החולה הנוטה למות: בית המשפט ציין בפסיקתו כי רק כאשר עסקינן ב"חולה הנוטה למות" תתאפשר מניעת מתן טיפול רפואי הנוגע להארכת או הטבת חייו של החולה וזאת התנאים המפורטים בחוק. חוק החולה נוטה למות מגדיר המתת חסד בישראל - מיהו - "החולה הנוטה למות" ומיהו "חולה בשלב הסופי" אליהם מכוונות הוראותיו . חולה הנוטה למות מוגדר בסע' 8 (א) לחוק כמי שרופא אחראי קבע כי החולה סובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא ותוחלת חייו, אף אם ינתן לו טיפול רפואי, אינה עולה על שישה חודשים. "חולה במצב סופי" מוגדר בסע' 8 (ב) לחוק כמי שרופא אחראי קבע שהוא מצוי במצב רפואי שבו כשלו כמה מערכות חיוניות בגופו ותוחלת חייו, אף אם ינתן לו טיפול רפואי, אינה עולה על שבועיים . כך אף בה"פ (ת"א) 603/05 מתייחס כב' הש' גורן להצעת חוק הנוטה למות באומרו - העיקרון הראשון עולה כבר מכותרת ההצעה, ועניינו בכך שההסדר שבה חל אך ורק על מטופל המצוי, מבחינה רפואית, קרוב לסיום חייו, קרי: מטופל הנופל להגדרה של "חולה הנוטה למות" או "חולה בשלב סופי" ה"פ (ת"א) 603/05 פלוני נ' "ארבל" מרכז גריאטרי (להלן - פרשת ארבל) הוראות חוק החולה למות, משרטטות קו גבול בין כיבוד רצונו של החולה לבין סיוע להתאבדותו. כך ע"פ הוראת סע' 16 (ב) (2) לחוק - "אין להמנע מטיפול נלווה בחולה נוטה למות כאמור בסעיף קטן (א), והכל אף אם רצונו של החולה כפי שנקבע לפי סע' 5 (ב) או (ג) הוא להימנע מקבלת טיפול כאמור" "טיפול נלווה" הוגדר בסע' 16 (ב) (1) לחוק כ- "טיפול רפואי בחולה נוטה למות, שאינו קשור כלל לבעייתו הרפואית חשוכת המרפא, לרבות טיפולים שיגרתיים הנחוצים לטיפול במחלות בו - זמניות או במחלות רקע וטיפול מקל, וכן מתן מזון ונוזלים אפילו באמצעים מלאכותיים". החוק מחלק בין הימנעות מטיפול רפואי הקשור לבעייתו חשוכת המרפא של המטופל לבין טיפול רפואי שאינו קשור לבעייתו הרפואית חשוכת המרפא. הטעם העומד ביסוד החלוקה הנזכרת פורט בדברי ההסבר להצעת החוק - "... יש לראות בהימנעות מטיפול רפואי במחלות שגרתיות שאינן קשורות לבעייתו הרפואית חשוכת המרפא או בהימנעות ממתן מזון ושתיה, משום סיוע להתאבדות. כמו כן, מאחר שחולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות אינו מתנגד פיזית להאכלתו, הפגיעה בכבוד האדם הכרוכה במותו מרעב או מצמא גוברת על הפגיעה באי-מילוי רצונו המוקדם." חוק הכשרות המשפטית : ע"פ הוראת סע' 69 ו - 68 (א) לחוק הכשרות המשפטית רשאי ב"כ היועץ המשפטי לממשלה להגיש בקשה לנקיטת אמצעים לשמירת ענייניו של חסוי אם בדרך של מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס לדין ואם בדרך אחרת (וראה לעניין זה רע"א 5587/97 היועהמ"ש לממשלה נ' פלוני - קטין פ"ד נ"א (4) 830). סע' 68 (ב) לחוק הכשרות המשפטית מבהיר כי אם - "היתה הבקשה להורות על ביצוע ניתוח או על נקיטת אמצעים רפואיים אחרים, לא יורה על כך בית המשפט אלא אם שוכנע, על פי חוות דעת רפואית, כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין, פסול הדין או החסוי" דומה כי חוק זה בא להנחות את הרופא, החולה, קרוביו ואפוטרופוסיו, ולמעשה את הציבור בכללותו, בכל הקשור למותר ולאסור בטיפול בו ולמעשה להכריע בכל אותן סוגיות מוסריות כבדות העומדות בבסיס ההחלטה הנוגעת במתן טיפול שכזה. דברים ברוח זו נאמרו ע"י ביהמ"ש המחוזי