להלן פסק דין בנושא תביעת רשלנות רפואית בטענת פגיעה בפוריות: מבוא 5. עקרות והפלה האם יש קשר בינהם, האם עקרות בעקבות גרידה הינה תוצאת רשלנות או סיכון צפוי, אלו השאלות העומדות להכרעה בתיק זה. 6. ביום 8.3.00 בוצעה לתובעת מס' 1 (להלן"התובעת") גרידה במרכז הרפואי זבולון, לאחר ביצוע הגרידה הופיעו אצל התובעת הדבקויות ברחם אותן לא ניתן להפריד. התובעת ילידת 1970 נשואה ואם לילד טוענת כי כתוצאה מאותן הדבקויות ברחם היא אינה יכולה להביא ילדים נוספים לעולם, תוצאה המיוחסת לרשלנות הנתבעת הן בעת ביצוע הגרידה והן בשל תנאי ביצועה. יצויין כי התובעת מלינה גם כנגד אי מתן הסבר על הסיכונים הכרוכים בהליך הגרידה. 7. תופעת היווצרות הדבקויות בחלל הרחם, אינה זרה לעולם הרפואה ובתנאים מסוימים היא מוגדרת כתסמונת על שם אשרמן, עיקר המחלוקת בין הצדדים מהו המקור לאותן הדבקויות והאם מקורן ברשלנות הנתבעת. 8. מטעם התובעת העידו היא ובעלה (בהסכמה לא נחקר הבעל חקירה נגדית), בנושא הרשלנות התובעת תמכה תביעתה בחוות דעתו ובעדותו של פרופ' יוסף שנקר. 9. מטעם הנתבעת העידו דר' דוד איסקוב מנהל מחלקת הנשים במרפאת זבולון, דר' בצלאל טסלר הגינקולוג שביצע הגרידה, דר' ליליאן קאופמן הרופאה המרדימה והאחות הגב' חוה יוספסברג. בנושא העדר הרשלנות הנתבעת תמכה הגנתה בחוות דעתו ובעדותו של פרופ' גונן אוהל. 10. לאחר מכן היה על הצדדים לסכם טעוניהם בכתב, התובעת הגישה סיכומיה במועד ואילו הנתבעת במעין הפגנתיות המתינה כ-6 חודשים עד להגשת סיכומיה רק ביום 10.8.05, מבלי לפנות מבעוד מועד בבקשה להארכת מועד ותוך התעלמות מבקשות ב"כ התובעת למתן פסק דין בהעדר סיכומים. 11. למען בירור האמת בכוונתי להתיר הגשת הסיכומים במועד מאוחר זה, אך הנני סבור כי בנסיבות אלו יש ליתן לכך ביטוי בעת פסיקת הוצאות המשפט. העובדות 12. התובעת ילידת 1970, נשואה ואם לילד, הרתה שנית בשנת 2000. 13. ביום 21.2.00 נערכה לתובעת בדיקת אולטראסאונד שהדגימה "שק הריוני קטנטנן תוך רחמי" והומלץ לחזור לבקורת לבדיקת דופק העובר, (נספח א' לתצהיר דר' איסקוב). 14. ביום 24.2.00 נערכה בדיקה נוספת, בבדיקה זו נמצא "שק הריון בעל מבנה לא סדיר, אך נראה קוטב עוברי עם דופק" (נספח לתצהיר התובעת). 15. ביום 6.3.00 נערכה לתובעת בדיקת אולטראסאונד נוספת, באותה בדיקה הסתבר כי העובר הוא ללא דופק והמצב אובחן כמצב של “missed abortion”, הפלה נדחית שמשמעה הריון שהפסיק להתפתח (נספח ב' לתצהיר דר' איסקוב). התובעת הופנתה לביצוע הליך של גרידה. 16. ביום 7.3.00 התייצבה התובעת במרפאה לבריאות האשה במרכז זבולון ובכרטיסה נרשם "קבלה הדרכה וטופס הדרכה", התובעת זומנה לבוקר יום המחרת לבצוע הגרידה (נספח א' לתצהיר האחות גב' יוספסברג). 17. ביום 8.3.00 התיצבה התובעת לביצוע הגרידה, באותו מעמד היא חתמה על טפסי הסכמה לביצוע הרדמה וגרידה (נספחים א' וב' לתצהיר דר' טסלר) ולאחר מכן בוצעה פעולת הגרידה באמצעות שאיבה תחת הרדמה כללית. 18. בדו"ח הנתוח נרשם כי תוכן הרחם נמקי בחלקו, הוא נשלח לבדיקה היסטופתולוגית לפיה מדובר היה ברקמת הריון כלומר "קטעי שיליה צעירה", (נספחים ד' ו-ה' לתצהיר דר' טסלר). 