20. מהעדויות שהביא התובע עולה, כי התלונן בפני מר שאובי על הפגיעה בשכרו, אך למשל בפני אחיו, שכיהן כחבר ועד רק הלין על השינוי בתפקיד, שארע רק ב- 10/95. אחיו של התובע, וגם מר שאובי, המליצו בפני התובע, שלא לתבוע את העירייה והתובע קיבל המלצה זו. הנימוקים שמנה התובע הם רצונו להמתין לזמן יותר טוב, מאחר וחשש מראש העיר שכיהן אז. התובע אישר בעדותו, כי עבד במשרד החקלאות בהתאם להסכם שחתם עליו (נספח י' לתצהיר מר סעדון) ומהסכם זה ניתן להבין, כי תנאי שכרו בתקופת עבודתו במשרד החקלאות, היו זהים לאלו בתקופת עבודתו בנתבעת. כלומר, התנאים המופחתים. מכל אלו עולה, כי התובע השלים עם הפגיעה בשכרו ולא משנה מה היו הסיבות להורדה בשכר. עצם החשש מראש העיר, או ציפיה לזמן טוב יותר כדי להגיש תביעה, אינם יכולים לשמש נימוק המצדיק המתנה כה ארוכה עד להגשת התביעה. הרושם המתקבל מעדויותיו של התובע הוא, כי ביקש להנות מכל העולמות. מצד אחד להמשיך לעבוד בשכר מופחת, מבלי שהראה באופן חד משמעי, כמו למשל במכתב מפורש, כי הוא רואה בכך פגיעה בשכרו, ומצד שני רק כאשר לא היה עוד סיכון של פיטוריו, הגיש את התביעה וליתר דיוק, לאחר שסיים לעבוד, כאשר היה ידוע, כי הסיכוי לחזרתו לעבודה אינו גדול. יצויין, כי המסקנה לפיה התובע השלים עם ההפחתה בזכויות הנלוות כשעות נוספות וקצובת הק"מ, מתחזקת לנוכח המופיע בדוחות שהגיש ושצורפו לתצהירו של מר סעדון. מדוחות נסיעות שמינואר 95 ועד יוני 96 עולה, כי התובע דיווח על 750 ק"מ מידי חודש, כפי ששולם לו בפועל ולא כפי שהובטח לו ב- 1992 לפי מכסה של 1500 ק"מ. אין גם מחלוקת, כי מספר השעות שעליהן דווח התובע כשעות נוספות היו הבסיס לתגמול התובע (ראו נספח א' לתצהיר מר סעדון, ובכל הקשור לשעות הנוספות גם הטבלה שצורפה לתצהיר התובע וסומנה שם א' ובריכוז התשלומים שקיבל התובע). מכאן יוצא, כי התובע קיבל גמול מלא עבור השעות שדיווח עליהן. 21. הכלל הוא, כי עיכוב של מספר חודשים בין הפרה יסודית של חוזה (הורדה בשכר) לבין הגשת תביעה, אינו מנתק את הקשר שביניהם, משום שטרם נקיטת צעד כזה, יש לצפות מהעובד לבדוק את זכויותיו ולשוחח עם הממונים עליו. יחד עם זאת, עיכוב ארוך ובלתי סביר מצביע על השלמת העובד עם תנאי השכר החדשים. ראה: דיון נד/86-3 יוחנן גולן נ' אי.אל.די בע"מ,פד"ע כ"ז 270, 276. המתנה של כ- 6 שנים עד להגשת התביעה, מאז שהשכר הופחת לראשונה, מהווה ויתור מפורש, אשר שיקולי נוחיות של התובע בעניין מועד הגשת התביעה, אינם יכולים לרפא זאת. יש לזכור גם, כי מדובר בזכויות שאינן על פי חוקי המגן או הסכמים קיבוציים, ולכן ניתן להחיל על מקרה זה את ההלכה של ויתור, שניתן ללמוד באופן משתמע מהתנהגות הצדדים. 22. על כן, ומכל המקובץ עולה, כי דין תביעותיו של התובע להפרשי שכר בגין שעות נוספות, כוננות ואחזקת רכב - להידחות. 23. בנסיבות אלו, אין צורך להיכנס לשאלות בהן דנו הצדדים בסיכומיהם בקשר לפרשנות של המסמך בו נקבעו זכויותיו של התובע, הצורך בדוחות כתנאי לתשלום התוספות, אמיתותן של התוספות ועוד. 24. אשר לגמול ההשתלמות, אשר הנתבעת שילמה אותו במשכורת 12/99. נותר להכריע אם הסכום ששולם במועד - 6046.6 ₪, הוא ערך גמול השתלמות נכון ליום התשלום, שאז אין צורך לטענת הנתבעת, בשערוך הסכום החל מ- 6/92. הנתבעת צרפה לתצהירו של מר סעדון את מכתב מרכז השלטון המקומי ומרכז הסתדרות הפקידים מ 1.3.99, לפיו ערך גמול השתלמות יעודכן החל מ- 1.1.99 ויעמוד על 215.97 . לפי ערך זה (סעיף 16 לתצהיר מר סעדון) קיבל התובע את המגיע לו בערכים של יום התשלום. כעולה מנספח ב' לתצהיר התובע, ערך חודשי גמול השתלמות ב 11/92 עמד על כ- 190 ₪. עיינו במסמכים שהגישו הצדדים בקשר לערעור בפני הועדה המשותפת לאישור גמול השתלמות ולא מצאנו בהם התייחסות, האם הסכומים צריכים לשאת ריבית והצמדה או צריכים להיות בערכים ליום התשלום. לדעתנו, תשלום בערכים של יום התשלום אין בו כדי לפצות את התובע על הנזק שנגרם לו בגין אי ההפרשה במועד ובאיחור של 5 עד 7 שנים. 25. מאחר ולא הובא בפנינו כל אישור לגבי התשלום שהיה צריך להשתלם בכל חודש ניקח את התשלום ששולם בחודש הראשון 11/92 בסך 191 ₪ נכפילו ב 28 חודשים ונקבל 5348 ש"ח. סכום זה ריבית והצמדה כחוק מיום 1.11.92 ועד התשלום בפועל. מסכום זה יש לנכות את הסך אשר שולם ע"י הנתבעת - 6046.6 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.00 ועד התשלום בפועל. 26. מאחר ומרבית תביעת התובע נדחתה, ורק מיעוטה נתקבל, אין צו להוצאות. מיסיםשעות נוספותאי הגשת דוח