פסק דין 1. התובע נולד ביום 14.07.70. משקלו היה 1500 גרם. מספר שעות לאחר הלידה בבית החולים "רוטשילד" הועבר התובע למחלקת פגים במרכז הרפואי רמב"ם, שם הוא שהה עד יום 05.10.70. אין חולק, כי פעמיים במהלך אשפוזו בפגיה אובחן התובע כסובל מזיהום. גם אין חולק, שהתובע שוחרר מבית החולים כשהוא סובל מפרכוסים וכי בהמשך אובחן כסובל מפיגור שכלי קל, מלקוי שמיעה באוזן אחת ומבעיות מוטוריות ביד ימין. לטענת התובע, כל הליקויים מהם הוא סובל, נובעים מטיפול רשלני של רופאי בית החולים רמב"ם. במסגרת תביעה זו, עותר התובע לפצותו בשל נזקי הגוף שנגרמו לו במהלך האשפוז. הנתבעת (מדינת ישראל) כופרת בכל טענה בדבר טפול לא נאות שניתן לתובע במהלך האשפוז. לטענתה, גם אין קשר סיבתי בין הזיהומים לבין מצבו הנוירולוגי של התובע. לבקשת ב"כ הצדדים, יש להכריע תחילה בשאלת האחריות. 2. אלה הן עובדות היסוד בנוגע למהלך האירועים: בתאריך 14.08.70 כשהתובע היה בגיל 32 יום, חלה הידרדרות במצבו הקליני. הדבר התבטא בחום, מצוקה נשימתית, כחלון ובצקות. התובע הועבר לאינקובטור, נלקחו בדיקות דם ובוצע ניקור מותני לצורך בירור חשד שמדובר בזיהום דם (אלח דם), עם או בלי דלקת קרום המוח. כן הוחל מיד בטפול אנטיביוטי. בדיעבר התברר כי בתרבית הדם שנלקחה ביום 14.08.70 צמח חיידק בשם א. קולי. המשמעות היא, שהתובע סבל מזיהום בדם שמקורו בחיידק קולי. הגם שבעקבות הטפול האנטיביוטי חל שיפור הדרגתי במצבו של התובע, ביום 25.08.70 הוחלט לבצע ניקור מותני נוסף שהעלה חשד לדלקת חיידקית של קרום המוח. התובע טופל באנטיביוטיקה רחבת טווח ובדיעבד לא היתה צמיחת חיידק מנוזל מוח השדרה. תוצאות ניקור שנעשה ביום 01.09.70 היו תקינות ועל כן הוחלט להפסיק את הטפול האנטיביוטי. בתאריך 04.09.70, 21 יום לאחר האירוע המתואר לעיל ובחלוף יומיים לאחר הפסקת הטפול האנטיביוטי שוב חלה החמרה במצבו של התובע. בניקור מותני נמצא נוזק מוח שדרה מוגלתי עם מימצאים האופייניים לדלקת קרום מוח חיידקית. בעקבות גילוי זה, חודש הטיפול האנטיביוטי - פיופן ואמפיצילין במינונים המתאימים לטפול בדלקת קרום המוח. לאחר שלושה שבועות של הטפול התרופתי, בוצע ניקור שהראה נוזל מוח שדרה צלול ותרבית עקרה. בימים אלה הוחלט להמשיך בטפול בתרופה בשם גנטמיצין היעילה לחיידקים, ובמתן עירוי דם וסטרואידים. ניקור מותני אחרון שנעשה ביום ה- 82 לחייו של התובע שוב הראה נוזל מוח שדרה תקין ותרבית עקרה. בעקבות הטפול התרופתי הזיהום אמנם חוסל, אך התובע נשאר עם פגם נוירולוגי. 