19. לאחר הגרידה לא הופיע אצל התובעת המחזור החודשי, בבדיקות שונות התאמת החשד כי אובחנה אצל התובעת התסמונת על שם אשרמן שמתבטאת בהדבקויות ברחם. הנסיונות להפרדת ההדבקויות או לכריתתן כשלו. תמצית טענות הצדדים והשאלות שבמחלוקת 20. מיקוד המחלוקת על פי טענות הצדדים מראה כי מוסכם על הצדדים כי היה צריך לבצע גרידה וכי לאחר פעולת הגרידה הופיעו ברחמה של התובעת הדבקויות. 21. שתי שאלות מרכזיות טעונות הכרעה: המרכזית בהן הינה מהו הגורם להופעת ההדבקויות והאם מקורו ברשלנות הנתבעת והשאלה השניה הינה מהו הנזק שנגרם לתובעת שכן אין מחלוקת כי בהדבקויות קיים סיכון לעקרות והשאלה מהו הנזק בר הפיצוי במקרה זה. 22. יצויין כי התובעת בסיכומיה שמה דגש דווקא על טענות אחרות, התובעת טוענת לאי הסכמה מדעת בשל הפרת חובת הגילוי. בנוסף טוענת התובעת להעדר רישום ביצוע בדיקת אולטראסאונד עובר לגרידה שמשמעו העברת נטל השכנוע אל הנתבעת, בו זמנית טוענת התובעת כי הבדיקה לא בוצעה ואף בכך יש לראות לטענתה רשלנות. 23. אבהיר כי לא אתיר הרחבת חזית, נושא ביצוע או אי רישום בדיקת אולטראסאונד לא מוזכר כלל בכתב התביעה ולא ניתן להעלותו רק בשלב חקירת העדים. גם בנושא ההסכמה מדעת, כתב התביעה מתייחס אליו בצנעה ובמרומז ואזכיר כי מדובר בעילת תביעה נפרדת מעילת הרשלנות. 24. גם בשאלת הנזק בחרה התובעת להתעלם לעיתים מדיני הראיות או מהראיות עצמם, כך למשל דורשים התובעים פיצוי בשל הצורך להזקקות לשרותי פונדקאות שאת עלותם בקשו להוכיח באמצעות נספח ת/4. אלא שת/4 לא התקבל לאמיתות תוכנו ולמרות זאת מסתמך ב"כ התובעים על תוכנו בסיכומיו. דיון והכרעה 25. ביום 8.3.00 בוצעה בתובעת תחת הרדמה פעולת גרידה במרכז הרפואי זבולון. בשלוש בדיקות היסטרוסקופיה שנערכו לתובעת לאחר מכן בתאריכים 22.11.00, 22.1.01 ובחודש ינואר 2002, נמצא כי בחלל הרחם של התובעת נוצרו הדבקויות, בבדיקה הראשונה דובר על הידבקות מלאה של כל שטח הקיר הקדמי לאחורי, בבדיקה השניה שנעשתה חודשיים לאחר מכן ולאחר טיפול נצפתה הידבקות בשטח של 20% מחלל הרחם, אלא שגם שנה לאחר מכן בחודש ינואר 2002 נצפו הדבקויות. 26. מומחי שני הצדדים מסכימים כי מדובר בתסמונת הקרויה על שם אשרמן, שמשמעה הדבקויות בחלל הרחם עד כדי פגיעה בפוריותה של האשה. השאלה היא האם מדובר בסיבוך נדיר אך בלתי נמנע כטענת הנתבעת או סיבוך שנוצר בשל רשלנות הנתבעת ואשר הביאה להופעת ההדבקויות והנזק לרחמה בעקבות כך. האם ביצוע הגרידה היה מוצדק? 27. למעשה אין מחלוקת בין הצדדים בשאלה זו. פרופ' שנקר המומחה מטעם התובעת מציין בחוות דעתו ת/1 כי בנסיבות המקרה ביצוע הגרידה היא הפעולה המקובלת, "האבחנה של הריון שאינו מתפתח היתה נכונה בהתאם לבדיקת US... כאשר הריון אינו מתפתח, אפילו בשליש הראשון של ההריון, הגישה המקובלת היא לבצע פעולה כירורגית של ריקון תוכן הרחם". 28. פרופ' גונן מומחה הנתבעת מתאר בחוות דעתו נ/5 כי מאחר ובדיקות אולטראסאונד הצביעו על הריון צעיר שאינו מתפתח, היה צורך בריקון הרחם. דווקא אי ריקון הרחם והותרת רקמת הריון נמקית בתוכו, עלול לגרום לסינדרום על שם אשרמן, שהתפתח בסופו של דבר ברחמה של התובעת. 29. במאמר מוסגר אציין כי ב"כ התובעים בחר לטעון בדבר העדר בדיקת אולטראסאונד ביום הניתוח או העדר רישומה. לא רק שנושא זה לא נטען בתביעה הרי שאין לו כל חשיבות לשאלת היווצרות ההדבקויות, בדיקת אולטראסאונד חיונית לצורך בדיקה האם חובה לבצע את הפעולה הניתוחית ונושא זה אינו במחלוקת. הסכמה מדעת 30. כפי שציינתי לעיל נושא זה נטען בתביעה בצורה מינורית כחלק מסעיפי הרשלנות המיוחסים לנתבעת. 