בתל אביב מפי כב' הש' אורי גורן בכמה וכמה הזדמנויות. כך היה עת באה לפניו בקשתו של הבן אשר מונה כאפוטרופוס לגופו של אביו, שהיה במצב של חוסר הכרה משך שלוש שנים, לנתקו ממכונת הנשמה. באותו עניין, אף שקדם הוא לחקיקתו של חוק הנוטה למות, הבהיר בית המשפט כי - מצבו של החסוי אינו עונה לדרישה העיקרית שבה מותנית הזכות לסרב להארכת חיים באופן מלאכותי, והיא שמדובר באדם החולה במחלה סופנית אשר תוחלת חייו קצרה וקרובה לקיצה. דרישה זו נקבעה בפסיקתו העקבית של בית משפט זה במהלך השנים, והיא מבטאת נוסחת איזון ראויה בין הערך של קדושת החיים לבין הערך בדבר אוטנומיית הרצון הפרטי, המעוגנים שניהם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" (ה"פ (תל-אביב-יפו) 813/05 - פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' . תק-מח 2005(4), 6176) מהו המדרון החלקלק ? : המדרון החלקלק הוא מעין "תמרור אזהרה" בלשון המשפטית - ה"מדרון החלקלק" המזהיר מפני קבלת בקשת קרוביו של מטופל סעודי למניעת טיפול בו ביד רחבה. ובלשונו של ביהמ"ש בה"פ (ת"א) 603/05 הנ"ל - בשל המטאפורה הגלומה במושג "המדרון החלקלק" ניטלת ממנו לא פעם תחושת הסכנה שהוא נועד להמחיש, אך מושג זה אינו רק סיסמה יפה. למעשה, הוא מבטא את התהום העמוקה המצויה ממש מעבר לקווי הגבול של המתווה הנורמטיבי הנוכחי בסוגיה (שאף הוא אינו תמיד מחסום הרמטי מפני טעויות). שיקול זה מהווה על-כן שיקול מדיניות לגיטימי וחשוב, שעל בית המשפט להביאו בחשבון בעת שהוא נדרש לבקשות מהסוג בו עסקינן. במיוחד כך במקרה דוגמת זה שלפנינו, שעשויה להיות לו השלכה גם לגבי חולים אחרים המצויים במצב סיעודי מלא וללא יכולת לתקשר עם סביבתם, אך ששעתם אינה קרובה. חולים מעין אלו עשויים ליפול למעמסה על קרוביהם, והגם שבענייננו שלנו איש לא יחלוק כי קרוביה של החסויה הם מסורים ואוהבים מאין-כמותם וכל שמבקשים הם הוא למלא אחר רצונה המשוער ולהקל על סבלה שלה, מי לידינו יתקע שתמיד כך יהיה הדבר גם במקרים אחרים בעתיד?" בתי המשפט הבהירו בפסיקתם כי בעת שבא ביהמ"ש לבחון האם הטיפול המבוקש הינו טיפול הנדרש לשלומו של המטופל, כהגדרתו של סע' 68 (ב) לחוק הכשרות המשפטית, עליו לשקול, בין השאר, את התועלת הטמונה בטיפול מול הנזק האפשרי הכרוך בו. טיפול דרוש, הינו דוקא טיפול אשר התועלת הצפויה ממנו עולה על הנזק שיגרם בגינו, ובלשונו של ביהמ"ש בענין ע"א 1354/92 "רק כאשר שקלול ואיזון אלו יובילו למסקנה "המשכנעת" כי התועלת מן הטיפול הרפואי עולה על הנזק שיגיע ממנו, ניתן לומר כי הטיפול הרפואי "דרוש" לקטין " (ע"א 1354/92 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד מח(1), 711 , 728-729 (1994)) וכפי שהובהר בעניין 5587/97 הנ"ל - "במסגרת מבחן זה, עלינו לבדוק האם הטיפול הוא "מידתי" - היינו, האם יש בו כדי להיטיב את מצבו של המטופל במידה מספקת כדי להצדיק את נקיטתו, במיוחד על רקע כל נזק או הכבדה אפשריים שהוא עלול לגרום, והאם הוא עולה על החלופות העומדות על הפרק...