3. בחוות דעת שנערכה על ידי פרופ' מ. אלקן, מנהל המכון למחלות זיהומיות במרכז הרפואי "סורוקה", נאמר שכבר בעקבות הניקור המותני הראשון היה על הרופאים לחשוד כי התובע סובל למעשה מדלקת קרום המוח ולתת לו טיפול "עיוור" נאות כנגד מחלה זו. פרופ' אלקן הצביע בהקשר זה על כך, שהופעת רמת חלבון גבוהה (100 מ"ג %) שהתקבלה באותו ניקור היא, סמן ידוע לגירוי העוצבה. כן הודגש שהטפול האנטיביוטי שניתן לתובע, התאים אמנם למצב של אלח דם, אך לא היה יעיל להדברת דלקת קרום המוח. תשומת הלב הופנתה, הן לסוג התרופה והן ביחס למינונים. לדעת פרופ' אלקן, בהתאם לספרות הרפואית היה צריך להוסיף לטפול תרופה בשם קנמיצין. בדברי הסיכום של חוות הדעת נאמר: "אין ספק שהטיפול המוקדם בדלקת העוצבה מקטין את הסיכון לתופעות נאורולוגיות מתמשכות. האיחור בטפול האנטיביוטי הנאות תרם ללא ספק להופעת הנזק המוחי שהתבטא כבר באישפוז ונמשך עד היום הזה". 4. פרופ' ר. דגן, המומחה מטעם הנתבעת, הינו מנהל היחידה למחלות זיהומיות בילדים במוסד בו עובד פרופ' אלקן. בחוות דעתו, הוא שולל לחלוטין את הטענה כי רמת החלבון שנמצאה אצל התובע ביום ה- 32 לא היתה תקינה. בספרות, כך נאמר, מופיעים טווחים תקינים של חלבון אף בערכים גבוהים מאשר 120 מ"ג%. לדבריו, מאחר וכל יתר המימצאים היו תקינים ובשים לב לכך שהתרבית היתה שלילית "ברור שלא היתה דלקת עוצבה חיידקית". באשר לטפול האנטיביוטי נאמר, שהוא לא ניתן במינונים של דלקת קרום המוח, בהעדר כל סימנים המצביעים על כך שהתובע סובל מדלקת מסוג זה. פרופ' דגן הציג בפני עצמו שתי שאלות חשובות. בהקשר להופעת דלקת קרום המוח, תוך זמן קצר מהפסקת הטפול האנטיביוטי נאמר על ידו: "כאן יש רק מקום לספקולציות. לא ניתן להוכיח את המקור, אם כי ישנה אפשרות סבירה שנשאר בגוף מוקד כלשהו, שלא נעלם עם הטיפול. דבר כזה יכול לקרות באחוז מסויים של מקרי אלח דם, מחיידקים גראם שליליים (כמו א. קולי), אפילו כאשר מטפלים במשך הזמן המקובל והסביר כפי שטופל התובע בענייננו. אפשרות נוספת היא, זיהום מחדש מחיידק א. קולי אחר. מקור חיידקי א. קולי הוא במעיים ומשם הם חודרים לזרם הדם. כאשר מצבו של פג אינו טוב (המדובר בפג לאחר זיהום, מצב כללי ירוד וכו'), ישנה אפשרות של חדירה חדשה של החיידקים למחזור הדם ומשם לקרומי המוח ודבר זה אי אפשר למנוע". לשאלה, "אם הטיפול היה סביר - מדוע הופיע נזק מוחי?" משיב פרופ' דגן: "אי אפשר להיות בטוח שהנזק המוחי אכן הופיע ממחלת דלקת העוצבה שקרתה ביום ה- 53 לחייו. ישנן מס' אפשרויות, כל אחת לחוד או צרוף של כולן. א. מוחו של פג הינו עדין במיוחד ומצבים שונים כמו חסר קל בחמצן או תרופות שונות יכולות לגרום לנזק מוחי אפילו אם הטיפול ניתן נכון, וזאת ללא הקשר עם מצב דלקת העוצבה. ב. ישנו ספור משפחתי של אפילפסיה. פרכוסים מאפילפסיה יכולים לגרום לנזק מוחי וכאן אם כך לא ברור מה הסיבה ומה התוצאה - האם הנזק המוחי גרם לאפילפסיה או להיפך. ג. זיהום במערכת העצבים המרכזית כמו דלקת העוצבה, יכול לגרום לנזק מוחי מא. קולי, גם כאשר הילד מטופל נכון..." (ההדגשות במקור - א. ר.). 