31. המסמכים השונים עליהם חתומה התובעת מעידים לכאורה על מתן הסבר, (נספחים א' וב' לתצהיר דר' טסלר). התובעת העידה כמתואר בעמ' 13 "אני ידעתי על מה אני חותמת. ידעתי שאני חותמת על ביצוע הגרידה". מומחה התובעת פרופ' שנקר אישר כי בבית חולים הדסה- מקום עבודתו נעשה שימוש בטפסים בתוכן דומה. למעשה כבר מעיון בתיקה הרפואי של התובעת (נספח א' לתצהיר הגב' יוספסברג) עולה כי האחות רשמה כי התובעת קבלה הדרכה וטופס הדרכה. חשוב לראות כי באותו גליון צויין כי "האשה מאד לחוצה...". 32. לאחר ניתוח העדויות שוכנעתי כי התובעת קבלה הסבר נאות לאפשרויות ולסיכונים הכרוכים בפעולת הגרידה. 33. בע"א ‎6153/97 יובל שטנדל נגד פרופ' יעקב שדה פ"ד נו(4) 746 קבעה כב' הש' דורנר בענין זה כי "הסכמה מדעת לטיפול מבוססת על שקלול של חיוניות הטיפול וסיכויי הצלחתו, מצד אחד, עם תדירות הסיבוך האפשרי ומידת חומרתו, מצד שני. זהו מאזן הסיכויים והסיכונים. לדוגמה, סביר שמטופל יסכים לטיפול הרפואי היחיד האפשרי להצלת חייו, גם אם הסיבוך האפשרי עקב הטיפול הוא חמור ואף תדיר. כן סביר הוא, כי המטופל יתנגד לקבלת טיפול רפואי לצורך ריפוי ליקוי שאפשר להמשיך ולחיות עימו כאשר סיכויי הצלחת הטיפול אינם ודאיים, גם אם הסיבוך האפשרי אינו שכיח ודרגת חומרתו נמוכה. הזיקה בין פרטי המידע הרלוואנטיים מגדירה את היקף הגילוי הנדרש, ומחייבת מתן מידע מלא על סיכויי ההצלחה. ככל שהטיפול אינו חיוני, כך כוללת חובת הגילוי מתן מידע מפורט יותר. ראו והשוו דוד קרצ'מר, "תקיפה וכליאת שוא", דיני הנזיקין - העוולות השונות (בעריכת גד טדסקי, תשמ"א), ‎14-13”. 34. אזכיר כי אין מחלוקת כי במקרה זה דובר בפעולה רפואית הכרחית וכאשר התובעת בחרה משיקולים שונים שלא לבצעה באופן פרטי. פרופ' שנקר מתאר בחוות דעתו ת/2 עמ' 3 כי "השארת הריון שאינו מתפתח בחלל הרחם יכולה לגרום להשארות חלקי שליה שיכולים לגרום לסיבוך בעתיד". פרופ' גונן בחוות דעתו נ/5 מסביר כי דווקא החשש מתסמונת אשרמן במצב ההריון בו היתה התובעת, לא הותיר בידיה ברירה של ממש ועל מנת להגביר סיכוייה לשמור על פוריותה היא חייבת להסכים לבצוע גרידה. 35. הרופא המבצע דר' טסלר תאר בעדותו "ברגע שמדובר בפעולה הכרחית מדובר בניתוח אלקטיבי שהוא יכול להיות היום או בעוד שבוע אך אם יש דימום הוא הופך להיות דחוף. לשאלתך האם זו היתה פעולה הכרחית אני משיב שמקרה זה היה פעולה הכרחית. המועד של הביצוע הוא לפי כמה פרמטרים נוספים כמו דימום. למשוך את הזמן זה רק מסכן אותה". התובעת הגיעה לחדר הניתוח לאחר שקבלה הסברים מדר' איסקוב (סעיפים 9 ו-10 לנ/3), מהאחות הגב' יוספסברג שאף מסרה דף הסבר בנושא ובהמשך הסברי הרופא המנתח דר' טסלר. הנני סבור כי בהתחשב בנסיבות של חובת ביצוע הגרידה הרי שהתובעת קבלה הסברים נאותים והסכמתה להליך היתה הסכמה מדעת. 36. פרופ' גונן בעמ' 30 לעדותו מתאר מה השקפת עולמו בענין הסבר הסיכונים לחולה "לשאלתך האם אני כמנהל מחלקה האם אני מקפיד שהאישה שמגיעה לגרידה תדע את הסיכונים והסיבוכים אני משיב שכן. אני חושב שיש וכולם צריכים להבין אי אפשר להטיל אימה או טרור על כל אישה בגלל פחד מבית המשפט. לא סביר להפחיד אישה שעומדת לעבור טיפול, שקשה לה, היא כבר עצובה על האובדן היא מפחדת מהכניסה לחדר ניתוח, אני צריך להסביר לה ובעצם להסביר לה שהיא אולי הולכת למות, אני לא מסביר הכל כי להסביר הכל זה להגיד לה שהיא יכולה למות וזו אישה שחייבת לעבור את הגרידה...