פסק דין 1. המבקש לקה במחלת ניוון שרירים A.L.S.)) לפני מס' שנים. מחלה זו הינה חשוכת מרפא ופרוגרסיבית ומביאה בשיאה למות החולה. לאחרונה התדרדר מצבו הרפואי של המבקש. המחלה שיתקה את מרבית שרירי גופו וכתוצאה מכך מאושפז הוא בבית חולים הלל יפה - חדרה למעלה מחודש (החל מ-30.11.01) כשהוא מחובר למכונת הנשמה ומכונת הזנה ומשותק באופן מוחלט מהצוואר ומטה. במצב דברים זה פנה המבקש באמצעות בני משפחתו ובא כוחו, עו"ד חושן, בעתירה לקבלת הצהרה לפיה זכאי הוא, על פי רצונו, להימנע מקבלת כל טיפול רפואי שיש בו כדי להאריך את חייו באופן מלאכותי, ללא כל תוחלת או סיכוי להחלמה או לשיפור מצבו כתוצאה מכך. 2. מצבו הרפואי והפיזי של המבקש אכן קשה מאוד. מחוות הדעת הרפואיות שהובאו לעיוני עולה כי נכון להיום הוא משותק באופן מוחלט בכל ארבעת גפיו ולמעשה בכל חלקי גופו. הוא אינו מסוגל לבלוע ולנשום בכוחות עצמו או לבצע תנועות מוטוריות אחרות כלשהן. רק את עיניו ושפתיו הוא מניע. כן מסוגל הוא להניע לצדדים את ראשו. עם זאת נמצא המבקש בהכרה מלאה, דעתו ומחשבתו צלולים ומסוגל לדבר ולתקשר עם הסובבים אותו. במהלך שיחתו עם ד"ר ל. לרנר - מנהלת השירות הפסיכיאטרי של בית החולים ובהמלך הבדיקות שהיא עשתה ביום 2.1.02 התברר כי: "התמצאותו תקינה בכל המובנים. בבדיקה לא נצפו הפרעות קוגנטיביות כלשהן, שיפוט ובוחן מציאות תקינים, תובנה למצב מלאה, אפקט מותאם לתוכן מחשבותיו ולתוכן השיחה". המבקש הביע בפני ד"ר לרנר שוב ושוב ובצורה מפורשת את בקשתו ורצונו להתנתק ממכשיר ההנשמה ובכך לסיים את חייו. ד"ר לרנר התרשמה כי בקשתו זו באה לאחר שכנוע עמוק מצידו כי זהו הצעד הנכון מבחינתו וכי הוא הבין את משמעות המעשה והבעייתיות המתעוררת בקבלת ההחלטה לנתקו ממכונת ההנשמה. ד"ר לרנר התרשמה, איפוא, וכך רשמה בחוות דעתה מיום 2.1.02 שהוגשה לבית המשפט כי המבקש מודע היטב למצבו הרפואי ולהעדר הסיכוי להחלים ממחלתו וכי קיבל את החלטתו לסיים את חייו על ידי התנתקות ממכונת ההנשמה, באופן מודע וצלול וללא שהושפע מעמדותיהם של בני משפחתו או קרוביו. בנסיבות אלה המליצה ד"ר לרנר לכבד את רצונו. גם ד"ר נסיפנו, סגן מנהל המחלקה הנוירולוגית בה מאושפז המבקש, קובע בחוות דעתו כי הוא "בעל שיפוט תקין, מודע היטב למצבו ולתחזית מחלתו". עוד הוא קובע כי החולה מודע לתוצאות הוודאיות כתוצאה מניתוקו מהמכשירים ועל אף זאת הוא מבקש ניתוק זה. לדברי ד"ר נסיפנו חש המבקש כאבים בעוצמה מלאה, שכן אין לו הפרעות בתחושה. עוד ציין כי "ישנם רופאים במחלקה המוכנים לבצע פעולה זו", היינו את ניתוקו של המבקש ממכונת ההנשמה. 3. לאור הממצאים שפורטו בחוות הדעת הנ"ל ועל פי הנחיות בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות (2/96) הביעה נציגת היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד א. קלמן ברום את אי התנגדותה למתן הצו ההצהרתי המבוקש במקרה ספציפי זה. הנמקתה המשפטית לעמדה זו, כפי שפורטה בהודעתה לבית המשפט מיום 4.1.02 מקובלת עלי. 4. לאחר עיון בחוות הדעת הנ"ל ובחוות דעת נוספות שצורפו לבקשתו ובתצהיריו של המבקש, שוכנעתי כי בקשתו של המבקש באה מדעת ועל פי רצונו תוך שהוא מודע לתוצאות ההיענות לה. 5. סבור אני, איפוא, כי ניתוקו של המבקש, או הפסקת חיבורו למכונת ההנשמה בנסיבות כאלה, היינו על פי רצונו המפורש והמודע שהובע בדיבורו הוא באופן ברור וצלול, יותר מפעם אחת בפני בני משפחתו ורופאיו, שהוא נמצא בשלב הסופני ממש של המחלה, ומודע היטב לתוצאות המעשה - ניתוק כזה, או ליתר דיוק אי המשכת חיבורו למכונת ההנשמה במקרה זה, אינו מעשה אסור או עבירה פלילית על פי דיני העונשין החלים במדינתנו. לאור הוראות חוק זכויות החולה (סעיף 13) אין מוטלת על הרופא המטפל, בנסיבות כאלה, החובה להמשיך בטיפול הנשימתי או ההחייאתי באמצעות חיבורו למכונת ההנשמה. 6. מסקנותיי וקביעותי אלה נתמכות ומעוגנות בפסיקת בית המשפט העליון בפרשת שפר - מ.י. (ע.א. 506/88 פ"ד מ"ח חלק ראשון עמ' 87) ופוסעת בעקבות פסיקתו של בית משפט זה (כב' הנשיא א. גורן) בפרשה דומה בנסיבותיה למקרה שלפני (ה.פ. 529/01). 7. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל ובהיותי ער לתוצאות הקשות שתהיינה לכך, אני מצהיר בזאת, אם כי בלב כבד ודואב, על זכותו של המבקש שבפני להתנתק או להמנע מהמשך טיפול במכונה להנשמה מלאכותית. הרופאים שיבצעו את פעולת הניתוק או את הפסקת פעולת ההנשמה יעשו כן באמצעות משככי כאבים על מנת למנוע ככל האפשר סבל נוסף מהמבקש בעת ביצוע הפעולה. רפואהניוון שריריםשריריםאי הארכת חיים / המתת חסד