5. בהסכמת ב"כ הצדדים החלטתי למנות את פרופ' ש. אשכנזי כמומחה מטעם בית המשפט. פרופ' אשכנזי הינו מומחה לרפואת ילדים ולמחלות זיהומיות ומשמש כמנהל היחידה למחלות זיהומיות במרכז "שניידר" לילדים המסונף לבית החולים בלינסון בפתח תקוה. בעת מתן ההסכמה למינוי זה, נאמר על ידי ב"כ התובע שהדבר לא יתפרש כויתור מצידו להסתמך על חוות דעתו של פרופ' אלקן. אקדים לציין, כי לאחר שהוגשה חוות דעתו של פרופ' אשכנזי, נעתרתי לבקשת התובע להרחיב את החזית, בכך שהמומחה גם יחווה דעתו בשאלה "האם היתה התפרצות של זיהום חיידקי מסוג קולי, במחלוקת הפגים של בית החולים רמב"ם בתקופה שמיום 14.07.70 ועד יום 05.10.70." בהחלטתי נאמר, שנציגת המדינה תגרום לכך שכל סיכומי המחלה, ככל שקיימים בבית החולים רמב"ם, בנוגע לאשפוז פגים בתקופה הנדונה יועברו אל פרופ' אשכנזי בהשמטת הפרטים האישיים של החולים. חוות הדעת בענין זה הוגשה ביום 16.05.99 ואדון בכך בחלקו השני של פסק הדין. 6. בחוות דעתו מיום 06.04.98 סוקר פרופ' אשכנזי את מהלך המחלה. לאחר מכן, בפרק דיון והערכה מציין המומחה כי יש אמנם לקבל את דברי פרופ' אלקן על כך שגם בהעדר סימנים קליניים אודות דלקת קרום המוח, על הרופאים לחשוד בקיומה של אבחנה זו. עם זאת, נאמר על ידו: "ואכן הצוות המטפל חשד בדלקת קרום המוח גם בהעדר סימנים ייחודיים ועל כן ביצע ניקור מותני, שהיא הדרך לקבל נוזל מוח השדרה כדי לאשר או לשלול קיום דלקת קרום המוח. דלקת קרום המוח נשללה. תכולת חלבון של 120 מ"ג % היא אכן גבוהה במבוגרים, אולם היא תקינה בילודים. כאחראי על מחלות זיהומיות במוסדנו, אני נתקל בערכים אלה לעיתים קרובות, בלא זיהום. גם הספרות הרפואית מציינת זו. רמות הסוכר וחוסר התאים אינם מתאימים למנינגיטיס (דלקת קרום המוח - א.ר.) והתרבית אכן לא הצמיחה חיידק זה מנוזל עמוד השדרה, אולם כן הצמיחה אותו מהדם. עפ"י תוצאות אלה ניתן לקבוע קטיגורית וללא סייג שלא היתה דלקת קרום המוח בשלב זה. לו הייתה - החיידק היה צומח מנוזל השדרה, היו תאים מרובים והסוכר היה נמוך, כפי שאירע בהמשך. אלה נתונים רפואיים שלא ניתן לערער עליהם. הטיפול האנטיביוטי שניתן, אכן כוון ובצדק לאלח דם ולא לדקלת קרום המוח..., הוחל בטיפול באמפיצילין, במינון המתאים לאלח-דם ובדיעבד אכן צמח א. קולי... לא היה מקום בשלב זה, כפי שהוסבר לעיל, לתת טיפול המכוון לדלקת קרום המוח, כי לא היתה דלקת קרום המוח. הצוות הרפואי היה זהיר ויסודי וביצע בדיקות חוזרות וניקורים מותניים... בגיל 53 יום בתאריך 04.09.70, נמצאת העדות היחידה הברורה לדלקת קרום המוח מא. קולי... ביום זה הוחל טפול אנטיביוטי... פיופן ואמפיצילין במינונים המכוונים לדלקת קרום המוח... לפגיעה הניאורולוגית ממנה