אני נותן לה את ההסברים וגם מרגיע אותה שהכל יהיה בסדר, אנחנו מנסים להרגיע אותה ולא להדגיש את הפחדים ואת הזוועות שקרוב לוודאי היא לא תעבור אותם כי הם נדירים ביותר". השקפת עולם זו מקובלת עליי והנני סבור כי במקרה זה פעלו נציגי הנתבעת כראוי. תסמונת אשרמן הסיבות להדבקויות ומהותן 37. מחוות דעתו של פרופ' שנקר (עמ' 4 לת/1) ניתן ללמוד כי "הדבקויות תוך רחמיות תוארו לראשונה בסוף המאה ה-19, הדבקויות עלולות לחסום את חלל הרחם ולהביא למצב של עקרות". לפי פרופ' שנקר במקרה של הדבקויות קשות, הסיכויים להתגבר על הבעיה הינם נמוכים, ההדבקויות חוזרות והרירית אינה מתפקדת בצורה נורמלית. לפי פרופ' גונן במקרים קשים חלל הרחם קטן בצורה משמעותית ואפילו נעלם, רירית הרחם הופכת לצלקתית, במקרים קלים ניתן לפתור הבעיה בריפוי כירורגי. 38. מוסכם על המומחים כי הדבקויות נוצרות תוך ביצוע גרידה ברחם הריוני. שני המומחים חלוקים במידה מסוימת לענין הסיבה להיווצרות הדבקויות, השתמשתי במינוח "במידה מסוימת" מאחר ופרופ' שנקר לא היה חד משמעי בקביעותיו. 39. לפי גרסת פרופ' שנקר צריכים להתקיים שלושה תנאים להיווצרות הדבקויות: רחם במצב הריוני, חבלה (טראומה) לרירית הרחם, נוכחות זהום. לכאורה מדרך ניסוח הנושא בחוות דעתו של פרופ' שנקר משתמע כי מדובר ב-3 תנאים מצטברים, מעדותו השתמע כי לעיתים לא מתקיים תנאי הזהום ולעיתים לא מתקיים תנאי החבלה וקיימת אפשרות שגם שניהם לא יתקיימו. 40. בעמ' 6 נחקר פרופ' שנקר והשיב לענין 3 התנאים: "הריון, מצב הריון היה קיים. התנאי השני זו חבלה לקירות הרחם. החבלה נעשית על ידי תהליך הגרידה וכן השארת חומר מסויים בחלק של הריון בתוך הרחם אשר עלול לגרום לזיהום. מאחר והתוצאה קרתה כפי שקרתה הסבירות הגדולה ביותר היא שהגרידה לא בוצעה בצורה נכונה שני פקטורים שאני לא בטוח, או שהופעלה המגרדת שפגעה בקירות הרחם או שהושאר חומר הריוני שלא הוצא בשלמותו מהרחם או שייתכן שני הגורמים ביחד". 41. הנני מצפה מפרופ' שנקר שהובא כעד מומחה להצביע על מקור ההדבקויות, אלא שהוא בחר בנסוחים לא חד משמעים תוך שימוש במילים "או" במקום בדיקה ספציפית יותר. אזכיר כי לטענה לפיה נגרם זהום עקב השארת חומר הריוני ברחם אין זכר בחוות דעתו של פרופ' שנקר והיא הועלתה לראשונה בחקירתו בבית המשפט והרי מדובר בעובדה שהיתה חובה על פרופ' שנקר לוודאה מראש ולהזכיר קיומה בחוות דעתו. הרושם היה כי פרופ' שנקר מתאר אפשרויות- כאילו מדובר בהרצאה תאורטית מבלי לשים האצבע על עובדות המקרה הספציפי. נושא הזהום שהינו תנאי להיווצרות הדבקויות תואר אחרת בחוות הדעת של פרופ' שנקר, בה דובר כי "ויש להניח בסבירות גבוהה ביותר שבזמן פעולה כירוגית זו הוחדר זהום". בעדותו הוא השתמש בתאור "ביצוע גרידה בתנאי זהום", אלא שלא הונחה תשתית עובדתית מינימלית לטענות אלו. פרופ' שנקר לא ביקר בחדר הניתוח, לא בדק את תנאי