המדובר ב "מבחן גמיש, רחב, ובלתי מוגדר, המתמלא בתוכן על ידי בית המשפט על פי הראיות שלפניו ועל פי שיקול הדעת השיפוטי שלו" קדושת החיים מול ייסורים : חוק החולה הנוטה למות מבהיר כבר בפתיח לו כי הוא מבוסס על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ואכן על מדוכתו של החוק ישבו אף אלו הקרובים לעניינו של המשפט העברי מתוך רצון שעקרונות החוק יהיה בהם מכנה משותף רחב ככל הניתן בציבוריות הישראלית (וראה לעניין זה מאמרו של הרב פר' אברהם שטינברג, הבסיס ההלכתי להצעת "חוק החולה הנוטה למות" אסיא, ס"ט - ע, עמ' 23-58; וכן דו"ח הוועדה הציבורית לענייני החולה נוטה למות פורסם באסיא ס"ט- ע; כרך י"ח , א-ב). קדושת החיים מהווה "ערך על" במשפט העברי, ומתוך שכך לא זו בלבד שמוטלת על הרופא חובה לרפא אלא אף על החולה החובה להתרפא והנמנע מלהתרפא עובר על מצוות התורה "ונשמרתם לנפשותיכם מאוד" (דברים ד, ט"ו) ו "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" (בראשית ט,ה). ועל אף שכך, עיון בפסיקתם של גדולי ההלכה מלמד על קיומן של דעות שונות ונוגדות בסוגית הארכת חייו של חולה סיעודי . הגישות השונות בהן נקטו פוסקי ההלכה הינן קוטביות ביותר- מחד יש את אלו הסבורים כי ערך החיים הוא אינסופי ומוחלט וכי יש מקום וחובה להאריך את חייו של כל חולה בכל מקרה ובכל מצב גם אם תוחלת חייו קצרה, סיבלו רב והוא עצמו מתנגד להארכת חייו (ראה הרב יוסף באב"ד, מנחת חינוך מ' לד; הרב יחיאל מיכל טיקוצינסקי, גשר החיים ח"א פ"ב ס"ב הע' 3; הרב ישראל עמנואל יעקובוביץ, הרפואה והיהדות, עמ' 152; הרב אליעזר יהודה וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה פ"ו), ובצידם של אלו יש המפקפקים ומהרהרים באשר לנחרצותו של ערך זה בעומדו מול ערכים נוגדים, דוגמת הצורך למנוע סבלו של האדם החולה. כך מצאנו, כדוגמא, את דבריו של הרב יעקב ישראל קנייבסקי הכותב מתוך הרהור והתלבטות את הדברים הבאים - "בעיקר היסוד דכל מה שאפשר להאריך חיי החולה (אפילו אינו אלא לחיי שעה) צריכים לעשות, אמת שגם אני שמעתי בילדותי מימרא כזו, ולא ידעתי אם זהו מבר סמכא הוא, אבל בעיני דבר זה צריך עיון גדול, דביו"ד סי' שלט מבואר, דמותר להסיר דבר המונע פטירת החולה, ורק מעשה בגופו אסור לעשות, ואם כן להיות בשב ואל תעשה לכאורה (במקום שעל ידי זה יתווספו לו יסורים) לא מצאתי איסור, ואדרבה יש ללמוד למנוע מזה... אבל לכאורה כל שאינו אלא לחיי שעה ואין בו הצלה ממש, דמי לנידון הגוסס, שהרי הגוסס הוא כחי לכל דבריו, וכל זה צריך עיון גדול" ומנגד עמדתו של הרב משה פינשטיין האוסרת הארכת חיים אף בחולה סיעודי הסובל ייסורים ואין סיכוי כי ישוב לחיים נורמליים, ובלשונו - נראה לפי עניות דעתי דכיון שאינו לרפאותו אלא להאריך חייו איזו שעה, אם חיי השעה שיחיה על ידי האמצעים של הרופאים יהיו ביסורים - אסור... דמסתבר דזהו הטעם שמותר להסיר דבר המעכב יציאת הנפש כשאין בזה מעשה כדאיתא ברמ"א סי' שלט סוס"א שהוא משום יסורים, ואם היה מותר לעשות אמצעים להאריך חיי שעה אף כשיהיו לו יסורין, איך היה שייך להסיר דבר המעכב יציאת הנפש, הא אדרבה היו צריכים להביא הדברים שמעכבים יציאת הנפש דהא על ידי זה יחיה מעט יותר, אלא ודאי דאסור לעשות אמצעים להאריך חיי שעה באופן שיהיה ביסורים, וסתם עכוב יציאת הנפש בגוסס הוא ביסורים... אף שלעשות מעשה לקרב מיתתו אסור כמפורש ברמ"א שם, אף שהוא ביסורים, והוא בדין רוצח... אבל לעשות מעשה להאריך חייו ביסורים נמי אסור... ומה שיאמרו הרופאים שאינו מרגיש כבר ביסורים אין להאמינם, כי אפשר לא שייך שידעו זה..." (שו"ת אגרות משה, חיו"ד ח"ב סי' קעד ענף ג.) אי הארכת חיים / המתת חסד