סובל נתנאל קליין ייתכנו מספר סיבות. אנו יודעים שפגים, גם ללא זיהום, סובלים לעיתים קרובות ממגוון של פגיעות ניאורולוגיות, כולל פרכוסים, פיגור וירידה בשמיעה, מהם סובל נתנאל. אלה נובעים, קרוב לודאי, מהמוח הבלתי בשל בפג, מארועי חוסר חמצן מוחי הקיימים בפגים ולעיתים מדימומים מוחיים. כאשר קיים סיפור משפחתי של הפרעה של פרכוסים, יש ללא ספק שכיחות יתר של הפרעות פרכוסיות, ללא קשר לזיהומים. כפי שצוין, גם דלקת קרום המוח, לאחר טיפול טוב והבראה, יכולה להותיר פגיעה ניאורולוגית שרידית..." 7. פרופ' אשכנזי היה הרופא היחיד שהוזמן למתן עדות בבית המשפט. ב"כ התובע מיקד את עיקר החקירה בטענה החילופית, שהמחלה נגרמה מחמת התפרצות של מגיפה זיהומית. כעולה מהפרוטוקול, פרופ' אשכנזי כמעט ולא נשאל דבר אודות הטיפול הרפואי שניתן לתובע במהלך אשפוזו במחלקת הפגים ולא היה כל נסיון לחלוק על הנאמר בחוות דעתו או לערער על מהימנותו וכישוריו המקצועיים. נושא הרשלנות, כמעט ולא קיבל ביטוי גם במסגרת סיכום הטענות. כל שנטען הוא, שקיימת עובדה שהתובע לקה 2 פעמים בזיהום במהלך אשפוזו בבית החולים ושההגיון הבריא, מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת התרשלה בטיפול בתובע, באופן שהביא לשני הזיהומים בהפרש זמנים קצר. טאענה כללית נוספת הועלתה במישור העברת נטל הראיה. ב"כ התובע סבור, כי אף שהנתבעת טענה שבנסיבות הענין הטפול היה ראוי ומתאים, היא לא הביאה כל ראיה של ממש שתתמוך בדברים אלה. אין בידי לקבל את הטענות הללו. לא אחזור על כל הנאמר בחוות דעתו של פרופ' אשכנזי לאחר שהדברים נסקרו בהרחבה קודם לכן. אדגיש רק, את מסקנתו החד משמעית שעל פי תוצאות הניקור המותני שבוצע ביום 14.08.70, לא היתה כל אינדיקציה לכך שהתובע סובל מדלקת קרום המוח וכי לאור הנסיבות הרופאים נהגו נכון במתן טיפול תרופתי להדברת החיידק המסויים שנמצא בדמו. כן אזכיר את דבריו של המומחה על בדיקות הניקור שנעשו ביום 25.08.70 וביום 01.09.70 לצורך מעקב על המצאות חיידק זה או אחר בנוזל עמוד השדרה. לא אוכל להסתיר את העובדה, כי הוטרדתי רבות בשאלה הנוגעת לסמיכות הזמנים שבין הפסקת הטיפול האנטיביוטי (ביום 02.09.70) לבין התפרצות הדלקת בקרום המוח, אירוע שהתרחש כעבור יומיים. צרוף מקרים זה מעורר, לכאורה, חשד של כשל שהתבטא בהפסקת הטפול התרופתי בטרם עת, אולם גם בקשר לכך היה לפרופ' אשכנזי מענה. לדבריו, בתשובה לשאלתי (בעמ' 25 לפרוטוקול) הטיפול המקובל בזיהום ממנו סבל התובע, הינו תרופתי למשך שבועיים ושאחר כך החולה נשאר להשגחה לתקופה של עוד יום או יומיים. הסברו של פרופ' אשכנזי לא נסתר ובהקשר זה, גם מזדקרת לעין העובדה שפרופ' אלקן לא מצא כל דופי בכך שהטיפול האנטיביוטי הופסק ביום 02.09.70. בנסיבות אלה, אם נותרה בעיני הדיוט