הסטרילזציה במקום והוא העיד כי התנאים ששררו בחדר הניתוח אינם ידועים לו. לא הובאו ראיות על זהום ביום הניתוח או בתקופה סמוכה לנתוח או בכל תקופה אחרת, במילים פשוטות לא היו עדויות לחדירת זהום חצוני. הטענה בדבר זהום פנימי בשל השארת חומר הריוני לא אוזכרה כלל בחוות דעתו של פרופ' שנקר ומכאן שהיה לא שימשה כבסיס למסקנותיו באותה חוות דעת. 42. למעשה פרופ' שנקר שיצא לדרכו עם דרישה לקיום 3 תנאים מצטברים סיימה בחקירה הנגדית לפיה הדבקויות יופיעו "ולפעמים במקרים נדירים אחרי כל גרידה בנוכחות הריון", דהיינו ללא כל תנאי נוסף!. 43. בנסיבות אלו למעשה לא הוצבה מטעם התובעים תשתית בדרך של חוות דעת מבוססת עובדתית או סטיסטית (במידה ומתבקשת העברת נטל הראיה) לענין הסיבה להיווצרות ההדבקויות. 44. בנושא הסיבה להיווצרות ההדבקויות עדיפה בעיניי עדותו וחוות דעתו של פרופ' גונן, המומחה מטעם הנתבעת. פרופ' גונן מכנה התסמונת על שם אשרמן בחוות דעתו נ/5 כ"סיבוך מוכר, אמנם נדיר של הפלות וגרידות". על פי חוות הדעת נ/5 "התסמונת על שם אשרמן מתאפיינת על ידי היווצרותן של הדבקויות בחלל הרחם והצטלקות רירית הרחם. מקור ההדבקויות בתהליך דלקתי, אשר ברוב המקרים קשור לגרידת פני חלל הרחם לאחר הפלה או לידה". או בעדותו בעמ' 28: "לשאלתך ממה נוצרת הידבקות בחלל הרחם אני משיב שהסיבה הקלאסית והנפוצה היא גרידה במצב של הריון, או הפסקת הריון או הפלה חלקית או נדחית. אופיינית צריכה להיות רקמת הריון והרחם צריך להיות הריוני וגרידה...שהתהליך הוא תהליך דלקתי ולאו דווקא זהומי, כאשר עושים חתך בעור חל שם הליך דלקתי". 45. למעשה מנתוח עדותו של פרופ' גונן עולה כי עד היום לא ידועה הסיבה מדוע במקרה אחד תופיע תסמנת אשרמן ובמקרה דומה אחר לא יהיה לה זכר או כדבריו בעמ' 31 "יש רקמות שמחוברות אחת לשנייה, ריקמת השלייה שמחוברת לריקמת רירית הרחם ואני בא ומחבל בהמשכיות הזאת. במובן הזה יש חבלה. אך הפעולה הזאת מתבצעת פעם אחר פעם במאות או אלפי גרידות ואין אשרמן. לשאלתך כאשר זיהום ייגרם צריכה להיות שריטה אני משיב שאני חושב וזו דעתי שאפשר לעשות גרידה על פי כל הכללים. כמו בכל הפעמים הקודמות ובאותה פעם יהיה אשרמן... לשאלתך האם אני מסכים איתך שברוב המקרים אשרמן נגרמת כתוצאה מזיהום אני משיב שלא בהכרח. יש יחסי גומלין בין הגרידה לבין טראומה כזו או אחרת שנגרמת מעצם הגרידה לבין העובדה שהרחם הריוני ודלקת. הדלקת יכולה להיות זיהומית חיידקית או דלקת של תהליך הריפוי. אני יכול לחזור כי אין ידע. ... הגורמים האלו ביחד משחקים את המשחק שלהם ואין לי ספק שבכל תהליך של ריפוי משחק כאן גם הגורם הגנטי. הפרופרוציות משתנות ממקרה למקרה". 46. מחקירתו הנגדית של פרופ' גונן ניתן להבין כי דלקת, פגיעה ברחם או תגובה גנטית של הגוף יכולים להוות הגורם הדומינטטי לתופעה או לפי דבריו "לפעמים הדלקת יותר חשובה ולפעמים הפגיעה יותר חשובה. יש גם עניין של תהליך ריפוי שהוא תכונה גנטית". 