שנה לאחר הלידה, הגישו הילד והוריו תובענה לבית-המשפט המחוזי בירושלים נגד בית חולים ונגד קופת חולים בגדרה בטענה כי הילד סובל מפגיעה מוחית בשל התרשלות הרופאים בעת לידתו. הועלו טענות בדבר זיוף מסמכים בבית חולים וכן העלמת מסמכים מתוך התיק הרפואי. להלן פסק הדין בערעור: פסק דין השופטת ד' דורנר: ‎1. בחודש השביעי להריונה בבית-חולים מרכזי "הנגב" בבאר-שבע (להלן: בית-החולים), אשר בבעלות קופת החולים של ההסתדרות הכללית (להלן: קופת-החולים). שנה וחצי לאחר הלידה התברר להורים - כי בנם סובל משיתוק-מוחין. בשנת ‎1973, לאחר שצילמו את תיקו הרפואי של הילד בבית-החולים, פנו ההורים בתלונה למשרד הבריאות בטענה, כי הילד נפגע בעת לידתו בשל התרשלות הרופא המיילד. משרד הבריאות לא מצא ממש בתלונה לנוכח הרישומים בתיק. ‎2. בתאריך ‎14.7.96, כ-‎25 שנה לאחר הלידה, הגישו הילד והוריו תובענה לבית-המשפט המחוזי בירושלים נגד בית-החולים ונגד קופת-החולים, בגדרה טענו כי הילד סובל מפגיעה מוחית בשל התרשלות הרופאים בעת לידתו. לתובענה צורפו המסמכים הרפואיים, אך נטען בה כי מסמכים אלה שוכת ואינם משקפים את אשר התרחש. התובענה בוססה על סיפורה של האם. לטענתה, היא הגיעה לבית-החולים בשעה ‎01:00 ונבדקה לראשונה על-ידי ד"ר חיים - שהיה אז מתמחה בשנתו השלישית במחלקת היולדות והיום נושא הוא בתואר פרופסור. ד"ר חיים גרם לפקיעת מי-השפיר וככל הנראה עזב את בית-החולים לאחר מכן. האם לא כתה לטיפול רפואי כלשהו עד לשעה ‎06:45, שעה שבה הגיעו רופאי משמרת הבוקר וביניהם ד"ר מרים כץ, אז רופאה צעירה והיום נושאת גם היא בתואר פרופסור. לטענת האם, הבחינה ד"ר כץ בשלולית דם מתחת למיטתה, זעקה כי היולדת הוזנחה, כי היא בסכנת חיים וכי יש ליילד אותה מייד וף כי, קרוב-לוודאי, היילוד כבר מת. האם הוסיפה וסיפרה, כי ד"ר כץ יילדה אותה על-ידי ישיבה על בטנה וכאשר בצבץ ראש היילוד צעקה הרופאה כי ראשו שחור וכי, ככל הנראה, הוא מת. מנגד, מן הרשומות הרפואיות עולה, כי האם הגיעה לבית-החולים בשעה ‎03:00, כי עד לפקיעת מי-השפיר היא נבדקה חמש פעמים, כי פקיעת המים נעשתה בבדיקה השישית בשעה ‎07:40 וכי מהלך הלידה היה תקין, נמשך ‎40 דקות והיילוד נולד באפגר ‎10 (כלומר במצב בריאותי תקין). כן עמן הרשומות, כי בעוד שד"ר חיים פקע את מי-השפיר, ד"ר כץ היא זו שיילדה את האם ובגדר הרישומים שרשמה כתבה הרופאה - "דימום טרום-לידתי והפרדה חלקית של השיליה, לידה עצמונית". ‎3. בעדותה במשפט חזרה האם על גרסתה. כמו כן, הוגשה מטעמה חוות-דעתו של פרופ' שנקר שקבע, כי המסמכים הרפואיים אמנם אינם מצביעים על טיפול רשלני, אך אם תתקבל גרסת האם, הרי היא מלמדת על סטייה מן הנורמה המקובלת של טיפול וייתכן, כי בטיפול נכון ניתן היה למנוע את שיוק-המוחין של הילד. הנתבעים (בית-החולים וקופת החולים), מצדם, הכחישו את טענותיה העובדתיות של האם והסתמכו על הרשומות הרפואיות, אלא שלא היה בידיהם להציג את התיק הרפואי המקורי, שבוער ‎20 שנה לאחר לידת הילד. בא-כוחם של הילד והוריו, עורך-הדין יובל ג'משיד, הצביע על פגמים וחסרים ברישומים וטען כי הם זויפו, או למצער כי הועלמו מסמכים, וביקש לקבל את עדות האם. בית-המשפט המחוזי (השופט משה רביד) לא מצא בסיס לטענה בדבר זיוף רשומות והעלמת מסמכים. הגם שהעיר, כי לאור תלונת ההורים ראוי היה להימנע מביעור התיק הרפואי המקורי, קבע בית-המשפט המחוזי כי צילום התיק בשנת ‎1973 מסיר כל חשש לחסר במסמכים או להעלמתם. לגוף העניין, גם שמצא כי האם, מבחינתה הסובייקטיבית, מאמינה אמונה שלמה בסיפורה, קבע בית-המשפט המחוזי כי סיפור זה אינו משקף את המציאות. על אשר התרחש ניתן ללמוד מן הרשומות הרפואיות, שנערכו בזמן אמת, ובחסרים ובפגימות שעליהם הצביע עורך-הדין ג'משיד, אין כדי לפגוע בערכם הראייתי של הרישומים הקיימים, הסותרים חזיתית את גרסת האם ומלמדים, כי היא נבדקה מספר פעמים לפני הלידה וכי היילוד נולד באפגר ‎10. אף טענתה של האם על דימום קשה נשללת, בהיעדר רישום על מתן עירוי-דם. תביעתו של הילד נדחתה איפוא לגופה, ואילו תביעת ההורים - שהגישו את תובענתם שנים רבות לאחר שנודע להם עם הפגיעה - נדחתה בשל התיישנות. ‎4. בערעור על פסק-הדין, הגם שהוגש על-ידי הילד והוריו גם יחד, נטען כנגד דחיית תביעתו של הילד בלבד. בגדר הערעור חזר עורך-הדין ג'משיד על טענותיו בבית-המשפט המחוזי, לרבות טענות בדבר זיוף התיק והעלמת מסמכים מתוכו ונכנס לפרטי חומר הראיות, תוך שהצביע על חסרים ופירכו ברשומות. לא מצאנו בטענות אלה עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית-המשפט המחוזי. כאמור, התיק המקורי צולם על-ידי המערערים בשנת ‎1973, טרם הגשת התלונה - עובדה השוללת חשש לחסר במסמכים - ואילו לטענות בדבר העלמה מכוונת וזיוף לא נמצא יסוד כלשהו בראיות. ממצאיו של בית-המשפט המחוזי מעוגנים בראיות אובייקטיביות - הרשומות הרפואיות - השוללות את גירסת האם. רשומות אלה, כעולה מחוות-דעת המומחה מטעם הילד והוריו, אינן מצביעות על טיפול רשלני. אשר-על-כן, אנו דוחים את הערעור. נוכח פגיעתו הקשה של הילד נמנעים אנו מלחייבו בתשלום הוצאות משפט. רפואהמסמכיםזיוף מסמכיםזיוףבית חולים