תחושה שאולי דרוש היה להמשיך במתן הטיפול התרופתי למשך כמה ימים נוספים ושבכך היתה נמנעת המחלה, אין די בכך על מנת להטיל את האחריות על הצוות הרפואי. בבואי לנקוט עמדה בענין הטיפול שניתן לתובע, אינני יכול להתעלם מדבריו של פרופ' אשכנזי אודות האפשרות שהפגיעה הנוירולוגית ממנה סבל התובע נגרמה מחמת גורמים שכלל אינם קשורים לדלקת קרום המוח, ממנה החלים לאחר קבלת טיפול תרופתי מתאים. בענין זה נאמר, בין היתר, "שקיים ספור משפחתי" של הפרעות פרכוסיות. גם המומחה מטעם הנתבעת עמד בחוות דעתו על האפשרות שמחלת התובע נגרמה על רקע גנטי. 8. כעולה מן האמור, מומחה רפואי בלתי תלוי הביע דעה נחרצת על כך שלא היה כל דופי בטיפול הרפואי שניתן לתובע. אני ער למעמדו המיוחד של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט, כשם שאני גם ער לכך שאין לתת אמון עיוור בדבריו של מומחה כזה. יחד עם זאת, וכפי שכבר הודגש קודם לכן, פרופ' אשכנזי לא נחקר על הדברים שכתב בחוות דעתו. מהימנותו וכישוריו המקצועיים לא הוטלו בספק ומקריאת סיכום טענותיו של ב"כ התובע, אפשר בהחלט להתרשם שהיתה מצידו השלמה עם המסקנות שפורטו באותה חוות דעת. אני דוחה, אפוא, את הטענות על כך שהאחריות למחלתו של התובע רובצת, במידה זו או אחרת, לפתחם של רופאי הנתבעת. 9. כאמור, פרופ' ש. אשכזי נתבקש גם לבדוק את האפשרות שמא מחלתו של התובע נגרמה מחמת התפרצות של זיהום חיידקי במחלקה בה אושפז. חוות דעתו בענין זה הוגשה ביום 16.05.99, לאחר שהועברו לעיונו 59 סיכומי מחלה של תינוקות שאושפזו במחלקת הפגים של בית החולים רמב"ם בתקופה שבין 14.07.70 ועד ליום 05.10.70. מסתבר, כי בנוסף למקרהו של התובע, היו בתקופה הנדונה ארבעה מקרים של זיהום שמקורו בחיידק א. קולי. בשניים מהם הזיהום היה בדם ובשני מקרים בנוזק מוח השדרה. פרופ' אשכנזי מציין בחוות דעתו, כי לצורך מענה לשאלה שהופנתה אליו נבדקו על ידו כל האירועים של זיהום ע"י חיידקי א. קולי, לרבות מועד הזיהום, מקומו ומהלכו. הוא גם בדק את תבנית הרגישות האנטיביוטית של החיידקים שבודדו, כדי לחזק או לשלול את האפשרות שחיידק מסויים התפשט במחלקה. כן נבדקו על ידו אירועי זיהום ע"י חיידקים אחרים ומקרי הפטירה. בהקשר לנתון האחרון צויין, שנתוח מחקרי הפטירה בתקופה הרלבנטית מעלה שהאירוע התרחש בדרך כלל סמוך ללידה, לרוב עקב חוסר התפתחות במערכת הנשימה או עקב דמם מוחי. בהתייחס לניתוח הנתונים שנאספו מתיקי המאושפזים נאמר ע"י המומחה: "עפ"י התוצאות לעיל עולה שהיו חמישה מקרי זיהום בא. קולי (כולל התובע) בתקופה של כשמונים יום ... וזאת מתוך 59 סיכומי מחלה של פגים שאושפזו בתקופה זו. זהו שיעור זיהום של 8.5% שעפ"י נתוני הספרות אינו גבוה מהמקובל בפגים אלה... מועדי הזיהום הם: 14.07.70, 15.07.70, 14.08.70 (התובע - א.