47. בנסיבות אלו עצם הופעת הדבקויות אינה יוצרת חזקה כי היתה רשלנות ואזכיר את פסק דינו של כב' הש' ריבלין בע"א 4152/03 ענדאליב נגיב חסונה ואח' נ' בית החולים ביקור חולים תק-על 2005(1), 1135 שגם בו נדונה תופעת ההדבקויות ברחם. "נפסק לא אחת, כי "לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט. לא כל נזק שניתן לצפותו (באורח תיאורטי) המשפט מטיל בגינו אחריות נורמטיבית" (דברי השופט מ' חשין בע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת בישראל, פ"ד מז(3) 345). "החובה המוטלת על פי דיני הרשלנות אינה לתוצאה אלא למאמץ. דיני הרשלנות מבוססים על עקרון האשמה ולא על אחריות מוחלטת... אכן, אם נתמקד ברמת הזהירות הנדרשת מרופא, החב חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) למטופל כי אז מה שנדרש ממנו הוא לנקוט באותם אמצעים שרופא סביר היה נוקט בנסיבות העניין... הרופא אינו מבטח. חובתו אינה למצוא כל פגם ולרפאו" (ע"א 4025/91 יצחק צבי נ' ד"ר יעקב קרול, פ"ד נ(3) 784). הנה כי כן, לא כל נזק הנגרם לאדם בעת שהוא שוהה בבית חולים מקים, מניה וביה, חבות בנזיקין; השאלה היא האם הוכחו יסודות העוולה. בענייננו, אין בנמצא הוכחה פרטיקולארית משכנעת מה גרם בפועל לנזקה של המערערת. בית המשפט המחוזי הדגיש, כי לא קיימת הוכחה פוזיטיבית לטענת המערערים בדבר ביצוע תפר או תפרים ברחמה של המערערת. מצויים אנו, אפוא, בתחום העמום של ההשערות הרפואיות על אודות סיבות אפשריות לנזק מן הסוג שארע. תיאור זה של מצב הדברים מנתב אותנו לכלל "הדבר מעיד על עצמו". ....הנני נכון להניח - מבלי להכריע בדבר - כי במקרה זה מתקיימים שני התנאים לתחולת כלל "הדבר מעיד על עצמו", לאמור - תנאי אי-ידיעת נסיבות המקרה לאשורן ותנאי השליטה (ראו ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' סולן, פ"ד נה(4) 898; ע"א 1/01 שי שמעון נ' קופת חולים של ההסתדרות, תק-על 2002(2) 250). אלא שהמערערים לא ביססו - ונטל השכנוע בעניין זה מוטל עליהם (ראו ד"נ 4/69 נוימן נ' כהן, פ"ד כד(2) 229) - את קיומו של התנאי השלישי לתחולת הכלל, לאמור - הסתברות עדיפה לקיומה של התרשלות על-פי ההסתברות להיעדרה. כלל "הדבר מעיד על עצמו" מהווה חריג לדרישת ההוכחה האינדיבידואלית, בכך שהוא מאפשר לתובע להוכיח את תביעתו באמצעות ראיות סטטיסטיות גרידא - ראיות המלמדות כי במרבית המקרים, נזק מן הסוג שארע נגרם בשל התרשלות כלשהי (ראו A. Porat & A. Stein, Tort Liability under Uncertainty (2001) 84-100; ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר אהרון צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539). אלא שגם הראיות הכלליות אינן זוכות לאמון א-פריורי, והן נדרשות לעמוד באמות-המידה הרגילות של מהימנות ומשקל (ראו פרשת נוימן הנ"ל). הראיה הכללית עשויה להיות בלתי-משכנעת מתוכה היא (כך, למשל, כשמדובר בחוות-דעת רפואית, המציגה סיבה אפשרית לנזק אולם אינה מגובה בספרות רפואית כלשהי); ... ומקום בו הן אינן משכנעות, מתוכן-הן או לאחר חקירה בבית המשפט, כי קיימת ולוּ התרשלות סטטיסטית - לא תקום תחולה לכלל". 48. מומחה התובעת פרופ' שנקר- הגיע להעיד בנושא בו אין תשובה ברורה לעולם הרפואה, יכול היה פרופ' שנקר להציג מחקרים, מימצאים סטיסטיים, ספרות רפואית התומכת בטענתו אלא שהוא לא עשה זאת וייחס הארוע לאפשרות של החדרת זהום בחדר הניתוח- אפשרות שלא בוססה עובדתית או להנחה של פגיעה בקירות הרחם, הנחה שלא בוססה אף היא. 49. פרופ' גונן בהגינותו הבהיר בעמ' 31 כי אין לו תשובה חד משמעית לסיבת הופעת תסמנת אשרמן ובמיוחד כי כאשר פועלים לפי אותם כללים, ברב המקרים לא מופיעים סימני אשרמן ובמקרים נדירים התסמנת מופיעה "לשאלתך האם במקרה הזה עצם העובדה שנגרמה תסמונת אשרמן מעיד על כך שהיתה שריטה או פגיעה נוספת מעבר לגירוד ההריוני עצמו אני משיב שאין לי תשובה חד משמעית" 50. פרופ' שנקר העיד בעמ' 6 "נכון שהתסמונת יכולה היתה להיפתח גם ללא זיהום וללא טראומה אבל במקרים הנדירים" (ר' גם עמ' 4 לחוות דעתו). משתמע מדברים אלו כי הסיבוך של הדבקויות ברחם יכול להופיע ללא קשר לזהום או לטראומה אשר רק הם בשליטת הרופא המבצע את פעולת הגרידה. כל שנותר לבחון האם הופרה חובת זהירות ספציפית במעשי רופאי הנתבעת בעת ביצוע הגרידה. מה בוצע בפועל והאם התרשלו נציגי הנתבעת. 51. את הגרידה ביצע דר' טסלר, מנתח בעל נסיון בתחום ועל פי העדויות באותו יום בוצעה גרידה אחת- רק הגרידה לתובעת. דר' טסלר תאר בעדותו את הפעולות שביצע: "השיטה היא סטנדרטית שבה אחרי שמבצעים הרחבה של צוואר הרחם, שבהתחלה אנחנו בודקים את אורך הרחם על ידי זונדה שזה מוט ממתכת שאיתו בודקים את אורך הרחם. אנחנו מבצעים הרחבה של אזור הרחם לגודל הרצוי של ההריון, לאחר ההרחבה מכניסים לרחם כמו צינור פלסטיק שהקצה שלו מעוגל על מנת שלא יהיה חד ולא טראומתי. הצינור נכנס כאשר הפתח שלו בצד הצינור וזה מחובר למשאבת וואקום כאשר כל הפעולה היא בעצם לסובב את הקנולה בתוך הרחם, לכל פינות הרחם על מנת לשאוב את החומר שבתוך הרחם לתוך הוואקום, לתוך הצנצנת של הוואקום. בסוף הפעולה אחרי שלא נראה שיוצא חומר כנראה שהפעולה הסתיימה ומשתמשים בקורטה קטנה על מנת שמעבירים אותה בקלות על דופן הרחם על מנת לוודא שהיא אכן מורגשת ולא נשאר חומר.... ולכן נזהרים שלא ללחוץ על הדופן על מנת שלא ליצור נקב שזה אחד מהסיבוכים האפשריים". 52. אדגיש כי מוסכם על המומחים כי לצורך ניתוק הרקמות וריקון הרחם יש לדברי פרופ' גונן שתי שיטות (פרופ' שנקר אישר זאת בעמ' 5): שימוש במגרדת (קורטה) חדה אשר מפרידה את רקמת ההריון מדופן חלל הרחם באמצעות הקצוות החדים שלה, או שאיבה באמצעות צנורית בה נוצר תת לחץ השואב את החומר ההריוני החוצה, הנתבעת פעלה במקרה זה בשיטה העדינה יותר והפחות פוגעת שאיבת החומר כך שגם מבחינה זו קטן הסיכוי לגרימת חבלה לקירות הרחם. 53. תמוה בעיניי שהעד המרכזי לענין האחריות מטעם התובעת פרופ' שנקר, אשר מאשר שתי דרכים לביצוע ריקון הרחם, באמצאות קורטה או שאיבה, לא מתייחס בחוות דעתו כמו גם בעדותו לאופן הפעולה שבוצעה בפועל, עמ' 5 "השאיבה היא פחות טראומטית אבל לא לגמרי. במקרה הזה אני לא זוכר באיזה דרך השתמשו". 54. לסיכום- שני מומחים נתנו חוות דעת ונחקרו עליהן, בשאלת העדר רשלנות עדיפה בעיניי חוות דעתו של פרופ' גונן על חוות דעתו של פרופ' שנקר. הדבר בלט בשאלת נסיבות ביצוע הגרידה ובעיקר התנאים בהן בוצעה. דווקא בנושא מהותי זה מציין פרופ' שנקר מפורשות בחוות דעתו כדלקמן: ההתערבות הכירוגית בוצעה במרכז זבולון (לא ידועים לי התנאים הקיימים בחדר הניתוח בעיקר לגבי שמירת תנאים אספטיים) בהתאם לדו"ח הניתוח הפעולה בוצעה כמקובל. פרופ' שנקר לא זומן כעד ראיה אלא כמומחה, לו סבר כי התנאים הקיימים בחדר הניתוח מהותיים לצורך חוות דעתו ובעיקר בשאלת הופעת זהום שעלול לגרום לתסמנת אשרמן, מן הראוי היה שיבקש הנתונים ויחווה דעתו לגביהן, בעמ' 4 לעדותו הוא ענה "לשאלתך האם ניסיתי לקבל פרטים לגבי המרכז הרפואי שבו בוצעה הגרידה אני משיב שאני לא חוקר משטרה וזה לא בית חולים...