ר.), 29.08.70 ו- 17.09.70. דגם העמידות לאנטיביוטיקה של חיידקי א. קולי שבודדו אינו זהה. פיזור זה של לא יותר מזיהום אחד ביום והופעת חמשת הזיהומים על פני תקופה של למעלה מחודשיים, מלמד שלא דובר בהתפרצות זיהום אלא בתחלואה ספורדית. יש לזכור שחיידק הא. קולי מצוי באופן רגיל כחלק מחיידקי המעי, באנשים ובילדים בריאים ומהמעי של החולה הוא יכול להגיע לדם ולגרום לזיהום. כזכור, חלה קליין נתנאל בזיהום הדם ע"י קולי ב- 14.08.70, כאשר לא היה זיהום בא. קולי במחלקה סמוך לתקופה זו. הבידודים של חיידקים אחרים... הם חיידקים שונים ולא שייכים לזיהום ע"י א. קולי... (ההדגשות אינן במקור - א.ר.). 10. ב"כ התובע תוקף נמרצות את מסקנתו של המומחה ואגב זאת מטיל דופי בכישוריו ובמהימנותו. דברי הבקורת מבוססים על שני המאמרים (ת1/ ו- ת2/) שהוזכרו ע"י פרופ' אשכנזי בחוות דעתו הראשונה. בהתייחס למאמרו של GOLDACRE על "מנינגיטיס במיילדות" (ת1/), הופנתה תשומת הלב לכך שבמחקר שנערך האנגליה, נמצאו 26 מקרי זיהום של דלקת קרום המוח ל- 100,000 לידות, כאשר מתוכם 30% היו פגים מתחת למשקל של 2500 גרם בעת הלידה. כן צויין, במאמר, כי שיעור הפגים באוכלוסיה הכללית הוא 7%. לפי נתונים אלה, כך טוען ב"כ התובע, שעור הפגים שצפוי ללקות בדלקת קרום המוח מגיע לכדי חלקיק האחוז. ב"כ התובע מסביר כי החישוב שנערך על ידו מבוסס על כך שמתוך 100,000 ילודים, מספר הפגים הינו 7000 וכן, כי מאחר ששעור הפגים שלקו במחלה הינו 30%, המשמעות היא שמתוך 26 הילודים, מדובר ב- 8.67 פגים. את המספר הזה של פגים, כך סבור ב"כ התובע, יש לחלק במספר הפגים באוכלוסיה הכללית (7000) ושעל כן, התוצאה היא ששעור הפגים הצפוי ללקות במחלה הינו 0.1238%. בהתאם לניתוח הנתונים במאמר ת2/, הצביע ב"כ התובע על כך ששעור התחלואה הצפוי מגיע רק לכדי 0.06%. על רקע זה נטען, שאין כל יסוד לנאמר בחוות דעתו של פרופ' אשכנזי, שהתעלם מהספרות אליה הוא הפנה ואף לא טרח לקרוא את הדברים באופן מעמיק. 11. אינני יכול לקבל את הטענות הללו. מבחינה עובדתית, אין זה נכון שפרופ' אשכנזי הסתמך על אותם שני מאמרים לצורך חווי דעה בשאלה הנוגעת להתפרצות מגיפה. המאמרים האלה ועוד 3 מאמרים נוספים, הוזכרו בחוות הדעת הראשונה בבוא המומחה להסביר, שעצם הופעת זיהום איננה מעידה בהכרח על מחדל רפואי. כעולה מחוות הדעת מיום 06.04.98 (סומנה באות א'), המאמרים הוצגו כעדות לכך שזיהום על ידי חיידק א. קולי הוא שכיח ביותר ומהווה גורם מרכזי לזיהומים ביילודים במשקל 2500 גרם ומטה. כן הודגש במאמרים, שצבור הפגים נמצא בסיכון יתר לחלות בזיהום ע"י קולי, בעיקר בשל מנגנוני חיסון בלתי מפותחים וכן משום שהעברת זיהום מהאם ליילוד או מדרכי העיכול של היילוד עצמו, הן תופעות שכיחות. בשניים מבין הפרסומים הודגש, כי שיעור התמותה מן המחלה מגיע לכדי 43%. במהלך חקירתו של פרופ' אשכנזי, נאמר במפורש כי אין קשר בין המאמרים שהוזכרו בחוות הדעת הראשונה לבין השאלה בדבר התפרצות מגיפה בעת שהתובע היה מאושפז בבית החולים. כן הובהר, יותר מפעם אחת, כי כאשר מדובר רק בשלושה פגים שחלו בדלקת קרום המוח ובשים לב למספר המאושפזים באותה תקופה, לא ניתן לערוך בדיקה סטטיסטית בשאלה הנוגעת לתחלואה מעבר לצפוי. מאידך, הודגש שעל פי מיטב ידיעתו כמנהל היחידה למחלות זיהומיות בבית חולים לילדים, הכוללת גם פגיה, הוא מטפל מדי ימים ספורים בארועים של דלקת קרום המוח וכי על יסוד נסיונו זה כאשר "מדובר בשלושה מקרים שהופיעו בתקופת בדיקה של כחודשיים וחצי... אין מדובר בהתפרצות" (עמ' 20). בעמ' 25 לפרוטוקול הובהר שוב כי "זאת איננה מתכונת של התפרצות זיהום". אין בפני כל תשתית המאפשרת לפקפק בדבריו של פרופ' אשכנזי. אזכיר שוב, את דבריו על הפיזור במועדי הזיהום, על דגם העמידות לאנטיביוטיקה שאינו זהה ובמיוחד את דבריו על כך שהתובע חלה בזיהום בעת שלא היה במחלקה כל זיהום בסמוך לתקופה זו. 12. כפי שהדברים נראים בעיני, השאלה אם תחלואה במחלקה כלשהי של בית חולים, מעידה על חריגה מן הנורמה, איננה יכול לקבל מענה על יסוד הנתונים הכלולים במאמרים ת1/ ו- ת2/. המאמר ת1/ עוסק במחקר משנת 1976 שהתייחס למחוז באנגליה, שבו קיימת אוכלוסיה של 4 מליון תושבים ונבדקו בו נתונים לגבי 295,000 לידות חי בשנים 1969 - 1973. מדובר לדעתי, בנתונים דמוגרפיים (שעור תחלואה של פגים מתוך כלל יילודים שחלו בדלקת קרום המוח). אינני סבור שאפשר לקבל את נסיונו של ב"כ התובע להתבסס על נתונים אלה לצורך בדיקה, אם בתקופה הרלבנטית היתה בבית החולים רמב"ם התפרצות של תחלואה מעבר לצפוי. לדעתי, נתוני המחקר לבדיקת מצב הדברים שהתרחש בעת אשפוזו של התובע במחלקת הפגים של בית החולים רמב"ם, היו צריכים להיות שונים. לשם כך, דרוש היה לערוך בדיקת השוואה של נתונים באותה מחלקה בה אושפז התובע, בהתייחס לתקופות קודמות וכן בהשוואה למחלקות פגים בבתי חולים אחרים בישראל. בדיקת ההשוואה בקשר למצב התחלואה בבית החולים רמב"ם נראית לי הכרחית ומובנת מאליו. הצורך בהשוואה לבתי חולים אחרים בארץ נראה לי חיוני במיוחד, הן לאור העובדה שמדובר בטענות על רמת הרפואה בישראל והן בשים לב לכך שעסקינן במקרה שהתרחש לפני כ- 30 שנה. 13. יש להצטער על כך שהתובע לקה במחלה קשה שבגינה הוא סובל מהפרעות בתחום הנוירולוגי. עם זאת, על יסוד הנימוקים שפורטו אינני סבור שיש להטיל את האחריות לכך על רופאי הנתבעת. אני מחליט בזאת לדחות את התביעה. לאור נסיבותיו האישיות של התובע, אינני רואה לנכון לחייבו בהוצאות המשפט. רפואהבית חוליםתביעות רשלנות רפואיתרשלנות רפואית (בית החולים)רשלנות