על המקום הספציפי אני לא יודע ...את חדר הניתוח ברמב"ם למשל אני מכיר. את חדר הניתוח במקום שבו בוצעה הגרידה אני לא מכיר ואני לא יכול להשיב". מול העדר הידיעה הציגה הנתבעת ראיות פוזיטיביות באשר לתנאים הקיימים בחדר הניתוח ואופן ביצועו ובענין זה לא הוכח כי נפל פגם כלשהו באותם תנאים. 55. גם משהתבקש פרופ' שנקר בחקירתו הנגדית להצביע על רשלנותו הספציפית של הרופא, הוא הבהיר כי הוא לא טוען טענה לגבי תפקוד הרופא, (עמ' 5) ובהעדר טענה כזו לא הוכחה רשלנות. 56. פרופ' גונן מתאר בחוות דעתו כי הגרידה בוצעה ע"י שאיבה שהיא "אטרואומטית במיוחד", הגרידה בוצעה ע"י רופא נשים מנוסה ומומחה, בחדר ניתוח. לטענתו בנסיבות הספיצפיות חובה היה לבצע הגרידה ואין לייחס את הפגיעה בחלל הרחם לביצוע רשלני. 57. עוד יצויין כי דר' טסלר כמתואר בעדותו בעמ' 6 ובדו"ח הנתוח ביצע בתום שאיבת החומר ההריוני בדיקה שלא נשארו שאריות שיליה בתוך הרחם. 58. התובעת היתה קורבן לתופעה המופיעה באופן נדיר, אין ראיות להפרת חובת הזהירות מצד דר' טסלר -רופא מנוסה בתחום אשר פעל בעדינות ובהתאם לדרך הפעולה הנכונה ולא הוצג קיום כל מימצא אחר כגון זהום או השארת חלקי שילה, או גרימת נזק שאינו חלק מהליך טבעי של גרידה. מהבדיקה הפתולוגית מחודש ינואר 2002 לא ניתן ללמוד דבר על הגרידה מיום 8.3.00 ואזכיר כי עד לחודש ינואר 2002 בוצעו לתובעת פעולות רפואיות שונות לרבות גרידה נוספת ומכאן שאין משמעות למימצא כלשהו מאותו מועד. בטרם סיום 59. גם בשאלת גובה הנזק, בלטה מגמתיות בעדותו של פרופ' שנקר, אשר בחר לראות מקרה זה כמקרה של אובדן רחם. בחוות דעתו הוא העריך הנכות הזמנית ב-50% למרות שהנכות המקסימלית לפי התקנות עומדת על 40%. כשנשאל על כך בעמ' 8 הוא הסביר "אני קבעתי נכות של 50% ולשאלתך סעיף 25.3.א. קובע 40% אני משיב שלמיטב זכרוני יש הבדלה בין גיל 50 לגיל 40. אני חוזר בי ומעמיד את הנכות על 40%". סיכום 60. למניעת ספק התובעת עשתה עליי רושם אמין, ניכר עליה הקושי בעדותה וגם הסברה בענין שיחתה עם החוקר הפרטי ואי רצונה לפתוח צרותיה בפני זרים נשמע אמין ומשכנע. "שדיברתי עם החוקר, כל אדם זר שאני מדברת איתו אני לא מספרת לו הכל זה לא נעים וזו לא חויה נעימה לספר את מה שעברתי ולכן אני מספרת שהכל טוב", התובעת בכעס השיבה כי אינה נכה ויצרה רושם כי היא כנה ומנסה כלפי חוץ וגם בפניי להציג מצג טוב יותר ממצבה בפועל. 61. אין ספק בחלוף ביצוע פעולת גרידה שנמשכה 10 דקות השתנו חייה של התובעת אשר מצאה עצמה פגועה בציפור נפשה של כל אשה- דפנות רחמה. 62. הפגיעה קיימת אך מזיק האחראי לה לא נמצא בתיק זה. תופעת הדבקויות ברחם הוגדרה ע"י פרופ' שנקר כנכות זמנית בלבד. הנני מאחל לתובעת כי דווקא במקרה שלה יתקימו האחוזים המאפשרים כניסתה להריון. 63. לאור האמור לעיל הנני דוחה התביעה כנגד הנתבעת. 64. לא מצאתי לנכון לפסוק לטובת הנתבעת הוצאות משפט וזאת בשל עכוב הגשת סיכומיה למשך כ- 6 חודשים תוך התעלמות מהחלטות בית המשפט בנושא. רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות